רב חנינא מסורא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רב חנינא מסורא (נכתב בטעות "רבי" פעמים רבות) היה אמורא שחי בדור השביעי לאמוראי בבל, מחכמי סורא.

לידתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות לידתו מובא בתלמוד כי אמו מרדה על בעלה, אך על פי ההלכה לא היו בה דיני "מורדת", מכיוון שדין "מורדת על בעלה" הוא דווקא באשה האומרת כי אינה חפצה להתגרש מבעלה אלא רוצה היא להשאר תחת בעלה אלא שרוצה היא לצער אותו ולכן היא מורדת מחיובי האישות המוטלים עליה, שרק אז כופים אותה לקיים את חיובי האישות, אך אם אומרת האשה שבעלה מאוס בעיניה ואינה חפצה בו אין כופין אותה, שכן אינה אשמה בכך שבעלה מאוס בעיניה ואין לחייב אותה להוותר אשתו של מי שאינה חפצה בו (ולפי שיטת רש"י אף כופין את הבעל לתת גט, אך רבינו תם חלוק על כך).

למרות זאת, מר זוטרא שלפניו בא הבעל לדין תורה קבע את ההלכה לפי דעתו השונה שהיא שגם באשה כזו קיימים דין "מורדת", ולמרות זאת יצא ממנה האמורא רב חנינא מסורא. אם כי, חכמי התלמוד מסיקים כי אין להסיק ראיה ממעשה ספציפי זה, כי באופן רגיל בניה של אשה שמקיימת יחסי אישות תחת כפייה אינם יוצאים מוצלחים, הם "בני אנוסה" – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו באונס, או אפילו כשאינה מסכימה לכך באופן מלא" שעליהם נאמר "וברותי מכם המורדים והפושעים בי"[1], אך שם - הייתה סייעתא דשמיא מיוחדת למר זוטרא שלא יצא מכשול תחת ידו ואף ההפך.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב חנינא מסורא מוזכר בתלמוד פעמים בודדות:

אחת מהן[2] היא בשאלה התלמודית מה דינו של אדם שאמר לשלוחו צא ומכור לי כור חיטים והלך השליח ומכר רק את חציו, האם מכיוון שמילא את מחצית משליחותו לא בטלה שליחותו או שמא אומרים שגם זה הוא שינוי מציווי המשלח שכן הוא רוצה שימכור השליח את כל הכור בבת אחת ולא בשתי פעמים כדי שלא ירבו שטרות על שמו. רב חנינא מסורא הביא ראיה מברייתא שבה נפסק אודות אדם שגזל דינר של זהב מדמי הקדש, ונתן לשלוחו דינר של זהב ואמר לו הבא לי חלוק, והלך והביא לו בשלוש חלוק ובשלוש טלית שניהם מעלו, מהפסק ששניהם מעלו נראה כי לא רק השליח שקנה בחצי מהכסף דבר על דעת עצמו מעל, אלא גם הבעל הבית מעל בהקדש מכיוון שהחלוק שנקנה לצרכו ובשליחותו נחשב כנעשה על ידו, ומשם נראה כי גם כאשר השליח לא קיים את דברי המשלח במדויק רק את חלקם, וייתכן ובעל הבית יתנגד לכך מנימוק כל שהוא (במקרה זה - שמעדיף הוא חלוק יקר בשווי שש מאשר חלוק זול ופשוט יותר בשווי שלוש), העסקא קיימת.

אך חכמי התלמוד דוחים את דבריו ומסבירים ששם מדובר שהשליח מצא שליח יוקרתי השווה באופן רגיל שש, והוא היה במבצע ועלה שלוש, כך שהוא קיים את שליחותו.

דיון אחר של רב חנינא מסורא שבו חכמי התלמוד מקבלים את דבריו להלכה הוא במסכת סוטה[3] שם מסתפקים חכמי התלמוד אם אשה המורדת על דת משה ויהודית[4]. צריכים התראה, או שמא מפסידים את כתובתם ללא התראה. רב חנינא מסורא הביא ראיה מפורשת מברייתא שבה כתוב שגם נשים אלו אינם מפסידים את כתובתם ללא התראה.

בתלמוד מוזכרת הנהגתו של רב חנינא מסורא בעניין איסור ריבית. הוא נהג להלוות כסף לסוחרים שקנו תבואה בכפרי בכמות השווה ארבעה זוזים ומכרו אותה בסורא במחיר ששה זוזים, ובתנאי שיעניקו לו עצמו את הסחורה במחיר זול יותר. בתלמוד הוסבר כי מותר היה לו לעשות כך מפני שתי סיבות: 1. הרווח במחיר הזול המוענק לסוחר קשור ישירות גם למלווה, שכן סוחר שברשותו כסף מזומן בכמות גדולה מוכר כסוחר בקלות ומוענקת לו סחורה במחיר סיטונאי. 2. מכיוון שהמוכרים יודעים שהקונה מוכר חלק מהסחורה במחיר הקרן הם מוכרים לו את הסחורה במחיר זול יותר - בלית ברירה - כדי שימשיך לקנות אצלם[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]