היינריך אוטו וילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היינריך אוטו וילנד
Heinrich Otto Wieland
לידה 4 ביוני 1877
פפורצהיים, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באוגוסט 1957 (בגיל 80)
שטארנברג, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה
מקום מגורים גרמניה
מקום לימודים אוניברסיטת מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט Johannes Thiele עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Rolf Huisgen, ברנהרד ויטקופ, Leopold Horner, Elisabeth Dane עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • ההרצאות לזכר סילימאן (1930)
  • Theodor Frerichs Prize (1972)
  • חבר זר של החברה המלכותית (25 ביוני 1931)
  • מדליית גתה לאמנות ומדעים (1942)
  • Otto Hahn Prize for Chemistry and Physics (1955)
  • פרס נובל לכימיה (1927)
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Eva Wieland עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מחקריו בתחום חומצת המרה וחומרים קרובים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היינריך אוטו וילנדגרמנית: Heinrich Otto Wieland;‏ 4 ביוני 1877 - 5 באוגוסט 1957) היה כימאי גרמני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1927, "על מחקריו בתחום חומצת המרה וחומרים קרובים".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילנד נולד בפפורצהיים, באדן, שבגרמניה, במשפחת אנשי עסקים ליברלים. אביו היה כימאי שעבר בתחום הרוקחות ורכש אחרי מלחמת צרפת–פרוסיה בשנים 1871-1870 מפעל לטיהור מתכות יקרות. הוא למד באוניברסיטאות מינכן, ברלין ושטוטגרט, וב-1901 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת מינכן, תחת הדרכתו של יוהאן טילה. בשנת 1905 עבר בחינת "הביליטציה" עם תזה על תחמוצות חנקן. בהמשך במקביל לעבודתו כמרצה במינכן, עבד וילנד למשך שנים רבות כיועץ ומתן חוות דעת מומחה. היה לו קשר ארוך שנים שם המפעל הכימי-הפרמצבטי "בהרינגר אינגלהיים" שבאינגלהיים אם ריין. ב-1917 ירש את אדולף פון באייר כפרופסור לכימיה באוניברסיטת מינכן.

פעילותו המחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל הקריירה שלו חקר תרכובות אורגניות הכוללות חנקן, ביניהן מורפיום וסטריכנין. פרסומיו בתחום חומצות המרה, שהחלו ב-1912, הגיעו לשיאם ב-1932, כאשר הצליח לזהות את מבנה השלד הפחמני של סטרואידים. הוא פעל גם בתחום הרדיקלים, ותהליכי חמצון בתאים חיים, שסייעו לו לזהות את האוניברסליות של תהליכי דהידרוגנציה בטבע.

ב-1941 הצליח וילנד לבודד את הרעלן אלפא אמניטין, החומר הפעיל העיקרי בפטרייה הרעילה ביותר בעולם, אמנית המוות Amanita phalloides.

וילנד פעל רבות להגנה על סטודנטים, במיוחד יהודים, שסבלו מאפליה גזעית בעקבות חוקי נירנברג. סטודנטים שסולקו יכלו להישאר בקבוצתו של וילנד ככימאים, או כ-"Gäste des Geheimrats" (אורחים של חבר המועצה). אחד מתלמידיו, הנס קונרד לייפלט, הוצא להורג לאחר שאסף כסף למען אלמנתו של קורט הובר, חבר קבוצת הוורד הלבן.

וילנד נישא ליוזפין בארטמן ב-1908, ונולדו לזוג שלושה בנים ובת: וולפגנג, פרופסור לרוקחות; תאודור, פרופסור לכימיה; אוטו, פרופסור לרפואה; ואווה, שנישאה לפרופסור פאודור לינן, פרופסור לביוכימיה באוניברסיטת מינכן, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה לשנת 1964.

פרס היינריך וילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 1964 מוענק מדי שנה פרס על שם היינריך וילנד לקידום המחקר בתחומי הכימיה, ביוכימיה, פיזיולוגיה, ורפואה של ליפידים וחומרים קרובים. הפרס המוענק ממומן על ידי חברת התרופות בהרינגר אינגלהיים, בה עבד וילנד מספר שנים כיועץ, והיה גם דודנה של אשת מקים החברה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היינריך אוטו וילנד בוויקישיתוף