אברהם אלקנה כהנא שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אברהם אלקנה שפירא)
Disambig RTL.svg המונח "אברהם כהנא שפירא" מפנה לכאן. לערך העוסק ברבה של קובנה, בעל "דבר אברהם", ראו אברהם דוב כהנא שפירא.
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא בשיעור
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא בשיעור
לידה 12 במאי 1911
י"ד באייר ה'תרע"א
ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה 27 בספטמבר 2007 (בגיל 96)
ט"ו בתשרי ה'תשס"ח
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק תלמוד, דיינות, הלכה, ארץ ישראל
תפקידים נוספים הרבנות הראשית לישראל, ראש ישיבה עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו הרב משה מרדכי אפשטיין
הרב יחזקאל סרנא
הרב איסר זלמן מלצר
הרב צבי פסח פרנק
הרב יעקב משה חרל"פ
תלמידיו הרב חיים שטיינר, הרב יעקב אריאל,
הרב זלמן מלמד, הרב אריה שטרן,
הרב יהושע מגנס, הרב יגאל לרר,
הרב מנחם בורשטין ועוד (ראו להלן)
חיבוריו שיעורי מרן הגר"א שפירא (שישה כרכים),
שו"ת מנחת אברהם (ארבעה חלקים),
מורשה - כרך שיחות בענייני תורה, חינוך והנהגה, וכרך שיחות למועדים (שני חלקים),
ועוד (ראו להלן)
צאצאים הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא
הרב הראשי לישראל האשכנזי ה־5
19831993
(כ־10 שנים)
שותף לרבנות מרדכי אליהו (הרב הספרדי)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (כונה "רֵבּ אברוֹם"; י"ד באייר ה'תרע"ד,[1] 10 במאי 191427 בספטמבר 2007, ט"ו בתשרי ה'תשס"ח) היה ראש ישיבת מרכז הרב, פוסק, הרב הראשי לישראל בשנים ה'תשמ"גה'תשנ"ג (1983–1993), דיין ואב בית דין בבית הדין הרבני בירושלים ובבית הדין הגדול.

מייסד ונשיא מכון הרצי"ה. חבר הנשיאות המייסדת של איחוד הרבנים למען ארץ ישראל ונשיא רשת האולפנות צביה (מאז פטירת הרצי"ה) ותנועת קוממיות.

נחשב לבכיר רבני הציונות הדתית[2] ומנהיגה הרוחני, לצד הרב מרדכי אליהו.[3] נחשב בעיני רוב אנשי הציונות הדתית כ"אישיות התורנית ההלכתית החשובה ביותר בימיו".[4] רבים מתלמידי הרצי"ה ראו בו את ממשיך דרכו של רבם.[5]

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לרב שלמה זלמן כהנא שפירא ולהענע רייזל (לבית זקס). הוא דור שישי בעיר.[6] למד בתלמוד תורה של ישיבת עץ חיים הירושלמית ב"חורבה" בעיר העתיקה, אצל הרב חיים מן והרב לייב רוחמקין (חותנו של הרב שלמה זלמן אוירבך). אחר כך למד בישיבת תפארת צבי אצל הרב אברהם חיים הקלמן, ובעידודו הדפיס בהיותו בגיל שתים עשרה את חיבורו הראשון "דרכי הקניינים" על גדרי הקניינים בהלכה. וכן אצל הרב ראובן טרופ אליו התקרב מאוד.[7] לאחר שעברה ישיבת חברון לירושלים בעקבות פרעות תרפ"ט עבר אליה ובה למד אצל ראש הישיבה הרב משה מרדכי אפשטיין, אשר קירב אותו,[8] ואצל הרב יחזקאל סרנא,[9] וכן למד בחברותא עם הרב משה חברוני – לימים ראש הישיבה.[7] בהיעדר ספרים - נעזרו רבים ביכלתו לצטט ספרים על-פה.[10] לפי עדות הרב שאר ישוב כהן והרב יעקב רוזנטל, ראשי הישיבה נהגו לומר שהוא גדול הדור הבא.[11]

בצעירותו עמד בקשר עם רבנים בולטים כמו הראי"ה קוק; הרב מטשיבין, שעמו התייעץ בנושאים רבים,[12] ושעל פי הרב חיים אביהוא שוורץ אמר לאחר פטירת החזון איש: "איני יודע מה יאמרו בבני ברק, אבל אני אומר שר' אברום שפירא הוא גדול הדור הבא"[13]; החזון אי"ש שכתב לו "ניכר כי כל מגמתו לגלות אמת התורה"[14]; הגרי"ז מבריסק, שלפי המסופר היה מבקש שיביאו לפניו מחידושי הרב שפירא[15]; הרב משה פינשטיין שכתב עליו "רב גוברייהו דחכמי ירושלים הראויין להורות בכל התורה כולה ומה אני נגדם"[16]; הרב צבי פסח פרנק שביקש ממנו להעיר על דברים שכתב[17]; הרב איסר זלמן מלצר[18] שהביא את חילופי המכתבים עמו בספרו "אבן האזל"; הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב צבי יהודה קוק. בנו הרב שמואל שפירא סיפר שהרב יוסף שלמה כהנמן מפוניבז' הזמינו בעידוד החזון איש לשמש כראש ישיבה בישיבת פוניבז' שהקים בבני ברק, אך הרב שפירא לא חפץ לקבל את התפקיד, על אף לחצי החזון איש.[19]

בשנת ה'תש"ט ההדיר את ספרו של רבי איצל'ה מפוניבז' - "זכר יצחק" - וצירף אליו "קונטרס אחרון" ובו מחידושי תורתו בעניינים הנידונים בספר.

בעת לימודיו בישיבה, למד בחברותא גם עם דוד רזיאל, שהפך בהמשך למפקד האצ"ל. בעת שברח רזיאל מפני הבריטים והחליף מקומות מסתור, היה מגיע לעיתים ללון בבית משפחת שפירא, והרב נהג לפנות לו את מיטתו וללמוד "משמר".[20]

בישיבת מרכז הרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כר"מ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אברהם שפירא ליד הספרייה בישיבת מרכז הרב יחד עם הרב צבי יהודה הכהן קוק
במסירת שיעור כללי בישיבה

נשא את פנינה, אחותו של הרב שלום נתן רענן, חתנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. שידך ביניהם הרב צבי יהודה הכהן קוק, שהכירו בעת שהתפללו שניהם בבית הכנסת של מאה שערים והתפעל מתפילתו. בשנת תש"ה הוזמן ללמד בישיבת מרכז הרב,[21] שבה לימד מעל שישים שנה.[8] שם גם למד חברותא עם הרב הנזיר בתיקוני זוהר.[22] בשנים אלו היה היחיד שלימד גמרא מלבד ראש הישיבה הרב חרל"פ. בישיבה נעשה למקורבו של ראש הישיבה הרב יעקב משה חרל"פ,[7] ועם החלשותו של הרב חרל"פ ביקש מהרב שפירא שימלא את מקומו ויחל במסירת השיעור כללי, וכך נעשה.[23]

כראש ישיבה תחת הרצי"ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירת הרב חרל"פ הזמינו הרב צבי יהודה לשמש כראש הישיבה, בכפוף אליו.[24] בשנת ה'תשי"ט הוזמן גם הרב שאול ישראלי על ידי הרצי"ה לשמש בראשות הישיבה, והחל אף הוא במסירת שיעור כללי, ביום חמישי, נוסף על השיעור הכללי של הרב שפירא בימי שלישי. בנוסף לשיעור הכללי מסר שיעור מיוחד בקצות החושן במוצאי שבתות, אותו לא הכין מראש.

נהג לשנן ש"עיקר גדלות האדם מתגלית בישיבה" ובעמידתו בראשה ראה את גולת הכותרת של חייו ופועלו.[25][26]

במשך חיי הרב צבי יהודה, הצניע הרב שפירא את עצמו, ולא הביע בפומבי עמדה שונה משל הרצי"ה.[27] עם זאת, הרצי"ה היה מתייעץ עמו בעניינים ציבוריים ואישיים, וראה בדעתו דעת תורה מכרעת בעניינים שונים.[23]

בראשות הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו האחרונות, העביר הרב צבי יהודה קוק לרב שפירא את סמכויות ניהול ישיבת מרכז הרב,[27] ובשנת ה'תשמ"ב (1982), לפני פטירתו, מינה אותו לממשיכו בראשות הישיבה.[28] מאז פטירת הרצי"ה כיהן כראש הישיבה העיקרי כשלצדו הרב שאול ישראלי, ובאותה תקופה ייסד לזכרו של הרב צבי יהודה את מכון הרצי"ה המוציא לאור את כתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו הרצי"ה. חרף העובדה שעיסוקו העיקרי באופן אישי היה בתלמוד ובהלכה, הקפיד שסדרי לימודי האמונה ימשכו כפי שהיו.[27] לאחר פטירת הרב ישראלי בשנת ה'תשנ"ה נותר לבדו בראשות הישיבה.

מלבד השיעורים, הרב שפירא שם דגש על יצירת קשר אישי עם תלמידי הישיבה, בלט בקשריו עם כלל התלמידים,[25] ונהג לקיים שיחות ושיעורים גם בביתו. בנוסף, דרש מהר"מים ליצור קשר ושיחות אישיות עם בחורים כדי להתרשם ממצבם, באומרו שדבר זה נצרך אף לבחורים המצוינים, ולא רק לכאלו שנחשבים עם קשיים. בשיחות לצעירים בביתו הרבה להדגיש את חשיבות שקידת התורה והלימוד בהספק נרחב, באמרו "בתורה - כמות זו איכות", בהמריצו אותם להגביר את הקצב בלימוד העיון, ולהשקיע בלימוד התוספות בשעת לימוד הבקיאות, כשהוא מנמק: "שיטת הלימוד של 'ואם תאמר' 'ויש לומר' זה מה שבונה באדם שכל של תורה". עודד לעמול על הבנת דברי הראשונים בסוגיות, באומרו ש"זה עיקר ה'עיון'.[27]

תלמידו מראשית שנותיו בישיבה, הרב אברהם יצחק כלאב תיאר את פועלו לגידול תלמידי חכמים בישיבה: "במשך עשרות שנים שלימד בישיבה ועמד בראשה, השתדל לגדל תלמידי חכמים אמיתיים שיודעים את התורה והלכותיה כראוי, ושלא יהיו כביכול רבנים שיודעים לדבר דיבורי אמונה ומחשבה בעוד שלימוד התורה לאמיתה, בדיני המעשה, בכל הנהגת הבית היהודי, וממילא - המדינה היהודית, יהיו חסרים להם. כי לא יכול להיות גדול בישראל בלא שידע את התורה כולה"[29]

פיצול הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי השבעה על הרצי"ה דרשה קבוצת רבנים – הר"מים מרדכי שטרנברג, עמיאל שטרנברג, עודד וולנסקי ויעקב לבנון, וכן הרב שלמה אבינר – מהרב שפירא והרב ישראלי, למנות גם את הרב צבי ישראל טאו לראש ישיבה ולהעניק לו זכות הטלת וטו בקבלת והוצאת תלמידים ור"מים, ניהול כספי, עמדות הישיבה כלפי חוץ ועוד. דרישתם לא התקבלה ונוצר מולם מתח בישיבה.[30] הפערים התבטאו גם בתחומים הקשורים בסוגיית הממלכתיות, שהרב טאו הוא אחד מנושאי דגלה ואילו הרב שפירא התייחס באופן ביקורתי יותר לממשלה.[31] חלק מתלמידי הרצי"ה הוותיקים – דוגמת הרבנים דב ליאור, יעקב פילבר, חיים שטיינר, זלמן ברוך מלמד, איתן איזמן, מיכאל הרשקוביץ, אליקים לבנון, דוד חי הכהן ואריה שטרן – זוהו עם מחנהו של הרב שפירא.[32]

בשנת ה'תשנ"ח (1997) עזבה קבוצה זו עם כמאתיים תלמידים את הישיבה והקימה את ישיבת הר המור, לאחר שהנהלת הישיבה הציעה בפני התלמידים אפשרות ללימודי הוראה במקביל ללימודי הישיבה. בעקבות זאת, טענו הרב טאו והרבנים הקשורים אליו, כי הנהלת הישיבה מתכוונת להקים מכון ללימודי הוראה אשר יפעל בישיבה – מה שעלול היה בעיניהם לפגוע בחירות הלימוד בה. הרב שפירא הכחיש את הדברים, ובראיון שנערך עמו[33] טען כי הוא נחשב כ"רבם המובהק" של הפורשים, ובשל כך היה אסור עליהם מצד ההלכה לחלוק עליו ולהקים ישיבה בעירו.[34] במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו הוסיף בתחתית המכתב דברים בשבחו של הרב שפירא ובחומרת איסור ההתפלגות מהישיבה בראשותו.[35]

קבוצת רבנים מוותיקי תלמידי הרצי"ה המשיכה ללמד בישיבה אחרי הפיצול ואחרי פטירת הרב שפירא, ביניהם: הרב חיים שטיינר, הרב יעקב פילבר, הרב מיכאל הרשקוביץ, הרב יצחק בן שחר, הרב חיים אביהו שוורץ. כמו כן, תלמידיו הרב אריה שטרן והרב דוד חי הכהן שלימדו בעבר בישיבה והפסיקו, חזרו בתקופה זו ללמד בה כהבעת חיזוק לדרכו.

בשנת ה'תשס"ג הורה לבנו הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא למסור לצדו שיעור כללי בישיבה. לאחר פטירתו בשנת ה'תשס"ח, נמסר כי בצוואתו הוא הוריש את תפקידו לבנו זה. בן נוסף, הרב שמואל, הוא מנהל הישיבה.

דיינות, ועדות ומכונים תורניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם הרב שלום משאש בחדר האוכל של ישיבת מרכז הרב

בצעירותו היה בין יוזמי התכנסות שבועית של תלמידי חכמים בביתו של הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לדון בדברי תורה ושאלות פסיקה מורכבות. בעקבות אותה התכנסות שבועית גברה הערכתו של הרב הרצוג אליו, והוא העניק לו כושר לדיינות.[7] בשנת ה'תשט"ז (1956) ביקש ממנו שיתמנה כדיין בבית הדין הרבני בירושלים. הוא ניאות בעקבות מאמצי השכנוע של ידידו הרב יוסף שלום אלישיב.[26][36] בשנת ה'תשל"א מונה לאב בית דין. משנת ה'תשל"ד כיהן בבית הדין הרבני הגדול וכחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.[37] בעת שהתמנה לחבר בית הדין הגדול - סירב הרב מרדכי אליהו, אשר מפני ותיקותו בבית הדין נועד לפי הנהלים נועד לשבת בראש ההרכב, לעשות זאת, והתנה את השתתפותו בכך שהרב שפירא הוא אשר יכהן כאב בית הדין.[38]

בסביבות שנות ה-70 נענה לבקשת קבוצת סטודנטים לרפואה בהובלת הרב פרופ' אברהם שטיינברג ומסר להם במשך תקופה ארוכה שיעורים על ענייני רפואה בשבת. בין הנושאים שהועלו היו סוגיות כגון איך מבצעים בשבת זריקות, החדרת אינפוזיות, חבישות, ועוד. כשבאותה התקופה ההכרעות ההלכתיות בנושאים אלו טרם היו ברורות והוא חידש את הדברים.[39]

בשנת תש"מ מונה לחבר במחלקת החקיקה שבמכון הרי פישל ולמבקר ראשי של מפעל 'אוצר הפוסקים'.[40] עמד באותה תקופה גם בנשיאות מכון מהרש"ל המוציא לאור כתבי גאונים וראשונים.[41]

בתקופה זו היה חבר בוועדות שונות, מהן הוועדה לפתרון בעיית ניתוחי מתים וועדת חינוך, שהוקמה על ידי השר משה חיים שפירא. מהחלטותיה הבולטות של ועדה זו הייתה ההחלטה להכיר בשנות הלימוד בישיבות כהכשרה הטובה ביותר להוראה.[37]

ברבנות הראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם הרב משה פינשטיין בביקור הרבנים הראשיים בארצות הברית
ביחד עם הרב שלמה גורן

מינוי, אופי כהונתו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום כהונתם של הרבנים הראשיים, הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, פעל הרב שפירא להארכת כהונתם. לאחר שהמאמצים לא הצליחו, ובעקבות לחצים שהופנו כלפיו להתמודד בעצמו, הציג את מועמדותו לתפקיד אך סירב לפעול לקידום בחירתו.[42] בא' בניסן ה'תשמ"ג (15 במרץ 1983) נבחר לכהונת הרב הראשי לישראל.[21] זאת, למרות הוראת חוק הרבנות הראשית לישראל לפיה בעת הבחירה על הרב הראשי להיות מי שטרם מלאו לו 70 שנה.[43] הרב שפירא זכה ל-80 קולות מתוך 136 קולות המצביעים, כאשר המתמודדים האחרים, הרב יצחק קוליץ והרב שאר ישוב כהן זכו ב-36 קולות ו-17 קולות, בהתאמה.[9] הרב שפירא כיהן בתפקיד 10 שנים, עד לניסן ה'תשנ"ג (1993) במקביל לרב מרדכי אליהו.

תקופת כהונתם התבלטה בשיתוף פעולה בין הרבנים הראשיים, בין השאר הנהיגו שישיבות מועצת הרבנות הראשית תתקיימנה לסירוגין - שבוע אצל האחד מהם ושבוע אצל עמיתו,[44] כמו כן הציב כל אחד מהם בלשכתו כיסא תואם לשלו - עבור עמיתו. והקפידו להיפגש בכל שבוע ולדון יחדיו בנושאים שעל הפרק.[45]

במהלך כהונתו פעל הרב שפירא לחיזוק מעמד הרבנים והדיינים[46] ולשיפור וקידום מבחני הרבנות,[47] מה שהעניק להן יוקרה עד כדי שתלמידי חכמים מארצות הברית הגיעו ארצה במיוחד להיבחן בהם, כולל מבני הציבור החרדי. בעקבות פעילותו עם הרב אליהו הופסקה היכולת למנות דיינים ללא מבחני הסמכה מסודרים של הרבנות. מלבד זאת פעל לביצור מעמדה של הרבנות באופן כללי, ובתקופת כהונתם נמנעה מערכת בתי המשפט מלהיכנס לעימות עם הרבנות.[22] הם הנכיחו את הרבנות, מלבד העיסוק בנושאי רבנות קלסיים, כגון כשרות ונישואין, גם בנושאים ציבוריים שונים, כמו שביתת האחיות,[48] ופעלו להגדלת סמכותה והשפעתה בתחומים שונים, בין השאר הכניסו נציג קבוע של הרבנות למשרד החינוך.[49] כן הקפיד הרב שפירא להיפגש מידי תקופה עם ראשי הנהלת החינוך הדתי ולדון בנעשה בו.[39] הרב שפירא ראה בפעילויות אלו שליחות - להדגיש ולחנך ש"לתורה יש מה לומר, בכל שטחי החיים, בפרט במדינה יהודית".[49] כשיצא בשליחות הרבנות הראשית לפגישות ברחבי העולם, נהג לצום בשל כובד המשקל שבשליחותו של עם ישראל[50]

מערך הכשרות ומחלקת הייבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא והרב אליהו פעלו במיוחד להעלאת רמת הכשרות של הרבנות הראשית והקפידו להיות מעורבים בפרטיה, תוך שליחת שליחים ייעודיים ברחבי העולם, ובפרט למזרח הרחוק ומקומות חסרי רבנות מסודרת, זימונים מיוחדים של רבנים ואנשי מקצוע, ובדיקה אישית של רשימות מוצרים וחמרי גלם. הם יזמו כללים ותקנות חדשים, יצרו סדר מחודש לקבל אישורי כשרות, הכולל מעורבות עמוקה ביותר של הרבנות ומשגיחיה, ואף הפעילו ביקורת קפדנית ומעקב על מפעלים ורבנים מפקחים מחוץ לישראל שכבר הוכרו, מה שהביא לפסילת אלו שהתבררו כבלתי מהימנים ולשיפורם של אחרים. כדי להגיע לשליטה מוחלטת של הרבנות הראשית על המתרחש יזם הרב שפירא פגישות עם ראשי רשתות השיווק ורתם אותם לשיתוף פעולה עם הרבנות, באופן שהן עצמן סירבו לקבל מיבואנים סחורה שאינה מאושרת בידיה, כך שנוצר ציר שמנע החדרת מוצרים שאינם כשרים לשוק. במעשיהם יצקו תשתית חדשה נרחבת ויצרו את מערכת הכשרות המסועפת כפי שהיא כיום.

הם פעלו לבסס את מעמדה של הרבנות כמופקדת על כלל הכשרות בארץ, כאשר לשם כך הרב שפירא יזם יחד עם הרב אליהו את החוק האוסר על נתינת כשרות כלשהי בארץ ללא פיקוח של הרבנות הראשית והביא לחקיקתו - מה שהצריך גם את הבד"צים הפרטיים דוגמת בד"ץ העדה החרדית ודומיו לתת דין וחשבון על פעולותיו ואישוריו, כדי לקבל את אישורה של הרבנות הראשית. בעקבות כך גורמים חרדיים מסוימים ואחרים החלו להשמיץ את הרבנות בפלטפורמות שונות, במטרה להניא אותה מהפיקוח ההדוק שהחילה, אך הרב שפירא סירב לחזור בו מהקריטריונים שהציב.[51]

במסגרת הפעילות בנושא הכשרות ייסד הרב שפירא את "מחלקת הייבוא" של הרבנות הראשית, בנמקו שקיומה של מחלקת יבוא יעילה ישפיע רבות וירומם את קרנה של מערכת כשרות מודרנית, המשלבת תורה עם מדע וטכנולוגיות מזון, בעולם בכלל ובארץ ישראל בפרט.[52] הם יזמו כללים ותקנות בענייני כשרות ארציים ובענייני היבוא ושחיטת הבשר מחוץ לישראל. והפעילו ביקורת תמידית וקפדנית על צוותי השחיטות היוצאים מחוץ לישראל, שהעלתה באופן משמעותי את רמת הכשרות של שחיטה מחוץ לישראל.[53] בראשות המחלקה הועמד תלמידו המובהק הרב יצחק יעקובוביץ, לימים רבה של מועצה אזורית דרום השרון, והופקדה ועדת ייבוא מיוחדת שכללה את הרבנים שמחה הכהן קוק, פנחס קורח, אברהם רובין, יוסף גליקסברג ויוסף בר-שלום אשר לבקשת הרב שפירא הלכו ללמוד ולהתמחות בטכנולוגיית מזון. בין ההחלטות שהתקבלו בה הייתה לאסור כניסת מוצרים לארץ בלא שיעברו בדיקת מעבדה על ידי כימאי ירא שמיים, לוודא שאין בהם רכיבים שאינם כשרים.[54]

סוגיית קביעת רגע המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עמיתו לרבנות הרב מרדכי אליהו וקודמם הרב עובדיה יוסף

אחת הפסיקות הבולטות של הרבנות הראשית בהנהגתם, הייתה הכרעת הרבנות בשנת ה'תשמ"ו בעניין קביעת רגע המוות,[55] פסיקה שסללה את ההכשר האתי להשתלת איברים בישראל. זאת כאשר משרד הבריאות פנה אל הרבנות בבקשה להכריע בסוגיה, והרב שפירא שהכיר בחשיבות הנושא הקדיש זמן וכוחות רבים כדי להגיע להכרעה ברורה בשאלה. הוא הקים ועדה שכללה מלבדו ומלבד הרב אליהו, את הרב שאול ישראלי, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב דוד חיים שלוש והרב ישראל מאיר לאו, אליהם צירף את המומחים לענייני רפואה והלכה - הרב פרופ' אברהם שטיינברג והרב ד"ר מרדכי הלפרין, על תקן יועצים רפואיים.

הוועדה קיימה התייעצויות עם רופאים בכירים בבית החולים הדסה עין כרם ולמדה את סוגיית ההשתלות וההיבטים הרפואיים וההלכתיים הנוגעים לקביעת המוות. תוך ייעוץ רפואי מקצועי של מומחים בתחומי הנוירולוגיה, ההרדמה, הכירורגיה, הקרדיולוגיה, ועוד.[55] ורק לאחר שהסוגיה הרפואית הובנה כל צרכה, הם נכנסו להיבט ההלכתי והסיקו כי היעדר נשימה באופן בלתי הפיך נחשב למוות. מוות מוחי פירושו מוות של כל המוח, ובכלל זה מוות של גזע המוח ומרכז התפקוד של הנשימה העצמונית. מפני חששות הלכתיים הציבה הוועדה מספר תנאים לאישור המוות המוחי, בין היתר דרישה שרב מוסמך המתמחה בפסיקת הלכה רפואית יהיה נוכח בקביעת רגע המוות. את ההכרעה הסופית בסוגיה נתן הרב שפירא[49] והחלטות הועברו ואומצו במועצת הרבנות הראשית.

התנאים שהציבה הוועדה לא התקבלו על ידי משרד הבריאות, ולכן לא התאפשר באותה עת להתיר את ההשתלות, מה שמנע משומרי מצוות לחתום על כרטיס אדי. כחודש לאחר פטירתו של הרב שפירא הגיש חבר הכנסת עתניאל שנלר את הצעת חוק מוות מוחי-נשימתי, המיוסד על החלטות הוועדה האמורה, וזו אושרה במליאת הכנסת[56] במקביל לאישורו של חוק השתלת איברים, מה שהביא להכשר ההלכתי להשתלות, שאפשר לדתיים לקחת בהן חלק.[39]

סוף ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלוויתו

בסוף שנת ה'תשס"ז הידרדר מצבו הבריאותי, ולתפילות הימים הנוראים בישיבה הגיע על כיסא גלגלים ומחובר לבלון חמצן. בעשרת ימי תשובה נערכו עצרות תפילה רבות לרפואתו,[10] ביניהן עצרת המונית בכותל המערבי.[57]

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא נפטר ביום טוב ראשון של סוכות, ט"ו בתשרי תשס"ח (27 בספטמבר 2007), במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. חרף המנהג הירושלמי שלא להלין את המת בעיר, נערכה הלווייתו למחרת על פי פסיקתו מספר שנים קודם לכן, לפיה יש לדחות הלוויית תלמיד חכם כדי לאפשר לקהל רב להשתתף בה, מפני כבודה של תורה.[58]

בהלוויתו השתתפו עשרות אלפים,[59] נטמן בבית הקברות בהר הזיתים סמוך לקבריהם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב דוד כהן (הנזיר) והרב שלמה גורן.

בהנהגה הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיג ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו הבולטת בהנהגת הציבור החלה במאבק כנגד פינוי סיני, אותו הוביל והדריך לבקשת הרצי"ה שמפני חוליו לא יכל לפקד בעצמו על המאבק.[60] בהמשך, במהלך כהונתו כרב ראשי, המשיך והתבלט במאבק כנגד פינוי שטחי ארץ ישראל מיהודים בכלל,[60] וכנגד פגיעה בכוחה של הרבנות.[61][12] לאחר סיום כהונתו, היווה מוקד סמכות תורני מרכזי בציבור הדתי לאומי – בהכרעות הלכתיות ובהנהגה ציבורית.[62] נחשב לבכיר רבני הציונות הדתית[2] ומנהיגה הרוחני.[3] אנשי מפלגת איחוד הלאומי-מפד"ל נהגו להתייעץ בו וברב מרדכי אליהו.[63][64]

כן פעל והשפיע במגוון תחומים, כמו בתחום הפוליטי-מדיני, החינוכי והמשפט העברי.[39] וכן בחיזוק מעמדה וסמכותה של הרבנות, אשר על כך נאבק גם לאורך כל השנים שאחרי סיום כהונתו בה.[12] מרכזיות מעמדו הושפעה בין השאר מכך שהיה רבם של אלפי בוגרים שהוציאה ישיבת מרכז הרב לאורך שנותיה, שעסקו בנושאים רבים ומגוונים, כאשר רבים מהם הקפידו לשמור על קשר עם הישיבה בכלל והרב שפירא בפרט, כך שכמעט בכל תחום הייתה לדעתו השפעה על ידי העוסקים בתחום שהתייעצו איתו.[39]

תורה וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עודד וסייע להקמת ישיבות רבות, גבוהות ותיכוניות, אולפנות וכוללים בידי תלמידיו, ופעל לביסוסן וקידומן. כן הדריך ושלח תלמידים רבים לתפקידי רבנות, דיינות וחינוך.[22] ואף שלח אברכים לפעילות תורנית וחינוכית בחוץ לארץ.[26][46] תמך במפעל הישיבות קטנות.[65] הרב מרדכי אליהו אמר עליו: "יש היום בכל הארץ ישיבות עם ראשי ישיבות – כולם יצאו מבית מדרשו".[66]

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עודד וטיפח התיישבות היהודית ברחבי הארץ. לאחר ההסכמי אוסלו פנה חנן פורת אל הרב שפירא בבקשה שישלח אברכים מהישיבה ללמוד דרך קבע בקבר רחל כדי לחזק את האחיזה היהודית במקום. כך הוקם הכולל של הישיבה במקום. בתקופתו של הרב שפירא הקימו אנשי הישיבה את המאחזים גבעת אסף וחרשה. ראשי ההתיישבות נועצו בו והודרכו על ידו דרך קבע.[67] שימש כנשיא של תנועת קוממיות.

המאבק בהסכמי אוסלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שפירא בגוש קטיף

בזמן הסכמי אוסלו הוביל הרב שפירא את המאבק הרבני בהסכם, לצד רבנים כשאול ישראלי ומשה צבי נריה. הוא והרב נחום אליעזר רבינוביץ הקימו "איחוד הרבנים למען ארץ ישראל" שהיה לגוף הרבני המוביל במאבק,[68] באמצעות פרסום הוראות וכרוזים, יצירת לחצים ציבוריים, ארגון כנסי רבנים ועוד. האיחוד קבע שמסירת שטחים שבשליטת ישראל לנכרים, אפילו תמורת הסכם שלום, מנוגדת להלכה. וכי יש לסרב לפקודה כזו (ראה להלן). באותה תקופה עורר העניין פולמוס רב. בהמשך התבלט גם במאבק בהסכם חברון כאחד הקולות הרבניים הנחרצים ביותר נגד מסירת שטחים.[22]

המאבק בתוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרסום תוכנית ההתנתקות הוביל הרב שפירא, יחד עם הרב מרדכי אליהו, את המאבק הרבני בתוכנית. השווה אותה לכל איסורי דאורייתא אחרים וקרא מפני כך לסירוב פקודה[69][./אברהם_אלקנה_כהנא_שפירא#cite_note-ראיון-69 [69]][68] מאה וחמישים רבנים הצטרפו אליו וקראו להישמע לפסיקתו.[70] כמו כן השתתף בעצרות תמיכה ביישובי ואנשי הגוש ובעצרות מחאה כנגד הממשלה. לאחר הפינוי שמר על קשר עם המגורשים לאורך השנים.[12]

כאשר פורסם ראיון עם הרב הצבאי הראשי ישראל וייס בו התנגד לסירוב פקודה וקבע כי יש לשתף פעולה. זאת לאחר שהצהיר כי הוא תלמידו של הרב שפירא ופועל לפי התייעצות עימו. שלח לו הרב שפירא מכתב בו הוא חוזר ומדגיש את דעתו כי מדובר באיסור תורה שאסור לבצעו, וביקש: "אם כפי שאתה טוען שאתה תלמידי, בבקשה ממך תשמע לדעתי ולא תורה הפוך ממני, ואם אינך כך, אל נא תשתמש בשמי למילוי משימותיך... אל תהיה שותף לדבר עבירה!".[71]

מכתבו האחרון, עליו חתם לצד הרב מרדכי אליהו ימים ספורים קודם לפטירתו, עוסק אף הוא באיסור על פינוי שטחי ארץ ישראל.[72]

כפוסק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תלמידו הרב יעקב אריאל

דרכו ההלכתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שפירא ראה את ההלכה כחובקת את הכל ומקיפה את כל תחומי החיים.[73] בניגוד לרבנים אחרים מהציונות הדתית ייחס בפסיקת ההלכה מעט מאוד חשיבות, אם בכלל, לשיקולים מטא-הלכתיים, וראה בלימודי ההגות והמחשבה כלי לחיזוק קיום ההלכה ולא דבר המשפיע על ההלכה.

הוא אמנם נתן מקום לחקיקה חדשה של המדינה מתוקף תקנות הקהל המוכרות על ידי ההלכה בתנאי שאינן סותרות את ההלכה, ולתקנות של הרבנות כאשר הדבר נדרש, כגון בבעיות שהתחדשו בדורינו, בין השאר בעקבות קיומה של המדינה, כשאין לגביהם ניסיון היסטורי או ספרות הלכתית ישירה.[74] אבל העדיף את הדרך השמרנית יותר של פרשנות הלכתית והתרחקות ככל הניתן משינויים וחידושים במקומות שחשש שיבואו לפסוק בעקבותיו פסיקות מרחיקות לכת מדי. כך למשל, אמר שלמרות הצורך לכסוף לבניין המקדש ולהקרבת קרבנות, אין לעלות להר הבית ואין לאהבה לקבוע הלכה.[75] עם זאת, למרות גישתו השמרנית נכנס בעובי הקורה של ענייני השעה שהעלו בעיות מחודשות, והכריע בהם באומץ. בין השאר קבע חידושים בנושא שבת ורפואה, שהיום הם בגדר מובן מאליו, אם כי נמנע מלפסוק בעניינים חדשניים כאשר חשש שאינו בקיא מספיק בהיבטים המדעיים הנצרכים.[39]

פסיקת ההלכה שלו הושפעה רבות מרבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק שעימו עמד בקשר קרוב בצעירותו ולמד ממנו דרכי הוראה. הרבה לומר שאף אחד מפוסקי דורו - שלו אינו מגיע לרמתו של הרב פרנק, ובמקרים רבים הורה לנהוג כפי הכרעת הרב פרנק.

פסיקות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתייחסות לפיתוח טכנולוגי הלכתי לא שלל את הפיתוח, אך הדגיש ש"הסתדרו בעבר גם בלעדיו".[76] עם זאת, בעת כהונתו כרב ראשי התמודד עם בעיות סבוכות, כגון ההיתר שנתן לבצע השתלת לב במגבלות הלכתיות, וכן העלאתם ארצה של יהודי אתיופיה, וזאת בניגוד לדעתם של רבנים אחרים. פסיקה בולטת נוספת שלו היא שרגע המוות אינו בזמן הפסקת פעולת הלב, כדעות רבות בהלכה, זמן שכבר אי אפשר לבצע בו השתלות, אלא כמה דקות קודם, כשגזע המוח נהרס, ויכולת הנשימה באופן עצמי נהרסה.[77] כקודמיו בתפקיד הרב הראשי, הוא נלחם בניסיונות להכניס רפורמים ונשים לתוך המועצות הדתיות. עם זאת, כאשר נשאל לגבי התמודדותה של דניאלה וייס לראשות מועצה מקומית קדומים אמר שיש לבחור במועמד המתאים ביותר לתפקיד.[78]

לגבי רכישת כרטיסי פיס סבר שאין בזה חשש גזל של "המשחק בקוביא", משום שחז"ל אסרו רק כשהפרס מונח לפני המהמרים והם מטילים גורל מי יקבל את הכסף, ובמצב כזה המהמר מניח שכספו המונח לפניו יוחזר לו עם תוספת הרווח; ואילו כאן המפקיד את הכסף יודע שכסף זה לא יוחזר אליו, והדבר דומה יותר להשקעה בעסק.[79]

חידש שבמקרה בו אשה שתבעה מבעלה או גרושה דמי מזונות והוצרכה לשם כך להיעזר בעורך דין, אם נפסק שהוא אכן חייב במזונותיה - נכלל בחיוב גם שכרו של עורך הדין. זאת מפני שכיוון ועבור השגת המזונות הוצרכה להוציא הוצאה זו, הרי שהיא נחשבת בחלק מהוצאות המזונות עצמן. וכפי שאין הבעל יכול להיפטר בנתינת חומרי גלם ללא כלים או אפשרות להכינם לאכילה. היות שבתשלום המזונות נכלל כל מה שהיא נצרכת לו כדי שתוכל אכן להשתמש במזונות.[29]

לקראת שנת השמיטה ה'תשס"ח, חתם עם הרב מרדכי אליהו ועוד על קריאה לציבור להצטרף לאוצר הארץ.[80]

ראה את מערכת בתי הדין הרבניים כהמשך המסורת של "בית דין קבוע" שהיה בכל עיר בגולה, אשר להם סמכות של מרא דאתרא. התייחס באופן אמביוולנטי לכהונת אנשים דתיים בבתי המשפט, כאשר מצד אחד - יש בכך הזדמנות לקידום פסיקה על פי המשפט העברי, אך מצד שני קיים חשש "שמא יאלץ לפסוק על כורחו לפי החוק שהוא בבחינת גזל בעיני ההלכה".[39]

כדיין בבית הדין הרבני הביע את עמדתו שבתי הדין צריכים להתרכז בטיפול בנושאי נישואים וגירושין כדי למנוע סחבת לבאים בפניהם. על כן, הוא סירב לדון בנושא הגנת הדייר, בו חוקי מדינת ישראל לא נתנו לבתי הדין סמכויות אכיפה, בטענה שספק אם הצדדים יבצעו את פסק הדין, ועל כן הדיון בנושא אינו אלא בזבוז זמן שיפוטי.[81]

הורה לדחות ליום ראשון הלווית תלמיד חכם שנפטר בשבת, גם כאשר מדובר בעיר ירושלים, כדי לאפשר השתתפות קהל רב בהלוויה. זאת על אף שיש מצווה שלא להלין את המת, ובארץ ישראל מקפידים עליה במיוחד, ובירושלים לא מלינים אפילו לכבודו של המת. מפני כבודה של תורה שדוחה זאת. על פי פסק הלכה זה נהגו בלווייתו שלו, לאחר שנפטר ביום טוב[58]

מסירת שטחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן הסכמי אוסלו קרא לחיילים שלא להישמע לפקודות המורות למסור שטחים לנכרים, בהן ראה פקודות שסותרות את התורה. על פסק-הלכה זה היו חתומים גם הרב משה צבי נריה והרב שאול ישראלי, כאשר לפניהם הוציא הרב שלמה גורן פסק דומה. כולם חברי איחוד הרבנים למען ארץ ישראל שהקים יחד עם הרב נחום אליעזר רבינוביץ לשם המאבק בתוכנית. בראיון שנערך עמו[82] תהה הרב שפירא איך אדם שמפנה יישובים או שקורא לפנות יישובים יכול לקרוא לעצמו "דתי" אם באותו זמן הוא סבור שפינוי שכזה מנוגד להלכה. על פסיקתו זו חזר בסמוך ליישום תוכנית ההתנתקות, ובראיון עמו[69] קבע כי יש איסור תורה גמור להעביר קרקע של ישראל לנוכרי ואסור להשמע לפקודה כזו ואף לסייע לה. קרא לסרב פקודה באופן אקטיבי ומוצהר - מפני שמדובר באיסור ככל איסורי דאורייתא: "כשם שלא נחלל שבת ולא נאכל טריפות, כך אסור לעקור יהודים מבתיהם. זו עבירה, כמו חילול שבת. עבירות לא עושים, וצריכים להודיע על זה מראש"[68] כמאה וחמישים רבנים תמכו בפסק הלכה זה.[70]

בפסק הלכה מפורט[83] שנכתב סמוך להתנתקות עצמה, כתב הרב שמי שישתתף בגירוש לא יינקה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. הוא הוסיף אסור להישמע לרבנים שאינם "גדולי תלמידי החכמים שבדור" שאינם מוסמכים להורות בנושאי כלל ישראל. וכי אם הם פוסקים בעניינים הללו, הרי הם בגדר "רשע שוטה וגס רוח" שכתב הרמב"ם על מי ש"לא הגיע להוראה ומורה", ואינם נחשבים לדעה הלכתית בנושא זה. בנוסף ציין על פי המבואר בפתחי תשובה בשם צמח צדק הקדמון - שמי שפועל על פי הוראת אותם רבנים, לא נחשב כשוגג אלא כמזיד, היות שהיה עליו להימנע מלסמוך על מי שלא ראוי להורות בכך.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין נתניהו מתארח בסוכתו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא

הביע דעות ציוניות, וראה את מדינת ישראל כ'אתחלתא דגאולה'[84] ואת הקמת המדינה כביטול הגלות. לגבי הבחירות לכנסת העשירית אמר שיש להצביע למפלגה דתית ולא למפלגה של דתיים וחילוניים התומכת בשלמות הארץ.

שיבח את המדינה על היותה "מחזיקת תורה" ועל ריבוי התורה הגדול הקיים בארץ, כפי שלא היה מאז ימי בית שני. בכל שנה בערב יום העצמאות, היו מגישים לפני, לבקשתו, דו"חות של משרד הדתות עם מספרם המדויק של לומדי התורה במדינה: תלמודי תורה, ישיבות קטנות, ישיבות גדולות, כוללי אברכים וכו'.[85]

חרף גישתו הממלכתית וראייתו את מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה, לחם[86] בהחלטות מדיניות אשר נגדו, לשיטתו, את התורה,[87] בראשן מסירת שטחים, ולא ראה במאבקים אלו סתירה ל"ממלכתיות". מנגד - שלל נחרצות סברות שביקשו לראות במעשיה של ממשלה כלשהי סיבה לשינוי ביחס החיובי למדינה.[88]

את המורכבות והוכחה לכך שהמדינה נחשבת לגאולה בשל עצם היותה שלטון יהודי, יחד עם התנגדות למעשים הנוגדים את התורה שנעשים בידי ראשיה, הסביר: "מדינת ישראל בבית ראשון הייתה של כלל ישראל, ולא של המלך ירבעם וחבריו, בזמן מלכות המלכים הרשעים לא הייתה גלות אלא להפך, ורק באשר הגויים כבשו את המדינה וישראל נעשו כפופים לגויים, נוצרה הגלות... מדינת ישראל איננה של בן-גוריון וחביריו ושאר השרים עד היום, אלא של כלל ישראל, ומשום כך, שהמדינה היא תחת שלטון זרע אברהם יצחק ויעקב ולא תחת שלטון גויים איך זה גלות. "[89]

הרבנות הראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפיד על מעמדה וכבודה של הרבנות הראשית כגוף הרבני העליון של מדינת ישראל ועם ישראל, אשר, לדעתו, חובה לשמור על קיומה וסמכותה ולא להחליש את כוחה ושליטתה על ענייני היהדות. לדבריו, "בלי קיום הרה"ר היה ענין הרבנות פרוץ לכל אשר בשם רב יכונה, כמו בחוץ לארץ, ומחצית ארץ ישראל היתה פרוצה ומסורה ביד רבנים רפורמים וקונסרבטיבים למינם כבארצות הברית. וכן היתה מתמוטטת מערכת בתי הדין, הגוף החסון ביותר מבחינה תורנית בארץ ישראל, על כל התוצאות החמורות שנובעות מזה".[89]

שמיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עודד את השימוש בהיתר מכירה כל עוד שיש בכך צורך עבור חוסנה של החקלאות הישראלית. אך סירב ללכת אחריו "באופן עיוור", ובכל שמיטה מחדש בדק אם עדיין קיים הצורך. כדי להפגין את מעמד ההיתר כל עוד שהוא נצרך הנהיג בישיבת מרכז הרב עצמה לאכול מיבול היתר מכירה. עם זאת, לקראת שנת השמיטה ה'תשס"א, פעל יחד עם עמיתו הרב מרדכי אליהו, ותלמידיו הרב יעקב אריאל והרב דב ליאור, להקמת מיזם "אוצר הארץ", המעודד ומספק גידולי חקלאות יהודית כשרה מאוצר בית דין, כדי לתמוך בחקלאות היהודית ולחזק את שמירת השמיטה וקדושת שביעית, עד כמה שניתן לעשות זאת שלא על ידי היתר המכירה.[90]

ישיבות ועולם התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזקנותו, לומד תוך שימוש בזכוכית מגדלת

הרב שפירא סבר שהשיעורים בישיבה נועדו על מנת לפתח כיוונים חדשים, אך את עיקר הלמידה צריך כל בחור לעשות באופן עצמאי המתאים לאופיו. על כן יש לצמצם את מספר השיעורים שאליהם נכנסים התלמידים, הן בגמרא והן באמונה. עם זאת הוא ראה מעלה בשמיעת מספר סגנונות של שיעורים. גישה זו מיושמת עד היום בישיבת מרכז הרב.

ראה חשיבות רבה בעידוד בני נוער וצעירים שיגיעו ללמוד בישיבה, באמרו שזה העתיד של עם ישראל. ועמל לשכנע צעירים שסברו שלימוד בישיבה הוא דבר שלמעלה ממידותיהם. הדגיש שמעל כל מסלול תורני אחר שקיים באפשרויות - נמצא הלימוד בישיבה, אשר אין לו שום תחליף.[12] הביע התנגדות לתוכנית המכינות הקדם צבאיות. בשיחה לתלמידי מכינה בביתו התבטא: "מי שלא לומד בישיבה מפסיד לא רק את רכישת דרך הלימוד, אלא גם את כור ההיתוך והחוויה הנפשית שמעניקה הישיבה. מי שיכול, עדיף שילמד אפילו שנה בישיבה במקום שנתיים במכינה".[19]

ייחס חשיבות מיוחדת למושגי "רב ותלמיד" המעמידים כדבר מרכזי את מסירת התורה מדור לדור מפי רב לתלמידיו. הדגיש שהדרך הנכונה היא שהרב מקבל את התורה מרבו כדי להעבירנה לתלמידיו, שיעבירו הלאה את הדברים בהמשך לתלמידיהם הם. מתוך כך ראה את מעלת מוסד הישיבה בעם ישראל - אשר היא מקום מסירת התורה מדור לדור,[88] והתייחס אליה בשל כך כ"מקום השראת השכינה".[91] נהג לומר כי יהודי זקוק לשלוש שנים של לימוד מלא בישיבה, כדי שיוכל לצאת מ"חזקת עם הארץ".

קבע כי על אף שיש מקום ללימוד קבלה ונושאים נוספים, אין לשנות מסדרי הישיבות שנקבעו מקדמת דנא.

עניינים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחסו אל הפוליטיקאים התבטא באמון כלפיהם שהם ממלאים את תפקידם כיאות. כך למשל אמר שחוק שחברי הכנסת הדתיים לא התנגדו לו הוא מן הסתם כשר שכן חברי הכנסת הדתיים מן הסתם היו מתנגדים לחוק לא כשר,[74] ולגבי מלחמת שלום הגליל אמר שהמדינה מן הסתם פועלת כיאות ואינה יוצאת למלחמות סתם.[92] אולם כאשר המפד"ל קבלה החלטה בניגוד לדעת מועצת גדולי התורה בעניין בניית בית מלון על בית קברות בטבריה, בו ראה הרב שפירא בעיה הלכתית טהורה, נזף בחברי הכנסת של המפד"ל.[93]

כשנשאל על פגישות עם אנשי דתות שונות, השיב "אנחנו לא הולכים אליהם לנהל איתם פולמוסים, אך אם הם באים אלינו, ראוי לקבלם בכבוד ואף כשנכנסים לבית כנסת ובית מדרש ניתן להסכים לכך, כפי שנהגו מעולם מפני דרכי שלום, אמנם גם הגוי חייב לדעת להיות מנומס ולא להיכנס עם צלב".[52]

ראה חשיבות רבה בתחושת השותפות והשייכות עם כלל ישראל. נהג להדגיש זאת מדי שנה בשיחתו בראש השנה לפני התקיעות באמרו: " 'בתוך עמי אנכי יושבת' – מה שיקרה עם כלל ישראל יקרה איתנו". במכתב לתלמיד ישיבה חרדי גער וכתב: "כלל ישראל אינו בני ישיבה בלבד, אלא זרע אברהם יצחק ויעקב, כל אשר בשם ישראל יכונו".[88]

הדגיש כי ב"הלכות ציבור" והכרעות כבדות יש להתחשב רק בדעתם של גדולי ישראל המובהקים בתורתם, וביקר נחרצות התערבות של רבנים צעירים שאינם בעלי כתפיים רחבות דיים, בשאלות כבדות משקל והכרעות לכלל ישראל. טבע בהקשר זה את המושג "רעבאלא'ך" ככינוי מזלזל לרבנים קטנים שהתיימרו להכריע בעניינים הגדולים מכפי מידותיהם. התבטא כי "מי שאינו בעל כתפיים להתיר עגונה, שלא יקח על כתפיו הכרעות לכלל ישראל".[94]

הרבה להדגיש את השמירה על המנהגים והמסורת הקדומים ואת תחושת החיבור והכבוד לעולם היהודי הישן. תלמידו הרב יהושע בן מאיר תיאר את רבו כמי שנועד לחבר את דור התחיה המתחדש ואת השלשלת העתיקה, את ההמשכיות מחד והיצירה מאידך: "דאג שאנחנו... נהיה המשך שלשלת מסורת ישראל ועולם היצירה התורנית של הדורות הקודמים... דווקא דור התחייה והגאולה... שרואה את מרכזיותה של מדינת ישראל בתהליך הגאולה, רק הוא יודע איך 'לסגל' 'אל אוצר הנצח את כל השינויים הזורמים בשטפי הזמנים והמאורעות המשתנים".[95][96]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של הרב שפירא היה בנו של הרב צבי אשר, מראשי ישיבת המקובלים שער השמים. הרב שפירא הוא דור 27 לרש"י ובן נינו של רבי משה מגיד ריבלין מתלמידי הגר"א שעלו ארצה בעליית תלמידי הגר"א, ומשכך הוא דור שישי בירושלים. משפחת שפירא היא משפחת כהנים מיוחסת עד עזרא הסופר.[6] מצד אמו הוא מצאצאי הרב משה זקס, מראשוני תלמידי החתם סופר שעלו לארץ.[97]

משפחתו של הרב שפירא היא משפחת דיינים. בהם, סבו הרב יעקב לייב לוי (אחיו של רבי נחום משאדיק) היה אב בית דין בבית דינם של הרב שמואל סלנט והמהרי"ל דיסקין בירושלים. הרב שפירא עצמו שימש כחבר בית הדין הגדול ואחר כך כנשיאו. אחיו הרב שמואל היה אב בית דין בירושלים. אחיינו הרב אליעזר שפירא היה גם דיין בבית הדין הגדול, ובנו של הרב אליעזר, הרב שלמה שפירא, משמש היום בתפקיד זה.

הרב שפירא היה נשוי לפנינה בת הרב יעקב אלעזר הירשוביץ, אחותו של הרב שלום נתן רענן, מנהל ישיבת מרכז הרב וחתנו של הרב קוק (נפטרה בה'תשע"ט[98]). לזוג נולדו ארבעה בנים: שלמה זלמן, הרב בן ציון (מחבר הספר "פני אברהם"[99] וראש מכון הרצי"ה), והתאומים הרב יעקב אלעזר (שירש, על פי צוואת אביו, את מקומו בראשות הישיבה), והרב שמואל צבי (שנבחר בצוואת אביו למנהל הישיבה).

מתלמידיו הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם הרב משה צבי נריה ביום ירושלים בישיבת מרכז הרב

גמרא והלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיעורי מרן הגר"א שפירא - סדרת ספרים של השיעורים הכלליים בתלמוד שנתן הרב שפירא בהיכל ישיבת מרכז הרב ונערכו על ידי הרב בנימין רקובר בשישה כרכים על אחת עשרה מסכתות: בבא בתרא, שבת-פסחים, כתובות-קידושין, יבמות-גיטין, בבא קמא-נדרים, בבא מציעא-סנהדרין. סדרת ספרים זו זכתה בפרס ירושלים לספרות תורנית וכן בפרס השר שפירא.
  • מעמק אברהם - מבחר משיעוריו בגמרא. בעריכת הרב חיים אביהוא שוורץ[100]
  • שו"ת מנחת אברהם - ארבעה כרכים המכילים חלק מתשובותיו, פסקיו ומאמריו ההלכתיים של הרב שפירא.
  • זכר יצחק - ספרו של רבי איצל'ה מפוניבז', שהוהדר על ידי הרב שפירא בצעירותו (ויצא לאור שנית בהוצאת מכון ירושלים עם חלקים נוספים שנערכו על ידי תלמידו ונכד אחיו, הרב שלמה שפירא).

אמונה ומחשבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מורשה - שיחות למועדים - קובץ שיחות למועדי השנה המאגד בתוכו את כל שיחותיו של הרב למועדים אשר נאמרו בהיכל הישיבה. לספר נוסף חלק נוסף והוא קונטרס היושבת בגנים. חלק זה מאופיין בכך שהוא בעיקר דברי תורה קצרים. נערך על ידי הרב שמיר שינטופ והרב יהונתן אביב.
  • מורשה - קובץ שיחות ומאמרים, בעניין תורה, ארץ ישראל, חינוך, הנהגת הציבור, צניעות, לימוד תורה לנשים, סירוב פקודה, חוקי המדינה ועוד, וכן דברים על ראשי הישיבה הקודמים - הראי"ה קוק, בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, והרב שאול ישראלי. נערך על ידי הרב שמיר שינטופ והרב יהונתן אביב.
  • הגדה של פסח היושבת בגנים - הגדה לחג הפסח בצירוף רעיונות ופנינים על דברי חז"ל. נערך על ידי הרב שמיר שינטופ והרב יהונתן אביב.
  • קונטרס היושבת בגנים - על הימים הנוראים וענייני תשובה
  • ימי הפורים - הארות לחג הפורים.
  • אהבתי תורתך - 'פרקים בדרכי קניין תורה - משיחות מרן הרב אברהם אלקנה כהנא- שפירא זצ"ל', בעריכת אלעד אברהם כרמון, תשע"ח.[101] (הספר בקטלוג ULI)

חוברות שיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יומא דריגלא" - שיחות שנאמרו בעצרת הזיכרון השנתית לרב צבי יהודה הכהן קוק, המתקיימת בתענית אסתר.
  • "עת לכל חפץ" קובץ שיחות למועדי השנה.
  • "חג הסוכות" קובץ שיחות בענייני החג

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב בנימין רקובר והרב יצחק דדון (עורכים), אמרי שפר - פנינים על התורה, שמועות והדרכות בלימוד של הרב שפירא
  • הרב יצחק דדון, ראש דברך - עובדות וסיפורים שסיפר הרב שפירא, מסודרים לפי פרשיות השבוע, ובסופו "מראש אמנה" - קצת מהנהגותיו, אדר ה'תש"ע
  • הרב יצחק דדון ודביר עמר, אב בתורה אב בחכמה - מאות סיפורים סביב מסכת אבות, ה'תשע"ט
  • הרב חיים אביהוא שוורץ, באר אברהם - תולדות חייו וסיפורים עליו[100]
  • הרב בן ציון כהנא שפירא והרב יהושע וייסינגר (עורכים), "אחד היה אברהם: מאמרים, מכתבים, זיכרון: במלאת עשור לפטירת מרן הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא", ירושלים תשע"ח. בהוצאת מכון הרצי"ה.
  • הרב אברהם ישראל סילבצקי, שלושה כתרים, בתוך ספר הזיכרון אשל אברהם.[104]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם האדמו"ר מצאנז בעל "שפע חיים"

משיעוריו ותורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הרב מרדכי אליהו בביקור אצל רבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד[105]

על אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיעודיו בווידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת סרטי "אחד היה אברהם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, Mercaz Harav | מרכז הרב. לפי מקורות אחרים נולד בכ"ד באייר ה'תרע"ד, לדוגמה - הגאון הרב אברהם שפירא הלך לעולמו, באתר ערוץ 7, 27 בספטמבר 2007
  2. ^ 1 2 נפטר הרב אברהם שפירא, ראש רבני הציונות הדתית, www.makorrishon.co.il
  3. ^ 1 2 נדב שרגאי‏, מת הרב הראשי לשעבר, אברהם שפירא, בגיל 96, באתר וואלה!
    אבישי בן חיים ורועי שרון, NRG יהדות גאה להציג: 20 הרבנים החשובים, באתר nrg
    רועי שרון, בכיר רבני הציונות הדתית: "סרבו פקודה", באתר nrg
  4. ^ ציות ואי ציות בציונות הדתית - מגוש אמונים עד תג מחיר, משה הלינגר ויצחק הרשקוביץ, בהוצ' המכון הישראלי לדמוקרטיה, ישראל ה'תשע"ו (2015). עמ' 126
  5. ^ ראו: בני טוקר, הרב זצ"ל נתן תנופה לרבנות הראשית, באתר ערוץ 7
  6. ^ 1 2 אב"ד ירושלים, הרב שמואל שפירא, הלך לעולמו, אתר ערוץ 7
  7. ^ 1 2 3 4 /דמות החודש - הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
  8. ^ 1 2 הרב חיים שטיינר, קוממיות, א' חשון תשס"ח
  9. ^ 1 2 הרב ר' מרדכי אליהו והרב ר' אברהם שפירא נבחרו כרבנים ראשיים, הפרדס, אייר תשמ"ג, עמוד 29, באתר HebrewBooks
  10. ^ 1 2 קובי סלע, הגאון הרב אברהם שפירא הלך לעולמו, באתר ערוץ 7
  11. ^ הרב חיים אביהוא שוורץ, באר אברהם, פתיחה
  12. ^ 1 2 3 4 5 חגית רוזנבאום, בשבע 512: הנושא בעול, באתר ערוץ 7
  13. ^ הרב חיים אביהוא שוורץ, בדרך התורה הגואלת, חתימת הספר, בשם הרב יהודה פליקס ששמע מהרב אברהם יצחק ברומברג שבפניו נאמרו הדברים
  14. ^ חזו"א חושן משפט נזיקין סימן טו אות ד ד"ה והנה דיין". ההתכתבות המלאה נדפסה בשו"ת מנחת אברהם חלק א'
  15. ^ הרב חיים אביהוא שוורץ, באר אברהם, פתיחה; הרב אברהם ישראל סילבצקי, ספר הזיכרון אשל אברהם, מאמר שלושה כתרים
  16. ^ ראו "אגרות משה" (אבן-העזר כ"ד) שמתפלפל באריכות בדברי הרב שפירא
  17. ^ ההתכתבות המלאה ביניהם מודפסת בשו"ת מנחת אברהם חלק ב'
  18. ^ /דמות החודש - הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
  19. ^ 1 2 עמנואל שילה וחגית רוטנברג, ‏תורה מבית אבא, באתר בשבע - ערוץ 7, 1 באוקטובר 2009
    ראה גם ספר הזיכרון אשל אברהם, מאמר שלשה כתרים, עמ' 23
  20. ^ אפרת שטרן, "שנפתחו השערים, נהיה ריח של קדושה", באתר ערוץ 7, 1 ביוני 2016
  21. ^ 1 2 הרב אליעזר מלמד, רביבים, בשבע, ו' חשון תשס"ח
  22. ^ 1 2 3 4 בכל רגע סברה חדשה , יהודה יפרח, מקור ראשון, מוסף "שבת"
  23. ^ 1 2 הרב אברהם ישראל סילבצקי, מאמר שלושה כתרים, בתוך ספר הזיכרון "אשל אברהם"
  24. ^ ראה אצל: הרב יוסף בדיחי, יוסף לקח, סיום ההקדמה
  25. ^ 1 2 הרב יצחק דדון, דרכו של אברהם, באתר ערוץ 7
  26. ^ 1 2 3 ראה כאן
  27. ^ 1 2 3 4 חיים אביהוא שוורץ, ראש ישיבת 'מרכז הרב', באתר "ישיבה"
  28. ^ מעדותו של הרב דוב ליאור בהלוויתו
  29. ^ 1 2 על הרב אברהם שפירא, דמותו, אישיותו ופעליו מאמר זיכרון מאת הרב אברהם יצחק כלאב
  30. ^ יוסף לקח, עמ' 60 הע' 107
  31. ^ בדומה לרב משה צבי נריה והרב שלמה גורן. ראו: אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 183
  32. ^ ריקלין, מאבקם של חוג תלמידי הרצי"ה בהתנתקות. בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 40 - 41
  33. ^ מורשה, שיחות ומאמרי הגר"א שפירא
  34. ^ לפירוט ראה יוסף לקח, עמ' 61 הערות 111-116
  35. ^ חדשות כיפה, ‏הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל", באתר כיפה, 03 באוקטובר, 2017 18:13, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46
  36. ^ הנשיא מינה דיינים, דבר, 18 באפריל 1956
  37. ^ 1 2 חיים שטיינר, תולדות חייו של מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל, באתר "ישיבה"
  38. ^ מנכ"ל בתי הדין הרב אליהו בן-דהן, קוממיות גליון 70
  39. ^ 1 2 3 4 5 6 7 סטולר, "רב תחומי", גליון הצופה 28/10/2007
  40. ^ ביוגרפיה(הקישור אינו פעיל, 19.1.2021) מתוך אתר ישיבת מרכז הרב
  41. ^ שפירא, מנחם נחום, כהנא, ‏אוצר השאלות ותשובות חלק ז -, באתר HebrewBooks
  42. ^ על פי ציטוט כתבה במקור ראשון. ראו גם דברי הרב איתן אייזמן ומנכ"ל איגוד ישיבות ההסדר אברהם ברון, בסרט הזיכרון מרן הרב אברהם שפירא זצוק"ל - הרבנות הראשית
  43. ^ בהפרדס, אייר תשמ"ג, רשום שהרב היה בן 65 בעת בחירתו, כלומר נולד לכאורה בשנת 1918
  44. ^ הרב איתן אייזמן בסרט הזיכרון מרן הרב אברהם שפירא זצוק"ל - הרבנות הראשית
  45. ^ הרב הראשי לישראל באתר הרב מרדכי אליהו
  46. ^ 1 2 הרב אברהם שפירא
  47. ^ 'שביעי' גליון 276
  48. ^ ראו כאן בדברי הרב יהושע בן מאיר
  49. ^ 1 2 3 ראה כאן
  50. ^ ראו כאן בדברי הרב איתן איזמן
  51. ^ הרצאה מאת הרב יצחק יעקובוביץ' - ראש אגף הכשרות ברבנות הראשית לשעבר. ראו גם כאן
  52. ^ 1 2 הרב יצחק יעקובוביץ' , רב מועצה איזורית דרום השרון. בתוך קובץ ניצני ארץ י"ח, תשע"ג
  53. ^ עדותו של ראש לשכתו הרב גדעון פרל
  54. ^ הרצאה מאת הרב יצחק יעקובוביץ', ראש האגף ורב מועצה אזורית דרום השרון
  55. ^ 1 2 ראו הרב פרופ' אברהם שטינברג, קביעת רגע המוות - סקירת עמדות, באתר דעת
  56. ^ חוק מוות מוחי-נשימתי, התשס"ח-2008(הקישור אינו פעיל, 5.9.2021), ס"ח 2144 מיום 31.3.2008
  57. ^ קובי נחשוני, בכותל: מתפללים לשלום הרב אברהם שפירא, ynet, ‏2007-09-17
  58. ^ 1 2 נטילתה כנתינתה, הרב חיים אביהוא שוורץ.
  59. ^ קובי נחשוני, עשרות אלפים ליוו את הרב שפירא למנוחות, באתר ynet, 28 בספטמבר 2007
  60. ^ 1 2 הישיבה/בשדה המאבק על ארץ ישראל
  61. ^ תשובתו של הרב שלמה יוסף וייצן באתר ישיבה
  62. ^ ראה תשובתו של הרב זלמן ברוך מלמד באתר ישיבה
  63. ^ אמנון מרנדה, "הרב שפירא צדק, העקירה היתה שטות", באתר ynet, 28 בספטמבר 2007
  64. ^ אילן מרסיאנו, המפד"ל: בינתיים, לא מזדרזים לפרוש מהממשלה, באתר ynet, 7 ביוני 2004
  65. ^ ראה מכתביו מתשס"ג ומתשס"ד.
  66. ^ הרב אברהם שפירא
  67. ^ ראה כאן
  68. ^ 1 2 3 נדב שרגאי"הכל זה הלכה" השיב בקריצה הרב שפירא לתלמידיו, באתר הארץ
  69. ^ 1 2 עיתון "בשבע" (גיליון 155 עמ' 15)
  70. ^ 1 2 רבנים נוספים הצטרפו לקריאת הרב שפירא, באתר ערוץ 7, 24 באוקטובר 2004
    מנחם רהט, נקרעים בין הרבנים, באתר nrg
  71. ^ ´אל תהיה שותף לדבר עבירה!´, באתר ערוץ 7
  72. ^ קובי נחשוני, צוואת הרב שפירא: לא למסור את שטחי א"י, באתר ynet, 11 באוקטובר 2007
  73. ^ למשל, תחומין ג', 238-241, "על ההלכה נאמר יקוב הדין את ההר והיא חלה על כל אדם בכל מצב שהוא"
  74. ^ 1 2 תחומין ג', 238-241
  75. ^ תחומין ה', 431-436; נדב שרגאיהרב אברהם שפירא: אסור ליהודים לעלות להר הבית, באתר הארץ, 16 במאי 2007
  76. ^ הרב בורשטיין, קוממיות, א' חשון תשס"ח
  77. ^ ראו הרב אברהם כהנא שפירא, קביעת מוות מוחי עפ”י ההלכה, באתר מכון שלזינגר
  78. ^ דניאלה וייס, בשבע, כ"ט בתשרי ה'תשס"ח
  79. ^ מפעל הפיס ציטוט דבריו בשאל את הרב, אתר כיפה
  80. ^ (הקישור אינו פעיל, 1 באפריל 2018)מאתיים רבנים חתמו על הקריאה להצטרף לאוצר הארץ באתר אוצר הארץ.
  81. ^ פנחס שיפמן, ‏בתי הדין הרבניים - ערכאות חילוניות?, דעות, אביב תשכ"ט, עמ' 118–121, באתר HebrewBooks
  82. ^ מופיע בספר ויעמידה ליעקב לחוק של פרופ' אליאב שוחטמן
  83. ^ הרב שפירא: לפקודה הנוגדת הלכה אין תוקף, באתר ערוץ 7, 9 באוגוסט 2005
  84. ^ מורשה, ראיון מתשל"ה
  85. ^ שרי רוט ודוד רוטנברג, "הקרע עם החרדים יהיה מהר מאוד מאחורינו" • ראיון חג, באתר בחדרי חרדים
  86. ^ ראה לעיל
  87. ^ ראה לעיל
  88. ^ 1 2 3 "שירת רש" כרך ב', הרב שי הירש, ירושלים תשפ"א, עמ' 333
  89. ^ 1 2 "מענה לדברי סכלות כנגד בני ישיבת "מרכז הרב""
  90. ^ אוצר הארץ - שמיטה לכתחילה
  91. ^ דף הבית באתר הישיבה
  92. ^ תחומין ד', 180-183
  93. ^ הפרדס - No. 59 Vol. 5 1985 January, ‏Brooklyn תשמה, באתר HebrewBooks
  94. ^ ראה: בראיון עם בנו הרב יעקב: חגית רוזנבאום, בשבע 512: הנושא בעול, באתר ערוץ 7
  95. ^ בהתבסס על דברי הראי"ה קוק בעין איה
  96. ^ "ואברהם היו יהיה... אשר יצוה... ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" מאמרו על הרב שפירא במלאות שלושים לפטירתו, באתר ישיבת שבות ישראל
  97. ^ אפרת שטרן, "כשנפתחו השערים, נהיה ריח של קדושה", באתר ערוץ 7
  98. ^ הרבנית פנינה שפירא הלכה לעולמה, ערוץ 7, 4 בינואר 2019
  99. ^ פני אברהם, באתר אוצר החכמה.
  100. ^ 1 2 להורדת הספר
  101. ^ ספר חדש: אהבתי תורתך, באתר ערוץ 7, 23 באוקטובר 2017
  102. ^ גם בעיריית ירושלים החליטו:הרב שפירא יהיה ממשיכו של הרב צבי יהודה, אתרכיפה, 11 בספטמבר 2017.
  103. ^ בית הוראה שעל ידי ישיבת מרכז הרב
  104. ^ ראה קיצור כאן
  105. ^ תמליל המפגש(הקישור אינו פעיל, 31.5.2021).



הקודם:
הרב שלמה גורן
הרב הראשי האשכנזי הבא:
הרב ישראל מאיר לאו
הקודם:
הרב צבי יהודה קוק
ראש ישיבת מרכז הרב
(עם הרב שאול ישראלי עד לשנת תשנ"ה)
הבא:
הרב יעקב שפירא