משחקי הרעב - עורבני חקיין
שער הספר השלישי | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | סוזן קולינס |
שפת המקור | אנגלית |
סוגה | מתח, דרמה |
מקום התרחשות | פאנם |
הוצאה | |
הוצאה | תאגיד סקולסטיק, AST |
תאריך הוצאה | 24 באוגוסט 2010 |
מספר עמודים | 352 |
הוצאה בעברית | |
הוצאה | הוצאת כנרת |
תאריך | 2012 |
תרגום | יעל אכמון |
סדרה | |
סדרת ספרים | טרילוגיית משחקי הרעב |
ספר קודם | משחקי הרעב - התלקחות |
קישורים חיצוניים | |
הספרייה הלאומית | 003769627, 003902047, 003375131 |
עורבני חקיין (באנגלית: Mockingjay) הוא הספר השלישי בטרילוגיית משחקי הרעב מאת הסופרת האמריקנית סוזן קולינס. הספר עוסק בחייה של קטניס אוורדין, נערה בת 17 שניצחה במשחקי הרעב פעמיים ומנהיגה את המרד נגד הקפיטול. ההשראה לכתיבת הסדרה באה מהמיתולוגיה היוונית, קרבות הגלדיאטורים ברומא ותוכניות הריאליטי העכשוויות.
מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר יצא לאור ב-24 באוגוסט 2010, ואילו ה-e-book שישה ימים מוקדם יותר. הספר מכר כ-450,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו לאור.
מהדורה עברית של הספר יצאה על ידי הוצאת כנרת ב-2012, בתרגום יעל אכמון.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות מחאותיה נגד הקפיטול בשני משחקי הרעב בהם השתתפה, הופכת קטניס אוורדין לסמל המרד המתלקח נגד הקפיטול. היא מכונה 'עורבני חקיין' על שם סיכת הציפור עורבני חקיין שענדה במשחקים. אלמה קווין, נשיאת מחוז 13, מציעה לקטניס להופיע כסמל המרד, וזו מסכימה אך מציבה תנאים תנאים הכוללים בין היתר את חנניתם של המנצחים שנשבו על ידי הקפיטול, וכן הזכות להרוג את קוריולאנוס סנואו, נשיא מדינת פאנם.
קטניס מצטלמת למספר סרטי תעמולה שמוחדרים לטלוויזיה על ידי ביטי - מנצח-מיועד, גאון מחשוב. קטניס צופה בשידורים של הקפיטול, שבהם מראיינים את פיטה, ובמהלכם הוא מתנגד בכל תוקף למעשיהם של קטניס בפרט והמורדים בכלל.
בתגובה למעשי המורדים ולסרטונים של מחוז 13, הקפיטול משדר ראיון נוסף עם פיטה, בסופו רומז פיטה על התקפה שצפויה בלילה. הרמז נקלט, והתושבים פונו אל הבונקר. לאחר ההתקפה, קבוצה של שבעה אנשים, ביניהם גייל הות'ורן, יצאו לקפיטול על מנת לחלץ את שלושת המנצחים. המשימה הושלמה, אך התגלה שפיטה עבר תהליך הסבה תוך שימוש בארס צרעות ציד כדי לשבש לו חלק מזכרונותיו, ביניהם זכרונותיו מקטניס. כעת הוא משוכנע שקטניס אשמה במותם של יקיריו, ומעוניין במותה. אט אט מתחיל פיטה, בעזרת המנצחים-מיועדים ששהו במחוז להיזכר בכמה זיכרונות נכונים.
קטניס נפצעת במהלך נאום ונשלחת לשיקום, בסופו היא מצטרפת ליחידה צבאית שנלחמת בקפיטול, וכוללת גם את פיטה. במהלך הקרבות הורג פיטה המבולבל את אחד מחברי היחידה. כשהוא מכיר במצבו, מציע פיטה שחברי היחידה יהרגו אותו בשל הסיכון שהוא מהווה אך קטניס מתנגדת ומצילה אותו ממוות.
לאחר מסע ארוך מגיעה קטניס לחצר אחוזתו של סנואו. סנואו משכן בחצרו ילדים, כדי שישמשו לו מגן אנושי. כאשר קטניס מגיעה לחצר האחוזה צונחים מצנחים כסופים הנושאים פצצות והורגים ילדים רבים, ביניהם פרים - אחותה של קטניס.
לאחר ניצחון המורדים, הנשיא סנואו נשפט להוצאה להורג. קטניס משוחחת עמו, והוא טוען ומוכיח כי לא שלח את הרחפות. קטניס נזכרת שצורת ההתקפה דומה לזו שיזמה בעבר עם גייל. בעקבות כך, במעמד הוצאתו של סנואו להורג, מייעדת קטניס את החץ אל הנשיאה קווין. היא נשפטת ומזוכה מעוון זה מחמת אי שפיות.
קטניס מוחזרת למחוז 12 ושוקעת בתגובה פוסט-טראומטית לאירועים של השנים האחרונות בחייה. לאיטה היא מתאוששת ועם הזמן משלבת את פיטה בתהליך החלמתה.
בסיום מובא קטע קצר שמראה את עתידה של קטניס כ-20 שנה אחרי מאורעות הטרילוגיה: קטניס ופיטה נשואים, והורים לשני ילדים.
הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10 ביולי 2012 פורסם כי יצא עיבוד קולנועי לספר בשני חלקים, שיהיו המשך לשני הסרטים הראשונים בסדרה - משחקי הרעב (סרט) ומשחקי הרעב - התלקחות (סרט). הסרט הראשון יצא ב-20 בנובמבר 2014, ואילו השני ב-21 בנובמבר 2015. במאי צמד הסרטים הוא פרנסיס לורנס, שביים גם את הסרט השני בסדרה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר הרשמי של משחקי הרעב (באנגלית)
- משחקי הרעב - עורבני חקיין, באתר OCLC (באנגלית)
זוכי פרס גפן | ||
---|---|---|
ספר המדע הבדיוני המתורגם | תצפית עבר, אורסון סקוט קארד (1999) • חולית: בית אטראידס, בריאן הרברט וקווין אנדרסון (2000) • הצל של אנדר, אורסון סקוט קארד (2001) • פרנהייט 451, ריי ברדבורי (2002) • סולאריס, סטניסלב לם (2003) • ילד מלחמה, קארין לוואצ'י (2004) • קץ הילדות, ארתור סי. קלארק (2005) • סחרור, רוברט צ'ארלס וילסון (2006) • מלחמת האדם הזקן, ג'ון סקאלזי (2007) • אני אגדה, ריצ'רד מתיסון (2008) • בן אלמוות, רוג'ר זילאזני (2009) • כתבי אייזק אסימוב 1, אייזק אסימוב (2010) • משחקי הרעב, סוזן קולינס (2011) • משחקי הרעב - התלקחות, סוזן קולינס (2012) • מגדל הזכוכית, רוברט סילברברג (2013) • האלף בית של השטן, דריל גרגורי (2014) • לבד על מאדים, אנדי ויר (2015) • חולצות אדומות, ג'ון סקאלזי (2016) • הארץ בלהבות והארץ מתעוררת, אורסון סקוט קארד (2017) • מסע אל לב האדמה, ז'ול ורן (2018) • ארטמיס, אנדי ויר (2019) • לא הוענק (2020) • בלדה לנחשים וציפורי שיר, סוזן קולינס (2021) • לא הוענק (2022) | |
ספר הפנטסיה המתורגם | חרבות ומעשי שטן, פריץ לייבר (1999) • אבק כוכבים (ספר), ניל גיימן (2000) • שערי אנוביס, טים פאוורס (2001) • סופת החרבות, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2002) • אלים אמריקאים, ניל גיימן (2003) • עשן ומראות, ניל גיימן (2004) • השתנות (ספר), קרול ברג (2005) • בני אנאנסי, ניל גיימן (2006) • ג'ונתן סטריינג' ומר נורל, סוזאנה קלארק (2007) • בני החורין הקטנים, טרי פראצ'ט (2008) • כובע מלא שמיים, טרי פראצ'ט (2009) • אומה (ספר), טרי פראצ'ט (2010) • אלבש חצות ליל, טרי פראצ'ט (2011) • בן נפטון, ריק ריירדן (2012) • ריקוד עם דרקונים, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2013) • מהומה רבה על לא דוור, טרי פראצ'ט (2014) • אוקיינוס בקצה המשעול, ניל גיימן (2015) • הרוצח של הליצן, רובין הוב (2016) • הארי פוטר והילד המקולל, ג'ק תורן וג'יי קיי רולינג (2017) • המסע של הליצן, רובין הוב (2018) • חוק ומסג, ברנדון סנדרסון (2019) • חוט של כסף, נעמי נוביק (2020) • עשרת אלפים הדלתות של ג'נוארי, אליקס הארו (2021) • מכשפות מאז ומעולם, אליקס הארו (2022) | |
סיפור המדע הבדיוני או הפנטסיה הקצר הישראלי | אני וסבתא הולכות לקניות, חמוטל לוין (2002) • אניTM, גיא חסון (2003) • ביקורת דרקונים, רמי שלהבת (2004) • הנערה המושלמת, גיא חסון (2005) • קדמת עדן, חגי אברבוך (2006) • במראה, רותם ברוכין (2007) • במקום בו מאבדים ספרים, לילי דאי (2008) • כוכב ציפור האש, יעל מיכאלי (2009) • דוקטור ווטסון ומר הולמס – או הקללה של בית פנינגטון, ורד טוכטרמן (2010) • הגורגונה של הייזנברג, קרן לנדסמן (2011) • ואז היה חורף בעולם, הדס משגב + לבד, בחושך, קרן לנדסמן (2012) • "הפוך, לקחת", רותם ברוכין (2013) • וויסקי בקנקן, רותם ברוכין (2014) • "חמש ארבע שלוש שתיים אחת", הילה בניוביץ'-הופמן (2015) • "רקוויאם למתי", אביאל טוכטרמן (2016) • "אבידות ומציאות", רותם ברוכין (2017) • מכשפה, עדי לויה (2018) • הדרקון האחרון שלי, רותם ברוכין (2019) • בירה אייסברג כחולה, רותם ברוכין (2020) • לפתוח (או: האור שבחור המנעול), הילה בניוביץ'-הופמן (2021) • אבק, קרן לנדסמן (2022) | |
ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה הישראלי | לפעמים זה אחרת, ורד טוכטרמן (2003) • עולם הסוף, אופיר טושה גפלה (2005) • הלוויתן מבבל, הגר ינאי (2007) • המים שבין העולמות, הגר ינאי (2008) • הידרומניה, אסף גברון (2009) • החמישית של צ'ונג לוי, יואב אבני (2010) • מסופוטמיה: שתיקת הכוכבים, יהודה ישראלי ודוד רווה (2011) • הרצל אמר (ספר), יואב אבני (2012) • שדים ברחוב אגריפס, חגי דגן (2013) • כל סיפור הוא חתול פתאום, גבריאלה אביגור-רותם (2014) • שמיים שבורים, קרן לנדסמן (2015) • אגם הצללים, רוני גלבפיש (2016) • הקבוע היחידי, יואב בלום (2017) • המסע אל לב התהום, הגר ינאי (2018) • לב המעגל, קרן לנדסמן (2019) • להשביע את הדרקון, מאשה צור-גולזמן (2020) • העולם שמתחת לשטיח, לי עברון (2021) • מה שאחרים חושבים בי, יואב בלום (2022) | |
תרגום | גילי בר-הלל סמו, על תרגום: הארי פוטר ואוצרות המוות, מאת ג'יי קיי רולינג (2008) | |
ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה המתורגם לילדים ונוער | הארי פוטר ואוצרות המוות, ג'יי קיי רולינג (2008) | |
ספר הנוער המתורגם הטוב ביותר | משחקי הרעב - עורבני חקיין, סוזן קולינס (2013) • מוריס המדהים ומכרסמיו המלומדים, טרי פראצ'ט (2014) • "עוצמה מעוץ" ו"דורותי והקוסם בארץ עוץ", פרנק באום (2015) • דם האולימפוס, ריק ריירדן (2016) • האורקל הנסתר, ריק ריירדן (2017) • הנבואה האפלה, ריק ריירדן (2018) • ספינת המתים, ריק ריירדן (2019) • שירת הקוקייה, פרנסס הרדינג (2020) • ילדי דם ועצם, טומי אדיימי (2021) • קול הצללים, פרנסס הרדינג (2022) |