מחמוד עבאסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מחמוד עבאסי

ד"ר מחמוד עבאסיערבית: محمود عباسي; נולד ב-27 באוקטובר 1935 בחיפה) הוא סופר, מחזאי, עיתונאי ועורך, מתרגם, מו"ל, מרצה ואיש ציבור ערבי ישראלי. פעיל בהוצאה לאור של ספרות ערבית בישראל, בקירוב הספרות העברית לקורא הערבי ובקירוב לבבות ערבי-יהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחמוד עבאסי נולד באוקטובר 1935 בעיר חיפה, ובה גדל. סיים את לימודיו התיכוניים בתיכון בסמ"ת בעיר (היה התלמיד הערבי הראשון שלמד בו[1]). לאחר מכן סיים תואר ראשון בספרות ערבית וספרות עברית באוניברסיטת חיפה. בהמשך דרכו השלים באוניברסיטה העברית בירושלים תואר מוסמך ב-1974 (עבודת הגמר: "הסיפור הקצר בספרות הערבית בישראל") ותואר דוקטור בתשמ"ג-1983דיסרטציה: "התפתחות הרומאן והסיפור הקצר בספרות הערבית בישראל בשנים 1948–1976").
עבר לשפרעם, נישא והיה אב לילדים.

בשנים 19561960 כיהן כמפקח העבודה במגזר הערבי מטעם משרד העבודה, ועד 1967 כיהן כסגן מנהל המחלקה הערבית במשרד העבודה. בתוך כך שימש באופן זמני כרשם האגודות השיתופיות (1965-6), וכיועץ לשר העבודה. בראשית שנות ה-60 היה מחלוציה של ספרות הילדים הערבית בישראל. ביחד עם המשורר ג'מאל קעואר מנצרת פרסם בתקופה של חמש שנים 16 ספרוני ילדים בערבית, מהם יצירות מקוריות ועיבודי אגדות מהפולקלור, המורשת וחיי הנביאים.[2] באותה תקופה פרסם אגדות וסיפורים בעיתונות הערבית המקומית, וב"אל-יום", ביטאונה של ההסתדרות בערבית, פרסם מתרגומיו לאגדות עבריות מתקופת המקרא והתלמוד.[3]

בשנת 1962 ראה אור הרומן הראשון מפרי עטו, "חוּבּ בלא ע'ד" ('אהבה ללא מחר'). במרכז הספר, המתאר את השינויים החברתיים המתחוללים בחברה הערבית הישראלית. שני אחים מוסלמיים בכפר בישראל המתאהבים אחד בצעירה נוצרייה והאחר בצעירה מעבר לגבול.[3]

בשנת 1967 היה בין ארבעת מייסדי הירחון הספרותי הראשון בישראל בשפה הערבית, "אפאק" ('אופקים'), ועורכיו.[4] בשנת 1968 עבר לירושלים והיה לעורך הספרות של היומון הערבי הירושלמי "אל-אנבא" (אלאנבאא'; 'הידיעות') עד 1978.
לאחר מכן שב לשפרעם, וב-1979 ייסד בה את ההוצאה לאור ובית הדפוס "אלמשרק" ('הזריחה'), ושימש כמנהלו. במהלך שנות פעילותה ראו אור בהוצאה עשרות ספרים, מהם קרוב ל-20 תרגומים וקובץ תרגומים מהספרות העברית המודרנית לערבית.

משנת 1970, במשך ארבעה עשורים, היה העורך האחראי של כתב העת הספרותי בשפה העברית "א-שַרְק" ('המזרח'). ערך את המדור הערבי ב"מעגלי קריאה". מ-1984, עם חידוש הופעתו של "מפגש", כתב העת לענייני ספרות, אמנות והגות בעברית וערבית, מטעם המכון היהודי-ערבי, בית ברל, היה מעורכיו (כתב העת נהגה על ידי מרדכי טביב, והופיע קודם לכן בשנים 19641970). כיהן כעורך בכתבי עת נוספים, בהם "בטיחות", "אל-מונתדא", "הקואופרציה".
כתב תסכיתים לרדיו ותוכניות לטלוויזיה, והנחה תוכניות ספרות בטלוויזיה.

משנת 1969 ועד 1991 שימש כמרצה באוניברסיטת חיפה.

משנת 1972 כיהן כחבר מליאת רשות השידור.[5] שימש כראש המדור לתרבות ערבית של המועצה לתרבות ואמנות. בשנים 19731976 שימש כעוזר שר החינוך. היה חבר מפלגת העבודה, ובבחירות לכנסת התשיעית (1977), משלא הועמד במקום ריאלי, פרש ממנה והתמודד ברשימה ערבית עצמאית: "הרפורמה".[6] הוסיף להיות קשור למפלגת העבודה, והיה פעיל במגזר הערבי בצפון. יזם מפגשים בין סופרים יהודים וערבים. כיהן כיו"ר וחבר במספר רב של וועדות ומועצות ציבוריות לקידום ההבנה בין ערבים ויהודים (בהן האגודה להבנה יהודית-ערבית, עמותת ההבנה בין בני שני העמים ועמותת ברית בני שם). חבר המועצה המייעצת לראש הממשלה יצחק רבין, חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון, בחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה ובהנהלה המייסדת של האוניברסיטה הפתוחה. חבר פעיל בבית אנה פרנק באמסטרדם וידידו של אביה אוטו פרנק. חבר מועצת הרשות השנייה (2000–2005).[7] חבר ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בעקבות אסון ורסאי (2001).[8]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבאסי פרסם עשרות ספרי ספרות יפה, בהם רומנים, סיפורי ילדים ומחזות, וכן מחקרים. מאמריו וסיפורים ראו אור בכתבי עת רבים בארץ (בערבית ובעברית) ובמדינות ערב.

תרגם שורה של ספרים מעברית לערבית, בהם ספרי עיון, ספרות יפה וספרי ילדים. בין תרגומיו: סיפוריו של אליהו אגסי (1962)ת תרגום סיפור של מוסטפא מוראר (בתוך "מפגש", 1965 - 1966), "מסך של חול" ליגאל אלון (1970), "בית אבי" מאת ראש הממשלה גולדה מאיר (1973), "החברה האחרת: הקיבוץ במציאות החברתית והכלכלית" מאת חיים דרבקין (1974), "בורא התמונות" לסנדו דוד (1978), הקובץ "זר חרציות על כנפי יונות ירושלמיות" מאת רבקה אהרון (1978), מחקרים בספרות ילדים מאת אדיר כהן (1980), יומן מהשואה מאת עזרא בן-גרשום (1982), "סיפור על טיול של ארנב וחתול" מאת מיריק שניר (1987), "טיול בצבעים" מאת עפרה גלברט-אבני (1987), "ויהי ערב" מאת פניה ברגשטיין, "שבוע ירוק" מאת עדה אהרוני (1987), "צופן אדמע" ליחיאל די-נור (1988), קובץ השירים "קרוב לגן העדן" מאת משה ליבה (1989), "על שלום ואחוות עמים" למרטין בובר (1990), "הר האנוסים" מאת אמנון שמוש (1992), "אפשר להשאיר הודעה" מאת נירה הראל (1996), "הוא עובר לידי" מאת בת חן שחק (מנרצחי הפיגוע בדיזנגוף סנטר; 2000), "איתמר מטייל על קירות" מאת דוד גרוסמן (2002), "הרשות השופטת בישראל" מאת השופט יעקב צמח (2003) ו-"מר זוטא ועץ התפוחים" מאת אורית רז (2005).

עבאסי זכה במספר רב של פרסים ואותות כבוד, בהם: פרס ספרותי ביום השנה להנחת אבן הפינה לסמינר למורים ערבים בחיפה (1965),[9] פרס ראשון של רשות השידור על הסיפור הנבחר בשידורים בערבית, פרס שר החינוך והתרבות ליצירה ספרותית, פרס ראש הממשלה לספרות ערבית (1983), אות האקדמיה העולמית לתרבות ומדע, פרס האגודה לעידוד המחקר, הספרות והאמנות (אח"י) מיסודם של יוצאי עיראק בישראל לשנת 2011, אות הזהב של הצופים על תרומתו לקירוב לבבות, פרס הלורד זיו לדו קיום ושלום ואות גלגל הזהב של רוטרי ישראל.

בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]