חצר אליזבטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חצר אליזבטה וכנסיית השילוש הקדוש של הכנסייה הפרבוסלאבית הרוסית בירושלים. תמונה של הנזיר טימון. סוף המאה ה-19.
שער כניסה צפוני לחצר אליזבטה, תמונה משנת 2011
שלט בסמוך לכניסה ל"אכסנית הגברים הרוסיים על שם אליזבת"
מפת בניינים ההיסטוריים השייכים למגרש הרוסי

חצר אליזבטהרוסית: Елизаве́тинское подво́рье) הוא בניין חד קומתי במרכז ירושלים במתחם מגרש הרוסים, שטח של 4,612 מ"ר. כחלק מהבנייה הכללית של מגרש הרוסים בכיכר מיידאם בירושלים.[1]

כיום, שוכן במנזר לשעבר, מכוסה תיל, בית המעצר ומחלקת המשטרה של העיר ירושלים. רוסיה מתכננת לרכוש את המתחם מישראל, או לכלול את החצר כחלק מעסקאות עם ישראל. בייחוד עלה הנושא בעקבות פרשת נעמה יששכר.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחם נועד להכיל עולי רגל רוסים אורתודוקסים בירושלים, המגיעים מגבולות האימפריה הרוסית לצורך עלייה לרגל לארץ הקודש. בשנת 1889 הוא הועבר לידי החברה הארצישראלית האורתודוקסית הקיסרית.[3]

תחת הנהגת החברה פעל המגרש בהצלחה וקיבל עולי רגל עד שנת 1914. מאז שנת 1914 חלק משמעותי מהחצר היה בשימוש הרשויות הטורקיות ומאז 1917 על ידי הרשויות הבריטיות. עם זאת, בתקופה הבריטית, באישור הרשויות החברה הורשתה בשנים 1919–1948 לארח אנשים רוסים ששירתו את האימפריה הרוסית, כולל נזירים.[4]

מאז 1948 נרשם מחדש המתחם כמבנים רוסיים אחרים בשם ממשלת ברית המועצות.

בשנת 1964, כחלק מהסכם בין-ממשלתי שנחתם על ידי גולדה מאיר וניקיטה חרושצ'וב במסגרת מה שנקרא[5] "העסקה הכתומה", המתחם נמכר על ידי הממשלה הסובייטית למדינת ישראל.[6] חוקיות העסקה נותרה שנויה במחלוקת, מכיוון שלא ברור אם ברית המועצות הייתה הבעלים החוקיים של המתחם.

ביוני 2017, בקשר לפתיחתו הרשמית של מתחם סרגיי, ציין סרגיי סטפאשין, נשיא החברה הארצישראלית הקיסרית הרוסית: "הייתי רוצה שהתהליך הזה [העברת המתחם] יתחיל בשנה הבאה. בשנת 2018 יצוין מאה שנה מרגע מותה של אליזבתה פיודורובנה. זה יהיה אנושי ביחס אליה." עם זאת, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, קבע, לדברי ראש החברה, את התנאי שניתן לקנות את הבניין רק בכסף רב. "עם החברים הישראלים, כמעט כל אגורה צריכה להיספר. אך הסכום הזה אינו משתווה בשום דרך למה שנתנו כמעט בחינם. זו אינה שאלה של כסף, אלא החזרת רכוש."[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Сводный каталог русских недвижимостей в Святой Земле. Россия в Святой Земле. Москва. 2000 г. Изд. «Международные отношения». Стр. 691
  2. ^ Сергей Степашин: Россия планирует выкупить Елизаветинское подворье у Израиля
  3. ^ Н. Н. Лисовой. Русское духовное и политическое присутствие в Святой Земле и на Ближнем востоке в XIX — начале XX вв. Москва. Изд. Индрик 2006 г. Раздел 2. Глава 4. Палестинский комитет (1859—1864) и Палестинская комиссия (1864—1889)
  4. ^ Из архива ИППО на Сергиевском подворье. Диакон Димитрий Сафонов, П. В. Платонов. Рукописная тетрадь управляющего подворьями Православного палестинского общества в Иерусалиме Н. Р. Селезнева. 1923-24 гг. Иерусалимский вестник. № 1. Издание ИППО. Иерусалим. 2012 г. стр. 91-108
  5. ^ «Апельсиновая сделка». Список советского имущества в Израиле, предлагаемого для продажи Правительству Государства Израиль в 1964 г. Публикация на портале «Россия в красках» в Иерусалиме
  6. ^ Русское духовное наследие в Иерусалиме под угрозой исчезновения. Публикация на портале «Россия в красках»
  7. ^ Возвращение на Святую Землю: в Иерусалиме открыли Сергиевское подворье