שמורת אלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמורת אלון
Cjerkes075.jpg
באר חורבת צ'רקס
מידע
אזור השרון
כניסה חינם
שטח 7.8 דונם
גובה ממוצע 36
תאריך הכרזה 10 באוגוסט 1967
קואורדינטות 32°27′27″N 34°57′01″E / 32.457416666667°N 34.950333333333°E / 32.457416666667; 34.950333333333 קואורדינטות: 32°27′27″N 34°57′01″E / 32.457416666667°N 34.950333333333°E / 32.457416666667; 34.950333333333 
צומח
עצי אלון
בעלי חיים
אין מידע
(למפת הכרמל רגילה)
Carmel.svg
 
שמורת אלון
שמורת אלון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שְׁמוּרתַ אַלּוֹן, הידועה גם בשם שמורת ח'ירבת צ'רקס, שוכנת כקילומטר ממזרח לקיבוץ גן שמואל. בחורשה נמצאים עצי אלון התבור עתיקים ומרשימים שגובהם כ-8-7 מ'. חורשה זו היא השריד המרשים ביותר מיער השרון ההיסטורי, שנכרת בידי השלטון העות'מאני במטרה לספק דלק להפעלת הרכבות, באמצעות הבערת עצים בכבשני הקטרים. החורשה הוכרזה ב-10 אוגוסט 1967 כשמורת טבע ושטחה הוא 7.848 דונם. הכניסה היא ללא תשלום ורק ברגל.

ח'ירבת צ'רקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ח'ירבת צ'רקס

החורשה שרדה כיוון שבתחומיה היה בית הקברות של הכפר הצ'רקסי המוכר כיום כ"ח'רבת צ'רקס", הכפר נבנה באזור שנת 1860 על ידי צ'רקסים מבולגריה, באר המים של הכפר שרדה כחצי ק"מ מדרום לשמורת הטבע, מאחורי מפעלי גרנות.

הרקע לכריתת העצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוטל הסגר ימי על חופי ארץ ישראל. פחם, שהובא עד לאותה תקופה בדרך הים ואשר שימש להסקת תנורי הקטרים אזל תוך זמן קצר. רשת הרכבות שסבלה ממחסור בפחם-האבן מצאה פתרון בשימוש בהבערת עצים בכבשני הקטרים. על מנת לספק עצים לרכבות הוקמו שתי שלוחות רכבת: הראשונה: מטול-כרם אל אזור יער חדרה, והשנייה הובילה אל יערות העצים שברמות מנשה. שרידים של המסילה נמצאו ליד קיבוץ עין שמר ושל היער בשמורת אלון.

צמחיית השמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קרקע חמרה חולית אדומה גדלים כ-60 אלוני התבור מבוגרים ועצים צעירים שנטעו במטרה לשקם את החורשה. הם יוצרים חורשה צפופה ונאה. שימורם בא בזכות "קברי הקדושים" שהיו פזורים במקום. בסוף הקיף ניתן להבחין במגוון עצום של פירות אלון התבור. רוב העצים הקשישים הם כמעט בני אותו גיל, הצעירים שהם צעירים מאד.

בשטח הפתוח בין העצים צומחים הדגניים: זקנן שעיר - השולט בשוליים, חילף החולות - ההולך ונדחק, מיכאל זהרי סבור כי שני השיחים הם מלווים קבועים של אלון התבור בקרקעות הקלים של שפלת החוף. יער אלון התבור הוא יער-פרק או תצורה דמוית סוונה לא יער מעורב ולא יער צפוף[1]. בצמחים הגאופיטים, בולטת פריחת חצבים שנשתלו סביב הקברים (בעיקר בצל העצים), בן-חצב סתווני, כלניות אדומות, נורית אסיה, שום ארדל וצבעוני השרון. כמו כן יש בשטח שפע עשבוניים, ובין היתר תלתן דו-גוני.

עונות ביקור בשמורה: סתיו (פריחת חצבים) חורף (פריחת כלניות בחודשים ינואר-פברואר) ואביב (פריחת צבעונים ונורית אסיה בסוף פברואר ובמהלך מרץ).

מיקום השמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמורה נמצאת בצומת אלון, במפגש הכבישים כביש 65, כביש מחלף קיסריה - מחלף "משמר הגבול", לשעבר צומת עירון ו- "כביש 650" - כביש גישה לפרדס חנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: מיכאל זהרי, נופי הצומח של הארץ, הוצאת עם עובד, 1980 עמ' 183