קוסקוס דובי סולאווסי

קוסקוס דובי סולאווסי
מצב שימור
	מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קוסקוס
משפחה:	קוסקוסיים
סוג:	קוסקוס דובי
מין:	קוסקוס דובי סולאווסי
שם מדעי
	Ailurops ursinus; ‏טמינק, 1824
תחום תפוצה

קוסקוס דובי סולאווסי (שם מדעי: Ailurops ursinus), הוא מין כיסאי גדול וכבד דמוי דוב בסוג קוסקוס דובי שאנדמי לאי סולאווסי ולמספר איים סביבו במרכז אינדונזיה. הוא תואר מדעית בשנת 1824 על ידי הזואולוג ההולנדי קונרד יאקוב טמינק (אנ'), והוא המין הגדול ביותר במשפחת הקוסקוסיים ובתת-סדרת דמויי-קוסקוס. לצד קוסקוס גמדי סולאווסי, מין זה מייצג את טווח התפוצה המערבי ביותר של יונקי הכיס.

אנטומיה ומראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסקוס דובי סולאווסי הוא המין הגדול והכבד במשפחתו; מבנה גופו חסון ומוצק, וראשו המעוגל והקצר מאופיין בגולגולת שטוחה ובאוזניים קטנות, עגולות ושעירות. העיניים גדולות וצהובות עם אישונים עגולים קטנים. החוטם המקוצר של הקוסקוס, גדול ורחב ואפו קטום ומשולש. התכונות המורפולוגיות הללו מעניקות לקוסקוס את המראה הדובי שהעניק לו את שמו. אורך ראשו וגופו של הקוסקוס הדובי: 61 סנטימטרים, אורך זנבו: 58 סנטימטרים ומשקלו: 10-7 קילוגרם. הוא גדול, כבד וכהה בהרבה מקרובו הקטן והחיוור - קוסקוס דובי טלאוד.

כפות היד והרגל של הקוסקוס הדובי גדולות ורחבות, ולהן כריות הצמדה וטפרים גדולים וחזקים המסייעים לו בטיפוס, בהונות מנוגדות שמאפשרות לו לאחוז בענף משני צדדיו בנוסף לאצבעות סינדיקטיליות (ברגל) האופייניות לקנגוראים ומיועדות לסירוק וטיפוח השיער. לקוסקוסית כיס מפותח שנפתח כלפי קדימה בדומה לקנגורו. הקוסקוס הדובי בולט גם בזנבו העבה והגמיש שמסוגל ללפות עצמים בחוזקה ומשמש אותו כרגל חמישית בדומה לקופי העולם החדש; הזנב מתחלק בין חציו הראשון הפרוותו לחציו השני החשוף.

הפרווה של הקוסקוס הדובי קצרה, צפופה וגסה עם מרקם רך למגע. צבעה הכללי נע בין גוני חום לגווני אפור או שחור בהתאם לגיל ולמיקום הגאוגרפי. סקלת הצבעים המלאה מגוונת להפליא ומתחלקת בכלליות לשלוש קטגוריות: הגוונים הבהירים דוגמת אפרפר, בז', חום-אוכרה, זהוב וחום-זית, הגוונים החומים דוגמת חום-קרמל, מהגוני, ערמוני, קקאו וקפה, והגוונים הכהים דוגמת חום-אפרורי, חום-אגוז, טאופה, חום-ביסטר, שוקולד-כהה או שחרחר. הגוונים הללו לא תמיד אחידים בכל הגוף ועשויים להיות מעורבים זה בזה ולשוות לפרוותו מראה מנומר.

בדרך כלל, הגב, הכתפיים, העורף, הזרועות והשוקיים נוטים להשחיר, ואילו הבטן, המפשעה, והחזה נוטים לבז'-אפרפר, קרם-שמנת, או צהבהב. הצוואר והגרון מוקפים לעיתים בסינר צהוב או כתום. ראשו של הקוסקוס הדובי חיוור יחסית לעומת הגוף בשל היותו דליל בשיער, להוציא את המצח והחוטם השחרחרים. הלחיים, האוזניים והסנטר בצבע בז' או אפרפר. העיניים מוקפות בטבעות עור חשופות וכהות בצבע שחור או בורדו, ומעליהן גבות בהירות בצבע בז'-אפרפר. הכפות וחלקו החשוף של הזנב בצבע שחור או ורוד כהה.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסקוס דובי סולאווסי אנדמי לאיים של מרכז אינדונזיה; התפוצה העיקרית שלו היא באי סולאווסי שעל שמו הוא קרוי. בנוסף, הקוסקוס מצוי גם על איים שכנים הקשורים באופן הדוק לסולאווסי, דוגמת בוטונג ומונה (דרומית לסולאווסי), האי פלנג בארכיפלג בנגאי (מזרחית לסולאווסי), האי למבה (בחוף הצפון-מזרחי של סולאווסי) ומרבית האיים הקטנטנים בארכיפלג טוגיאן במפרץ טומיני (מוקף ברובו על ידי סולאווסי). במהלך המאה ה-20, היו דיווחים מקומיים על נוכחות קוסקוסים דובים בארכיפלג סנג'יה צפונית לסולאווסי, אולם בשנת 2019 אומת סופית שהאוכלוסייה באיים הללו שייכת למין הקטן בסוג.

בית הגידול של הקוסקוס הדובי מורכב מיער גשם טרופי לח בשפלה, בחופים או במדרונות הררים נמוכים עד רום 600 מטר מעל פני הים. באזורים מסוימים, הוא נמצא גם ביערות טחב סמוך לפסגות ההרים. הקוסקוס נמנע מיערות משניים שבהם הפרעה אנושית רבה, ומסיבה זאת, ממעט לבקר בגינות ובמטעים הסמוכים לבית גידולו בתורו אחר מזון. כמות המשקעים הממוצעת בבית גידולו של הקוסקוס נעה בין 1,500 ל-2,400 מילימטר בשנה.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוסקוס הדובי ממלא נישה אקולוגית דומה לזו של הפרימטים וקנגוריי העצים הנמצאים מערבית ומזרחית לקו וולאס (אנ') בהתאמה, והתפלגות זמני הפעילות והמנוחה שלו דומה לזו של קוף השאגן או העצלן. הקוסקוס אינו פעיל יום או לילה באופן בלעדי; מחקרים מצאו שהוא פעיל לאורך שעות היממה, במחזור תדיר של מנוחה ותנועה לסירוגין.

הקוסקוס מבלה את מרבית היממה במנוחה ושינה (בסביבות 63%) והיתר מוקדש לתנועה (23%), ליקוט מזון (5.6%), טיפוח (7.5%) ואינטראקציות חברתיות (0.4%). הגורמים העיקריים לזמן המנוחה הארוך הם המזון הסיבי וקצב חילוף החומרים הנמוך שמצריכים זמן עיכול ממושך.

התנועה של הקוסקוס על חופת היער איטית וזוחלת, והוא עושה שימוש רב בזנבו כרגל חמישית במהלך הטיפוס ובמעבר מענף לענף; הוא אינו נוהג לקפוץ בין הענפים. הקוסקוסים הדובים נחשבים ליונקים חברתיים, וחיים בדרך כלל בזוגות או בקבוצות משפחתיות של 3–4 פרטים.

התזונה של הקוסקוס הדובי מורכבת מעלים של לפחות 31 מיני עצים ושיחים, אך רק שלושה מהם תופסים נתח משמעותי ומהווים יחדיו מחצית מהתזונה הכוללת: אזדרכת מצויה, גרוגה (Garuga) ופלדאו (Dracontomelon dao); קננגה ריחנית (Cananga odorata) ופלקיום (Palaquium) הם פריטי מזון משניים חשובים. עלים צעירים מועדפים יותר על הקוסקוס מעלים בוגרים ומניצנים (54% לעומת 22.9% ו-7.8% בהתאמה), בשל היותם קלים לעיכול ומכילים פחות רעלנים. הקוסקוס אוכל גם כמויות קטנות של פירות בוסר (4.2%) שעשירים בחלבון, פרחים (2.9%) ופירות בשלים (0.4%).

אין מידע רב על הרבייה של המין. הקוסקוסית ממליטה פעם או פעמיים בשנה, וגודל השגר 1–2 צאצאים. גודלו של הגור זעיר במיוחד, והוא זוחל בכוחות עצמו לכיס של האם ומבלה בו כחמישה חודשים שבמהלכם הרכב החלב משתנה בהתאם לגילו. לאחר מכן, הגור עובר לרכב על פלג הגוף האחורי של אימו כשזנבו לופת את זנבה בחוזקה. תקופת הרכיבה מסתיימת עם הגמילה המוחלטת בגיל 8 חודשים. בתום תקופה זאת, הגור כבר יכול לשרוד בכוחות עצמו אך עדיין מתלווה לאימו לפרק זמן נוסף. גיל הבגרות ותוחלת החיים של המין אינם ידועים.

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסקוס דובי סולאווסי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), בגלל ירידה מתמשכת בגודל האוכלוסייה שנאמדת בכ-30% במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-21. הקוסקוס מאוים בעיקר על ידי בירוא יערות לחקלאות ובמידה פחותה גם לתעשיית העץ, וכן ניצוד בכבדות על ידי תושבי סולאווסי למזון (צריכה אישית\ייצוא למסעדות) או נלכד עבור סחר בחיות מחמד. הציד מהווה איום חמור על הקוסקוס בשל קצב הרבייה הנמוך של המין ובפרט בציד נקבות שמוביל לאובדן כפול של האם והגורים.

הקוסקוס הדובי מוגן על פי החוק האינדונזי (אם כי האכיפה איננה משמעותית) ומצוי באזורים מוגנים רבים ברחבי סולאווסי; הבולטים שבהם הם: שמורת הטבע טנגקוקו-באטואנגוס דואה סאודארה, הפארק הלאומי בוגני נאני ורטאבונה, הפארק הלאומי לור לינדו, הפארק הלאומי מורוואלי ושמורות יער נוספות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Asri A. Dwiyahreni, Margaret F. Klnnaird, Timothy G. O'Brien, Jatna Supriatna, Noviar Andayani, Diet and Activity of the Bear Cuscus, Ailurops ursinus, in North Sulawesi, Indonesia, Journal of Mammalogy, Volume 80, Issue 3, 27 August 1999, Pages 905–912, https://doi.org/10.2307/1383259
Brian K. McNab, The Comparative Energetics of New Guinean Cuscuses (Metatheria: Phalangeridae), Journal of Mammalogy, Volume 89, Issue 5, October 2008, Pages 1145–1151, https://doi.org/10.1644/07-MAMM-A-402.1