רבא בריה דרבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבא בריה דרבה הוא אמורא בבלי, בדור השישי לאמוראי בבל.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבא נולד לרבה בר נחמני, ששימש כראש ישיבת פומבדיתא.

אף על פי שלאביו רבה, היו כמה בנים שהיו אמוראים, הרי שהוא הבולט מביניהם. מאמריו ופסקיו מוזכרים פעמים רבות בתלמוד, אנו מוצאים אותו מתכתב עם רב יוסף, מי שמילא את תפקיד ראש ישיבת פומבדיתא לאחר פטירת אביו, כשהוא כותב אליו "ילמדנו רבינו" בלשון כבוד[1], ודן בהלכה עם אמוראים רבים אחרים.

גם העובדה הבאה תוכיח שהוא היה הבולט מבין בניו של רבה (אף על פי שגם אחיו רב חייא היה אמורא). רבא בר מרי דרש בבית המדרש את הפסוק "ומי אוהב בהמון - לו תבואה"[2], פשוטו של הפסוק הוא "כל האוהב בהמון" מי שאוהב הרבה כסף "לו תבואה" יש לו הרבה כסף, ומשמעו שאדם שאוהב תלמידי חכמים, גם בניו תלמידי חכמים, כי התורה מחזרת עליו ועל זרעו[3]. כאשר אמר זאת רבא בר מרי, הופנו עיני חכמי בית המדרש לעבר רבא בריה דרבה, שאביו רבה היה ידוע כאוהב תלמידי חכמים ולומדי תורה, וככל הנראה לכן זכה לבן תלמיד חכם כרבא.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]