מנזר סן ונסן דה פול
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
קפלה  |
| על שם |
ונסן דה פול |
| כתובת | ממילא |
| מיקום | ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1888–1911 (כ־23 שנים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
1888 |
| קואורדינטות | 31°46′42″N 35°13′26″E / 31.77839°N 35.22397°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   מנזר סן ונסן דה פול | |
  | |
מנזר סן ונסן דה פול (בצרפתית: Hospice Saint Vincent de Paul) הוא מוסד צדקה קתולי ברחוב ממילא בירושלים ובו בית יתומים, בית ספר ומחלקה לעיוורים ולנפגעי נפש[1].
הקומפלקס מורכב משלושה מבנים עיקריים: הבניין המרכזי, מבנה כנסייה נפרד ומבנה של שש עשרה חנויות בחזית הראשית ברחוב ממילא. שכר הדירה שגבה המוסד מבתי העסק סייע במימון פעולות המוסד, אך החנויות נמכרו לעיריית ירושלים במסגרת תוכנית הפיתוח של האזור שהפך ל"שדרת אלרוב ממילא", בעסקה שנויה במחלוקת[1]. חזית המנזר לא פונה לעיר העתיקה אלא פונה דרומית אל עמק ממילא.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנזר נוסד ונבנה בין השנים 1886–1911 על ידי מסדר "בנות הצדקה של סן ונסן דה פול" "Filles de la charité de saint Vincent de Paul" (צר'), שאותו ייסד בצרפת האב ונסן דה פול ב-1629[2].
דה-פול גייס נשים לעבודה בבתי חולים. הן לא היו חייבות להיות נזירות ולקבל עליהן שבועת נזירות וגם לא להתחייב מראש לתקופת שרות קצובה אולם היה עליהן להתלבש בפשטות ובצניעות ולהקדיש עצמן לטיפול בחולים. ארגון זה קיים עד היום כ"בנות החסד" או כ-"האחיות הרחמניות של סן ונסן דה פול", (Sœurs de Saint Vincent de Paul). ב-2007 הארגון מנה כ-21 אלף נזירות[3].
המנזר היה המבנה הראשון שנבנה לאורך רחוב ממילא ההיסטורי בסוף המאה ה-19[2]. הוא כלל מבנה של שש עשרה חנויות בחזית הראשית שלו ברחוב ממילא. שהכנסותיו סייעו במימון פעולות המוסד, לחנויות היה חלק משמעותי בהפיכת רחוב ממילא לאזור מסחרי חשוב בירושלים של תחילת המאה ה-20. בעקבות חלוקת ירושלים במהלך מלחמת העצמאות, האזור הפך לשטח הפקר על גבול הקו העירוני.
אחרי איחוד ירושלים ב-1967 יזמה העירייה וממשלת ישראל תוכנית לשיקום ופיתוח של שכונות הגבול ממילא ומוסררה שהיו שכונות עולים דלות. ממילא הוגדרה כאזור שיקום בעדיפות ראשונה. בראשית שנת 1971 הוקמה "חברת קרתא" - חברה לפיתוח מרכז ירושלים בע"מ, כדי לחדש את האזור על ידי שיקום ופיתוח אזור ממילא והסביבה. התכנון הופקד בידי האדריכלים ז'ילבר וייל ומשה ספדיה[4]. התוכנית שהציע כללה פינוי והריסת רוב המבנים באזור עובר בנייה חדשה, בנוסף הייתה צריכה להיבנות, מתחת לרחוב הנוכחי, מנהרה למכוניות[5]. לשם בניית המנהרה היה צורך להרוס את שורת החנויות שבחזית המנזר. ב־13 בספטמבר 1973 כתב ראש עיריית ירושלים טדי קולק לאם המנזר דופונט־פרייר: "לפי תוכניות, הנמצאות כעת בבדיקה, יהיה הכרח להנמיך את מיפלס רחוב ממילא, והנכסים שבשטחים המונמכים ייוותרו חסרי־גישה. כתוצאה מכך יפחת ערכם בצורה משמעותית"; בעקבות המכתבת הסכימה, ביוני 1974, אם המנזר למכירת מבנה החנויות לעיריית ירושלים, תמורת 1.5 מיליון לירות[5].
בעקבות התנגדויות רבות לתוכנית משה ספדיה למתחם, בין השאר ההריסה של רוב המבנים ההיסטוריים במתחם[6][4], פיתוח המתחם התעכב ובוצע שינוי בתוכנית[7]. לבסוף הוסכם שינוי לתוכנית הדרכים של המתחם, שעיקרו הסבת הרחוב המרכזי של המתחם המסחרי (רחוב ממילא) למדרחוב, תוך שימור חזיתות המבנים הקיימים בצדו הצפוני ושילוב מבנה החנויות במתחם. בדצמבר 1985, בעקבות שינוי התוכנית, ביקש המנזר צו-מניעה וביטול המכירה בטענה שהמנזר הוא הוטעה בעת המכירה[5]. עתירת המנזר נדחתה מאחר שמבנה החנויות, לאחר שנמכר, הופקעה על ידי "חברת קרתא" ולא היה בסיס משפטי לביטול העסקה[8].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 דוד ארליך, מכירת סנט־פול העבודות המתחדשות בממילא החזירו לכותרות פרשה עגומה מלפני 12 שנה, שבה התפתתה אם המנזר סנט־פול בממילא, למכור שורת חנויות שהיו בבעלותו, כל העיר, 25 באפריל 1986
- ^ 1 2 מיסדר סנט־וינסנט דה־פול הוקם בצרפת. ב־1886 הוא הקיט בירושלים את הוספיס סנט־פול, שהיה המבנה הראשון בממילא, כל העיר, 27 בדצמבר 1985
- ^ רותי סיני, אחיות הרחמים, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2007
- ^ 1 2 יצחק טישלר, תוכנית ממילא - הכלה היתה יפה מדי, כל העיר, 5 במרץ 1982
- ^ 1 2 3 הדר חורש, מכתב של קולק מ־1973 מאיים על תוכנית ממילא, כל העיר, 27 בדצמבר 1985
- ^ מועצת העירייה תחליט ביום ראשון על הריסת מבנים בממילא, כל העיר, 9 במאי 1980
- ^ נדב שרגאי, טדי משנה את תוכנית ממילא, כל העיר, 16 בפברואר 1982
- ^ הדר חורש, לא קולק הטעה, המנזר הטעה בתשובתה לטענת הוספיס סנט־פול, כי ראש העיר הטעה אותם בעניין תוכנית ממילא, מאשימה קרתא את המנזר בהטעיית בית־ המשפט, כל העיר, 7 בפברואר 1986
