צופר (מושב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צופר
PikiWiki Israel 34357 Moshav Zofar.jpg
הכניסה למושב
מחוז הדרום
מועצה אזורית הערבה התיכונה
גובה ממוצע[1] ‎12‏ מטר
תאריך ייסוד 1976
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 440 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎5.0%‏ בשנה עד סוף 2018
מרכז הישוב
דרך במושב

צוֹפַר (גם: בְּאֵר צוֹפַר) הוא מושב עובדים בערבה התיכונה (כ־130 ק"מ מצפון לאילת, בין היישובים צוקים וספיר) השייך למועצה אזורית הערבה התיכונה.

המושב קרוי על שם צוֹפַר הַנַּעֲמָתִי, אחד משלושת רעי איוב,[2] וזאת בשל סמיכותו להרי אֱדוֹם ולארץ עוץ המקראית, מקום התרחשות ספר איוב.[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב הוקם לראשונה כ"היאחזות הנח"ל צופר" ב-3 בספטמבר 1968. היישוב הוקם כהיאחזות החמישית במספר בערבה על ידי בני גרעין "ציחור" של הנוער העובד והלומד שכלל צעירים מכפר סבא, רמתיים, הכפר הירוק וגבעת אולגה. העלייה לקרקע נערכה דרומית למיקום הנוכחי, במקום בו שוכן כיום היישוב צוקים ונקרא "צופר הישנה".

חיילי ההיאחזות עיבדו מאה דונם של מֵלוֹנים וגידולי גן ירק. המים ליישוב הגיעו מן הקידוחים "צופר" ו"צופר 1".

"צופר הישנה" אוזרחה בשנת 1977, על ידי בני גרעין א' – "צופר" (בני מושבים ובתי ספר חקלאיים). מאוחר יותר, הצטרפו אליהם חברי גרעין ב', "עידן", חברי גרעין ג', "שיזף" ובנות משל"ת יחיד והתחילו בקליטת משפחות למושב.

בשנת 1979 (לאחר בחירת מיקומה הסופי של צופר) נשתל מטע התמרים וניבנו בתי הקבע במושב.

בשנת 1981 עברו 20 משפחות חברי המושבוץ, שגרו עד כה ב"צופר הישנה", למיקומה הנוכחי של צופר. טקס העלייה לקרקע התקיים ב-22 באוקטובר אותה שנה.

בשנתיים הראשונות בצופר עיבדו את השדות שליד צוקים, למעט החלקות מאחורי הבתים. את חברי המושב ליוו בתחילה וותיקי מושב עין יהב, ששימשו כמדריכים חקלאיים וחברתיים.

בעקבות הסכם השלום בין ישראל לירדן, בשנת 1994, עברו חלק מהאדמות החקלאיות של המושב לריבונות ירדנית. שטח זה נקרא "מובלעת צופר", או בפי בני המושב - "המזרחי". בפועל, שטח זה הוא שטח מפורז המאפשר לתושבים להמשיך ולעבדו חקלאית. השטח מונה 4,500 דונם מתוכם מעובדים 1,500 דונמים.

במהלך השנים נקלטו ביישוב משפחות חדשות ואף החלה קליטה של בנים חוזרים.

כיום, מתגוררות במושב כ-103 משפחות הכוללות כ-90 ילדים ונוער עד גיל צבא.

מקורות תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור התעסוקה וההכנסה העיקרי של המושב הוא חקלאות החורף. התנובה מיועדת ברובה לייצוא (בעיקר לאירופה) ומיעוטה משווק בשוק המקומי. עיקר הגידולים של המושב הם: ירקות חורף: מלונים, פלפלים וזנים שונים של עגבניות. וגם מטעי תמרים ופירות נוספים.

בשטחי המושב, בבעלות משפחות מהמושב, קיימות מכלאות בקר, המשמשות כתחנות הסגר לבקר חי המיובא לישראל דרך נמל אילת.

למושב מטע תמרים המשותף לכל חברי המושב.

המושב, נמצא בקרבה לדרך הבשמים הנבטית וליד העיר הנבטית הקדומה מואה.

ענף כלכלי נוסף שתופס תאוצה בשנים האחרונות ומהווה מקור תעסוקה ופרנסה משמעותי הוא תחום התיירות. במושב חדרי אירוח (צימרים) וחאנים, לצד אטרקציות ושירותי הסעדה. דרך הבשמים הנבטית, שעוברת באזור, הוכרה בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו והופכת את המושב למבוקש עבור תיירים ומבקרים.

ליד המושב, נמצאת חוות האנטילופות בערבה ובה סיורים ואפשרות לינה.[4]

במושב מגדלים סרטנים כחולים (Procambarus alleni) לנוי ולמאכל. במחקר עליהם בהשתתפות פרופסור אמיר שגיא וחוקרים נוספים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב התגלה שהסרטנים עושים שימוש בסידן אמורפי.[5] המחקר הביא לגילוי אפשרות ליצירת סידן אמורפי סינתטי והחל משנת 2013 משווק תוסף סידן אמורפי על ידי חברת אמורפיקל שהוקמה במהלך המחקר.[6]

במושב, מועסקים צעירים ישראלים רבים, בבתי האריזה ונהנים מעבודה מועדפת, שלאחר הצבא (פרויקט "עבודה עברית"), לצד פועלים ממזרח אסיה.

עסקים קטנים בצופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במושב מגוון של עסקים קטנים כגון סדנאות אומנויות, צימרים, מתחמי אירוח והסעדה ושירותים נוספים.

חינוך וקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבני ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במושב נמצאים גני ילדים, בריכת שחייה. מרפאה. צרכניה. בית-כנסת, מועדון חברים, מועדון נוער וספרייה.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחומי המושב ארבעה גני ילדים מגיל שנה ועד גיל בית ספר. בתי הספר: יסודי "שיטים",[7] ותיכון "שיטים דרכא"[8] נמצאים במרכז ספיר ומשרתים את כל תושבי המועצה האזורית ערבה תיכונה.

בריכת צופר ביום הילד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צופר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]