מנזר אום ליסאן

מנזר אום ליסאן
	אין תמונה חופשית
היסטוריה
תקופות	התקופה הביזנטית בארץ ישראל
נבנה	430
מיקום
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°44′19″N 35°14′54″E / 31.738672879759°N 35.248196755983°E
	(למפת ירושלים רגילה) מנזר אום ליסאן

מנזר אום-ליסאן הוא מנזר ביזנטי בדרום-מזרח ירושלים, שהוקם על ידי פטר האיברי בשנת 430. במסגרת חפירות ארכאולוגיות שהתבצעו במנזר, התגלתה כתובת עתיקה בשפה הגאורגית ובה השימוש העתיק ביותר במונח "כרתוולי" ("גאורגי").

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר אום ליסאן היה אחד מהמנזרים שהוקמו על ידי מלכי גאורגיה בתקופת ממלכת איבריה ומאוחר יותר על ידי הממלכה הגאורגית המאוחדת. מאז התנצרותם של הגאורגים במאה הרביעית התקיים קשר לארץ ישראל ובמיוחד לירושלים. צליינים שהגיעו מגאורגיה הגיעו ברובם למנזרים דוברי יוונית בהם השתכנו. אולם היו גם מרכזים דתיים שנתרמו על ידי מלכי גאורגיה.

המקור העיקרי למידע על הגאורגים בארץ ישראל הוא הספר שנכתב על ידי יוחנן רופוס במאה החמישית על חייו ומעשיו של פטר האיברי. ספר זה קיים בתרגומים גאורגיים וסוריים מהמקור היווני שלא שרד. הספר מתמקד במסעותיו של רופוס עם פטר, ומתאר הקמה של מנזרים, כנסיות ואכסניות לצליינים הרבים שהגיעו מגאורגיה למקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל.

ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנזר נתגלה בעקבות עבודות בניה שנעשו בשכונת אום ליסאן מדרום לתלפיות מזרח בירושלים. בחפירות בשנת 1995 נתגלתה קפלה מרוצפת בפסיפס צבעוני^[1], מספר חדרים ובור מים.

בחפירות שנערכו בין השנים 2002-2004 בידי רשות העתיקות ומשלחת גאורגית בראשות איאולון גגושידזה, נחשפו חלקים נוספים של המנזר, הכוללים חדרים מרוצפים באבן, בריכת אגירה מתקן מים. הממצא החשוב ביותר הייתה קריפטה (אולם תת-קרקעי) חצובה בסלע, ששימשה בפועל כאולם קבורה של מנזר ביזנטי קטן. האולם הכיל 24 קברים ביניהם תעלת קבורה אחת יוצאת דופן הכילה שרידים של גופת נזיר מזדקן כבן שישים בערך. הקבר נשא כתובת באלפבית הגאורגי העתיק, כתב האסומטברולי, שמניתוח אפיגראפי שלו עולה כי הוא מהמאה החמישית או המאה השישית.

זו קברו של יוהאן בישוף פורטווי, כרתוולי (גאורגי)

— כתובת בכתב האסומטברולי שנתגלתה על קבר בקריפטה שבמנזר אום ליסאן

הכתובת הגאורגית שנתגלתה היא השימוש הקדום ביותר בשם 'כרתוולי' על חפץ ארכאולוגי לא רק בישראל ובכלל. מיקומו של הקבר בתוך הקריפטה, השימוש בשפה הגאורגית, תפקידו הרם של הנקבר וציון הלאום מצביעים על כך שהמנזר היה מנזר גאורגי ולא רק מנזר בו השתכנו נזירים גאורגים.

גילוי של מקווה מתחת לחצר המנזר באום ליסאן מצביע שבאתר התקיימה חווה יהודית בתקופה הרומית ושהוא יושב שוב בתקופה הביזנטית והוקם בו מנזר.