נדב איל

נדב איל
	נדב איל, 2013
לידה	6 במרץ 1979 (בן 44); אנגליה, הממלכה המאוחדת
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים; בית הספר לכלכלה של לונדון ;
תקופת הפעילות	1997–הווה (כ־26 שנים)
מעסיק	ידיעות אחרונות
בן או בת זוג	תמר איש-שלום
מספר צאצאים	3
קישורים חיצוניים
פייסבוק	NadavEyalDesk
טוויטר	Nadav_Eyal, NadavEyalDesk

נדב אשר אֱיָל (נולד ב-6 במרץ 1979) הוא עיתונאי ופרשן חדשות ישראלי, פרשן ובעל טור בכיר בקבוצת ידיעות אחרונות; שימש עורך חדשות החוץ ב"חדשות 10" ו"חדשות 13" בין מרץ 2010 לנובמבר 2020.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באנגליה וגדל בפרדס חנה. אביו רפי שסטל (איל) השתתף כקצין צנחנים במבצע "אביב נעורים"^[1] ועוטר על פועלו בעיטור המופת^[2]^[3]. בצעירותו היה נדב איל מדריך בשבט הצופים "אלון".

בשנת 1997 התגייס לגלי צה"ל ושירת ככתב בשטחים, ולאחר מכן, ככתב לענייני מפלגות ועורך יומני בוקר.

סיים לימודי משפטים בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

איל הצטרף לערוץ 10 עם הקמתו ב-2002, ושימש ככתב מדיני ופוליטי בחדשות 10 אשר סיפקה את החדשות לערוץ החדש. כאשר מונה, ציין העיתון "הארץ" כי איל הוא "הכתב המדיני הצעיר ביותר שהטלוויזיה הישראלית ידעה"^[4].

בשנת 2003 הצטרף ל"מעריב" ושימש כתב פוליטי, ובשנת 2005 התמנה לפרשן הפוליטי של העיתון. סיקר את מערכות הבחירות הכלליות ב-1999, 2001, 2003 ו-2006 בשלושת כלי התקשורת בהם עבד. הגיש בגלי צה"ל עם ליעד מודריק את "תוכניות לשבת" כשנתיים (2005–2007). איל שימש כאחד משני המנחים של קורס העיתונות של גלי צה"ל המועבר כל שנה למתגייסים החדשים (במשותף עם עו"ד יוסי עבאדי וחיליק שריר), אותם החליפו מתן חודורוב וישי הולנדר.

בשנת 2007 עבר איל ללונדון לצורך לימודים ולאחר שקיבל מלגה ממשרד החוץ הבריטי^[5]. בתקופה זאת, סיים את לימודיו לתואר שני בפוליטיקה גלובלית מבית הספר לכלכלה של לונדון.

משנת 2008 שימש כשליחו של העיתון "מעריב" באירופה וככתב למשימות מיוחדות. במסגרת זו סיקר בין היתר את מתקפת הטרור במומבאי ב-2008, את הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, ואת משפטו של דמיאניוק בגרמניה. בנוסף, שימש כפובליציסט קבוע במדור הדעות של העיתון.

במרץ 2010 מונה לעורך חדשות החוץ של ערוץ 10 במקומו של ניצן הורוביץ^[6]. בתפקיד זה עמד איל בראש דסק החוץ של חדשות 10, כשלצידו היו כתב חדשות החוץ יונתן רגב וכתבי חדשות 10 ברחבי העולם אילן גורן בברלין, אריאל מרגלית בשאנגחאי, יעל ויסנר-לוי בלונדון, גיל תמרי בוושינגטון, ונועה קולפ בניו יורק.

בפברואר 2011, כחצי שנה לפני תחילת מחאת האוהלים, החל לפרסם סדרה של מאמרים רחבי היקף ב"מעריב" שעסקו במעמד הביניים, המערכת הפוליטית בישראל והריכוזיות במשק הישראלי ("מאמרי המובארקים"). המאמרים העריכו כי מעמד הביניים הישראלי לא יוכל לעמוד במעמסה המוטלת עליו וצפויה תגובת-נגד משמעותית. המאמרים זכו לתהודה ופורסמו בעמוד הראשון של העיתון "מעריב".

איל פוטר מ"מעריב" באוגוסט 2012. נטען כי השתלטותו של נוחי דנקנר על העיתון הובילה להצרת צעדיו בכתיבה בתחום החברתי, וכי העורך הראשי ניר חפץ הוביל להפסקת העסקתו על רקע האג'נדה שהציג^[7]. פחות משנה לאחר מכן, נרכש "מעריב" על ידי שלמה בן צבי ואיל שב לכתוב בעיתון במוסף השבת ובעמודי החדשות^[8].

באוקטובר 2014 שודרה בערוץ 10 סדרת כתבות דוקומנטריות מאת נדב איל בשם "שנאה: מסע ללב האנטישמיות"^[9]המתעדת את עליית האנטישמיות באירופה בתקופה האחרונה.

ממאי 2014 כותב איל מדור פרשנות חודשי במגזין "ליברל".

מאוגוסט 2016 מפרסם איל מאמרים בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות". באותה שנה שידר את סדרת כתבות ההרחבה "טראמפלנד" שסיקרה קווי שבר בחברה האמריקנית ובחנה את האפשרות לניצחון אפשרי של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית.

ב-2017 זכה בפרס סוקולוב "על הישגים בולטים בתחום כתבות העומק בתקשורת האלקטרונית. על סדרת כתבות בולטות בשנתיים האחרונות בנושאים הקשורים בהשפעות הגלובליזציה, וביניהן סדרת הכתבות אודות גל הפליטים באירופה במסגרתן גם ליווה משפחות סוריות לאורך מסען. במסגרת כתבות אלה חידש איל את אופן סיקור חדשות החוץ בכך שיצא מהאולפן לשטח".

בזמן מגפת הקורונה בלט איל בתשומת הלב שהקדיש למגפה מתחילתה ובהיקף ובשיטתיות של המידע על הפעילות הממשלתית והמחקרית בנושא שפרסם בטוויטר ובמסגרת עבודתו בחדשות ערוץ 13.

בנובמבר 2020 הודיע שיעזוב את תפקידו כעורך חדשות החוץ בחדשות 13 ויחל לשמש כפרשן ובעל טור בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות", כשבמקביל ימשיך לשמש כפרשן בחדשות 13^[10]. בפברואר 2023 בחר לסיים את עבודתו כפרשן בחדשות 13^[11].

משנת 2020 משמש אייל יושב ראש (בהתנדבות) של "התנועה לחופש המידע".

בדצמבר 2022 חשף מסמכים של מפלגת נעם שהכילו בין היתר טבלאות על צפיות של הלהט"ב בתקשורת, על הלהט"ב במערכת החינוך, ורשימה שחורה של אנשי תקשורת ואחרים^[12]^[13]. החשיפה עוררה הדים רבים.

במאי 2023 עבר לקשת 12 וכיום מנחה תכנית אקטואליה עם אוהד חמו.

נשוי לעיתונאית והמגישה תמר איש-שלום. לזוג שתי בנות ובן. בן דודו הוא במאי הקולנוע אסף פולונסקי^[14].

מתגורר בגני תקווה.

הוקרה לה זכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2012 בחר בו מגזין "פירמה" של "גלובס" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בתקשורת לשנת 2011, בשל מה שהוגדר כחלקו ב"ליבוי המחאה החברתית".
2017 - פרס סוקולוב