עמק המכמתת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמק המכמתת מהר גריזים - 1970 - מצפון הר כביר עדיין ללא היישוב אלון מורה

עמק הַמִּכְמְתָתערבית: סַהְל מַחְ'נֶה), הוא עמק פורה מדרום לעיר שכם. זהו עמק מישורי צר וארוך, שגובהו כ-500 מטרים מעל פני הים.

ביישוב המקראי מכמתת, שזיהוי מיקומו המדויק שנוי במחלוקת, עבר הגבול בין נחלת שבט מנשה לבין נחלת שבט אפרים. בין האתרים המצויים בעמק: קבר יוסף ו"בקעת עין סוכר" - לימים מחנה הפליטים עסכר. בזכות פוריותה, נזכרה בקעת עין סוכר כמקום שממנו הביאו את התבואה למנחת העומר בבית המקדש כאשר לא נמצאו שעורים במקום קרוב יותר לירושלים.

תולדות האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזרחה - צפון עמק המכמתת - השיפוע הדרומי של הר כביר - היום על פסגת ההר היישוב אלון מורה

המכמתת נזכר בספר יהושע בתור גבול שבטי ישראל: מנשה ואפרים וכך כתוב : " וַיְהִי גְבוּל-מְנַשֶּׁה, מֵאָשֵׁר, הַמִּכְמְתָת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי שְׁכֶם; וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל-הַיָּמִין, אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ (י"ז, ז'). בברכות יעקב ליוסף נאמר: "ברכות שמים מעל" (בראשית מ"ט, כ"ה) - חז"ל אמרו זו: אזכרות שבבעל - שדה בעל מבורכת.

בצפון המכמתת מצויה "בקעת עין סוכר" (בערבית "סַהְל עַסְכָּר"). עליה נכתב במשנה מסכת מנחות: "מצוות העומר, לבוא מן הקרוב; לא ביכר הקרוב לירושלים, מביאין אותו מכל מקום. מעשה שבא מגינות צריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר (מנחות י', ב'). למרות שהאזור היה בשליטת השומרונים שהיו עוינים לישראל, לא נמנעו מלהביא את התבואה לקציר העומר מבקעת עין סוכר.

בתלמוד בבלי מובא כי כאשר האחים החשמונאים הורקנוס ואריסטובולוס נלחמו ביניהם: " תנו רבנן: כשצרו מלכי חשמונאי זה על זה, והיה הורקנוס מבחוץ ואריסטובולוס מבפנים... ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא העומר מגגות (גינות) צריפין ושתי-הלחם מבקעת עין-סוכר (מנחות ס"ד, ע"ב). הסיבה הייתה שתבואת הארץ בסביבתה של ירושלים נחרבה: "נשדף כל העולם כולו ולא יודעים מאיכן להביא (את מנחת העומר) אמרו: אית אתר דמיתקרי עין סוכר ואזיל תמן ואשחון" (תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פ"ה, ה"ג).

פוריותה של הבקעה נובעת מנתוניה הגאוגרפיים: קרקע סחף פוריה (גרומוסול), טמפרטורה נוחה - 16–18 מעלות בממוצע שנתי[דרוש מקור] ומשקעים - 500 מ"מ לשנה. מיקומה של בקעת עין סוכר במדרון הדרומי של הר כביר הגדיל את חשיפת השדות שבה לקרינת השמש. כיום סהל עסכר הוא אזור תעשייה ופרבר מגורים של העיר שכם, ואין בו כמעט שטחים חקלאיים. בצפונו נמצא מחנה הפליטים עסכר. שטחי עמק המכתמתת מעובדים על ידי חקלאים מהכפרים הפלסטינים הסמוכים, חווארה, עוורתא, אודלה וביתא.

אתרי העמק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעמק עברה בעבר דרך האבות משכם לירושלים. כביש 60 החוצה את גב ההר עבר בו לכל אורכו, דרך שכם וסהל עסכר. לאחר חתימת הסכמי אוסלו הוסט קטע הכביש שחצה את שכם לתווי העוקף את העיר ממערב, וכיום הוא מתחבר לכביש 57 בעמק המכמתת מצפון לחווארה, וממשיך דרומה דרך העמק. מעט צפונה משם נמצא מחסום חווארה, המחסום הראשי בכניסה הדרומית לשכם.

במעבר שבין עמק המכמתת לעמק סוכר, למרגלות הר גריזים והר עיבל, מצוי תל בלטה, בו נמצאו שרידי העיר הקדומה של שכם. מדרום לתל העתיק נמצא מחנה הפליטים בלאטה.

מזרחה משער העיר שכם נמצא קבר יוסף - מיקום המתאים לאמור בספר בראשית "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה (ל"ג, י"ח) ובספר יהושע: וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי-יוֹסֵף, לְנַחֲלָה. (כ"ד, ל"ב). מדרום לקבר יוסף נמצא אתר הקדוש לנצרות - "באר יעקב".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה ברונשטיין, אברהם שבות ומנדל ברודי, ארץ שכם, עיצוב שלם - אלון מורה, 1987.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]