חצר סרגיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חצר סרגיי
Russian Compound by ArmAg (3).jpg
מידע כללי
סוג בניין עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
קואורדינטות 31°46′58″N 35°13′20″E / 31.782666666667°N 35.222102777778°E / 31.782666666667; 35.222102777778
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חצר סרגיי ב-1903
חזית חצר סרגיי ב-2005
מפת בניינים ההיסטוריים השייכים למגרש הרוסי
הכניסה הראשית של חצר סרגיי ברחוב מונבז

חצר סרגיי או בניין סרגיי היא מבנה במתחם מגרש הרוסים בירושלים, והיא נקראת על שם בנו של הצאר אלכסנדר השני, הנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ, שהיה אחיו הצעיר של אלכסנדר השלישי קיסר רוסיה, ודודו של הצאר ניקולאי השני. חצר סרגיי שוכנת ברחוב הלני המלכה 13 פינת רחוב מונבז, מרחק קצר מרחוב יפו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 של המאה ה-19 גברה מאוד הצליינות מהאימפריה הרוסית לירושלים. ב-1882 הוקמה החברה הארץ-ישראלית הפרבוסלבית הקיסרית, לצורך סיוע לעלייה לרגל לארץ הקודש ופיתוח מדעי המזרחנות, שיתוף פעולה הומניטרי עם עמי המזרח התיכון ובתור סוכנות לרכישת קרקעות ונכסים בארץ ישראל עבור הצליינים הרוסיים. הדרך מרוסיה לירושלים נעשתה קלה יותר וזולה בהרבה, וזאת בגלל ההסכמים שעשתה החברה הפרבוסלבית עם חברות ספנות ורכבות ברוסיה. הצליינים קיבלו כרטיסים מיוחדים במחירים זולים. החברה אף דאגה להעברה נוחה ובטוחה של הצליין הרוסי מיפו לירושלים. האכסניות במגרש הרוסים (שהוקם החל מ-1860) הורחבו, וכן החלו לבנות אכסניה נוספת בחצר אלכסנדר שליד כנסיית הקבר. כאשר עלה מספר הצליינים על 2,000, שכרה החברה למענם מקומות לינה נוספים. בכדי להעמיד מקומות לינה נוספים, רכשה החברה את המגרש שמצפון למגרש הרוסים ב-1886, בכדי לבנות אכסניה חדשה. המגרש היה ממוקם צמוד למתחם מגרש הרוסים, אך מחוץ לחומה שהקיפה אותו[1].

הקמת הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין נחנך בשנת 1890 ונקרא "מגרש הרוסים החדש" או "בניין סרגיי" על שם הנסיך סרגיי, אחיו של הצאר אלכסנדר השלישי, שבעת ביקורו בארץ (שלו ושל אשתו) בשנת 1888, לרגל חנוכת כנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים. הנסיך סרגיי היה באותו זמן נשיא "החברה הארץ-ישראלית הפרבוסלבית הקיסרית". חצר סרגיי שימשה כאכסניה והייתה המרשימה והמפוארת בין אכסניות הצליינים במגרש הרוסים, אף שהאכסניה נועדה בעיקר לצליינים מן המעמד הפשוט, נבנו המבנים בצורה טובה ונוחה. היו במקום 8 חדרי לינה מסוג א', 8 חדרים מסוג ב' ו-4 אולמות לינה כלליים. נבנו גם שני חדרי אוכל, מכבסה, מחסנים, חדר אורחים גדול וספרייה. כעבור מספר שנים הוסיפו לבניין בית מרחץ[2]. אדריכל הבניין היה פרנק גיה (Frank Gia). הוא נבנה בסגנון הרנסאנס.

בין האורחים המפורסמים שהתאכסנו בבניין היו הנזיר גריגורי רספוטין והסופר המודרניסט אנדרי ביילי[דרוש מקור].

בחג הפסחא של שנת 1914 ביקרו כחמישה עשר אלף צליינים רוסים בירושלים, מספר שיא ביחס לשנים הקודמות. הייתה זו השנה האחרונה שבה נראו צליינים רוסים כה רבים בירושלים, שכן חודשים ספורים לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה. ב-1917, עם מהפכת פברואר, בה הוצאו להורג הצאר ובני משפחתו, ובעקבות עליית השלטון הקומוניסטי ברוסיה שהפכה לברית המועצות, פסק כמעט לחלוטין זרם הצליינים לארץ הקודש. הייתה זו מכת מוות למגרש הרוסים, שהפך לכמעט שממה. קומץ נזירים נותר במקום, והוא שהחזיק את הכנסייה והמבנים.

בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט הבריטי, עקב מיקומו האסטרטגי של מגרש הרוסים על אם הדרך ובקרבת העיר העתיקה, ביקשו הבריטים להשתמש בנכסים הרוסיים כמרכז שלטוני. הבעלות על הנכסים התחלקה בין נכסים שנרשמו בבעלות ישירה של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, נכסים שנרשמו על שם ממשלת הצאר הרוסי ונכסים שהיו בבעלות החברה הפרבוסלבית (שיורשי הנסיך סרגיי טענו לבעלות עליהם. הנסיך נרצח ב-1905). ב-1920 התפצלה הכנסייה הרוסית והוקמה הכנסייה האורתודוקסית הרוסית הגולה (שכונתה "הכנסייה הרוסית הלבנה") ואילו בתוך ברית המועצות המשיכה לפעול הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, בחסות המשטר הקומוניסטי (והיא כונתה "הכנסייה הרוסית האדומה")[3]. הבריטים הכירו בכנסייה האורתודוקסית הרוסית הגולה והחכירו מהם את אכסניית הגברים, שהפכה לתחנת משטרה; את אכסניית הנשים הפכה לבית הסוהר המרכזי בירושלים; ואת אכסניית המשלחת הדתית הפכה בחלקה לבית משפט מקומי ובחלקה למשרד הבריאות; מעון הקונסול הרוסי שימש כבית יולדות. ב"בניין סרגיי" השכור חלק מהמבנה עבור משרדי ממשלה וחלקו המשיך לשמש את החברה הפרבוסלבית[4].

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 הכירה ממשלת ישראל בברית המועצות כיורשת של רכוש ממשלת הצאר בארץ ישראל. תחנת המשטרה, בית המעצר ובית המשפט במגרש הרוסים החלו לשמש את מדינת ישראל, אך הקרקע הייתה חכורה. בבניין סרגיי התמקם משרד החקלאות, בחלקו של הבניין ששימש גם את ממשלת המנדט. גם נכסים שהיו בבירור בבעלות הכנסייה הרוסית, דוגמת כנסיות ומנזרים, הכירה מדינת ישראל בחזקתה של הכנסייה הרוסית הלבנה[5]. בפברואר 1951, הגיעה לישראל נציג החברה הפרבוסלבית לדרוש את רישום והעברת נכסי החברה לרשותה[6]. אך ב-1952 הוחלט להעביר את ניהול הנכסים שהיו בבעלות החברה הפרבוסלבית לידי האפוטרופוס הכללי, מאחר שהייתה מחלוקת על מיהם בעלי החזקה וממשכי דרכה של החברה. ממשלת המנדט הכירה בקבוצה של גולים רוסים בפריז כמנהלי החברה[7], אך ברית המועצות לחצה על ישראל להעביר לה את הרוכש והנציגות הסוביטית בישראל אף הגישה תביעה משפטית[8]. עם זאת בניין הקונסלים בצידו המזרחי של מגרש הרוסים הושכר באופן רשמי לאוניברסיטה העברית ב-1954[9].

ביולי 1960 החלה מדינת ישראל במשא ומתן עם הממשלה הסוביטית להסדרת הבעלות על הרכוש[10][11], והוא נמשך לסירוגין במשך מספר שנים[12]. הסכם נחתם לבסוף ב-7 אוקטובר 1964[13]. על פי ההסכם ישראל תשלם 4.5 מיליון דולר, שליש במזומן והשאר בפרי הדר וסחורות, עבור מה שהוגדר "רכוש חילוני", כלומר קרקעות ומבנים שאינם בשימוש הכנסייה[14]. יישום ההסכם נתקל בקשיים לאחר שקבוצה של יורשי הנסיך סרגיי הגישה תביעת בעלות על נכסי החברה הפרבוסלבית[15]. בפועל הבעלות על בניין סרגיי מעולם לא הוסדרה וברית המועצת המשיכה לתבוע בעלות עד שנות ה-80 של המאה ה-20. והאפוטרופוס הכללי המשיך לנהל את הבניין[16].

הסדרת הבעלות הרוסית על המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפרקות ברית המועצות המשיכה רוסיה לתבוע בעלות על נכסי החברה הפרבוסלבית בראשם בניין סרגיי. בתחילת שנות ה-90 הביעה ישראל הסכמה להעביר את המבנה לרוסיה, תוך התחייבות שלא לפגוע בזכויות הדיירים[17]. בשנת 2007 התפרסם כי אנשי העסקים רומן אברמוביץ' וארקדי גאידמק יממנו את פינוי מתחם מגרש הרוסים כולו ויכסו את ההוצאות הכרוכות בהעברת בית המשפט, בית המעצר ומשרדי הממשלה במגרש. זאת במסגרת מהלך שיזם ולדימיר פוטין להסדרת הבעלות ועברת האזור כולו לחזקת הפדרציה הרוסית[18]. ב-27 ביולי 2008 נענה בית המשפט המחוזי בירושלים לבקשת האפוטרופוס הכללי, להעברת בניין סרגיי לקניין המדינה בנוסף לכ-10.9 מיליון שקל, שהתקבלו במהלך השנים בעד השכירות בנכס. הבקשה הוגשה לאחר שהוועדה המיוחדת להעברת נכסים לקניין המדינה המליצה להעביר את הנכס לקניין המדינה ולהפסיק את ניהולו על ידי האפוטרופוס, וזאת לקראת העברת הנכס לבעלות הרוסים[19].

מספר גופים משפטים בהם הפורום המשפטי למען ארץ ישראל וחבר הכנסת מיכאל איתן פעלו למנוע את העברת המבנה לממשלת רוסיה, בטענה של פגיעה בריבונות ישראל על מרכז ירושלים. הפורום ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, למנוע מראש הממשלה אהוד אולמרט לבצע מהלכים בלתי הפיכים לקראת סוף הקדנציה שלו היות ש"לא יהא זה נכון שראש ממשלה, שימיו בתפקיד ספורים ועננה כבדה של חשדות לשחיתות מרחפת מעל ראשו, יעסוק במשא ומתן וחתימת הסכמים מן הסוג הזה עם הפדרציה הרוסית". הפורום ביקש להנחות את ראש הממשלה להימנע מלעשות כל צעד בלתי הפיך בטיפול במשא ומתן על בניין סרגיי או מבנים אחרים במתחם הידוע כמגרש הרוסים, עד אשר תיכון ממשלה חדשה בישראל[20]. במקביל החברה להגנת הטבע הצטרפה להתנגדות בטענה שהעברה פוגעת בזכויותיה במקום. מזוז דחה את פנייתם והם עתירו לבג"ץ. בתשובתה לבג"ץ הודתה המדינה שהמתחם מעולם לא היה בבעלות המדינה אלא רק בניהול האפוטרופוס[21].

ב-4 בפברואר 2009, האגף בחצר סרגיי שהיה בשימוש ממשלת ברית המועצות לפני מלחמת ששת הימים, הועבר לבעלות ממשלת רוסיה[22].

ב-21 במרץ 2011 נודע כי ממשלת רוסיה הציבה בפני ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את פינוי משרד החקלאות מהמתחם כתנאי לביקורו במוסקבה ב-23 במרץ. נתניהו הורה על פינוי מיידי של המשרד עוד באותו היום[23]. באוגוסט 2012 הושלם תהליך מסירת השטח לממשלת רוסיה[24].

ב-18 ביולי 2017 נחנך המתחם מחדש לאחר שיפוץ[25].

בסרט "מישהו לרוץ איתו" שנכתב על פי ספרו של דויד גרוסמן שמשה חצר סרגיי לצילומים של מקום מגוריה של הנזירה תיאודורה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמוד: 402
  2. ^ יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמוד: 403
  3. ^ מה שוויו והיקפו של הרכוש הרוסי בישראל?, מעריב, 13 ביולי 1987
  4. ^ תפוזי יפו - תמורת מגרש הרוסים, מעריב, 24 בינואר 1964
    כתבה כל פגישה עם נציג החברה בבניין סרגיי ב-1960 - פגישת היכרות עם נצינ סובייטי, על המשמר, 19 באוגוסט 1960
  5. ^ הכנסיה הרוסית הגבירה לחצה לקבלת כל הרכוש הרוסי בארץ, מעריב, 31 במאי 1951
    ססס"ר דורשת להעביר לרשותה את הרכוש הרוסי בירושלים, קול העם, 18 באוגוסט 1949
  6. ^ ידרוש החזרת רכוש חב' הצדקה הרוסיות, הארץ, 2 בפברואר 1951
  7. ^ בעית הרכוש הרוסי בארץ, הארץ, 10 ביוני 1952
  8. ^ וויכוח משפטי על בעלות הרכוש הרוסי בירושלים, על המשמר, 19 במאי 1954
  9. ^ נתחדש הויכוח על הרכוש הרוסי, מעריב, 18 במאי 1954
  10. ^ היום יתחיל המו"מ על הרכוש הרוסי, קול העם, 18 ביולי 1960
  11. ^ הפסקה במו'מ הישראלי־רוסי על הרכוש - לשם התיעצויות, הארץ, 11 באוגוסט 1960
  12. ^ מתחדש המו"מ על הרכוש הרוסי, למרחב, 13 בנובמבר 1960
  13. ^ ג. מאיר ובודרוב מברכים על חתימת ,הסכם הרכוש', למרחב, 8 באוקטובר 1964
  14. ^ הרכוש הרוסי החילוני בארץ יימכר לממשלה, הבוקר, 24 בינואר 1964
  15. ^ מי יירש את הנסיך סרגיי?, מעריב, 24 בינואר 1966
    אין קשיים בביצוע הסכם הרכוש הרוסי, על המשמר, 5 ביוני 1966
  16. ^ תום שגב, הרוסים באים, כותרת ראשית, 6 באוגוסט 1986
    אריה בנדר, הכנסיה הלבנה: נצא למאבק אם ישראל תמסור נכסים שלנו לבריה"מ, מעריב, 14 ביולי 1987
  17. ^ ברק רבידו תומר זרחין, "ממשלת מעבר לא יכולה למסור את חצר סרגיי לרוסיה", באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008
  18. ^ סוכנויות הידיעות, ‏רומן אברמוביץ וארקדי גאידמק יממנו את פינוי מגרש הרוסים בירושלים, באתר גלובס, 20 בנובמבר 2007
    רנית נחום-הלוי, חצר סרגיי בירושלים תועבר לרוסיה ביולי, באתר הארץ, 15 במאי 2008
    נדב שרגאי"מרוץ החימוש" הרוסי של נכסים בא"י, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008
  19. ^ אורית בר-גיל וליאור ברון, ‏הממשלה עומדת להעביר לרוסיה את אחד המתחמים היוקרתיים ביותר בירושלים, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2008
  20. ^ רנית נחום-הלוי, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ליועמ"ש: מנע מאולמרט להעביר את חצר סרגיי לידי רוסיה, באתר TheMarker‏, 12 באוגוסט 2008
  21. ^ תומר זרחין, המדינה לבג"ץ: חצר סרגיי אינה של ישראל, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2008
  22. ^ שמואל מיטלמן, סופית: "חצר סרגיי" הועברה לרוסים, באתר nrg‏, 4 בפברואר 2009
  23. ^ רונן מדזיני, מפנים את חצר סרגיי: "ביבי מפחד מהרוסים", באתר ynet, 21 במרץ 2011
    ניר חסון, ברק רבידנתניהו יוצא למוסקווה מחר להיפגש עם מדוודב, באתר הארץ, 22 במרץ 2011
  24. ^ עוז רוזנברג, החברה להגנת הטבע עוברת דירה, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2012
  25. ^ רומן רייב‏, תשע שנים אחרי החלטת הממשלה חצר סרגיי בירושלים הועברה לידי רוסיה, באתר וואלה!‏, 19 ביולי 2017