ח'יתאן – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מאין תקציר עריכה תגיות: שוחזרה עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ה[[מילה (ניתוח)|מילה]], הסרת ה[[עורלה]], ב[[ערבית]] '''חִ'תאן''' ('''ختان'''), היא מצווה לכל גבר [[מוסלמי]] לפני הגיעו לגיל 18. המושג "'''חִ'תאן'''" משמש גם לתיאור [[ניתוח]] או לכריתת [[דגדגן]] או חלקי [[פות]] אחרים ל[[נשים באסלאם|נשים מוסלמיות]] (ראו: '''[[מילת נשים |
ה[[מילה (ניתוח)|מילה]], הסרת ה[[עורלה]], ב[[ערבית]] '''חִ'תאן''' ('''ختان'''), היא מצווה לכל גבר [[מוסלמי]] לפני הגיעו לגיל 18. המושג "'''חִ'תאן'''" משמש גם לתיאור [[ניתוח]] או לכריתת [[דגדגן]] או חלקי [[פות]] אחרים ל[[נשים באסלאם|נשים מוסלמיות]] (ראו: '''[[מילת נשים]]'''). |
||
המילה הייתה נפוצה בשבטי ערב עוד בתקופה הטרום-[[אסלאם|אסלאמית]], כבר אז היא שימשה טקס פולחני וכנורמה לאומית (בני [[חצי האי ערב]] נקראו "אוּמַּת אל-חִ'יתָאן" امّة الختان – אומת הנימולים). במאות שלאחר מות הנביא [[מוחמד]] קיבלה המילה את משמעותה הדתית ב[[שריעה]] המוסלמית. על אף שאין ב[[קוראן]] אזכור מפורש למילה, המנהג מיוחס לפסוק "זכור את ניסיונות אללה את אברהם במצוות אשר מולאו" ({{קוראן|2|124}}) – מפסוק זה נגזרת ב[[חדית']] המילה על כל הגברים. ייחוסה של המילה ל[[אברהם]] מחוזקת בקביעת החדית' כי מאז ימיו לא הקיף ערל את [[הכעבה]]. |
המילה הייתה נפוצה בשבטי ערב עוד בתקופה הטרום-[[אסלאם|אסלאמית]], כבר אז היא שימשה טקס פולחני וכנורמה לאומית (בני [[חצי האי ערב]] נקראו "אוּמַּת אל-חִ'יתָאן" امّة الختان – אומת הנימולים). במאות שלאחר מות הנביא [[מוחמד]] קיבלה המילה את משמעותה הדתית ב[[שריעה]] המוסלמית. על אף שאין ב[[קוראן]] אזכור מפורש למילה, המנהג מיוחס לפסוק "זכור את ניסיונות אללה את אברהם במצוות אשר מולאו" ({{קוראן|2|124}}) – מפסוק זה נגזרת ב[[חדית']] המילה על כל הגברים. ייחוסה של המילה ל[[אברהם]] מחוזקת בקביעת החדית' כי מאז ימיו לא הקיף ערל את [[הכעבה]]. |
||
גרסה מ־10:48, 8 בנובמבר 2023
המילה, הסרת העורלה, בערבית חִ'תאן (ختان), היא מצווה לכל גבר מוסלמי לפני הגיעו לגיל 18. המושג "חִ'תאן" משמש גם לתיאור ניתוח או לכריתת דגדגן או חלקי פות אחרים לנשים מוסלמיות (ראו: מילת נשים).
המילה הייתה נפוצה בשבטי ערב עוד בתקופה הטרום-אסלאמית, כבר אז היא שימשה טקס פולחני וכנורמה לאומית (בני חצי האי ערב נקראו "אוּמַּת אל-חִ'יתָאן" امّة الختان – אומת הנימולים). במאות שלאחר מות הנביא מוחמד קיבלה המילה את משמעותה הדתית בשריעה המוסלמית. על אף שאין בקוראן אזכור מפורש למילה, המנהג מיוחס לפסוק "זכור את ניסיונות אללה את אברהם במצוות אשר מולאו" (סורה 2 (סורת אל-בקרה), פסוק 124) – מפסוק זה נגזרת בחדית' המילה על כל הגברים. ייחוסה של המילה לאברהם מחוזקת בקביעת החדית' כי מאז ימיו לא הקיף ערל את הכעבה.
בראשית האסלאם הייתה המילה טקס שנוהל במסגרת מצומצמת, לעיתים בהשתתפות זמרים שתפקידם לחזק את רוחו של הילד הנימול ולהקל על כאבו. בתקופת הממלכות האסלאמיות הפכה החגיגה המשפחתית לטקס מפואר עתיר מוזמנים.
המילה נהוגה כמעט בקרב כל המוסלמים, ורובם רואים בה מצווה דתית. מקובל שטעמה הוא שמירה על ההיגיינה, אותה מחייב האסלאם לצורך היטהרות לתפילה. חשיבות המילה למתאסלם נובעת מכך שלפני המילה תפילתו אינה מתקבלת, הוא אינו יכול לעלות לחג', אינו יכול להעיד במשפט, ואינו רשאי לשחוט בהמה למאכל.
האסלאם אינו קובע גיל למילה, אלא מחייב לערוך את המילה לפני שהילד הגיע לבגרות. המילה מבוצעת בגילאים שונים בתרבויות שונות – לרוב היא מבוצעת בין היום השביעי ליום הארבעים ללידה, אבל בחברות מסוימות, בעיקר בצפון-מערב אפריקה (המגרב), המילה מבוצעת בילדים עד שנתם השביעית. על פי מסורות קדומות, יש לערוך את המילה בגיל שבו עבר ישמעאל את המילה בידי אברהם – בגיל שלוש עשרה.
בקהילות מסוימות נהוג לערוך את המילה לכל הבנים במשפחה ביום אחד, ולערוך סעודה גדולה אחריה. כיום, הורים מוסלמים נוטים לערוך את המילה כשהילד עוד תינוק בשל היתרונות שבעריכת מילה בגיל צעיר.
קישורים חיצוניים
- ח'יתאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
