גלן תיאודור סיבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלן תיאודור סיבורג
Glenn Theodore Seaborg
Glenn Seaborg - 1964.jpg
לידה 19 באפריל 1912
אישפמינג (אנ'), ארצות הברית
פטירה 25 בפברואר 1999 (בגיל 86)
לה פאייט (אנ'), ארצות הברית
ענף מדעי כימיה
מקום מגורים ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט ג'ורג' ארנסט גיבסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט ג'ון גופמן, Roger Batzel, Arthur Wahl, קנת סטריט, Vera Kistiakowsky, Leon O. Morgan, Rodney H. Banks, Gerhart Friedlander עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לכימיה (1951)
  • מדליית הזהב של המכון האמריקאי לכימאים (1973)
  • אות מסדר כוכב הקוטב (1992)
  • פרס וניבר בוש (1988)
  • מדליית קלארק קר (1986)
  • מדליית יובל המאה (1956)
  • פרס וושינגטון (1965)
  • ההרצאות לזכר סילימאן (1956)
  • פרס וילארד גיבס (1966)
  • היכל התהילה הלאומי לממציאים (2005)
  • המדליה הלאומית למדעים (1991)
  • Swedish American of the Year (1962)
  • מדלית ג'ון סקוט (1952)
  • לגיון הכבוד (1973)
  • מדלית פריסטלי (1979)
  • מדליית פרנקלין (1963)
  • מדליית פרקין (1957)
  • פרס אנריקו פרמי (1959, 1959)
  • פרס האגודה האמריקנית לכימיה בכימיה טהורה (1947)
  • עמית האגודה האמריקאית לקידום המדע
  • חבר זר של החברה המלכותית
  • עמית הוועדה למחקר סקפטי
  • עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית
  • George C. Pimentel Award in Chemical Education
  • פרס צ'ארלס לתרופ פרסונס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Helen L. Seaborg (194225 בפברואר 1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים David Seaborg עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
התגליות בתחום הכימיה של היסודות הטרנס-אורניים. גילוי יסודות רבים, בהם פלוטוניום (והאיזוטופ שלו Pu-239), אמריציום, קיריום, ברקליום, קליפורניום, איינשטייניום, פרמיום, מנדלביום ונובליום.
חתימה Glenn T Seaborg signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גלן תיאודור סיבורגאנגלית: Glenn Theodore Seaborg, בשוודית: Glenn Teodor Sjöberg; ‏19 באפריל 1912 - 25 בפברואר 1999) היה כימאי אמריקאי ממוצא שוודי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1951 (במשותף עם אדווין מקמילן), "על התגליות בתחום הכימיה של היסודות הטרנס-אורניים". הוא מוכר בעיקר בזכות עבודתו בגילוי ותיאור תכונות של רדיואיזוטופים רבים ובשל חלקו בגילוי יסודות רבים, בהם פלוטוניום (והאיזוטופ שלו Pu-239), אמריציום, קיריום, ברקליום, קליפורניום, איינשטייניום, פרמיום, מנדלביום ונובליום.

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבורג נולד באישפמינג, מישיגן בשנת 1912. בשנת 1934 סיים תואר ראשון באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) ושלוש שנים מאוחר יותר, ב-1937, קיבל את הדוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. הוא המשיך את מחקריו בברקלי בתחילה במשרת פוסט-דוקטורט ולאחר מכן כחבר סגל במחלקה לכימיה, בשנת 1945 התמנה לפרופסור. בין השנים 1942 ו–1946, עבד סיבורג באוניברסיטת שיקגו, שם עסק במחקר גרעיני, כימי ופיזיקלי, הקשור לפרויקט האנרגיה האטומית של ארצות הברית. בשנת 1958 התמנה לנשיא אוניברסיטת ברקלי.

סיבורג מונה על ידי הנשיא קנדי לתפקיד יושב ראש הוועדה לאנרגיה אטומית בשנת 1961 והחזיק בו עד 1971. לאחר מכן חזר לברקלי כדי לנהל שם את מעבדת לורנס.

בסוף שנת 1998, בעודו בבוסטון במסגרת פגישה של האגודה האמריקנית לכימיה, סבל סיבורג משבץ, דבר שגרם למותו שישה חודשים מאוחר יותר, ב-25 בפברואר 1999, בביתו בלפאייט.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבורג זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1951, יחד עם הפיזיקאי האמריקאי אדווין מקמילן, על "מנהיגותם בפיתוח הכימיה הגרעינית והאנרגיה האטומית", ובשנת 1959 קיבל את פרס אנריקו פרמי.

סיבורג זכה במדליית פרקין לשנת 1957.

בשנת 1991 זכה במדליה הלאומית למדעים.

בשנת 1997 הודיעו ב"איחוד הבינלאומי לכימיה טהורה ושימושית" כי היסוד בעל מספר אטומי 106 יכונה על שמו – סיבורגיום (Sg). הייתה זו הפעם הראשונה בה נקרא יסוד כימי על שמו של אדם בעודו בחיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גלן תיאודור סיבורג בוויקישיתוף


Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.