סילבי קשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סילבי קשת
סילבי קשת ב-1970
סילבי קשת ב-1970
לידה 16 בספטמבר 1930 (בת 92)
צרפתצרפת ליל, צרפת
מדינה ישראלישראל ישראל
מעסיק העולם הזה, הארץ, ידיעות אחרונות
קישורים חיצוניים
פייסבוק sylvie.keshet
טוויטר SylvieKeshet

סילבי קשת (נולדה ב-16 בספטמבר 1930) היא עיתונאית ובעלת טור ישראלית, שידועה בעיקר בשל טורה הפוליטי-חברתי "חץ מסילבי קשת", שפורסם תחילה ב"הארץ" ואחר כך במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", וסגנון כתיבתה הביקורתי והחריף.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם סילבי שניידר ב-1930 בליל שבצרפת, במשפחה בת שלושה ילדים. הוריה היגרו לשם מגרמניה בסוף שנות-20. היא עלתה עם משפחתה לארץ ישראל בשנת 1935, בערך. קשת גדלה בחיפה, בבית סוציאליסטי וחילוני. גרה בשכנות לתמר אבידר ולמדה בבית הספר אליאנס בחיפה, שם עוברת שמה הפרטי ל"חיה". במלחמת העצמאות שירתה כפקידה במטה גדוד 22 של חטיבת כרמלי, שם הכירה את בעלה לעתיד, צבי קשת, ששימש כמפקד מחלקה.

ב-1949 נישאה לצבי קשת ושינתה את שם משפחתה לשם משפחתו. צבי השלים בטכניון לימודי הנדסת מכונות והשניים גרו אצל הוריה. לאחר שסיים בשנות ה-50, עברו לתל אביב. קשת עבדה במגזין "עולם הקולנוע" ואחר כך החלה לעבוד כמגיהה בעיתון "העולם הזה", זאת לאחר שמחתה בפני אורי אבנרי על שפרסם מודעת "דרושים" בלשון זכר בלבד, עם השימוש במילה "מגיה" במקום המילה "מגיהה". ב"העולם הזה" החלה לכתוב ביקורת קולנוע וטור פרובוקטיבי בשם "מכתבים לרותי", בו הוזמנו הקוראים לשלוח לקשת מכתבים עם שאלות, וזו הייתה משיבה להם בבוטות וחריפות. לאחר מכן כתבה את טור הרכילות הפוליטית "ציפור לחשה לי...", שהתבלט גם הוא בפרסומים נשכניים וביקורתיים, דבר שייחד אותה מעיתונאים אחרים והקנה לה גם אהדה מחד גיסא, אך גם (ובעיקר) תגובות שליליות וזועמות מאידך גיסא.

ב-1955 עברה קשת ל"ידיעות אחרונות". בשלב מסוים הודתה בפני בעלה שלא הייתה נאמנה לו, אולם השניים המשיכו להתגורר יחד, עד שסילבי ביקשה ב-1961 להתגרש.[1] היא שמרה על שם משפחתו.

ב-1964 עברה קשת לכתוב במוסף השבועי ב"הארץ" מאמרים פוליטיים שהמשיכו את קו הבוטות והנשכנות שבא לידי ביטוי ב"מכתבים לרותי" ו"ציפור לחשה לי...", והחל מגיליון 16 הפכו מאמרים אלו לטור קבוע בשם "חץ מסילבי קשת". ברשימתה "המלאך רפאל" כתבה כנגד יצחק רפאל, מראשי המפד"ל, בעת שגולדה מאיר, ניסתה למנותו כשר בממשלתה. רפאל הגיש תביעת דיבה כנגד קשת והמשפט, שהתנהל במשך כשלושה חודשים, היה מדובר מאוד בתקשורת. לבסוף הושגה פשרה בין הצדדים בין כותלי בית המשפט. השבועון האמריקני "טיים" הקדיש לה כתבה אוהדת ביולי 1970. לאחר מערכת יחסים עם עורך העיתון, גרשום שוקן, נאלצה בסוף 1970 לעזוב את העיתון וחזרה ל"ידיעות אחרונות". ב-2005 פרשה מ"ידיעות אחרונות".

קשת פעילה ב"פייסבוק" וב"טוויטר", ומפרסמת פוסטים רבים מדי יום.

מעבר לטון הביקורתי, קשת גם טבעה מספר כינויים שהפכו לשגורים בישראל, והיא עומדת מאחורי מספר חידושים ומטבעות לשון, בהם:


קשת הותקפה מספר פעמים פיזית ואוימה בשל תוכן טוריה. בנובמבר 2017 טענה קשת כי בשנת 1963 ניסה יוסף לפיד לאנוס אותה בלונדון, שם שהה לטענתה ככתב "מעריב"[2].

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונה החריף של קשת גרר אחריו תגובות רבות, רובן שליליות וזועמות, ולעיתים התנצלויות מצדה של קשת, אם כי לא כך היה ברוב המקרים. דוגמאות לכך:

  • ב-1970 פרסמה בטורה "חץ מסילבי קשת" ביקורת חריפה על ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, תחת הכותרות "גברת הממלכות" ו"לא כל הנוצץ גולדה" (על משקל הפתגם "לא כל הנוצץ זהב"). קשת כינתה את מאיר "האם הגדולה, המטריארכית התקיפה, אחרונת הנפילים, אחרונת הבולשביקים, שחקנית גדולה מן האסכולה הישנה, פאתוס של יד על הלב, זעם קדוש, דרקון המתחזה לג'ורג' הקדוש, ליידי מקבת ומדוזה, הגורגונה האימתנית, המשתקת ומאבנת את המנסים לקום עליה. מדיאה השורפת את ילדיה בלהט ומתחסדת כמירל'ה אפרת". תלונה על המאמר הוגשה למועצת העיתונות,[3] ובשלב מסוים איים המערך בחרם מודעות על העיתון "הארץ" בשל טוריה של קשת התוקפים את מאיר.[4]
  • חבר הכנסת שלמה כהן-צידון הגיש נגד קשת קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע, על טור שלה שלטענתו רומז אליו[5]. חבר הכנסת יצחק רפאל הגיש אף הוא נגדה קובלנה פלילית פרטית לפי חוק לשון הרע, משום שטענה שביקר במועדונים מפוקפקים וכי יש לו קשרים עם אנשי העולם התחתון[6]. קשת הגישה נגדו תביעה אזרחית, על שטען כי בכתבתה "הגדישה את הסאה, גם לפי דרכה, במידת השקרים ובהיקף העלבונות"[7]. השניים התפשרו מחוץ לבית המשפט והבהירו כי לא התכוונו לפגוע זה בזה, וקשת הצהירה כי לא היה יסוד לדברים ולמשמעויות שפורסמו בכתבתה[8].
  • ב-22 באוקטובר 1971, בעיצומה של ההערצה של מפקדי צה"ל בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, פרסמה טור בשם "בצבאו של החנראל המכסיקני קסטאנייטאס"[9], ובו ביקורת חריפה על אדם אותו כינתה קשת בשם "החנראל המכסיקני קסטאנייטאס" ונמנעה מלנקוב בשמו. עם זאת, הקוראים לא התקשו לזהות שבכינוי זה קשת רמזה שהמדובר באלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי. כעבור שבוע פרסם העיתון הבהרה: "בכתבה הופיעו פרטים שאין להם יסוד עובדתי אך פרסומם מטיל דופי במפקד בכיר, בחבריו המפקדים ובצה"ל. מערכת 'ידיעות אחרונות' מביעה את צערה על כך"[9]. באוקטובר 1974 התפוצצה לבנת חבלה צה"לית במשקל רבע ק"ג בפתח דירתה בתל אביב[10]. בתחקיר "עובדה" מ-14 באפריל 2016, סיפר העבריין טוביה אושרי שהוא הורה לאנשיו להניח את הפצצה, לאחר שרחבעם זאבי ביקש ממנו "לטפל" בקשת כנקמה על פרסום הטור שבו כינתה אותו "החנראל המכסיקני קסטאנייטאס"[11].
  • במהלך מבצע של יחידת דובדבן שהתקיים בכפר עסירה א-שמאלייה, סברו בטעות שלושה מצלפי היחידה שהאנשים ששכבו על גג באזור המבצע הם מחבלים וירו בהם למוות. מיד לאחר מכן התברר לשלושת הצלפים כי הם ירו בחבריהם, אותם חשבו בטעות למחבלים. בעקבות זאת ביקרה קשת את הבלבול וטענה שהיחידה היא "יחידה בלתי אנושית של נערים שאולפו קודם לירות ואחר כך לשאול שאלות, סופם שהם טובחים בחבריהם". הדבר הוביל לתלונה שהגיש אזרח נגדה למשטרה על המרדה[12].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/011/726.html
  2. ^ העיתונאית סילבי קשת: טומי לפיד הפיל אותי על השטיח וקרע את שמלתי, באתר ynet, 3 בנובמבר 2017
  3. ^ הרוב בוועדת מועצת העתונות מגנה רשימת סילבי קשת על גולדה מאיר, דבר, 7 ביוני 1970
  4. ^ ראו גם ביקורתו של ע. הלל בעקבות טור זה: ע. הלל, מדברים עליה, למרחב, 10 במרץ 1970
  5. ^ קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע - נגד סילבי קשת, מעריב, 9 במאי 1967
  6. ^ יהושע כהנא, "לא מודים בעובדות, כופרים באשמה", מעריב, 7 באפריל 1970
  7. ^ סילבי קשת תובעת לירה אחת מח"כ רפאל, מעריב, 28 במאי 1970
  8. ^ יהושע כהנא, המשפט של רפאל נגד קשת הסתיים ב"הצהרת פשרה", מעריב, 25 ביוני 1970
  9. ^ 1 2 סילבי קשת, בצבאו של החנראל המכסיקני קסטאנייטאס, באתר ynet, 22 באוקטובר 1971
  10. ^ נמשכת החקירה בפיצוץ ליד דירתה של העתונאית סילבי קשת, דבר, 1 בנובמבר 1974
  11. ^ אתר למנויים בלבד יהונתן ליס, תחקיר "עובדה": רחבעם זאבי תקף מינית באופן סדרתי והילך אימים באמצעות עבריינים, באתר הארץ, 14 באפריל 2016
  12. ^ רע"א 2572/04 רפאל פריג' נ' כל הזמן, ניתן ב-16 ביוני 2008
  13. ^ שמואל שי, קשת חיצים בספר אחד, דבר, 11 באפריל 1969
    יונה בחור, החץ הקשת והמראה, למרחב, 13 ביוני 1969