גרהרד ארטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גרהרד ארטל
Gerhard Ertl
Prof Ertl-Portrait.jpg
לידה 10 באוקטובר 1936 (בן 83)
שטוטגרט, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה
מקום מגורים גרמניה
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט Heinz Gerischer עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג
  • צלב אביר המפקד של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2008)
  • פרס פאראדיי (2007)
  • פרס רודולף דיזל
  • פרס נובל לכימיה (2007)
  • פרס אוטו האן (2007)
  • Alwin Mittasch Prize (1990)
  • מסדר מקסימיליאן הבווארי למדעים ואמנויות (2014)
  • פרס וולף בכימיה (1998)
  • פרס לייבניץ (1991)
  • דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת הומבולדט של ברלין (16 בינואר 2009)
  • מדליית רוברט וילהלם בונזן (1992)
  • Carl-Engler-Medal (1996)
  • מדליית קרל פרידריך גאוס (1985)
  • מדליית ליביג (1987)
  • היכל התהילה של המחקר הגרמני (2015)
  • פרס קרל ציגלר (1998)
  • פרס יפן (1992)
  • פרס הכִּירָלִיּוּת (1985)
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1992) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מחקריו בתחום התהליכים הכימיים על משטחים מוצקים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גרהרד ארטל (גרמנית: Gerhard Ertl; נולד ב-10 באוקטובר 1936 בשטוטגרט) הוא כימאי פיזיקלי גרמני, פרופסור אמריטוס במחלקה לכימיה פיזיקלית במכון פריץ האבר, מכון מקס פלאנק בברלין, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2007, "על מחקריו בתחום התהליכים הכימיים על משטחים מוצקים".

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1955 ל-1957 למד באוניברסיטה הטכנית של שטוטגרט; המשיך לאוניברסיטת פריז (1957–1958) ואוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן (19581959). קיבל תואר מוסמך בפיזיקה מהאוניברסיטה הטכנית בשטוטגרט ב-1961, ותואר דוקטור ב-1965, מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השלמת תואר הדוקטור שלו, היה לעוזר ולמרצה באוניברסיטה הטכנית, בין השנים 1965 ל-1968. בין 1968 ל-1973 היה פרופסור ומנהל באוניברסיטה הטכנית בהנובר. משם המשיך למשרת פרופסור במכון לכימיה פיזיקלית, באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן (1973–1986). במהלך שנות ה-70 וה-80, עבד כמרצה אורח (כ-Visiting Professor) במכון הטכנולוגי של קליפורניה, באוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי, ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

ב-1986 מונה לפרופסור באוניברסיטה החופשית של ברלין ובאוניברסיטה הטכנית של ברלין. באותה שנה מונה כמנהל במכון פריץ האבר, אחד ממכוני מקס פלאנק והחזיק בתפקיד זה עד פרישתו לגמלאות ב-2004. ב-1996 מונה לפרופסור באוניברסיטת הומבולדט בברלין.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארטל נודע בזכות גילוי מנגנוני התגובה ברמה המולקולרית, של הסינתזה הקטליטית של אמוניה על גבי ברזל (תהליך האבר-בוש), והחמצון הקטליטי של פחמן חד-חמצני על גבי פלדיום (תהליך המתרחש בממיר קטליטי). במהלך המחקר גילה את התופעה החשובה של תגובות מחזוריות על משטחי פלטינה; בעזרת מיקרוסקופיה פוטואלקטרונית הצליח לצלם בפעם הראשונה את השינויים המחזוריים במבנה פני השטח והכיסוי שלהם במהלך התגובות.

זכה בפרס וולף בכימיה ב-1998 יחד עם גאבור א. סומורג'אי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, "על תרומותיהם הניכרות לתחום מדע פני השטח באופן כללי, ובפרט על גילוי המנגנונים הבסיסיים של תגובות קטליטיות הטרוגניות על משטח גביש יחיד."

בשנת 2007 זכה בפרס נובל לכימיה, "על מחקריו בתחום התהליכים הכימיים על משטחים מוצקים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרהרד ארטל בוויקישיתוף