רודריק מק'קינון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רודריק מק'קינון
Roderick MacKinnon
Roderick MacKinnon, M.D..jpg
לידה 19 בפברואר 1956 (בן 63)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביוכימיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (1999)
  • Michael and Kate Bárány Award (1995)
  • פרס נובל לכימיה (2003)
  • פרס קרן גרדנר הבינלאומי (2001)
  • פרס לואיסה גרוס הורוויץ (2003)
  • פרס רוזנסטיל (1999)
  • הרצאת הודג'קין-האקסלי-כץ (2000)
  • פרס פרל של אוניברסיטת צפון קרולינה (2001)
  • פרס ו' אלדן ספנסר (1998) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רודריק מק'קינון (אנגלית: Roderick MacKinnon;‏ נולד ב-19 בפברואר 1956) הוא פרופסור לנוירוביולוגיה מולקולרית ולביופיזיקה באוניברסיטת רוקפלר, שזכה בפרס נובל לכימיה לשנת 2003 (לצד פיטר אגרה), על עבודותו על המבנה של תעלות יוניות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מק'קינון נולד בארצות הברית לאב שהיה פקיד בדואר שהסב את מקצועו למתכנת ב-IBM ולאם שעסקה בהוראה. הוא החל את לימודיו המתקדמים באוניברסיטת מסצ'וסטס בוסטון (University of Massachusetts Boston), אולם כעבור שנה עבר לאוניברסיטת ברנדייס, שם קיבל את התואר הראשון שלו בביוכימיה ב-1978. במהלך התואר הראשון, עבד במעבדה של כריסטופר מילר על העברה של סידן דרך קרום התא. באותו זמן פגש גם את אשתו לעתיד, אליס לי.

לאחר סיום לימודי התואר הראשון, החל ללמוד לימודי רפואה באוניברסיטת טופטס. את התואר ברפואה קיבל ב-1982 מאוניברסיטת טופטס, לאחר התמחות בבית חולים בית ישראל שבבוסטון. ב-1986 חזר למעבדה של כריסטופר מילר, שם עשה פוסט דוקטורט בנושא ריכוז של סידן בשרירי הלב ובעיקר התמקד באלקטרוכימיה, אותו סיים ב-1989. לאחר מכן, חקר את תעלות האשלגן, תעלות שפתיחתן מאפשרת מעבר מהיר של יונים וכך יצירה של פוטנציאל פעולה, היוצר מעבר חשמלי מהמוח לאיברי הגוף.

בשנות ה-80, רוב מעבדות הפיזיולוגיה לא התעסקו בביופיזיקה, והמעבדה באוניברסיטת הרווארד בראשה עמד הייתה מהראשונות. המעבדה מצאה את הרצף החשוב של תעלת האשלגן (K+‎ channel), עת החליט מק'קינון ללמוד קריסטלוגרפיה בקרני X לצורך פענוח מבנה החלבון. את עבודות אלה החל בהרווארד, עת השתמש ברעלנים ובחלבונים מסיסים מסוג בהם יש תחום PDZ‏ (PDZ domain), אולם ב-1996 עבר לאוניברסיטת רוקפלר אחרי שטורסטן ויזל הזמינו לשם. ברוקפלר שימש כפרופסור לביופיזיקה וכראש המעבדה לנוירוביולוגיה מולקולרית.

העובדה שהחלבון שבונה את תעלות האשלגן הוא ממברנלי, יוצרת קשיים בגיבושו. אולם המעבדה הצליחה לגבשו, וב-1998 פרסמה את המבנה של התעלה שפוענח באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן.[1] מבנה זה הראה את התעלה (pore) דרכו נעים יוני האשלגן הטעונים חיובית ואת המבנה הכללי של החלבון הממברנלי וכיצד נוצרת הסלקטיביות של התעלה. המבנה התלת-ממדי יחד עם תצפיות נוספות, אפשרו למעבדה של מק'קינון להסביר כיצד תעלות אלה מאפשרות סלקטיביות, כלומר מעבר של יוני אשלגן, ללא אפשרות מעבר ליוני הנתרן הקטנים יותר. שלוש שנים מאוחר יותר, ב-2001, פרסם עבודה נוספת בה הייתה רזולוציה גבוהה יותר שאפשר להוכיח סופית את התאוריה לגבי תעלות האשלגן.[2] בהמשך מצאו במעבדה שלו גם כיצד התעלה תלויה במתח (voltage-dependent). תעלות אלה הן בעלות חשיבות גדולה במערכת העצבים ולפעילות של שרירי הלב.

ב-2000 נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית,[3] ב-1999 זכה בפרס לסקר לרפואה וב-2003 קיבל פרס נובל לכימיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רודריק מק'קינון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]