יער השרון
״יער״ השרון היה יער אלוני תבור, אשר השתרע בשרון מאזור הירקון ועד למרגלות הכרמל, האלונים נכרתו בסוף התקופה העות'מאנית, אך שרידיהם עדיין קיימים באזור[1].
גבולות היער[עריכת קוד מקור | עריכה]
היער צמח בעיקר על גבעות החול-חמרה שבשרון, מקובל לציין את גבולו הדרומי לאורך הירקון, אך חלק מהיער צמח גם דרומית לפתח תקווה עד צומת סירקין של ימינו.
במערב היה גבולו של היער חולות שפת הים, בצפון אזור קיסריה ומרגלות הכרמל ובמזרח המרזבה ומרגלות הרי השומרון (הדום השומרון)[2].
טופוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היער צמח בעיקר על רכסי גבעות החול-חמרה כורכר שבמישור החוף השרון,
בעמקים שבין הגבעות הידועים בשם אבוסים הצטברו בעונת החורף מים אשר יצרו ביצות שאינם מתאימים לצמיחת האלון, מסיבה דומה לא צמחו האלונים בדיונות החול הנודד שעל שפת הים.
הצומח ביער[עריכת קוד מקור | עריכה]
היער היה מורכב מעצי אלון התבור שצמחו במרחקים גדולים בין עץ לעץ ויצרו צורת צומח המכונה יער פארק.
נילי ליפשיץ ואחרים משערים על סמך שרידי עצים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות כי ראשית שלט ביער האלון המצוי ורק לאחר מכן, עקב התחממות האקלים, הוחלף האלון המצוי באלון התבור[3].
קיימת גם מחלוקת מה היו מלווי האלון, אלכסנדר איג שיער שהיה זה חילף החולות, אולם מיכאל זהרי חשב שהחילף יחד עם דרדר הקורים השתלטו רק לאחר השמדת האלון.
על פי שרידי הצומח באזור פרדס חנה נראה שיחד עם האלון והחילף צמחו ביער גם אלה אטלנטית, אזוביון דגול, לטם שעיר, לטם מרווני, מתנן שעיר, קדה שעירה, סירה קוצנית, בן-חצב יקינתוני, בן-סירה מיובל, תגית קיצית, גרניון גזור וצברת[4].
החי ביער[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר היו ביער השרון מגוון בתי גידול, גבעות החמרה שעליהם צמח יער פארק של אלוני תבור כפי שמעט ממנו שרד בתחומי פארק השרון, חורש צפוף יותר של אלוני תבור כפי שקיים בשמורת אלוני יצחק, ביצות ובריכות חורף כפי שהיו הביצות לאורך הירקון, ביצות פולג, ביצות יער חדרה ונחל תנינים (כאברה), שדות מעובדים או מוברים וכרי מרעה בעמקים שבין גבעות החמרה ודיונות חול מיוצב כפי שיש מזרחית לאור עקיבא, במגוון בתי הגידול האלו חיו עושר של בעלי החיים מאזורים ביאוגאוגרפיים שונים[5], כך למשל חי הצבי שמרבית קרוביו חיים בסוונות של אפריקה בצל עצי אלון שמוצאם מחצי הכדור הצפוני.
שיחזור נוף החי ביער השרון יכול להיעשות תוך הסתמכות על סקרי הטבע שנעשו בחלקי היער ששרדו כתל אלון[6] ואלוני יצחק, סקרי הטבע שנעשו במקומות שהיער היה בהם בעבר כפרדס חנה-כרכור[7] ולב השרון, מחקרים כמחקרו של עוזי פז על יערות האלון ברמת מנשה ובשרון[8], מחקרים ארכאוזאולוגים כמחקרם של אלה צחר וחובריה[9], סיפורי מסעות וספרות חוקרים מהעבר כויקטור גרן וגוסטב דלמן.
החי בנופי יער הפארק על גבעות החמרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יער הפארק של אלוני התבור היה משכנם של הצבי ששב עכשיו לטבע באזור, הבובאל האיילי[10] שנכחד עוד בתקופת הברונזה, הארנבת, הקיפוד, הדרבן, השועל, הגירית החולד, התן ששרדו, הצבוע ששרד בכרמל וצב היבשה שמצוי בסכנה.
זה היה גם מקום משכנם של העורבני וייתכן השחרור, החוחית, הירקון, החוגלה הבז ועוד רשימה ארוכה של ציפורים שאת רובם עדיין ניתן לראות בתל אלון.
עפי אל קלקשנדי המובא אצל מרום האמירים הממלוכים צדו בשרון אריות ועל פי פז לפחות בשוליים ההררים היו ככל הנראה גם נמרים וזאבים עד ראשית המאה העשרים, אך אם לשפוט על פי שמות מקומות היו נמרים וזאבים גם בחלקו הדרומי של היער, החלק עליון של נחל אחיה נקרא ואדי אל נימר ובריכת החורף ליד צומת קסם נקראת עין אל ד'יב.
החי בנופי חורש אלון התבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשוליים הצפוניים של היער, באזורי המעבר לגבעות השומרון והכרמל היו העצים ככל הנראה צפופים יותר ויצרו נוף הדומה יותר לחורש כפי שאפשר לראות בשמורת אלוני יצחק.
נראה שזה היה מקום משכנם של איילי הכרמל שהחורש הסגור מתאים להם יותר ושנעלמו מיער השרון לאחר התקופה הצלבנית, היחמור הפרסי והאיל האדום שנעלמו מיער השרון עוד קודם לכן לאחר תקופת הברזל, הנמרים שעל פי אהרונסון המובא אצל פז האחרון שבהם נראה באזור זכרון יעקב בראשית המאה העשרים והזאב.
החי בנופי המים[עריכת קוד מקור | עריכה]
(נחלים, ביצות ובריכות חורף)
נחלי השרון, נחל הירקון, נחל פולג, נחל אלכסנדר, נחל חדרה ונחל תנינים יצרו מגוון בתי גידול לחים בעמקים בין גבעות האלונים שבהם הייתה נוכחות בולטת לבעלי חיים ממוצא טרופי, בעיקר אפריקאי, עד תקופת הברזל היו היפופוטמים בביצות הירקון ובאזור חוף הכרמל, תניני היאור שרדו בנחל תנינים עד ראשית המאה העשרים, הצב הרך שורד בנחל אלכסנדר ובירקון עד היום, הביצות וחישות הקנה שלאורך הנחלים היוו גם את מקום משכנם של צבי הביצה, חזירי הבר, חתולי הביצה, נמיות ובראשית התקופה הערבית הובא התאו (ג'מוס) מאזור הודו.
בנחלים שחו דגי אמנון ושפמנונים שגם הם מוצאם מאפריקה, עם דגי נאווית שמוצאם מהמזרח התיכון ולבנון הירקון האנדמי לארץ ישראל.
בחורף, לאחר רדת הגשמים היו נוצרות באבוסים שבין רכסי הכורכר בריכות חורף שבהם חיו ובמעטות ששרדו עדיין חיים הדו-חיים, טריטון, קרפדה ירוקה, אילנית ושפע סרטנים ירודים ובעלי חיים אחרים.
הביצות בריכות החורף היוו אתר חניה וחריפה לעופות נודדים.
החי בדיונות החול המיוצב[עריכת קוד מקור | עריכה]
באזור המגע שבין קרקעות החמרה לדיונות החול התפתחה דינמיקה מורכבת של כיסוי חול, חשיפה, צומח ובעלי חיים שהייתה מושפעת מתנועת החול וקיבועו על ידי הצומח, דינמיקה זו יצרה מגוון בתי גידול החל מדיונת חול נודד וכלה בחול מיוצב המכסה קרקע חמרה כפי שניתן לראות בחולות קיסריה ואור עקיבא.
גם באזורים אלו חיו הצבי והשועל ויחד אתם גם מינים אוהבי חול כמריון, קיפוד חולות, גרביל ושנונית השפלה[11].
תולדות היער[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד ראשית העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היער העבות שצמח על גבעות החול האדום במישור החוף הטביע את חותמו על בני האדם ונתן את שמו לאזור, מקור השם השרון הוא במילה האכדית "אֶ ש-שַ רְ נּו", שפירושה יער עבות.
היער הגדול הוא גם הדבר היחיד שסרטאבו מזכיר בספרו גאוגרפיה על האזור דרומית לסארטון (קיסריה של הים) וצפונית יפו[12], בתקופה ההלניסטית קראו לאזור בשם "דְרימוֹס", שפירושו יער ביוונית[13].
נראה שהיער נפגע בתקופה הביזנטית עקב התרחבות שטחי העיבוד החקלאי אך הוא שב והשתקם עקב דילדול היישוב במאות השנים לאחר מכן.
הצלבנים שהכירו יערות ממולדתם באירופה קראו ליער la foret כלומר היער ב ה' הידיעה ולחלקו הדרומי קראו גם יער ארסוף[14], בפער שבין היער לבין חוף הים נערך קרב ארסוף בין חילות הצלבנים בפיקודו של חיילות המוסלמים בפיקודו של סאלח א דין.
גם בערבית נקרא היער אל-עַ'אבֵּה, שפירושו יער עבות.
נאפוליאון וצבאו חצו את היער במסעם לכיבוש ארץ ישראל וסוריה ואף חנו ביער, במסע זה שורטטה המפה (מפת ז'אקוטן) הראשונה של היער, ממפה זו אנו למדים כי היער השתרע כגוש כמעט רצוף מאזור כפר סבא-רעננה ועד אזור כפר יונה-נתניה ומקו טירה-קלנסווה ועד קו כפר שמריהו-נתניה.
למעשה מתקופה זו החלה כריתת היער שהגיעה לסיומה לאחר מלחמת העולם הראשונה.
העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקטור גרן שהיה בין החוקרים האחרונים שחזו ביער מתאר את היער כ"יער אלונים פזורים הגדלים באדמה אדמדמה וחולית....הגזע של רוב העצים מסוקס ומפותל: אחדים מהם מגיעים לגובה עשרה מטר, אבל רבים אחרים קטנים ואינם מתרוממים מעל קומת השיחים הגבוהים".
השמדת היער[עריכת קוד מקור | עריכה]
האדם ניצל את היער לאורך כל התקופות והיער שב והשתקם, אך במהלך המאה התשעה עשרה-תחילת המאה העשרים הגיע ניצול היער לנקודת האל-חזור שלאחריה לא היה יכול היער לשוב להשתקם.
מקובל היה בספרות כי היער ניכרת בראשית המאה העשרים בתקופת מלחמת העולם על ידי הטורקים שהיו זקוקים באופן נואש לעץ על מנת להסיק את רכבות הקיטור ששירתו את המאמץ המלחמתי, זאב וילנאי הביא בספר אגדות ארץ ישראל אגדה יפה הממחישה את השמדת היער שדורות של חוקרים ומדריכים הסתמכו עליה[15].
אך קרשון הראה במחקריו כי חלק ניכר מהיער נכרת עוד קודם לכן בתקופת השלטון המצרי על ארץ ישראל לצורך מפעלי הבנייה של שליטי מצריים והקמת הצי המצרי[16] ויהודה זיו ניתח את סיפורו של וילנאי באור ביקורתי[17].
עם זאת, אין מחלוקת בין החוקרים כי על מנת לספק את צורכי העץ של המאמץ המלחמתי הטורקי נכרתו העצים ביער וכי כמות העצים שנכרתו הייתה כל כך רבה עד שנבנו שתי מסילות רכבת הידועות בשם "רכבת האלונים" כדי להוביל את העצים הכרותים[18].
ייתכן ולאחר מלחמת העולם היער היה יכול בחלק מהחלקים לשוב ולהשתקם מגדמי העצים אך נטיעת הפרדסים על גבעות החול-חמרה שעליהם צמח בעבר היער מנעו זאת, רחל מכבי מוצרי שהייתה מראשוני ההתיישבות היהודית באזור מספרת על כך בספרה חול ואלונים "אגדה התהלכה בין נוטעי הפרדסים- כאשר באים לעבד את האדמה נתקלים ב”שיחי ביצות” בעלי גזע עבה, נוף דל ושורשים המעמיקים עד לטבור כדור הארץ ממש (ואולי אני מגזימה קצת). ואני שחובבת צמחים הייתי, התבוננתי במפלצת המוזרה ובביישנות הבעתי דעתי-עלי שיח זה נראים לי כשל עץ אלון- הייתכן? ביקשתי רחמים על אחד הנידונים להיעקר, השקיתיו, טיפחתיו. אלון רענן וישר גזע התנשא וגמל לי בעבור שהצלתי אותו."[19].
פועלו של אלכסנדר איג[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור חלקיו הדרומיים של היער נכרתו עוד במהלך המאה התשע עשרה וחלקיו הצפוניים יותר נכרתו בתחילת המאה העשרים, לאור זאת קשה היה למתיישבים היהודיים שהחלו להקים יישובים בתחילת שנות השלושים ואילך לדמיין שעד לפני דור או שניים היו גבעות החול האדום מכוסים יער אלונים.
אלכסנדר איג במחקרו "מחקר היסטורי-פיטוסוציולוגי של יערות האלון Quercus aegilops בא”י בהווה ובעבר" הוא שהביא לתודעת החוקרים ואחריהם לתודעת הציבור כי השרון היה מכוסה עד ראשית המאה העשרים ביערות אלון ואחריו הלכו תלמידיו כמיכאל זהרי ושאר החוקרים.
היער כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרידי היער[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלקות מהיער צומחות בפארק השרון, כפר מלל ובשמורת אלון, שמורת אלוני יצחק, שמורת אלוני קדימה, שמורת הדסים, שמורת רכס חרוצים ועצים פזורים בערי וכפרי השרון ובניהם רעננה, כפר סבא, הוד השרון נתניה ועוד. עזרא ברנע מקיים פרויקט תיעוד של שרידי היער[20]. הפרויקט, בשם "מיפוי אלוני ישראל ע"ש מיכאל אבישי" ממפה את מיקום האלונים בארץ, לפי מין[21]. ברנע מקדם גם השבת אלונים לטבע[22][23].
שיקום היער ופרויקט משיבים את האלונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא ניתן לשקם את היער על כל הדרו משום ששטחו מאכלס כיום חלק גדול מאוכלוסיית המדינה, עם זאת, קיימים התארגנות אזרחית בשם משיבים את האלונים העוסקת בזריעת עצי אלון תבור באזורים שבהם היה קיים היער בעבר[24]. בשנת 2009 קבוצת מתנדבים מעמק חפר והשרון, בראשות ארנון גורן ועפר בינדל החלו בפרויקט השבת אלוני התבור לשרון[25]. ההשראה לפרויקט הגיעה מהספר "האיש שנטע עצים", מאת ז'אן ז'יואנו[26]. הקבוצה אספה בלוטים מעצים מקומיים והטמינה אותם בפארק השרון, בין אזור התעשייה עמק חפר לבין תחנת הרכבת בחדרה[25]. בשנים הראשונות, השתילים מתו בשל יובש בקיץ, אך לאחר מכן שופר תהליך ההשקיה וחיפוי הקרקע[25]. עד סוף 2016 התבססו בשטח כ-300 עצים[25]. עד עתה הושבו יותר מאלף עצי אלון בדרך זו[27]. על מנת להצמיח עצי אלון יש לאסוף בלוטים במהלך ספטמבר-אוקטובר ולשמור אותם בקירור עד לזריעה בינואר-פברואר. לתוך גומה בעומק של 20 ס"מ זורעים שלושה בלוטים עם השפיץ כלפי מטה. מוסיפים מעט קומפוסט, מכסים, ומשקים אחת לשבוע[26].
קק"ל ורשות הטבע והגנים רואות חשיבות בנטיעת עצי אלון התבור בשטחים שצמח שם בעבר[25].
שמירת טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלון התבור הוא ערך טבע מוגן וכריתתו אסורה, האלונים הצומחים בשמורות הטבע כמו אלוני יצחק, שמורת אלון (ח'רבת צרקס), ואלוני קדימה זוכים בהגנה נוספת מעצם היותם צומחים בשמורות טבע.
האדם ביער[עריכת קוד מקור | עריכה]
האדם ניצל את היער לאורך כל התקופות, לעץ להסקה, בנייה, ייצור פחמי עץ, הסקת כבשני זכוכית אך גם למרעה וחקלאות.
בשלהי התקופה העות'מאנית לאחר שנים של דלדול ישובי בארץ ישראל בכלל ובמישור החוף בפרט התפשטו היער, הביצות ומחלת המלריה ומספר היישובים והניצול האנושי של היער, אדמתו ותוצריו היה קטן.
מצב זה השתנה במאה השמונה עשרה והתשע עשרה, במחצית המאה השמונה עשרה החלו מתיישבים מכפרי השומרון לחדש את היישובים שבמרזבת השרון ולנצל את היער שנקרא אז "אל-עַ'אבֵּה" ואדמתו, במקביל לכך חדרו לאזור גם שבטי בדואים (אבו כישכ בדרום השרון והחוורת' בעמק חפר).
במאה התשע עשרה התווסף לכך הצורך הגובר של מצרים בעץ שהביא לכריתת היער וההגירה ממצרים לארץ ישראל שהביאה להקמת כפרים חדשים באזור.
במחצית השנייה של מאה התשע עשרה נחלק היער לע'בות- שטחי יער שהיו מנוצלים על ידי כפר מסוים וכל ע'אבה נקראה על שם הכפר שניצל אותה, לעיתים הקימו הכפרים גם ע'יזבות, כפרים עונתיים שתושביהם היו יורדים מההרים בתקופת הקיץ על מנת לעבד את האדמה הפורייה יותר שבעמקים וחוזרים לכפריהם בהר בסיום העונה החקלאית, עם השיפור בתנאי הביטחון היו הע'יזבות הופכות לעיתים לכפרי קבע.
בין הכפרים היו לעיתים מאבקים על שטחי היער, בשנת 1871 מיסד השלטון העות'מאני את רישום הקרקעות וחלוקת היער וכך הפך את היער, אדמתו והתוצרת המופקת ממנו לסחירה[28].
מרבית אדמת היער נרשמה על שם המשפחות השליטות שחלקם לא התגוררו באזור אלא התגוררו בערי המחוז או באזורים אחרים של האימפריה העות'מאנית.
התוצרת החקלאית העיקרית של האזור היו האבטיחים שגודלו באזור ויוצאו למצריים, לקראת סוף המאה התשע עשרה יוצאו כל שנה כ 60,000 טון אבטיחים ממעגנות כמו מינת אבו זבורה (מכמורת) וסידנא עלי, לקראת סוף המאה התשע עשרה בעיקר בסביבות יפו החלו להשתמש באדמות שבעבר היה בהם היער לנטיעת פרדסים, תהליך שהואץ בתחילת המאה העשרים, בנוסף השתמשו ביער ובביצות המצויות בו למרעה, שיטות המרעה שהיו נהוגות במשק הערבי ובעיקר העז השחורה מנעו את התחדשות היער.
ניצול היער וכריתתו הביאו לסחף קרקע, יצירת תנאי אקלים יובשניים והתפשטות הצומח העשבוני ובכך יצרו את נוף הגבעות השוממות, מכוסות בצמחיית בר דלה ובניהם עמקי ביצות המופיעים בתיאורי תחילת ההתיישבות הציונית, שטחי היער לשעבר שכעת היו חשופים נחשבו לאדמת זיבורית ולכן היו זמינים לרכישה בידי המתיישבים היהודיים שנטעו עליהם בעיקר פרדסים שהאדמה המכונה חמרה התאימה להם מאוד[29][30][31]
מצב זה המשיך עד לסיומה של המאה העשרים, לקראת סיומה של המאה העשרים ובעיקר בתחילת המאה העשרים ואחד החל משבר בענף הפרדסנות, המשבר והצורך הגובר באדמה לבנייה הביא להפיכת חלקים גדולים מאדמת היער והפרדסים לשעבר לשכונות מגורים[32], באופן אבסורדי הפכו הפרדסים הנטושים למפלט לשרידי היער ובמקביל החלה ההתעניינות ציבורית בשימור ובשיקום עצי האלון.
מסלולי טיול[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסלול טיול לפארק השרון באתר iNature, בחלקו הצפוני של המסלול קיימים שרידי יער פארק של עצי אלון התבור.
מסלול טיול בשמורת אלוני יצחק באתר iNature בשמורה קיים חורש של עצי אלון התבור.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרויקט מיפוי אלוני ישראל ע"ש מיכאל אבישי
- עמק גלילות עמק בחלקו הדרומי של היער.
- שמורת אלוני יצחק שמורה המשמרת מעט מנוף היער.
- רכבת האלונים שלוחת רכבת שנבנתה לצורך כריתת יער האלונים.
- משיב האלונים פרויקט להשבת עצי האלון לשרון.
- מנדלסון, ע. 2015. עצי בר נדירים במישור החוף. כלנית 2
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בן יוסף, ספי, מדריך ישראל החדש, כרך 8 השרון, מבואות, הצומח
- ^ עמרי בונה ורועי הראל, יער אלוני התבור של השרון חי ובועט, באתר קק"ל
- ^ ליפשיץ, נ., לב-ידון, ש., גופנא, ר., שלטון האלון המצוי באזור מישור החוף המרכזי בישראל בעת העתיקה על-פי עדויות דנדרוארכיאולוגיות. רותם – כתב-עת לנושאי שדה בוטניים בארץ ישראל, עלון מס' 17, כסלו תשמ"ו, נובמבר 1985. החברה להגנת הטבע, האוניברסיטה העברית בירושלים – המחלקה לבוטניקה., 1985
- ^ בן יוסף, ספי, מדריך ישראל החדש, כרך 8 השרון, מבואות, הצומח
- ^ עוזי פז, מבואות : החי [השרון], באתר מדריך ישראל החדש
- ^ סקר טבע עירוני פרדס חנה אתר 31 תל אלון, אתר 32 סובב תל אלון, באתר החברה להגנת הטבע, אפריל 2014
- ^ [https://mapateva.org.il/PDF/UrbanNature/Pardesh-Chana-Urban-Nature-Survey.pdf סקר תשתיות טבע עירוני בפרדס חנה - כרכור], באתר החברה להגנת הטבע, אפריל 2014
- ^ עוזי פז, על יערות אלון התבור ברמת מנשה ובשרון, באתר כלנית, 12 במאי 2018
- ^ Ella Tsahar1
- , Ido Izhaki2
- ^ Ella Tsahar1
- , Ido Izhaki2
- ^ ד"ר בועז שחם, סקר זאולוגי ראשון חולות קיסריה, באתר החברה להגנת הטבע, 27/03/2014
- ^ סארטבו (סרטבון), גיאוגרפיה ספר 16
- ^ ישראל רול ואיתן איילון, אפולוניה ודרום השרון, באתר מט"ח
- ^ ארכיאובוטניקה-יער השרון ההיסטורי, באתר מוזיאון כפר סבא
- ^ זאב וילנאי, יער בשרון
- ^ קרשון ר., סנגוריה על התורכים – מחקר על השמדת יערות אלון התבור בשרון הדרומי, ליערן, טבת תשמ"ג, 1982, מס' 1–4 עמ' 50–53.
- ^ יהודה זיו, מה עניין השרון הַקֵּרֵחַ והישיש העיוור אצל ארץ בנימין?
- ^ ערן תירוש, "המלחמה הגדולה" בארץ ישראל והשפעתה על נופיה, באתר אתרים- המועצה לשימור אתרי מורשת עמ' 60, דצמבר 2017(הקישור אינו פעיל)
- ^ רחל מכבי מוצרי, חול ואלונים, באתר ראשונים-אבן יהודה
- ^
משה גלעד, עצי ענק, נמרים ושודדים: מה נשאר מיער אלוני התבור שפעם כיסה את הארץ?, באתר הארץ, 23 ביולי 2018
- ^ עזרא ברנע, מיפוי אלוני ישראל ע"ש מיכאל אבישי, באתר ior.maps.arcgis.com
- ^ סיפור המשתלה | ברנע - משתלת עצי אלון, באתר www.oaks.co.il
- ^ פרויקט האלון_V2, באתר Google Docs
- ^ השבת אלוני התבור לפארק השרון
- ^ 1 2 3 4 5 מצטרפים לפרויקט השבת אלוני התבור לשרון, באתר www.kkl.org.il
- ^ 1 2 משיב האלונים, באתר greenwin.kkl.org.il, 21.12.2016
- ^ משיבים את האלונים
- ^ רועי מרום, The Great Oak Forest and the Arab Settlement in the Plain of Sharon in the Late Ottoman Period (Hebrew) \ תפקידו של יער האלונים הגדול (אל-ע'אבה) בתהליכי ההתיישבות בשרון בשלהי התקופה העוסמאנית
- ^ יהודה זיו, צופית סקירה גאוגרפית היסטורית
- ^ בן יוסף, ספי, מדריך ישראל החדש, כרך 8 השרון, מבואות, הצומח
- ^ ההתיישבות בשרון, באתר בית הראשונים אבן יהודה
- ^ נפתלי גולדשלגר ומיכאל סופר, ניתוח עיתי של השינויים בשימושי קרקע באזור השובל העירוני-כפרי – אגן פולג כדוגמה, באתר אקולוגיה וסביבה, יולי 2017
