מגדלא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מגדלא
(למפת הגליל העליון רגילה)
Upper galil.svg
 
מגדלא
מגדלא

קואורדינטות: 32°49′37.4484″N 35°30′48.7866″E / 32.827069000°N 35.513551833°E / 32.827069000; 35.513551833

מבט אווירי
האתר הארכאולוגי מגדלא נובמבר 2012
חנויות ובהן בריכות דגים שנחשפו באתר
בית הכנסת באתר

מִגְדָלָא, הידועה גם בשמות טריכיי וטריכיאה (לטינית Taricheae), הייתה עיר קדומה בגליל, ששכנה לחוף הכנרת, בדרום בקעת גינוסר, סמוך ליישוב מגדל של היום המשמר את שמה. עד להקמת העיר טבריה בשנת 20 לספירה, הייתה מגדלא המרכז העירוני היחיד בחוף המערבי של הכנרת.

שם ומיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות מתקופת בית שני מופיעה העיר בשם טריכיי. פירוש המילה "טריכיי" ביוונית הינו "מקום המלחת הדגים". יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) מכנה בשם זה עיר קדומה ששכנה לחוף הכנרת, בקצה הדרומי של בקעת גינוסר, המזוהה היום על ידי החוקרים עם "מגדל", "מגדלא" או "מגדל נוניא" (בארמית, מגדל הדגים). מגדלא היא מקום הולדתה של מרים המגדלית, היא מריה מגדלנה, הידועה מן הברית החדשה כאחת מבני לוויתו של ישו[1] . איזכור יחיד בברית החדשה מתייחס ל"דלמנותא", וייתכן שזהו כינוי נוסף של מקום זה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבן הרבועה שנמצאה בשטח בית הכנסת באתר (העתק)

טריכיי מוזכרת לראשונה בתקופת הבית השני כאשר בזמן המאבק בין תומכי יוחנן הורקנוס השני ואנטיפטרוס האדומי ובין תומכי אריסטובולוס השני בשנת 54 לפני הספירה, נכבשה העיר בידי הנציב הרומי קסיוס, על מנת לפגוע בתומכי אריסטובולוס שהתרכזו בה. לאחר כשלונו ומפלתו של קראסוס נגד הפרתים, הללו מהרו לכבוש את סוריה, אך קסיוס הצליח למנוע בעדם בסופו של דבר מלכבוש את סוריה, ועל ידי כך לחדור לשטחים נוספים שבתחום שלטונה של האימפריה הרומית. לאחר גירושם של הפרתים מסוריה, הלך קסיוס לארץ יהודה, שם הוא כבש את טריכי, ואף מכר חלק מתושביה לעבדות. יוסף בן מתתיהו מזכיר כ-30,000 מתושבי טריכיי שנמכרו לעבדים, אך היסטוריונים אחרים חולקים עליו[דרוש מקור]. טריכיי ניתנה יחד עם טבריה, אבל וחוליס לאגריפס השני על ידי הקיסר נירון, כחלק מיצירת ממלכה צפונית שכללה אף שטחים מן הגליל והגולן.

בתקופה שקדמה למרד הגדול, התמרדו תושבי טריכיי כנגד יוסף. העילה המיידית הייתה העובדה כי ניסה להחזיר את כספיהם של אגריפס השני וברניקי אשר שדדו המורדים. ביתו של יוסף נשרף, ואנשי טריכיי צרו עליו, אך יוסף הצליח לרצותם בדברי חלקות, וטען כי התכוון להשתמש בכסף לצורכי ביצור החומה.

בזמן המרד הצטרפו אנשי טריכיי למורדים, על אף שאגריפס מלכם תמך ברומאים. העיר בוצרה על ידי מפקד הגליל יוסף בן מתתיהו. מספר תושבי העיר היה כארבעים אלף. יוסף העיד כי המורדים בעיר לא היו תושבי העיר מלכתחילה, אלא אנשים שהגיעו למקום מאזורים אחרים כטבריה. לכך ייתכנו שני הסברים [דרוש מקור], כי אוכלוסייתה של טריכיי אשר עסקה בחקלאות ובדיג הייתה נוטה למרד, עד כדי כך שמורדים הגיעו אליה ממקומות כטבריה ששם האוכלוסייה האמידה לא נטתה לצד המורדים, והסבר אחר הוא כי האוכלוסייה לא נטתה אל המרד, והיה צורך באנשים חיצוניים על מנת לקיים את המרידה בעיר. מגדל המשיכה להתנגד לרומאים גם לאחר שטבריה והגליל כבר נכנעו בפניהם.

בשנת 67 הגיע לעיר הצבא הרומי המונהג בידי אספסיאנוס. אספסיאנוס שם מצור על העיר, ולאחר שנלכדה, נמלטו רבים אל הים בספינות. במקום התרחש קרב ימי, בו נהרגו המורדים. יוסף בן מתתיהו מתאר את תוצאות הקרב במילים אלו:

"וצבע היאור היה אדם מדם וכלו היה מלא חללים, כי לא נמלט איש. ובימים הבאים עלתה צחנה נוראה בכל הארץ מסביב. ואיום היה המראה לעיניים כי החוף היה מלא שברי ספינות מנופצות וגם פגרי אדם נפוחים, אשר נשחתו מלהט השמש ונרקבו והשחיתו את האוויר, עד אשר לא הייתה הצרה הזאת לאבל ליהודים בלבד, כי אם גם לזרא לרומאים"

– תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ג' פרק י' פיסקה ט

לאחר מכן המית אספסיאנוס כאלף ומאתיים מתושבי העיר הזקנים והחלשים, וחמשת אלפים מן הצעירים והחזקים נשלחו כעבדים אל הקיסר נירון. לאחר דיכוי המרד בשנת 70 לספירה שבו היהודים להתגורר במגדלא ויישוב יהודי התקיים במקום גם בתקופה הרומית המאוחרת וגם בתקופה הביזנטית. מרשימות של צליינים נוצרים מתקופת ראשית הנצרות ידוע שסמוך למגדל צבעא היהודית שכן יישוב נוצרי ובו כנסייה על שם מרים המגדלית.

במחצית הראשונה של המאה הרביעית סיפר אחיו של בזיליוס הגדול על קיומה של כנסייה גדולה על שמה של מרים המגדלית שהוקמה על חורבות בית הכנסת. במהלך המאה ה-7 ננטשו היישוב היהודי והנוצרי גם יחד. במאה ה-12 הקימו הצלבנים כנסייה חדשה במקום שגם היא נחרבה.

במאה ה-19 התיישבו במקום פלאחים עניים ממצרים והקימו כפר קטן בשם מג'דל ששימר את השם ההיסטורי[2]. הכפר פונה מתושביו במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1948.

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנורת שבעת הקנים החרוטה על האבן הרבועה שנמצאה בשטח בית הכנסת (העתק)
שחזור בית הכנסת מכיוון מערב. בחזית נראה אולם המבואה ובו ספסל אבן

בשנת 1971 ערך המסדר הפרנציסקני חפירות ארכאולוגיות באתר ובמהלכן נחשפו שרידים של כנסייה ומבני ציבור מן התקופה הרומית והביזנטית.

בחפירות נוספות שנערכו בחופה הצפון-מערבי של הכנרת, נמצאו נמל עתיק (נמל מגדל), וכן ספינה (שנמצאה בשנת 1986) המשויכת לימיו של ישו. הספינה מוצגת כיום בקיבוץ גינוסר הסמוך, והיא נחשבת כפריט קדוש לנוצרים.

החל משנת 2009 מתנהלות חפירות ארכאולוגיות בחוף מגדל בדלתה של ואדי חמאם. החפירות מתנהלות בקטע שבין הכביש לכנרת. כביש זה עובר על תוואי של דרך קדומה. בחפירות נחשפו שוליו הצפוניים של היישוב העתיק. בחפירות נחשפו מבני מגורים, מתקני תעשייה, סמטאות, ותעלת ניקוז קדומה שניקזה את מי ואדי חמאם, ובריכת מים עגולה שטויחה בטיח. בשנת 2016 נתגלו במחסן סמוך לנמל באתר מחתה וכד עשויים ארד[3].

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת התגליות החשובות באתר הייתה חשיפתו בספטמבר 2009 של מבנה ציבור גדול ששימש כבית כנסת עתיק. מועד בנייתו של בית הכנסת מתוארך למחצית הראשונה של המאה ה-1, בתקופת בית שני, והוא ננטש בזמן ההכנות למרד הגדול ונותר מחוץ לחומת היישוב אשר הוקמה על ידי יוסף בן מתיתיהו. בשל כך שהיישוב ננטש ואזור זה שלו לא נבנה מחדש, המבנה השתמר, והוא אחד משבעה בתי הכנסת שנחשפו ואשר מתוארכים לימי קיומו של בית המקדש השני. ייתכן שזהו מבנה בית הכנסת הקדום ביותר שנמצא עד כה בגליל.

בחזיתו המערבית של בית הכנסת שכן חדר מבואה מלבני שלאורך קירותיו ניצב ספסל אבן. ממזרח לחדר המבואה שכן האולם המרכזי שתקרתו, מעפר כבוש ועץ, נתמכה בשלושה זוגות של עמודי אבן. ברצפת האולם נקבע פסיפס בצורת רוזטה, וקירותיו טויחו בטיח צבעוני. אחת התגליות המשמעותיות באתר הינה אבן גיר מרובעת אשר שמשה כשולחן ואשר נצבה במרכזו של האולם. האבן העשויה גיר, בניגוד ליתר חלקי המבנה העשויים בזלת, שימשה כשולחן קריאה, והיא עוטרה בארבעת צדדיה ובצידה העליון, כך ששימשה דגם לבית המקדש. בצידה המערבי של האבן מופיעה חריטה של מנורת שבעת הקנים שלה שלוש רגליים, בדומה לציור הקיר של המנורה שנחשפה ברובע ההרודיאני בירושלים, ובשונה מבסיס מדרגות אבן המופיע בשער טיטוס. לאור התארוך של המבנה, ייתכן כי האומן אשר יצר את החקיקה הכיר את צורת המנורה בבית המקדש. האבן המקורית שמורה במחסני רשות העתיקות ובאתר ניצבים שני העתקים שלה - האחד בבית הכנסת והאחר בפנית תצוגה. חדר נוסף במבנה, גם הוא מעוטר בפרסקאות וברצפתו פסיפס, שימש לאחסון מגילות. בחפירה זוהו שלושה שלבים למבנה, ונראה כי רק בשני השלבים המאוחרים שימש כבית כנסת.

מרכז מגדלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006, ביוזמתו של האב חואן סולאנה (Fr. Juan Solana) ממקסיקו, נרכש שטח אדמה במקום על ידי המוסד האפיפיורי של נוטרדאם בירושלים, במטרה להקים באתר מרכז רוחני. שטחים נוספים נרכשו בשנים 2008 ו-2009. ב-11 במאי 2009 הונחה אבן הפינה למרכז על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר. במקביל להתחלת הבנייה החלו באתר חפירות הצלה ארכאולוגיות, אשר חשפו את שרידי בית הכנסת ושרידים נוספים של מגדלא הקדומה, ותוכנית האתר שונתה כך שתשלב את הפארק הארכאולוגי במרכז המודרני.

המבנה היחיד שהושלם עד כה, הוא מבנה הכנסייה אשר זכתה לשם Duc In Altum, דהיינו, "העמק" או "העבר אל העומק", בהשראת דברי ישו אל השליחים בבשורה על-פי לוקס:

"וַיְהִי כְּכַלּתוֹ לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶל־שִׁמְעוֹן הַעֲבֵר אֶל־עֹמֶק הַיָּם וְהוֹרִידוּ אֶת־מִכְמְרוֹתֵיכֶם לָצוּד׃ וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וַיֹּאמֶר אֵלָיו מוֹרֶה כָּל־הַלַּיְלָה יָגַעְנוּ וְלֹא אָחַזְנוּ מְאוּמָה אַךְ עַל־פִּיךָ אוֹרִיד אֶת־הַמִּכְמֹרֶת׃ וַיַּעֲשׂוּ־כֵן וַיִּלְכְּדוּ דָגִים הַרְבֵּה מְאֹד וַתִּקָּרַע מִכְמַרְתָּם"

הבשורה על-פי לוקס 5, 4-6

הרעיון העומד מאחורי הבחירה במשפט זה, הינו כי יש להעמיק בדברים על מנת להתוודע אל האמונה. הכנסייה נבנתה ממזרח לבית הכנסת ולה קומה בודדת ומרתף. באולם הכניסה המעוגל שמונה עמודים שעליהם חקוקים שמות נשים ידועות בנצרות, למעט עמוד בודד שעליו אין כיתוב, והוא מוקדש באופן סמלי, לכל נשות העולם בכל הזמנים, האוהבות את האל וחיות חיי אמונה. על תקרת האולם ציור סמלי שבו נראים כפות ידיים ושמים זרועי כוכבים. סביב אולם הכניסה ארבע קפלות קטנות שבהן פסיפסי קיר המתארים אירועים מהברית החדשה אשר התחוללו בסביבת הכנרת:

הכנסייה המרכזית במבנה, המכונה "קפלת הסירה", על שום כך שמזבחה עשוי בצורת סירה, וצופה אל הכנרת. הסירה מייצגת את דרשת ישו מהסירה[4], והטברנקולום ("משכן" - ארון לשמירת לחם הקודש בגמר המיסה) שבה בורך על ידי האפיפיור פרנציסקוס ב-26 במאי 2014, עת ביקורו בישראל[5]. בכנסייה ניצסים דיוקי שנים-עשר השליחים המתוארים בסגנון ביזנטי, ובהם גם יהודה איש קריות אשר סביב ראשו אין הילה, אך הוא אינו מתואר כאיש כעור, כפי שהיה נהוג לתארו בעבר. הכנסייה מוקפת באגן מים המשתרע מחוץ למבנה ומשתקף דרך חלונותיו.

במרתף המבנה שוכנת "קפלת המפגש" המוקדשת למפגשם של כל המאמינים עם ישו. רצפת הקפלה היא רצפתו המקורית של שוק הנמל במגדלא העתיקה, והיא עוצבה בפשטות בהשראתו של בית הכנסת העתיק הסמוך. בקפלה שורות מושבים היקפיות עשויות אבן, כפי שהיה נהוג בבתי כנסת עתיקים, וקירותיה נצבעו בפיגמנטים אשר נדגמו מפרסקאות בית הכנסת הסמוך ושוחזרו בגרמניה. בצידה הדרומי של הקפלה, מאחורי מזבח אבן פשוט, קבוע ציור קיר גדול, המוקדש לנס ריפוי האשה זבת הדם:

"וְאִשָּׁה הָיְתָה בְּזוֹב דָּמֶיהָ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה׃ וְהִיא נַעֲנָה הַרְבֵּה תַּחַת יְדֵי רֹפְאִים רַבִּים וְהוֹצִיאָה אֶת־כֹּל אֲשֶׁר־לָהּ וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי אִם כָּבְדָה מַחֲלָתָהּ מְאֹד׃ וַיְהִי כְּשָׁמְעָהּ אֶת־שֵׁמַע יֵשׁוּעַ וַתָּבוֹא בְּתוֹךְ הֲמוֹן הָעָם מֵאַחֲרָיו וַתִּגַּע בְּבִגְדוֹ׃ כִּי אָמְרָה אַךְ אֶגַּע בִּבְגָדָיו וְאִוָּשֵׁעָה׃ וַיִּיבַשׁ מְקוֹר דָּמֶיהָ פִּתְאֹם וַתָּבֶן בִּבְשָׂרָה כִּי נִרְפָּא נִגְעָהּ"

הבשורה על-פי מרקוס 5, 25-29

הציור מתאר את הנס באופן בלתי שגרתי, ונראית בו ידה של האשה שלוחה אל כנף בגדו של ישו, בינות לרגלי ההמון.

לצד הכנסייה אמורים לקום באתר בית מלון ובו 160 חדרים, מרכז מבקרים בשטח של כ-700 מ"ר, מסעדה לכ-900 סועדים ואתר צליינות לחוף הכנרת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מגדלא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]