אברהם הרשקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם הרשקו
Flickr - Government Press Office (GPO) - Nobel Laureate Avram Hershko.jpg
לידה 31 בדצמבר 1937 (בן 79)
קרצג, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביוכימיה
ארצות מגורים ישראל
פרסים והנצחה NobelPrizeMedal.jpg פרס נובל לכימיה, פרס וולף, האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, פרס ישראל, פרס א.מ.ת
תרומות עיקריות
גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים

אברהם הֶרְשְׁקוֹ (נולד ב-31 בדצמבר 1937) הוא ביוכימאי ישראלי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004, ביחד עם אהרן צ'חנובר ואירווין רוז "על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים".

פרופ' הרשקו חולל מהפכה בהבנת מנגנוני הוויסות של תהליכים תוך-תאיים. בגילויו העניק פרופ' הרשקו מפתח להערכת מעורבותה של מערכת פירוק החלבונים בגרימת מחלות שונות, וקידם את הדרך למניעתן של מחלות אלו ולריפוין. 

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם הרשקו נולד בעיירה קרצג במחוז יאס-נאג'קון-סולנוק שבהונגריה לשושנה, בת לבית ווּלץ, ולמשה הרשקו. אביו היה מורה בבית הספר היהודי. בזמן מלחמת העולם השנייה נלקח אביו לעבודות כפייה בצבא ההונגרי ונפל בשבי הסובייטי, ובמשך שנים לא ידעה משפחתו מה עלה בגורלו. הרשקו נכלא עם אמו ואחיו בגטו שהוקם בפרוורי עירו, ואחר כך הם הועברו לגטו סולנוק. לאחר פירוק הגטו ושליחת רוב יהודיו לאושוויץ, נשלחו הרשקו ומשפחתו למחנה ריכוז באוסטריה. לאחר המלחמה שבו לביתם ואף אביו חזר מהשבי. ב-1950, כאשר היה אברהם בן 12, עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בירושלים.

בשנת 1965 קיבל תואר דוקטור לרפואה, ובשנת 1969 תואר דוקטור לפילוסופיה במדעי הרפואה, שניהם מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית. באוטוביוגרפיה שלו, שנכתבה לרגל קבלת פרס נובל, ציין ארבעה מורים שהשפיעו עליו לבחור במחקר בביוכימיה: ישעיהו ליבוביץשלמה הסטריןארנסט ורטהיימר ויעקב מגר. לאחר לימודיו שירת בצה"ל כרופא, ולאחר שירותו הצבאי, יצא לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. לאחר שובו לישראל (1972), הצטרף לסגל הפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה. הוא מכהן כפרופסור במכון רפפורט למחקר במדעי הרפואה.

בשנת 1976 הצטרף אהרון צ'חנובר, אז תלמיד מחקר, למעבדתו של הרשקו. המחקר שערכו השניים, יחד עםאירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה, זיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה כעבור יותר מעשרים שנה. במחקר זה גילו ותיארו את מערכת האוביקוויטין, האחראית לפירוק חלבונים בתוך התא, והביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות.

הרשקו נשוי ליהודית ואב לשלושה בנים. אחיו, חיים הרשקו, הוא פרופסור להמטולוגיה.

רקע למחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרופסורים הרשקו וצ'חנובר זכו בעבר בשורה ארוכה של פרסים, ביניהם פרס ישראל בחקר הביולוגיה ופרס לסקר. הפרסים ניתנו להם על גילוי מערכת האוביקוויטין האחראית לפירוקם של חלבונים בגוף החי. בניגוד לתהליך היווצרותם של החלבונים, תהליך פירוקם לא זכה למחקר רב עד שנות השבעים, בין השאר משום שחשיבותו לא הובנה עד אז. כיום, תקלות במנגנון פירוק החומרים מביאות להתפתחותן של מחלות קשות כגון סרטן צוואר הרחםסרטן הדם וסיסטיק-פיברוזיס.

בשנים 1980 - 1987 גילו שני החוקרים כי את תהליך פירוק החלבונים מתזמנת מולקולה קטנה המשמשת כ"תג המוות" של החלבון. מולקולה זו, הקרויה "אוביקוויטין", נצמדת לחלבון ובכך מבשרת לו שסופו הגיע. "נשיקת המוות" של האוביקוויטין מעוררת את תהליך השמדתם של החלבונים שסומנו. בתהליך האמור שותפים שלושה סוגי חלבונים - זה המצמיד את "תג המוות" לחלבון המועמד להשמדה; האוביקוויטין, המסמן את אותו חלבון המועמד למוות; והחלבון המבצע את ההשמדה. הבנת מערכת האוביקוויטין פתחה דלת לפיתוחן של תרופות המתקנות את המנגנון האמור, וכך פועלות נגד המחלות השונות הקשורות בו. ואכן, בעקבות גילויה של מערכת זו עוסקות חברות שונות, ביניהן "פייזר", בפיתוח תרופות המבוססות על התגלית. חברה ישראלית בשם פרוטאולוג'יקס עובדת על פיתוחה של תרופה לאיידס, שגם היא מבוססת על תגלית זו.

תרופה המיוצרת על ידי החברה האמריקנית "מילניום" ומיועדת לטיפול בסרטן מסוג מיאלומה, כבר קיבלה בארצות הברית את כל האישורים הדרושים לשימוש בה.

פרסים ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת חתני פרס נובל לכימיה לשנת 2004. מימין לשמאל (יושבים): אהרון צ'חנובר, אברהם הרשקו ואירווין רוז

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אברהם הרשקו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]