פיטר אגרה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח. | |
 | |
| לידה |
30 בינואר 1949 (בן 75) נורת'פילד, ארצות הברית  |
|---|---|
| ענף מדעי |
ביולוגיה מולקולרית |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פיטר אגרה (באנגלית: Peter Agre; נולד ב-30 בינואר 1949) הוא רופא, פרופסור וביולוג מולקולרי אמריקאי, שזכה ב-2003 בפרס נובל לכימיה לצד רודריק מק'קינון, על גילוי תעלות מים (Aquaporin). אלו תעלות בקרום התא, העשויות חלבון ומאפשרות מעבר מבוקר של מולקולות מים קוטביות דרך השכבה הליפידית של קרום התא. ב-2009, נבחר לראשות האגודה האמריקנית לקידום המדע (American Association for the Advancement of Science, AAAS).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגרה נולד בנורת'פילד, מינסוטה, להורים ממוצא שוודי-נורווגי. הוא רואה עצמו כלותרני. אגרה סיים תואר ראשון בקולג' אוגסבארג (Augsburg College) ודוקטורט ברפואה (MD) ב-1974 מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. ב-1975—1978 התמחה ברפואה פנימית בבית החולים האוניברסיטאי של קליבלנד. מאוחר יותר התמנה לסגן הנשיא למדע וטכנולוגיה של בית החולים האוניברסיטאי של אוניברסיטת דיוק שבקליפורניה, שם פיתח את המחקר הביורפואי.
בשנת 2000 נבחר להיות חבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית וב-2003 לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
בנוסף, הוביל את מכון ג'ונס הופקינס לחקר המלריה Johns Hopkins Malaria Research Institute (JHMRI), וב-2008 הפך לראש המכון.
מחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגרה גילה כי התאים מורכבים בעיקר ממולקולות מים, אולם יש תנועה של המולקולות בצורה מסודרת. במשך שנים רבות, סברו שמים יכולים לעבור דרך קרום התא, אולם המעבר הגדול של מולקולות בחלק מהתאים לא יכול להיות מוסבר בדרך זו. אגרה מצא את הממצא הזה בצורה סרנדיפית. הוא קיבל מענק מהמכונים הלאומיים לבריאות לחקר RhD, ותוך כדי בידודו של החלבון, התגלה חלבון נוסף של 28 קילודלטון. הם מצאו שמדובר בחלבון חדש, שנפוץ בתאי דם אדומים, בכליות ויש לו קרבה לחלבון מיצורים שונים, ובהם במוח של זבוב הפירות, חיידקים, בעדשות העין וברקמות של צמחים. הם מצאו שמדובר בתעלות של מים. תמרון של התעלות הללו יכול לעזור למצבים רפואיים שונים ובהם שמירה על נוזלים במחלות לב.
החלבון בודד לראשונה במעבדה באמצעות שיטה המבוססת על מסיסות בדטרגנט. החלבון לא התגלה קודם לכן משום שהוא לא נצבע בצביעות חלבונים סטנדרטיות, כגון צבעי קומסי. הם בודדו וניקו את החלבון בכמויות גדולות מתאי דם אדומים של בני אדם. הם מצאו שהחלבון נפוץ מאוד ושהוא אחד מהמרכזיים שנמצאים בממברנה. הם השתמשו ב-cDNA של החלבון ומצאו שהוא מתבטא ברקמות נוספות. הם וידאו את הממצא באמצעות נוגדנים שראו שנקשרים ברקמות שונות.
פיטר אגרה והקולגות שלו איששו את ההשערה שמדובר בתעלות מים באמצעות ניסוי ב-Xenopus laevis.
Xenopus laevis היא צפרדע שהיא חיית מודל במחקרים רבים ושימושית במיוחד במחקר הזה משום שאין בתאים שלה כמעט מעבר של מים, דבר שמאפשר לה לחיות גם באגמים. בניסוי הם ביטאו את ה-cDNA שמצאו בתאים והשוו אותו לתאים להם הוזרקו מולקולות מים. אחרי כמה ימים, הם הראו כך שבאמת מדובר בתעלה שמעבירה מולקולות מים, משום שכמות מולקולות המים הייתה שווה בשתי הקבוצות אחרי כמה ימים. הם העבירו את אותם תאים לסביבה של מים מזוקקים ובעוד לתאים להם הזריקו מים לא היה הבדל משמעותי, תאי הניסוי התפוצצו.
הם יצרו מוטציות וכך הראו את חומצות האמינו החשובות לצורך הקישור של מולקולות המים. הם מצאו גם שמדובר בטטרהמר לו יש תעלה בכל תת-יחידה. במעבדה של אגרה בודדו וניקו את החלבון, ובמעבדה אחרת השתמשו בממברנות מלאכותיות ובריכוז גבוה של החלבון לצורך גיבוש של החלבון. באמצעות בדיקה של מעבר של מולקולות מים, הוכיחו שיש תפקוד מלא של התעלות ופענחו את המבנה הגבישי של החלבון. בהמשך, הסתבר שהמשפחה של החלבונים הללו גדולה ממה שחשבו, והיא נחקרה במעבדות שונות בעולם ונמצא המשפחה יכול להעיר לא רק מולקולות מים וגם גליצרול ולכן שמה של המשפחה שונה ל-Aquaglyceroporins. המעבדה של פיטר אגרה מצאה גם איזופורמים שונים של החלבון, כלומר חלבונים שדומים בתפקידם וברצף שלהם על אף שינויים קטנים שקיימים ברצף.
בשנת 2003 זכה אגרה בפרס נובל לכימיה על גילויי תעלות בממברנת התא.
פעילות פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגרה ביקר בפומבי את התנהלותו של הנשיא ג'ורג' בוש ואף הוא חתם על עצומה שעודדה את ג'ון קרי לרוץ לנשיאות. הוא מחה על כך שארצות הברית לא חותמת על פרוטוקול קיוטו. בבחירות 2008, הוא אמר שלדעתו, נושאים סביבתיים וביטוח בריאות חשובים יותר מהמלחמה באיראן. ב-29 באוגוסט 2007 הוא הודיע שהוא לא ירוץ לסנאט של ארצות הברית, משום שסיכויו להיכנס לסנאט מטעם המפלגה הדמוקרטית נמוכים. ב-31 באוגוסט, במאמר העורך בעיתון Star Tribune שנכתב על ידו, אגרה משך את מועמדותו בצורה רשמית. במאמר זה, הוא הדגיש את המחסור של מדענים בקונגרס האמריקני.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגרה ואשתו מרי נשואים מאז 1975, ויש להם שלוש בנות, בן אחד ושתי נכדות צעירות. אגרה הוא בוגר תנועת הצופים בארצות הברית והגיע עד לדרגת הנשר, האות הגבוה ביותר שניתן לקבל בצופים האמריקאים. שניים מאחיו, גם הם רופאים, ובנו קלארק, סנגור ציבורי, כולם הגיעו לדרגה גבוהה זו בתנועת הצופים. אגרה חובב שייט בקאנו וסקי, והשלים חמש פעמים את מרוץ הסקי 60 ק"מ Vasaloppet בשוודיה. מאז שאובחן כחולה בפרקינסון בשנת 2012, נאלץ לצמצם את פעילותו.
"אני מזדהה יותר עם האקלברי פין מאשר עם אלברט איינשטיין", הוא אמר למגזין הצופים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיטר אגרה, באתר פרס נובל (באנגלית)
- פיטר אגרה, באתר גוגל סקולר
- AGRE, Peter. Aquaporin water channels. Bioscience reports, 2004, 24.3: 127-163. (באנגלית)
- פיטר אגרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| זוכי פרס נובל לכימיה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925) | 
|
| 1926–1950 | סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950) | |
| 1951–1975 | מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975) | |
| 1976–2000 | ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000) | |
| 2001 ואילך | נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) | |