נוער בסיכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ילדים בסיכון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

נוער בסיכון, וככלל ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה, הם ילדים או בני נוער החיים במצבים המסכנים אותם בקרב משפחתם ובסביבתם. כתוצאה מכך עלולה להיפגע יכולתם לממש זכויות כגון אלו שנקבעו באמנה לזכויות הילד, מבחינת קיום פיזי, בריאות והתפתחות, השתייכות למשפחה, למידה ורכישת מיומנויות, רווחה ובריאות רגשית, השתייכות והשתתפות חברתית, והגנה מסכנות מצד אחרים ומהתנהגויות מסכנות שלהם עצמם.

מצבים העלולים להביא לסיכון של ילדים ונוער יכולים להיות קשורים בקשיים כלכליים, ובמשברים במשפחה, הגירה, השתייכות לקבוצות וקשיי הסתגלות בחברה מיעוט, מוגבלות, לקויות למידה, מעבר בין מסגרות, או חיים בסביבה מסכנת.הגורמים את שינוי תפיסת התנהגות הנורמטיבית להתנהגות אלימה ותוקפנית.

הגורמים המביאים בני נוער לסיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר קשיים נפוצים שאנשי המקצוע מסווגים אותם כגורמים העיקריים המביאים נערים לכדי מצב המוגדר כ"סיכון" בתחום הלימודי:

לימודים – כאשר נער נמצא בכיתה בה אין לו יכולת להשתלב מבחינה לימודית, לדוגמה: נער דיסלקט או היפר- אקטיבי הנמצא במסגרת כיתתית רגילה, הוא חווה הרגשת תסכול וכישלון חוזרת ונשנית בלימודיו חרף מאמציו לעמוד בקצב הלימוד הכיתתי. הצטברות של רגשות אלו עלולה להביא לכדי בעיות משמעת, בעיות ביקור סדיר, בעיות חברתיות הנובעות מחוסר הערכה בקרב מוריו וחבריו לכיתה, ובעיות נפשיות הכוללות דכדוך, דיכאון, חוסר ביטחון עצמי, סגירות חברתית ועוד. בנוסף, המצב מביא לתסכול מצד ההורים שלרוב אינם מודעים לקושי המיוחד של ילדם, ועל כן מפגינים לעיתים קרובות אכזבה וחוסר הערכה לילדם, דבר העלול להגביר את חוסר ביטחונו העצמי ולגרום לו לנתק מהוריו. כל הקשיים הללו עלולים, בנוסף, להביא את הנער לכדי נשירה ממקום לימודיו, הן מיוזמתו והן ביוזמת המסגרת הלימודית.

חברה – כאשר הנער מתמודד עם קשיים במיומנויות התקשורת שלו, כגון: קושי בהיכרות חדשה, חוסר פתיחות, קושי ביצירת ופיתוח שיחה, או לחלופין: אגרסיביות יתר בקשר, חוסר שיתוף פעולה, או אפאתיות כלפי אנשים אחרים, נוצר סביבו דימוי בקרב חבריו של טיפוס בלתי חברתי וישנה התרחקות וניכור חברתי מצד חבריו ללימודים כלפיו. כיוון שלנער יש רצון ביצירת קשרים חברתיים אלא שבשל חוסר מיומנות מתאימה הוא מתקשה ליצור אותם ואף משדר שדר חברתי שאינו תואם את כוונותיו האמיתיות, הוא מפתח דימוי עצמי שלילי, מתוך מחשבה כי חבריו ללימודים שונאים אותו מסיבה שאינה ידועה לו, או ששום אדם אינו צריך אותו. מחשבות אלו עלולות להביא לדיכאון, מחשבות אובדניות, התנתקות מהסביבה, רצון להתנקם בסביבה ועוד.

משפחה – התא המשפחתי הוא הבסיס היסודי הנותן לנער ביטחון עצמי, כישורים חברתיים, מקום בטוח לחזור אליו, ועוד. כאשר עוגן זה מתערער, נותר הנער תלוש ומנותק ממקור הביטחון העיקרי שלו. לדוגמה, כאשר נער גדל בבית בו האב מכה את ילדיו או את אשתו, הנער מגיע למסגרת הלימודית לעיתים רבות לאחר שחווה מראות קשים או חווה טראומה גופנית ואף נפשית, והוא אינו פנוי רגשית ומנטלית לעסוק בלימודיו או בקשרים חברתיים, וכתוצאה מכך מצבו בלימודים ובחברה מתדרדר. תוצאה נוספת אפשרית היא, שהנער מסגל לעצמו דפוסי התנהגות דומים לשל אביו כלפי חברים ואנשים אחרים, ומאוחר יותר אף במערכת הזוגית, ומהווה בכך סכנה לסביבתו. בעיות נפוצות נוספות הקשורות במשפחה הן שלום בית, גירושין, אבטלה, ומחלה או מוות של אחד מבני המשפחה.

משבר זהות – כחלק מתהליכי ההתבגרות העוברים על נער בתקופת ההתבגרות (הנעה בקירוב מגיל 10 עד 20 ואף למעלה מכך, אלא שאז לא מוגדר האדם כ"נער"), הנער בונה לעצמו זהות אישית שתלווה אותו לכל ימי חייו, ותהווה בסיס לעולמו המנטלי והרגשי. זהות זו מורכבת מגורמים רבים, ביניהם: זהות מינית, רוחנית, לאומית, חברתית, משפחתית ועוד. לעיתים, במהלך בירור הזהות, עובר הנער משברים של בלבול ערכים או התנערות מערכים, הנובעים ממפגש לא מסודר עם ערכים סותרים, התפרצות יצרים, חוסר הכוונה מבוגרת ועוד. משברים אלו עלולים להביא את הנער לכדי פריקת עול המסגרות המלוות את חייו באופן בלתי מבוקר, משום שהוא חש שהן אינן עונות על צרכיו, אינן מבינות ללבו, מגבילות אותו או פשוט אינן נכונות.

דימוי גוף נמוךהחברה המערבית בה אנו מצויים כיום משדרת הערכה רבה כלפי מראה חיצוני נאה ואופנתי. על פי צו האופנה, בקרב נערות מראה נאה משמעו (בקווים כלליים): רזה, חשוף, גבוה, בולט. בקרב נערים מראה נאה משמעו: שרירי, שזוף, גבוה. כאשר נער או נערה מבקשים למצוא חן בעיני החברה, הם עלולים להתקל במציאות נתוני גופם שאינה הולמת את רצונם ואת תכתיבי החברה. בעקבות כך, עלול לרדת ביטחונם העצמי, ואף מעמדם החברתי. הם עשויים לנסות לשפר את מראה גופם אף אם הדבר כרוך בצעדים קיצוניים, למשל: לעשות דיאטה מוגזמת עד כדי הגעה לתת-תזונה ואנורקסיה, וסיכון עצמי של ממש. לעיתים ההתעסקות בדימוי גופם כה אובססיבית עד שכל עולמם מתרכז סביב גופם, והם מאבדים קשר עם החברה, המשפחה והלימודים.

התמכרות – כל נער חשוף, במידה זו או אחרת, לגורמים ממכרים מסוגים שונים. אין הכוונה רק לגורמים המביאים להתמכרויות קשות כגון: סמים קשים וקלים, אלכוהול וסיגריות, אלא גם לגורמים מצויים ומותרים העלולים, על ידי שימוש בלתי מבוקר בהם, להביא להתמכרות. בין גורמים אלו: אוכל, טלוויזיה ומחשב, עבודה, טלפון, ואף לימודים. כאשר הנער מגיע לכדי התמכרות, הוא מאבד איזון בין התחומים השונים בחייו ומזניח את חלקם. הנער המכור מאבד עניין בלימודים, במשפחה, בבילויים, בחברה. הוא משקיע את זמנו וכספו באופן בלתי מבוקר במושא ההתמכרות, ולמעשה אינו שולט בעצמו. בנוסף, הוא מתנתק מכל גורם העלול למנוע ממנו להמשיך בהתמכרותו. לרוב הנער מבין שהוא נמצא במצב בעייתי, אך אין בידו כוח לצאת ממצבו.

מסגרות הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות תופעה זו של נוער בסיכון, מיקדו שירותי הרווחה, משרד העבודה ומשרד החינוך מאמצים לטיפול בבעיות השונות של הנוער בסיכון על ידי הכשרת עובדי נוער, שתפקידם לאתר נערים אלו, לחזר אחריהם על מנת להביאם לכדי הסכמה להשתתף בטיפול אישי, לאבחן את הבעיה עימה מתמודד הנער ולעבור עמו תהליך טיפולי שבמהלכו יוצפו הבעיות ויוצבו מטרות להתקדמות הכוללת עבודה אישית של הנער ועבודה משותפת עם חונכו.

בשנים האחרונות מופעלת תוכנית לאומית לילדים ונוער בסיכון, מדובר בתוכנית בין משרדית המשותפת למשרדי הרווחה והשירותים החברתיים, החינוך, הבריאות, העלייה והקליטה וביטחון הפנים. מטרת התוכנית לשנות את הדרך שבה החברה הישראלית מתמודדת עם ילדים ובני נוער בסיכון ולהיטיב ולעבות את השירותים בקהילה המיועדים להם. מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל ערך כמה מחקרים על התוכנית[1][2][3]. נוסף על כך מאז שנת 1997 ערכו חוקרי המכון ניתוח אינטגרטיבי של 23 מחקרים, הדוח מציג את מערכת השירותים לילדים ולנוער בסיכון ולמשפחותיהם, את ההישגים ואת האתגרים העומדים בפניהם.

עובדי הנוער מסתייעים בעובדים סוציאליים, קציני ביקור סדיר, יועצים בית ספריים, עובדי רווחה ומורים, המפנים אליהם את הנערים אשר הם מאתרים אותם כמצויים בסיכון.

משרד העבודה והרווחה מספק מספר אופציות לנערים ונערות בסיכון, המסגרת נקבעת על ידי המצב הנתון שבו שוהה הנער או הנערה, קיימים פנימיות, מועדוניות, בתי קפה טיפוליים, מוקדי טיפול ובתים חמים.. אלו אופציות הפזורות ברחבי הארץ אשר ההתמחות שלהם משתנה בחומרת המקרים שאותם הם קולטים.

עיקר עבודתם של עובדי קידום הנוער היא ב"מרכזי קידום נוער", שם הם עובדים עם הנערים באופן פרטני ובאופן קבוצתי. הטיפול הקבוצתי כולל טיפול דינמי, המאפשר לנערים הצפה חופשית של בעיות ואתגרים המעסיקים אותם ועוזר להם להתקדם לקראת פתרונם, וטיפול מעשי בו הנושא מוגדר על ידי המנחה – אם דיון ואם פעילות מסוג שונה.

בנוסף, העובדים פועלים במועדוניות נוער, בתי הספר ומרכזים לימודיים המציעים לנער מסגרת לימודים חלופית המתאימה יותר לצרכיו האישיים. העובדים מגיעים אף למקומות הבילוי של הנוער במטרה לאתר שם נוער בסיכון וליצור עמו מגע.

אחת מתוכניות ההתערבות המובילות בארץ לטיפול בקידום נוער בסיכון היא התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון (360). במסגרת התוכנית מתקיימת פעילות שוטפת ומשותפת למגוון רחב של ארגונים אשר באים לתת מענה מיטבי לקידום ולשיפור מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון. אחת האוכלוסיות שבקרבה יש שיעורים גבוהים של ילדים בסיכון היא האוכלוסייה הערבית, ולצורך כך ניתן מענה ייחודי ודיפרנציאלי אשר משפר את מצבה של אוכלוסייה זו. במסגרת עבודתו של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל נערך מחקר הבוחן סיפורי הצלחה ועבודה עם האוכלוסייה הערבית.

הכשרת עובדי קידום הנוער היא תחום עצמאי בלימודי החינוך באוניברסיטאות ובמכללות, אך היא נכללת במידה מסוימת גם בלימודי קרימינולוגיה ולימודי סוציולוגיה, הכשרה והתמחות בהתמודדות וטיפול עם נוער בסיכון והדרה.

משרד העבודה והרווחה בישראל מספק מסגרת חינוכית נוספת באגף להכשרה נוער. בתי ספר אשר מאפשרים הכשרה מקצועית וטכנולוגית לצד הקניית מיומנויות אקדמיות במקצועות הליבה ולצד הקניית מיומנויות חבריות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר רחל סבו-לאל, ילדים ובני נוער בסיכון בישראל, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, ‏2017
  2. ^ ד"ר רחל סבו-לאל, אביטל מנור, ילדים ובני נוער בסיכון – מאפייניהם וצורכיהם על פי מיפוי "360° התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון", מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, ‏2015
  3. ^ ד"ר רחל סבו-לאל, הילה צדקה, [360° – התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון: צורכי המשתתפים והמענים הנפוצים 360° – התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון: צורכי המשתתפים והמענים הנפוצים], מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, ‏2015