בית הסוהר דמון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 12: שורה 12:


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Damon Prison |תצוגה=בית סוהר דמון}}
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Damon Prison |תצוגה=בית הסוהר דמון}}
* [http://www.ips.gov.il/Web/He/Prisons/Districts/North/Damon/Default.aspx בית סוהר דמון], באתר השב"ס
* [http://www.ips.gov.il/Web/He/Prisons/Districts/North/Damon/Default.aspx בית הסוהר דמון], באתר השב"ס
* {{הארץ|ברוך קרא|דו"ח: כלא דמון אינו ראוי לבני אדם|1.840342|18 בנובמבר 2002}}
* {{הארץ|ברוך קרא|דו"ח: כלא דמון אינו ראוי לבני אדם|1.840342|18 בנובמבר 2002}}
* {{הארץ|ניר חסון|דו"ח: קטינים כלואים בתנאים קשים בכלא הביטחוני "דמון"|1.1559064}}
* {{הארץ|ניר חסון|דו"ח: קטינים כלואים בתנאים קשים בכלא הביטחוני "דמון"|1.1559064}}

גרסה מ־20:48, 26 בספטמבר 2018

בית הסוהר דמון לאחר השריפה בכרמל בשנת 2010
מפה

בית הסוהר דמון הוא בית סוהר השוכן על הר הכרמל.

בית הסוהר דמון הוקם בשנת 1953 על אדמות שהיו שייכות לחברת "קרמאן, דיק וסלטי" בבעלות משפחת קרמאן – משפחה ערבית מוסלמית[1] מחיפה – במקום שהיו בו מחסני טבק.[2] את בית הסוהר הקימו האסירים עצמם, שעברו מבתי סוהר אחרים, שבהם לא היה מקום. בית הסוהר דמון סבל שנים רבות מבעיות תחזוקה ובריחות של אסירים. בדצמבר 1987 נותר בית הסוהר מספר ימים ללא חשמל ומים זורמים[3].

בשנת 2000 נסגר בשל המצב הירוד בו. לאחר האינתיפאדה השנייה נפתח מחדש. כיום משמש בית הסוהר למאסר ולמעצר של שוהים בלתי חוקיים, וכן יש בו אגף אחד של אסירים פליליים העוסקים בתחזוקתו. בסך הכול, מוחזקים בבית הסוהר כ-500 אסירים.

בית הסוהר נבנה על אתרו של יישוב קדום מהתקופה הביזנטית בשם "ח'רבת א-דמון". בחצר הכלא התגלתה רצפת פסיפס, בורות קברים חצובים ושברי עמודים.[4]

ב-2 בדצמבר 2010, במהלך השריפה בכרמל, נשרפו יערות מסביב לכלא והוא פונה. כ-37 צוערים של שירות בתי הסוהר נהרגו בעת שהיו בדרך לסייע לפינוי הכלא, כשהאוטובוס שבו נסעו נלכד בלהבות. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה בה פונה כלא שלם מיושביו.[5] על אף שהאש בערה מסביב לבית הכלא הוא לא ניזוק.[6]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הסוהר דמון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, הוצאת יד בן צבי, 1969, עמ' 179
  2. ^ מנחם מרקוס, "הר הכרמל - סקר נוף ומסלולי טיול", הוצאת רשות שמורות הטבע, 1997, עמ' 66
  3. ^ אמיר גילת, אסירי כלא דמון נותרו ללא מים וחשמל ובשב"ס שקלו את פינויים, מעריב, 27 בדצמבר 1987
  4. ^ "כל מקום ואתר", הוצאת משרד הביטחון, עמוד 113
  5. ^ "ישראל היום", 3 בדצמבר 2010, עמוד 9
  6. ^ האש בערה במשך 4 ימים - אך כלא דמון לא ניזוק, חדשות 2, 5 בדצמבר 2010
ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.