סילבי קשת

סילבי קשת

סילבי קשת ב-1969
לידה	16 בספטמבר 1930 ליל, צרפת
פטירה	8 באפריל 2025 (בגיל 94) תל אביב-יפו, ישראל
תאריך עלייה	1935
שם לידה	סילבי שניידר
מדינה	ישראל
תקופת פעילות	1952–2025 (כ־73 שנים)
מעסיק	העולם הזה, הארץ, ידיעות אחרונות
רשתות חברתיות
פייסבוק	sylvie.keshet
X (אקס)	SylvieKeshet

סילבי חיה קשת (16 בספטמבר 1930 – 8 באפריל 2025) הייתה עיתונאית, פובליציסטית ובעלת טור ישראלית, שנודעה בעיקר בשל טורה הפוליטי-חברתי "חץ מסילבי קשת", שפורסם תחילה ב"הארץ" ואחר כך במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", ובסגנון כתיבתה הביקורתי והחריף.

ביוגרפיה

נולדה בשם סילבי שניידר ב-1930 בליל שבצרפת, במשפחה בת שלושה ילדים. הוריה, דוד ופרידה, היגרו לשם מגרמניה בסוף שנות ה-20. מאוחר יותר עברו לפריז. היא עלתה עם משפחתה לארץ ישראל ב-1935. קשת גדלה בחיפה, בבית סוציאליסטי וחילוני. היא למדה בבית הספר אליאנס בחיפה, שם עוברת שמה הפרטי ל"חיה". במלחמת העצמאות שירתה כפקידה במטה גדוד 22 של חטיבת כרמלי, שם הכירה את בעלה לעתיד, צבי קשת, ששימש מפקד מחלקה.

ב-1949 נישאה לצבי קשת ושינתה את שם משפחתה לשם משפחתו. קשת השלים לימודי הנדסת מכונות בטכניון, והשניים גרו אצל הוריה. לאחר שסיים בשנות ה-50, עברו לתל אביב. קשת עבדה במגזין "עולם הקולנוע" ואחר כך החלה לעבוד כמגיהה בעיתון "העולם הזה", זאת לאחר שמחתה בפני אורי אבנרי על שפרסם מודעת "דרושים" בלשון זכר בלבד, עם השימוש במילה "מגיה" במקום המילה "מגיהה". ב"העולם הזה" החלה לכתוב ביקורת קולנוע וטור פרובוקטיבי בשם "מכתבים לרותי", שבו הוזמנו הקוראים לשלוח לקשת מכתבים עם שאלות, וזו הייתה משיבה להם בבוטות וחריפות. לאחר מכן כתבה את טור הרכילות הפוליטית "ציפור לחשה לי...", שהתבלט גם הוא בפרסומים נשכניים וביקורתיים, דבר שייחד אותה מעיתונאים אחרים והקנה לה גם אהדה, אך גם תגובות שליליות וזועמות.

ב-1955 עברה ל"ידיעות אחרונות". ב-1961 התגרשה מבעלה, אך שמרה על שם משפחתו.

ב-1964 עברה קשת לכתוב במוסף השבועי ב"הארץ" מאמרים פוליטיים שהמשיכו את הקו הבוטה והנשכני של "מכתבים לרותי" ו"ציפור לחשה לי...", והחל מגיליון 16 הפכו מאמרים אלו לטור קבוע בשם "חץ מסילבי קשת". ברשימתה "המלאך רפאל" כתבה נגד יצחק רפאל, מראשי המפד"ל, בעת שגולדה מאיר, ניסתה למנותו לשר בממשלתה. רפאל הגיש תביעת דיבה נגד קשת, והמשפט, שהתנהל במשך כשלושה חודשים, היה מדובר מאוד בתקשורת. לבסוף הושגה בבית המשפט פשרה בין הצדדים. השבועון האמריקני "טיים" הקדיש לה כתבה אוהדת ביולי 1970. לאחר מערכת יחסים מינית עם עורך העיתון, גרשום שוקן, נאלצה בסוף 1970 לעזוב את העיתון וחזרה ל"ידיעות אחרונות". ב-2005 פרשה מ"ידיעות אחרונות".

מאז פרישתה הייתה קשת פעילה ב"פייסבוק" וב"טוויטר", ופרסמה פוסטים רבים מדי יום.

מעבר לטון הביקורתי, טבעה קשת גם מספר כינויים שהפכו לשגורים בישראל, והיא עומדת מאחורי מספר חידושים ומטבעות לשון בשפה העברית, בהם:^{[דרוש מקור]}

• "טיפשעשרה" – כינוי לשנות הנעורים.
• "משקפופר" – כינוי לבעלי משקפי ראייה.
• "אינטליגנטואל" – הלחם בסיסים של אינטליגנט ואינטלקטואל.
• "דגנרלים" – כינוי גנאי לאלופי צה"ל.
• "מפלגת האבודה" – כינוי גנאי למפלגת העבודה.
• "משטרע" – כינוי גנאי למשטרה.
• "צרת החינוך" – כינוי גנאי לשרות החינוך לימור לבנת (בכנסת ה-15 וה-16) ויולי תמיר (בכנסת ה-17).
• "אנסי" – כינוי גנאי לנשיא מדינת ישראל השמיני משה קצב, שהורשע באונס.
• "מתנחבלים" – הלחם של המילים "מתנחלים" ו"מחבלים". מטרת הביטוי להביע הסתייגות, ולעיתים הוא משמש לתיאור מתנחלים שיצאו לפעולות נקם בכפרי הפלסטינים, באותו אופן בו מתבצעים פיגועי מחבלים.
• "שואה ביזנס" – פרפרזה על עסקי שעשועים, בהתייחס למפעלי ההנצחה של השואה, כגון המסעות לפולין.
• "יהיר לפיד" – כינוי גנאי ליאיר לפיד.
• "ביביהו" – כינוי גנאי לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, אשר הוא הלחם של כינויו "ביבי" ביחד עם שם משפחתו.
• "נהנתניהו" – כינוי גנאי נוסף לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא הלחם של שם משפחתו והמילה "נהנתן".
• "טיילת שקד" – כינוי גנאי לאיילת שקד, הקורץ למה שקשת רואה כאופורטוניזם פוליטי.
• "הליקוק" – כינוי גנאי למפלגת הליכוד.
• "סדנא דארעא חרא" - פרפרזה על המשפט התלמודי סדנא דארעא חד הוא, הרואה באופן שלילי את כל בני האנוש ללא תלות במוצאם ותרבותם.

קשת אוימה והותקפה מספר פעמים פיזית בשל תוכן טוריה. בנובמבר 2017 טענה כי בשנת 1963 ניסה יוסף לפיד לאנוס אותה בלונדון, שם שהה לטענתה ככתב "מעריב".

תגובות

סילבי קשת, 1970

סגנונה החריף של קשת גרר אחריו תגובות רבות, רובן שליליות וזועמות, ולעיתים התנצלויות מצדה של קשת, אם כי לא כך היה ברוב המקרים. דוגמאות לכך:

• ב-1970 פרסמה בטורה "חץ מסילבי קשת" ביקורת חריפה על ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, תחת הכותרות "גברת הממלכות" ו"לא כל הנוצץ גולדה" (על משקל הפתגם "לא כל הנוצץ זהב"). קשת כינתה את מאיר "האם הגדולה, המטריארכית התקיפה, אחרונת הנפילים, אחרונת הבולשביקים, שחקנית גדולה מן האסכולה הישנה, פאתוס של יד על הלב, זעם קדוש, דרקון המתחזה לג'ורג' הקדוש, ליידי מקבת ומדוזה, הגורגונה האימתנית, המשתקת ומאבנת את המנסים לקום עליה. מדיאה השורפת את ילדיה בלהט ומתחסדת כמירל'ה אפרת". תלונה על המאמר הוגשה למועצת העיתונות, ובשלב מסוים איים המערך בחרם מודעות על עיתון "הארץ" בשל טוריה של קשת התוקפים את מאיר.
• חבר הכנסת שלמה כהן-צידון הגיש נגד קשת קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע, על טור שלה שלטענתו רומז אליו. חבר הכנסת יצחק רפאל הגיש אף הוא נגדה קובלנה פלילית פרטית לפי חוק לשון הרע, משום שטענה שביקר במועדונים מפוקפקים וכי יש לו קשרים עם אנשי העולם התחתון. קשת הגישה נגדו תביעה אזרחית, על שטען כי בכתבתה "הגדישה את הסאה, גם לפי דרכה, במידת השקרים ובהיקף העלבונות". השניים התפשרו מחוץ לבית המשפט והבהירו כי לא התכוונו לפגוע זה בזה, וקשת הצהירה כי לא היה יסוד לדברים ולמשמעויות שפורסמו בכתבתה.
• ב-22 באוקטובר 1971, בעיצומה של ההערצה של מפקדי צה"ל בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, פרסמה טור בשם "בצבאו של החנראל המכסיקני קסטאנייטאס", ובו ביקורת חריפה על אדם אותו כינתה קשת בשם "החנראל המכסיקני קסטאנייטאס" ונמנעה מלנקוב בשמו. עם זאת, הקוראים לא התקשו לזהות שבכינוי זה קשת רמזה שהמדובר באלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי. כעבור שבוע פרסם העיתון הבהרה: "בכתבה הופיעו פרטים שאין להם יסוד עובדתי אך פרסומם מטיל דופי במפקד בכיר, בחבריו המפקדים ובצה"ל. מערכת 'ידיעות אחרונות' מביעה את צערה על כך". באוקטובר 1974 התפוצצה לבנת חבלה צה"לית במשקל רבע ק"ג בפתח דירתה בתל אביב. בתחקיר "עובדה" מ-14 באפריל 2016, סיפר העבריין טוביה אושרי שהוא הורה לאנשיו להניח את הפצצה, לאחר שרחבעם זאבי ביקש ממנו "לטפל" בקשת כנקמה על פרסום הטור.
• במהלך מבצע של יחידת דובדבן שהתקיים בכפר עסירה א-שמאלייה, סברו בטעות שלושה מצלפי היחידה שהאנשים ששכבו על גג באזור המבצע הם מחבלים וירו בהם למוות. מיד לאחר מכן התברר לשלושת הצלפים כי הם ירו בחבריהם, אותם חשבו בטעות למחבלים. בעקבות זאת ביקרה קשת את הבלבול וטענה שהיחידה היא "יחידה בלתי אנושית של נערים שאולפו קודם לירות ואחר כך לשאול שאלות, סופם שהם טובחים בחבריהם". הדבר הוביל לתלונה שהגיש אזרח נגדה למשטרה על המרדה.

לקריאה נוספת

• סילבי קשת, חץ מסילבי קשת, הוצאת שוקן.

קישורים חיצוניים

• סילבי קשת, ברשת החברתית פייסבוק
• סילבי קשת, ברשת החברתית X (טוויטר)
• רשימת הפרסומים של סילבי קשת, בקטלוג הספרייה הלאומית
• שמואל שי, קשת חיצים בספר אחד, דבר, 11 באפריל 1969
• ניר מן, "ושוב ראיתי שאני צודקת" (סילבי קשת), במחנה, 23 במרץ 1994, עמ' 46–47
• מרדכי חיימוביץ, חלפה עם הרוע, באתר nrg‏, 25 בנובמבר 2005
• דבורית שרגל, הרבה חצים מסילבי קשת, 25 באוגוסט 2012
• ניר גונטז', סילבי קשת – 86 שנה של בעיטות לאיזורים הכי רגישים, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 16 במאי 2016
• עידו דוד כהן, העיתונאית סילבי קשת מתה בגיל 94, באתר הארץ, 8 באפריל 2025
• יואב בירנברג, העיתונאית ובעלת-הטור סילבי קשת הלכה לעולמה בגיל 94, באתר ynet, 8 באפריל 2025
• עמית סלונים‏, סילבי הייתה הרבה יותר מעוד עיתונאית, היא הייתה מוסד תרבותי מהפכני, באתר וואלה, 9 באפריל 2025
• עידו דוד כהן, מותה של סילבי קשת מזכיר את כל מה שהלך לאיבוד בתקשורת הישראלית, באתר הארץ, 23 באפריל 2025

מכּתביה:

• בצבאו של החנראל המכסיקני קסטאנייטאס, באתר ynet, 22 באוקטובר 1971
• דם מול דם, ילד מול ילד, טור של קשת, מאי 2001