רב דימי בר יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רב דימי בר יוסף היה אמורא בבלי בדור השלישי. ייתכן שזהה לרב דימי שנזכר ללא כינוי נוסף בכל מקום בגמרא.

רבותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב דימי היה מגדולי תלמידיו של שמואל, שאף השתמש בו כעוזר בבית דינו.

בתלמוד אף מסופר על מעשה שבו באה לפניו גרושה בטענה שאינה מסכימה להניק את בנה, מכיוון שאינה נשואה עוד לבעלה ואינה משעובדת לו להניק את בנה. שמואל הורה לרב דימי בר יוסף לבדוק האם התינוק מכיר את האם כך שקיים חשש שהוא לא ירצה לינוק מאשה אחרת. רב דימי הושיב את האם המסרבת, בשורה של נשים, והעביר את התינוק ליד כל הנשים. כאשר התינוק עבר ליד האם הוא הרים את עיניו והסתכל בה ממושכות, וניכר היה שמכיר אותה. האם כבשה את עיניה מהתינוק כדי שלא יבינו שהוא מסתכל עליה, אך רב דימי אמר לה "שאי את עינייך והניקי את בנך"[1].

הוא מזכיר גם מאמרותיו של רב שעל תלמידיו נמנה. "אמר רב דימי בר יוסף אמר רב: שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו". כלומר: אין צורך לקרוא לשלישי שפרש - שיחזור וישב עמהם, אלא הם מפנים את תשומת לבו לזימון שלהם ודי בכך[2].

בעל ספר יוחסין השלם, ואחריו סדר הדורות, קבעו כי רב דימי בר יוסף הוא הוא רב דימי שמופיע בכל מקום בתלמוד בסתם (ללא כינוי נוסף), ושיערו כי ייתכן שהוא אחיו של רב יצחק בר יוסף תלמידו של רבי יוחנן. הרב אהרן היימן חלק על טענה זו, שהרי רב דימי בר יוסף היה תלמיד של רב ושמואל, וזאת בניגוד לרב דימי סתם, שהיה תלמיד של רב נחמן. שהיה עונה לו על שאלותיו (לפעמים) בצחוק: "אענה לך על שאלה זו כאשר תאכל כור של מלח"[3]. את המובא במסכת חולין[4] כי אמירה זו נאמרה על ידי רב נחמן לרב דימי בר יוסף הוא תיקן על פי הנוסחא בדקדוקי סופרים שאינה גורסת רב דימי "בר יוסף".

אף על פי כן, נראה כי גם רב דימי הידוע היה באותו דור, שהרי נראה כי הוא למד אצל רבי יוחנן[5] ומסר משמועותיו כאשר בא לבבל[6]. רב דימי מסר גם משמועותיו של זעירי[7]. האר"י טען כי הוא היה גלגול מנשמתו של חזקיהו והשלים את שנותיו[8].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשה אודות יחסיו עם אחותו מסופר בתלמוד[9]: לאחותו הייתה לה חלקת פרדס, ותמיד כאשר חלתה וחשבה שהיא עומדת למות, הייתה מקנה לו אותה, וכשהבריאה וקמה ממיטת מחלתה הייתה חוזרת בה. פעם אחת חלשה, שלחה לו: בוא קנה. רב דימי בר יוסף, שמאס בהשחתת זמנו לשווא, שלח לה בחזרה כי אינו מעוניין לבוא עוד לחינם. שלחה לו אחותו: בוא וקנה את השדה בקניין גמור שלא אוכל לחזור בי עוד. בא רב דימי בר יוסף, שייר אצל אחותו חלק מן הפרדס, ורק אז קנה ממנה.[א] כשעמדה ממחלתה וחזרה בה מן הקניין, תבעה האחות את אחיה לדין לפני רב נחמן. שלח רב נחמן לרב דימי בר יוסף שיבוא לפניו גם הוא. אך רב דימי בר יוסף סירב לבוא, בטענה שאחותו שיירה חלק מן הפרדס בידה, והוא קנה ממנה את השאר קניין גמור. שלח לו רב נחמן: אם לא תבוא, מכה אני אותך בקוץ שאינו מוציא דם (כלומר - נידוי). בסופו של דבר, בא רב דימי לפני רב נחמן. כאשר סיפרו העדים לרב נחמן את דבר המעשה, אמרו לו שכאשר סירב רב דימי לבוא לראות את אחותו הגוססת, היא אמרה: "וי לי, אמות מבלי לראות את אחי רב דימי שמסרב לבוא אלי". על פי דברים אלה, פסק רב נחמן כי במעשה זה יש אומדנא חד משמעית כי הקניין נעשה על תנאי אם תמות, ולכן אינו תקף יותר.

לרב דימי בר יוסף היה בן, גם הוא תלמיד חכם, ובתלמוד מובא דו-שיח בין רב דימי לבנו: נכדו של רב דימי נפטר בחודש הראשון לחייו, ואביו, בנו של רב דימי ישב עליו שבעה. רב דימי שאל אותו בצחוק: האם אתה רוצה לאכול את מאכלי האבלים שאתה מתאבל על תינוק בן חודש שהוא ספק נפל? השיב לו בנו: יודע אני בו שהוא היה בר קיימא וכלו לו חדשיו[10]. באשר"י ישנה גרסה שמדובר ברב דימי בר יצחק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הגמרא בה מובא המעשה מבארת כי "מתנת שכיב מרע" (מתנה של אדם הנוטה למות, שהקנה את כל נכסיו לאדם אחר, ולא שייר לעצמו מאום) אינה מתנה גמורה, ואם קם מחוליו ולא מת, הוא רשאי לחזור בו ממתנתו, שכן זו בוודאי ניתנה רק על דעת שימות, אלא אם כן שייר לפחות חלקת קרקע קטנה לעצמו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]