קורט אלדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קורט אלדר

קורט אלדר (10 ביולי 1902 - 20 ביוני 1958) היה כימאי גרמני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1950 במשותף עם אוטו פאול הרמן דילס, על עבודתם לפיתוח תגובת דילס-אלדר, שיטה לסינתזת מולקולות טבעתיות בעזרת מולקולות בעלות שני קשרים כפולים (דיאן).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלדר נולד בקניגסהוטה, שלזיה (כיום חוז'וב בפולין), ושם התחנך. אלדר עזב את האזור כאשר קניגסהוטה הייתה לחלק מפולין בשנת 1922, והחל בלימודי כימיה באוניברסיטת ברלין באותה שנה. לאחר מכן המשיך ללימודי דוקטורט באוניברסיטת קיל, אצל אוטו דילס, וסיים בשנת 1926, אם כי המשיך עוד במחקר באוניברסיטת קיל.

ב-1930 התמנה למרצה זוטר (reader) לכימיה בקיל, ולמרצה ב-1934. ב-1936 עזב את קיל והצטרף לאי גה פארבן בלברקוזן, שם עסק בפיתוח גומי סינתטי. ב-1940 עזב את החברה, וקיבל משרת פרופסור לכימיה ניסיונית וטכנולוגיה כימית באוניברסיטת קלן, והיה גם למנהל המכון לכימיה באוניברסיטה.

תגובת דילס אלדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלדר עסק רבות בחקר תגובות בכימיה אורגנית, ובייחוד תגובות סטריאוכימיות, בהן תגובה יוצרת תוצר בעל מבנה מרחבי מסוים, מבין מגוון מבנים אפשריים. מחקריו בקיל בשנים 1927–1928, בשיתוף דילס, הביאו לתגלית המשותפת של תגובת דילס-אלדר, אותה חקרו ובדקו באופן יסודי ונרחב. תגובה זו משמשת לסינתזה של מולקולות טבעתיות תוך שימוש במולקולה בעלת שני קשרים כפולים (דיאן) ומולקולה נוספת. תגובה זו מייצרת תרכובת טבעתית (בעלת טבעת אחת או יותר) לא רוויה, כלומר בעלת לפחות קשר כפול אחד. זוהי אחת התגובות המרכזיות בעולם הכימיה האורגנית, ובמיוחד בקרב תגובות היוצרות קשרי פחמן-פחמן.[1]

תגובת דילס-אלדר, אותה גילו השניים ב-1928

אלדר פרסם מעל ל-150 מאמרים מדעיים, וזכה למגוון פרסים, בראשם פרס נובל לכימיה לשנת 1950, יחד עם מנחהו ושותפו לתגלית, אוטו דילס. אלדר נפטר בקלן בשנת 1958.

מכתש אלדר בירח קרוי על שמו, כמו גם קוטל החרקים אלדרין, אותו מכינים בעזרת תגובת דילס-אלדר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קורט אלדר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nicolaou, K. C., Snyder, S. A., Montagnon, T. and Vassilikogiannakis, G. (2002), The Diels–Alder Reaction in Total Synthesis. Angew. Chem. Int. Ed., 41: 1668–1698. doi: 10.1002/1521-3773(20020517)41:10<1668::AID-ANIE1668>3.0.CO;2-Z