לדלג לתוכן

ערב אל-ג'האלין

ערב אל-ג'האלין (כפר)
عرب الجهالين
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה אל-קודס
תאריך ייסוד 1998
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 843 (2016)
קואורדינטות 31°45′51″N 35°16′51″E / 31.764066666667°N 35.280955555556°E / 31.764066666667; 35.280955555556 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבט אל התיישבות קהילה משבט ג'האלין על צלע גבעה מחוץ לאלעיזריה. 2.2024

ערב אל-ג'האלין (מכונה גם אל-ג'אבל, ערבית: عرب الجهالين) הוא כפר בדואי פלסטיני בנפת אל-קודס, חמישה ק"מ מדרום־מזרח לירושלים. לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, "ערב אל-ג'האלין" מנה כ־843 תושבים בשנת 2016[1]. הכפר ממוקם על צלע גבעה מחוץ לאלעיזריה ומרוחק כ־300 מטרים מן המזבלה העירונית של ירושלים. הוא ממוקם בשטח C של הגדה המערבית. האוכלוסייה בכפר מחזיקה בתעודות זהות פלסטיניות.

בערב אל-ג'האלין יש מסגד, ובתי ספר. הכפר מחובר למערכת החשמל של מזרח ירושלים ויש בו מים זורמים. סוואחרה א-שרקיה משתמשת בתשתיות שבכפר, ובמיוחד בבתי הספר והמרפאות, יחד עם ג'בל מוכאבר ושייח' סעד. כל תושבי ערב אל-ג'האלין מוגדרים כפליטים ויש להם תעודות פליטים של אונר"א.

תושבי הכפר הם בדואים בני שבט ערב אל-ג'האלין. מקור השם ג'האלין הוא כנראה מהמילה הערבית "ג'הל", שפרושה בוּר[2]. המילה מתארת את האנשים שקדמו לקבלת דת האסלאם שהיו, כביכול, "בורים" מבחינה דתית[3]. בעבר ישב השבט בדרום מדבר יהודה באזור נחל צאלים ומדרום לו[4][3][2]. במפקד אוכלוסין שביצעו שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1931 הוערך מספרם של בני השבט ב-2,001 נפש[5]. בשנת 1949 גורשו אנשי הג'האלין מדרום מדבר יהודה, שהיה בשליטת ישראל, צפונה לשטחי יהודה ושומרון שהיו אז בשליטה ירדנית[6]. הם התיישבו אחרי גירושן באזור השוליים המזרחיים של ירושלים על אדמות ציבור, או על אדמות לא מעובדות של כפרי האזור, ובהסכמתם. הם גרו בצריפונים, אוהלים ומערות במשך עשרות שנים באזור שבו הוקמה מעלה אדומים ובשולי כביש 1, בקטע היורד לכיוון ים המלח[7][8].

בשנות ה-90 של המאה ה-20 החליט המנהל האזרחי לפנות ולרכז אותם ביישוב קבע. במשך עשר שנים ניהלו מאבק משפטי נגד גירושם מהאדמות שעליהן נבנו שכונות חדשות במעלה אדומים, ומאזור מבשרת אדומים (E-1) שבו תוכננה שכונת מגורים ופרויקטים נוספים שייצרו רצף התיישבות ישראלי בין מעלה אדומים לירושלים[9] .

בשנת 1999, עלו דחפורים של המנהל האזרחי על גבעה הצמודה למזבלה המרכזית של אבו דיס, שאליה מפונה מרבית הפסולת מאזור ירושלים. הם החלו בהכשרתו של "יישוב הקבע", כחצי קילומטר ממערב למעלה אדומים, עם מגרשים לבנייה בעבור בני השבט[10]. המנהל החל לפנות אותם מבתיהם למכולות בשטח המזבלה אף על פי שההליך המשפטי לא הסתיים. תחת לחץ בינלאומי עצר בג"ץ, שדן לפחות ב-11 עתירות של השבט, את העבודות והורה לפתוח במשא ומתן עם בני השבט. לבסוף סוכם עם מספר משפחות מבני השבט על מעברם לאתר וסלילת דרך גישה אליו. בכפר הוכשרו כ-120 חלקות, ל-120 משפחות, בשטחים של 2 דונם, דונם וחצי ודונם, ונחתמו חוזי חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל ל-49 שנים עם אפשרות הארכה לתקופה זהה[9].

בשנת 2006, אושרה במועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי תוכנית הרחבה של יישוב הקבע, אך היא לא יצאה לפועל[10].

בעשור השני של המאה ה-21, החל המנהל האזרחי לקדם תוכנית להעתקת כל הבדואים משבט הג'האלין שנותרו לגור בצריפונים ואוהלים באזור ליישוב (כ-2,400 נפש)[11], ושוב החל מאבק משפטי נגד הפינוי[12].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
  2. ^ 1 2 זאב וילנאי, יהודה ושומרון (הגדה המערבית), תל אביב: ספרית שדה, תשכ"ח
  3. ^ 1 2 Major C.R. Conder, Exploration In Judea, The World Great Explorers - Palestine, Second Edition, London: Goerge Philip & Son, 1891
  4. ^ דוד בנבנישתי, במדבר יהודה: מטיולי המשוטטים, דבר, 24 בפברואר 1936
  5. ^ E. MILLS, נפת חברון, מפקד האוכלוסין בפלשתינה (א"י) 1931, ירושלים: The Greek Convent & Goldberg Presses, 1932
  6. ^ תעמולת עבדאללה מנפחת "אינצידנטים" עם ישראל, על המשמר, 15 במאי 1950
  7. ^ הפרת זכויות אדם כתוצאה מהקמת התנחלות מעלה אדומים והרחבתה - יוני 1999
  8. ^ צבי אילן, מקום בחדשות - מעלה אדומים, באתר דבר, ‏3 בדצמבר 1974
  9. ^ 1 2 על פי פסק דין בג"ץ 2966/95, ניתן לקרוא את ההקדמה לפסק הדין כאן
  10. ^ 1 2 עמירה הס, הבדואים בשטחים נאבקים בתוכנית ליישובם במזבלה, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2011
  11. ^ עמירה הס, ישראל מאיצה פינוי בכפייה של אלפי בדואים בגדה, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2011
  12. ^ אתר למנויים בלבד עמירה הס, הפחונים נהרסו בסופה, הבדואים עברו לקרוואן וקיבלו צוי הריסה, באתר הארץ, 1 בפברואר 2014