כנסיית סנט מרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת הרובע הארמני

כנסיית סנט מרק היא כנסייה סורית אורתודוקסית ברחוב אררט פינת רחוב מנזר האשורים, ברובע הארמני שבעיר העתיקה בירושלים, סמוך לגבולו עם הרובע היהודי. הכנסייה קרויה על שמו של מרקוס המבשר שלו מיוחסת הבשורה על-פי מרקוס, השנייה מארבע הבשורות בברית החדשה.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה היא מן הקדומות ביותר בעיר ולה מסורות עתיקות. היא שוכנת במבנה מימי הצלבנים, מהמאה ה-12, ובנויה על יסודות קדומים יותר, מימי הביזנטים. לפי המסורת הסורית אורתודוקסית זהו ביתה של מרים, אם יוחנן שכונה מרקוס, וזה גם המקום בו ערך ישו את הסעודה האחרונה. עוד לפי מסורת המקום, זה היה ביתו של מרקוס ומקומה של הכנסייה הנוצרית הראשונה אותה הנציחו השליחים לאחר עלייתו השמיימה.

שלט לשמאלה של דלת הכניסה למתחם מבשר כי המקום הוא חדר הסעודה האחרונה וביתו של מרקוס, אך בעבר התנוססה הכתובת בלונטה שמעל דלת הכניסה, שבו נראה דיוקנו של מרקוס המבשר כשהוא מוקף בשבכה שבה ארבע-עשר עלי גפן[1].

לצד הקיר הדרומי מצויה תחת אפיריון עץ מוזהב איקונה של מרים ובנה ומתחת לה אגן טבילה. ע"פ המסורת האיקונה צוירה במאה הראשונה לספירה על ידי השליח לוקאס שהיה צייר. בקיר הצפוני מצויה כמו כן גומחה מוגנת בסורג ובה רליקטים של אחד הפטריארכים הסיריאנים. על אחד מעמודי הקיר הצפוני נחשפה ב-1940 כתובת באיסטרנגליון (כתב הסורי הקדום), הכתובת מספרת שזהו בית מרים - אימו של יוחנן המכונה מרקוס - אותו הנציחו השליחים בכנסייה זו שנבנתה מחדש בשנת 73 לאחר החורבן. לצד הקיר המערבי יורד גרם מדרגות אל הקריפטה שהיא לפי המסורת "החדר העליון" בו נערכה הסעודה האחרונה, בו חל הפנטקוסט (ירידת רוח הקודש על התלמידים). השער שלצד הקריפטה הוא השער דרכו הגיע פטרוס כאשר נמלט מחיילי הורדוס והפקיד כאן את מרים אם ישו שהמשיכה להתגורר כאן לאחר הצליבה. וזה גם השער המוליך לבית אימו של מרקוס. החדר העליון מצוי כיום מתחת למפלס הרחוב כיוון שמפלס הרחוב עלה עם השנים עקב שכבות חורבן. המזבח מוסתר לא על ידי איקונוסטאזיס אלא על ידי פרוכת קטיפה רקומה. הסורים טוענים שזהו גם מקום מגוריו של יעקב הקטן, אחיו הצעיר של ישו, תמונתו מופיעה לצד המזבח על-גבי כיסא מפואר מכוסה בכיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כנסיית סנט מרק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, העיר העתיקה וסביבתה, הוצאת אחיעבר-ירושלים, 1972, עמ' 22