ישיבות הקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישיבת שבי חברון, מישיבות הקו
פתח ישיבת עטרת ירושלים, מישיבות הקו

הביטוי ישיבות הקו הוא כינוי לקבוצת ישיבות גבוהות וישיבות הסדר, המשתייכות לציבור החרדי לאומי והולכות בדרכו של הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור. מקור הכינוי הוא בקו האידאולוגי המשותף לישיבות אלו. הכינוי החל להישמע בציבור הדתי-לאומי בערך משנת 2000 (ה'תש"ס) ואילך.

האידאולוגיה של ישיבות אלו מבוססת על תורת הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה קוק, כפי שהיא מתפרשת על ידי תלמידו של האחרון, הרב טאו. אנשי הזרם מחזיקים בתפיסה "ממלכתית" המייחסת למדינת ישראל ערך עצמי של קדושה שאיננו תלוי במעשי מנהיגיה. הם מדגישים את חשיבותו של עם ישראל ומקפידים שלא לנקוט בכפייה נגד רצונו של העם, ובפרט שלא להתעמת עם צה"ל, כיוון שלשיטתם, בהיותו זרוע של המדינה הוא מבטא את רצון העם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק נוצרו שני מחנות בישיבת מרכז הרב - האחד בראשות הרב טאו והשני בראשות הרב אברהם שפירא. המתח בישיבה הגיע לשיאו כאשר נטען כי הרב אברהם שפירא ניסה לשלב בישיבה מכון הוראה, בעוד שהרב טאו התנגד לכך. בעקבות כך פרש הרב טאו עם רמי"ם נוספים מן הישיבה, והקימו את ישיבת הר המור.

אנשי ישיבות הקו הקימו את המכינות הקדם צבאיות הראשונות ואת הישיבה הקטנה הלאומית הראשונה.

מוסדות הקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבות גבוהות והסדר: ישיבת הר המור בירושלים בנשיאות הרב צבי ישראל טאו ובראשות הרב מרדכי שטרנברג והרב עמיאל שטרנברג, ישיבת מדברה כעדן שבמצפה רמון בראשות הרב צבי קוסטינר, ישיבת שבי חברון שבחברון בראשות הרב חננאל אתרוג, הישיבה הגבוהה והישיבה לבוגרי צבא בעלי, ישיבת עטרת ירושלים שברובע המוסלמי בראשות הרב שלמה אבינר, ישיבת לנתיבות ישראל שבירושלים בראשות הרב ישעיהו דורון, ישיבת איילת השחר שבאילת בראשות הרב יוסף רודריגז, ישיבות מעלה אליהו ועטרת נחמיה בתל אביב, ישיבת גבעת אולגה, ישיבת נצר מטעי שבאריאל, הישיבה הגבוהה ביפו, הישיבה הגבוהה בבני נצרים וישיבת "בני רחל" סמוך לקבר רחל.

ישיבות קטנות לאומיות: ישיבת מעלה חבר לצעירים, ישיבת שלום בניך בירושלים (ששכנה במשך שנים ליד ישיבת הר המור) וישיבת אורחות מרדכי בכוכב השחר. גם ישיבה תיכונית נווה, ישיבה לצעירים שומריה וישיבה תורנית לאומית דגל ירושלים מזוהות עם "הקו".

מכינות קדם צבאיות: מכינת בני דוד בעלי, מכינת יתיר, מכינת עצם בנווה, מכינת קשת יהודה, מכינה תורנית ישיבתית נטע שורק באפרת, בית המדרש נתיבות דרור שבישוב תלם, מכינת מעוז שבלוד, המכינה בראש פינה, מכינת עטרת ירושלים ומכינת אבנר בעכו.

כוללים: כולל חזון אלחנן בעיר דוד בראשות הרב עמיאל שטרנברג, בית המדרש הקהילתי בגבעת שמואל, כולל נאות דוד שבעיר העתיקה, כולל חומות ירושלים, והכולל בשומריה.

מדרשות לבנות: מדרשת הרובע, מדרשת מעון שבדרום הר חברון, מדרשת יעלה שבמצפה רמון, מדרשת "בני דוד" דניאלי בתפוח, מדרשת שירת חברון שבקריית ארבע ומדרשת אוריה בגבעת שמואל.

כלל המוסדות הנזכרים מונים כמה אלפי תלמידים וכן אלפי בוגרים ובוגרות.

הוראת תנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הקו מדגישים כי יש להתייחס לכתבי הקודש מתוך הממד האלוקי שבהם. הם מתנגדים לשימוש בכלים חילוניים בלימוד או להנמכת קומתם של חז"ל וגדולי התנ"ך. הם מזכירים בעניין זה את דברי חז"ל כי ראשונים הם כמלאכים[1]. בעניין זה הוציאו אנשי הזרם שתי חוברות: "פשט - מסיני" ו"כבוד רועי ישראל".

הרב משה בלייכר, ראש ישיבת שבי חברון לשעבר כותב:

כאשר אנו נגשים לעסוק בספר תורת האלוקים, עלינו להתייחס אל הדברים הנאמרים כראוי לדברי אלוקים חיים, להתרומם להבנת המושגים האלוקיים. אין לנו להסתכל על התורה בעיניים הפשוטות שלנו, ע"פ קנה-המידה וההבנה המצומצמים של מדרגתנו העכשווית, אלא עלינו לנסות להסתכל בתורה ע"פ קנה המידה האמתי שלה, להתמלא ענווה אשר תרומם אותנו להביט בתורה דרך העין האלוקית השייכת לה[2].

לאור זאת, מתנגדים אנשי הזרם ללימוד "תנ"ך בגובה העיניים", שפירושו, בין השאר, התייחסות לגדולי ישראל שבמקרא כאל בני אדם המונעים מיצרים ומדחפים האופייניים לרוב בני האדם. אנשי הזרם מתנגדים גם לשילובם של מכונים אקדמיים להכשרת מורים בתוך הישיבות. הם מתנגדים גם לשיטת הרבדים בלימוד הגמרא.

רבנים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הרב צבי ישראל טאו, הרבנים המזוהים עם "הקו" (בעיקר תלמידיו ותלמידי תלמידיו) ומובילים את המוסדות הללו הם:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בבלי שבת קי"ב עמוד ב
  2. ^ הרב משה בלייכר, למהלך הפרשיות, מדרשת מעמק חברון, עמ' 15