מדרשה תורנית לנשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מדרשה תורנית לנשים היא מוסד תורני לנשים הכולל לימוד תורה אינטנסיבי במגוון מקצועות היהדות. ברוב המדרשות ניתן דגש על התודעה הדתית של הלומדות, ולכן הציר המרכזי של הלימודים הוא לרוב סביב מחשבת ישראל. בנוסף נלמדים במדרשות תחומים כמו מקרא, הלכה, ובחלק מהמדרשות אף חסידות. הגמרא נלמדת בחלק מהמדרשות, ברמת אינטנסיביות משתנה. בדרך כלל מדובר על לימוד של סוגיות מסוימות (בעיקר באגדה) בלבד, לעתים תוך תרגום לעברית, אך בחלק מהמדרשות ישנו לימוד מעמיק הכולל לימוד שיטתי של מסכת שלמה.

היקף הלימודים המהווה תוכנית מלאה במדרשות, הוא בדרך כלל לימוד של שנה או שנתיים מלאות, בדרך כלל לפני או אחרי שירות לאומי. הקף כזה מקביל לזה של מכינות קדם צבאיות, בהן גם תוכן הלימודים (הכולל עיסוק מועט בגמרא) דומה. רק מעט מדרשות, דוגמת זו שבמגדל עוז, מקיימות הקף לימודים דומה לזה של ישיבת הסדר, בדרך כלל תוך שילוב של תואר אקדמי או תעודת הוראה. תופעה מקבילה לאברכים בישיבות הלומדים בישיבה שנים רבות, אינה קיימת כיום, ורק המלמדות במדרשות ממשיכות לעסוק בתורה כמרכז חייהם גם בגיל מאוחר.

קיימות היום לפחות 25 מדרשות תורניות לבנות הפזורות ברחבי הארץ, שבהן לומדות כ-1000 בנות, לפני ואחרי שרות צבאי או לאומי, בתוכנית מלאה, ועוד כ-2500 נשים ונערות בתוכניות חלקיות[1].

התפתחות המדרשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע היסטורי ואידאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורך בהגברת הרקע הלימודי של נשים בנושאים תורניים עלה כבר במזרח אירופה, עוד לפני השואה. במסגרת התעוררות הרצון בקרב בנות והורים מסורתיים ואף חרדים בלימודים תורניים לנשים, חוללה שרה שנירר מהפכה כאשר הקימה את רשת החינוך בית יעקב, שסיפקה לראשונה מסגרת לימוד תיכונית לבנות חרדיות. בנוסף למסגרת זו, הוקמו סמינרים למורות בהן מוענק לתלמידות החרדיות רקע תורני מינימלי המספיק להוראה בבתי הספר החרדיים.

עם התפתחות המודרניזציה וההשכלה, נשים דתיות רכשו השכלה רחבה ומעמיקה בתחומי דעת רבים ונוצר פער גדול בין רמת הידע הכללי שלהן לבין ידיעתן הנמוכה בתחומים תורניים. בשנות השישים והשבעים, בעקבות הקמת ישיבות ההסדר אליהן פנה חלק מהנוער הדתי-לאומי, רכשו הנערים הדתיים השכלה תורנית מעמיקה יותר משל הוריהם, בעוד הנשים נותרו ברמה נמוכה ופער הידיעות התרחב. לאור התפתחויות אלו התגבר מאוד הרצון אצל בנות דתיות ללמוד תורה בצורה מעמיקה, ואף אצל המחנכים הוכר הצורך בלימודים אלו.

לצד התעוררות זו של הרצון ללמוד ולהכיר את המקורות היהודיים, התפתח בזרמים דתיים מודרניים יותר, הרצון ללמוד מתוך גישה פמיניסטית ושוויונית. אצל נשים רבות, באותה תקופה בעיקר אצל עולות מארצות הברית, הגבלת לימוד התורה לגברים נתפסה כאפליה שאין לשאת אותה, והן ביקשו להקים מוסדות תורניים שיקנו לנשים השכלה מקבילה לזו הניתנת בישיבות, כולל לימוד התלמוד[2].

הקמת המדרשות והתפתחותן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסד העל תיכוני הראשון שהעניק לימודים תורניים מעמיקים לנשים הוא המכללה ירושלים, שהחלה את פעילותה בשנת הלימודים ה'תשכ"ה (1964/1965) כמכללה להוראה, אך מטרתה הבסיסית הוגדרה כחינוך התלמידות לחיי תורה ומצוות שלמים. המדרשה הראשונה בארץ שהוקמה כמוסד שתכליתו הבלעדית היא לימוד תורה וכולל שבוע לימודים מלא, היא מדרשת לינדנבאום (בשנים 1977-1986 היא נקראה "ברוריה") שהוקמה בשנת הלימודים ה'תשל"ז (סוף 1976). במקביל נפתחה באותה שנת לימודים המדרשה לבנות באוניברסיטת בר-אילן (בשמה כיום: המכון הגבוה לתורה - המדרשה לנשים), הכוללת לימודים באופי ישיבתי ומקנה ללומדות מלגת לימודים ותחליף לחלק מהשעות האקדמיות.

במהלך שנות השמונים הוקמו כמה מדרשות, ביניהן מכון יהודית ליברמן מדרשת שובה בעפרה, מדרשת עין הנצי"ב של הקיבוץ הדתי, ומת"ן המיועד ללומדות מבוגרות יותר ולבעלות רקע תורני קודם. את פתיחת לימודי תורה שבעל פה לפני נשים ניתן לזקוף לזכות מכון ליברמן, שנסגר עם הקמתה של מדרשה ברוח דומה בעין הנצ"ב. מדרשת נשמת שהוקמה ב-1990, במגמה להקנות לבוגרותיו ידע ברמה של ישיבה, פתחה מסלול יועצות הלכה, המהוות למעשה פוסקות בשאלות של טהרת המשפחה. גם התוכנית להכשרת טוענות רבניות בחסות מדרשת לינדנבאום שהוקמה ב-1991 היוותה חלק מהעלאת רף הלימודים התורניים לנשים, בראשית שנות התשעים.

החל מאמצע שנות התשעים הלימוד במדרשה תורנית הפך למרכזי בציבור הדתי, והוקמו מדרשות חדשות רבות. בין המדרשות הבולטות שהוקמו בתקופה זו - מדרשת הרובע, מדרשת אביב ומגדל עוז. במהלך השנים הלך וגדל מספר המדרשות הכוללות שבוע לימודים מלא והגיע לעשרות, כאשר ברובן קיימת לצד התוכנית מלאה, גם תוכנית חלקית, בת יום או יותר, המיועדת לנשים עובדות, אמהות, בנות שירות לאומי או סטודנטיות. גם המגוון האידאולוגי של המדרשות התרחב עם השנים, וכיום ישנן מצד אחד מדרשות הנותנות דגש על מנהיגות נשית (כמו מת"ן ומדרשת לינדנבאום), מדרשות המדגישות את לימוד הגמרא כטקסט היסודי ביהדות (כמו מדרשת נשמת, מדרשת לינדנבאום ומדרשת מגדל עוז), ומצד שני מדרשות שמרניות המדגישות את לימודי האמונה ותורת הרב קוק (מדרשת הרובע ומדרשת אביב למשל), או את לימודי החסידות (מדרשת שובה, מדרשת טהר ועוד). בשנת ה'תשס"ז הוקמה לראשונה מדרשה המהווה למעשה מכינה קדם צבאית לבנות דתיות בשם צהלי.

שילובים שונים במדרשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרות לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרשות אלו מיועדות בעיקר לבוגרות אולפנה. הבנות מבצעות שרות לאומי באזור המדרשה ובשאר היום הן לומדות לימודי קודש. במסגרת זאת פועלת ברחבי הארץ מדרשת איילת השחר, כמו גם מכון ראשית- מדרשת מעון במעון, מדרשת טל מנשה בצפון השומרון, ומדרשת בת-ציון בירושלים ועוד.

שרות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מדרשות קיימת תוכנית המשלבת שירות צבאי יחד עם הלימודים במדרשה, שכוללת בדרך כלל שנה של לימודים במדרשה ושנתיים של שירות צבאי בחיל החינוך והנוער, בחיל האוויר או בחיל המודיעין. מדרשות אלו הן מדרשת לינדנבאום, מדרשת עין הנצי"ב ומדרשת באר.

לימודים גבוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוצה אחרת של מדרשות קיימת תוכנית לימודים רגילה לימים מרוכזים ללימודי קודש. מלבדה, מתקיימות מסגרות לימודים אקדמיות באמצע השבוע. במסלול זה פועלות המדרשות הבאות:

לימודי בגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוב חדש מציעה "מדרשת קראתיך" בירושלים, המשלבת לימודי מדרשה עם הכנה לבחינת בגרות אקסטרניות.

לחיזוק התודעה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות גם מדרשות המיועדות לעולות חדשות ובעלות תשובה. רובן של מדרשות אלה נושא אופי חרדי, אך קיימות גם מסגרות בעלות אופי דתי לאומי, כגון מדרשת טהר הלב לבעלות תשובה ביד בנימין, מבית מדרשת טהר וכן מכון אורה.

מיפוי המדרשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרשות לבנות משתייכות רובן ככולן לאחד הזרמים בציונות הדתית. לא רק ההשקפה וההשתיכות המגזרית של המורים, המורות והתלמידות, אלא בעיקר מכיוון עידוד לימוד תורני לנשים הוא אחד המאפיינים של הציונות הדתית כיום.

כמו הישיבות, מתחלקות המדרשות בין הזרמים השונים שבתוך הציונות הדתית. יש מהן הקרובות לחוגי ישיבת מרכז הרב או לישיבת הר המור ויש הקרובות יותר לישיבת הר עציון. מדרשות רבות הן עצמאיות. בשנת תשע"א (2011) היו יותר מ-25 מדרשות ברחבי הארץ ובהן מאות תלמידות.

רשימת מדרשות לבנות
שם המדרשה מיקומה תאריך ייסוד ראש המדרשה הערות
מכון אורה ירושלים תשל"ג הרבנית זהבה גרוסמן קשורה למכון מאיר ומקבלת גם בנות שאינן דתיות וחוזרות בתשובה.
מדרשת לינדנבאום ירושלים תשל"ו הרב אוהד טהרלב נקראה בעבר 'ברוריה'
מדרשת עין הנציב קיבוץ עין הנציב תשמ"ו הרב אביה רוזן
מדרשת שובה עפרה תשמ"ו הרבנית רבקה שפירא לבנות אחרי שירות לאומי
מת"ן - מכון תורני לנשים ירושלים תשמ"ט הרבנית מלכה בינה
מדרשת הרובע הרובע היהודי בירושלים תשנ"ד הרבנית דנה סליי
אורות עציון גבעת וושינגטון תשנ"ה הרב עוזי ביננפלד
מדרשת יעוד ירושלים תשנ"ו הרב יעקב שפירא
מדרשת מגדל עוז מגדל עוז תשנ"ו הרבנית אסתי רוזנברג
מדרשת אביב תל אביב תשנ"ז הרב יאיר בן שטרית
מדרשת באר ירוחם תשס"ג תמי ביטון משלבת עם הלימוד עבודה בקהילה וחיי גרעין
נגה קדומים תשס"ד עירית הלוי שילוב שירות לאומי
מדרשת עכו עכו תשס"ד הרבנית אסתר מזרחי
מדרשת טל מנשה טל מנשה תשס"ד הרב שמואל וייס שילוב שירות לאומי
מדרשת שיל"ת קרני שומרון תשס"ו הרב שי גרין לבנות אחרי שירות לאומי
מדרשת בינת שבות רחל הרב רונן טמיר
מדרשת טהר יד בנימין תש"ס הרב זאביק הראל ממוסדות תורת החיים
לפידות שדרות הרב יצחק לוי
מבראשית נתיבות הרב ישי פוירליכט
מעמקים ירושלים הרב חיים לויק
מדרשת נוב נוב הרב חי באב"ד
מדרשת נשמת ירושלים הרבנית ד"ר חנה הנקין במדרשה יש גם תוכנית של יועצות הלכה
מדרשת ערבות נתיבות תשס"ה הרב דוד אסולין לבנות אחרי שירות לאומי
צפנת צפת הרבנית טובה בזק
ראשית מושב מעון הרבנית שלומית סטיסקין לבנות אחרי שירות לאומי
מדרשת שירת חברון קריית ארבע הרבנית נעמה אתרוג
מדרשת איילת השחר ירושלים הרב רחמים ברכיהו שילוב שירות לאומי
מדרשת נגוהות נגוהות הרב נחמיה קרקובר שילוב שירות לאומי
מדרשת אור חיה ירושלים גב' דניאלה גולן מדרשה לחוזרות בתשובה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: עמותת פורום המדרשות התורניות לבנות.
  2. ^ לנשים הייתה האפשרות ללמוד תלמוד גם קודם לכן, אך רק באוניברסיטאות ולא מתוך גישה מסורתית או בסגנון הלימוד המקובל בישיבות
  3. ^ מדרשת מבראשית, באתר מדרשות.
  4. ^ [1]
  5. ^ [2]