שמורת אלון

שמורת אלון
באר חורבת צ'רקס
באר חורבת צ'רקס
מידע כללי
סוג שמורת טבע
תאריך הכרזה 10 באוגוסט 1967
כניסה בתשלום חינם
נתונים ומידות
שטח 0.0078 קמ"ר
גובה ממוצע 36
צומח עצי אלון
בעלי חיים אין מידע
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום השרון
קואורדינטות 32°27′27″N 34°57′01″E / 32.457416666667°N 34.950333333333°E / 32.457416666667; 34.950333333333
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שְׁמוּרתַ אַלּוֹן, הידועה גם בשם שמורת ח'ירבת צ'רקס, היא שמורה טבע קטנה בשטח של כ-8 דונם, כקילומטר ממזרח לקיבוץ גן שמואל, הכוללת חורשה של עצי אלון התבור עתיקים ומרשימים שגובהם כ-7–8 מטרים.

תולדות השמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח השמורה היה חלק מיער השרון ההיסטורי. כאשר יער השרון נכרת בידי השלטון העות'מאני במהלך מלחמת העולם הראשונה, במטרה לספק עצים להבערת כבשני הקטרים של הרכבת הצבאית העות'מאנית, החורשה שרדה כיוון שבתחומיה היה בית הקברות של הכפר הצ'רקסי המוכר כיום כח'ירבת צ'רקס.

במאי 1956 נכללה השמורה בתכנית להכרזה על 50 שמורות טבע בישראל שהציג המדור להגנת הטבע בשיתוף עם אגף התכנון במשרד הפנים והחברה להגנת הטבע[1]. בתחילת 1963 נכללה השמורה ברשימה של 93 שמורות־טבע מומלצות של ועדה שמונתה על ידי הקרן הקיימת ומשרד החקלאות[2]. החורשה הוכרזה ב-10 באוגוסט 1967 כשמורת טבע ושטחה הוא 7.848 דונם.

מיקום השמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמורה נמצאת בצומת אלון, במפגש הכבישים כביש 65, כביש מחלף קיסריה - מחלף "משמר הגבול", לשעבר צומת עירון ו- "כביש 650" - כביש גישה לפרדס חנה.

באר המים של ח'ירבת צ'רקס שרדה כחצי ק"מ מדרום לשמורת הטבע, מאחורי מפעלי גרנות.

צמחיית השמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קרקע חמרה חולית אדומה גדלים כ-60 אלוני התבור מבוגרים ועצים צעירים שנטעו במטרה לשקם את החורשה. הם יוצרים חורשה צפופה ונאה. בסוף הקיץ ניתן להבחין במגוון עצום של פירות אלון התבור. רוב העצים הקשישים הם כמעט בני אותו גיל, דבר זה והעובדה שמבחינה גנטית העצים קרובים לעצים בגליל התחתון ולא לאוכלוסיית הכרמל הקרובה יותר גאוגרפית, מצביעה על כך שככול הנראה הם נטעו באופן יזום ושהבלוטים/השתילים הובאו מהצפון.[3]

בשטח הפתוח בין העצים צומחים הדגניים: זקנן שעיר - השולט בשוליים, חילף החולות - ההולך ונדחק, מיכאל זהרי סבור כי שני השיחים הם מלווים קבועים של אלון התבור בקרקעות הקלות של שפלת החוף. יער אלון התבור הוא יער-פרק או תצורה דמוית סוונה, לא יער מעורב ולא יער צפוף.[4] בצמחים הגאופיטים, בולטת פריחת חצבים שנשתלו סביב הקברים (בעיקר בצל העצים), בן-חצב סתווני, כלניות אדומות, נורית אסיה, שום ארדל וצבעוני השרון. כמו כן יש בשטח שפע עשבוניים, ובין היתר תלתן דו-גוני.

עונות ביקור בשמורה: סתיו (פריחת חצבים) חורף (פריחת כלניות בחודשים ינואר-פברואר) ואביב (פריחת צבעונים ונורית אסיה בסוף פברואר ובמהלך מרץ).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוכרז על 50 שמורות טבע, הארץ, 27 במאי 1956
    זאב שיף, 50 שמורות טבע בישראל, הארץ, 4 ביוני 1956
  2. ^ עזריה אלון, שמורות הטבע שלנו, למרחב, 22 במרץ 1963
    עזריה אלון, שמורות הטבע במרכז הארץ, למרחב, 5 באפריל 1963
  3. ^ ד"ר גבריאל שילר, "השונות הגנטית בתוך אוכלוסיות אלון התבור בישראל", באתר גידול עצי יער ויערות בישראל, ארץ של ספר המִדבר, עמ' 260
  4. ^ מקור: מיכאל זהרי, נופי הצומח של הארץ, הוצאת עם עובד, 1980, עמ' 183