שייח' סעד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שייח' סעד (כפר)
خربة الشيخ سعد
Eljibcenter9840.JPG
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה אל-קודס
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 2,278 (2016)
קואורדינטות 31°44′22″N 35°15′10″E / 31.739519444444°N 35.252811111111°E / 31.739519444444; 35.252811111111 
אזור זמן UTC +2
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
שייח' סעד
שייח' סעד

שייח' סעד היא אחת משבע שכונות המשנה של ג'בל מוכאבר בדרום מזרח ירושלים. לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה בשכונה חיים 2,278 תושבים נכון ל-2017[1]. על פי רשויות מדינת ישראל, בשכונה מתגוררים כ-1,500 נפשות[2], כמעט מחציתם נושאי תעודות זהות כחולות, תושבי קבע בישראל[3].

אופי השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה נבדלת משאר שכונות-המשנה של ירושלים בכך ששטחה לא סופח לעיר לאחר מלחמת ששת הימים[4]. בעת בניית גדר ההפרדה הושארה שייח' סעד בצד המזרחי של הגדר מחוץ לשטח הישראלי. לשם הסדרת הכניסה של תושבי השכונה לירושלים נקבעו הסדרים, שהיו מושא למאבקים ציבוריים ומשפטיים.

בנוסף לבתי מגורים, יש בשכונה רק חנות מזון אחת, בית ספר יסודי וכן מרפאה בסיסית ביותר אליה מגיע רופא פעמיים בשבוע למשך שעתיים בכל פעם. לשאר צורכיהם מתבססים תושבי השכונה על השירותים בשכונות האם ג'בל מוכאבר[5].

עם התפתחות שכונת ג'בל מוכבר במהלך השנים שלאחר הכללתה בירושלים המאוחדת התפתחה גם שייח' סעד, וכמחצית מתושביה הם תושבי קבע בישראל ונושאים תעודות זהות כחולות. אף על פי ששייח' סעד לא סופחה לירושלים, נהגה עיריית ירושלים לגבות מתושביה ארנונה ובתמורה, לספק שירותי מים, חשמל, חינוך, בריאות ועבודה לתושבי השכונה, ללא קשר לשאלה אם הם בעלי תעודות זהות כחולות או כתומות. בשנת 1993 במהלך האינתיפאדה, הוטל סגר כללי על שטחי ירושלים ולראשונה נאסר על תושבי שייח' סעד להיכנס לג'בל מוכאבר. עתירה לבג"ץ שהגישו תושבי השכונה בעלי תעודות הזהות הכתומות והירוקות הביאה למתן היתרי כניסה קבועים בעבורם לירושלים.

באוגוסט 2003 הוצא על ידי משרד הביטחון צו תפיסה לצורך הקמת קטע של גדר ההפרדה שיפריד בין השכונה לבין שטחה של ירושלים. כן פעלה המדינה לסלילת כביש שיחבר את שייח' סעד לסוואחרה המזרחית, בכוונה לכוון את החיבור בין שייח' סעד לג'בל מוכאבר דרך סוואחרה המזרחית. באפריל 2004 הגישו תושבי השכונה ערעור על תוואי גדר ההפרדה ובעקבות זאת הופסקו העבודות ובמרץ 2006 קבלה הוועדה את הערעור והורתה למדינה שלא להפריד את שכונת שייח' סעד מירושלים. על ההחלטה הגישה המדינה עתירה לבג"ץ. כן הקימה המדינה גדר זמנית, עם שער זמני הפתוח 24 שעות ביממה, שחצצה בין שייח' סעד לבין ירושלים. בעקבות פיגוע ירי כלפי חיילי משמר הגבול במחסום, בו נפצעו שני שוטרים ונהרג תושב השכונה, הוגברו אמצעי האבטחה במחסום. במרץ 2010 ביטל בג"ץ את החלטת ועדת הערעור והתיר למדינה להקים את גדר ההפרדה בין שייח' סעד לירושלים, תוך דרישה לכך שיתקיים שער הפתוח 24 שעות ביממה בין שייח' סעד לג'בל מוכאבר[6].

נכון ל-2010 שייח' סעד מנותקת משאר העיר ומג'בל מוכבר במחסום, שלטענת התושבים סגור תמידית, בניגוד להחלטת בג"ץ בעניין[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפקד אוכלוסין 2017, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
  2. ^ על פי על סף התהום, בצלם, פברואר 2004, בשכונה כ-2000 תושבים
  3. ^ בג"ץ 7337/05, סעיף 1
  4. ^ למעט כ-20 בתים בצפון השכונה הנכללים בשטחה של ירושלים, ראו דו"ח בצלם
  5. ^ על פי טענות התושבים המצוטטים בבג"ץ 7337/05
  6. ^ בג"ץ 7337/05
  7. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, הרמזור תמיד אדום: מצור הוטל על כפר במזרח ירושלים, באתר הארץ, 24 במאי 2010