איליה פריגוז'ין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איליה פריגוז'ין
Ilya Viscount Prigogine
1917 –‏ 2003
Ilya Prigogine.jpg
תרומות עיקריות
על תרומתו לתרמודינמיקה שלא במצבי שיווי משקל.
נתונים נוספים
ענף מדעי ביוכימיה
נולד 25 בינואר 1917
נפטר 28 במאי 2003 (בגיל 86)
ארצות מגורים בלגיה
פרסים והנצחה

חתן פרס נובל לכימיה בשנת 1977
מדליית רמפורד

הערות

יהודי

איליה פריגוז'ין (Ilya Viscount Prigogine‏, ‏12 בינואר 191728 במאי 2003) היה פיזיקאי, כימאי ומתמטיקאי בלגי-יהודי וזוכה פרס נובל בכימיה לשנת 1977 בזכות עבודתו על מבנים מפזרים, מערכות מורכבות ואי-הופכיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריגוז'ין נולד במוסקבה ב-1917, מספר חודשים לפני המהפכה הבולשביקית. אביו, רומן פריגוז'ין, היה מהנדס כימי במכון הטכנולוגי של מוסקבה, ואימו פסנתרנית. משפחתו לא אהבה את המערכת הסובייטית ועזבה את רוסיה בשנת 1921. הם נדדו בתחילה לגרמניה וב-1929 עברו לבלגיה, מקום בו זכה פריגוז'ין באזרחות בשנת 1949.

פריגוז'ין למד באוניברסיטה החופשית של בריסל. בשנת 1947 הוא התמנה כפרופסור לכימיה באוניברסיטה זו. בהמשך הוא נתמנה כמנהל המרכז למכניקה סטטיסטית ותרמודינמיקה באוניברסיטת טקסס באוסטין ועמד בראש מכון סולווי בבריסל. שימש כעורכו של Foundations of Physics, כתב עת בפיזיקה העוסק בבעיות יסוד העומדות בפני הפיזיקה המודרנית.

בשנת 1977 זכה פריגוז'ין בפרס נובל לכימיה על עבודתו בתחום התרמודינמיקה של מערכות הרחוקות משיווי משקל, שפורסמה לראשונה בשנת 1955 בספרו "תרמודינמיקה של תהליכים לא-הפיכים".

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריגוז'ין ידוע בעיקר תודות להגדרה שלו של מבנים מפזרים והתפקיד שלהם במערכות תרמודינמיות שנמצאות רחוק משיווי משקל, תגלית שבזכותה זכה בפרס נובל בכימיה לשנת 1977. בקיצור, פריגוז'ין הראה שייבוא ופיזור של אנרגיה לתוך מערכת כימית יכולה להפוך את המיקסום של האנטרופיה, תהליך שמתרחש כתוצאה מהחוק השני של התרמודינמיקה.

דבר זה מוביל להגדלת האנטרופיה במערכת הכללית יותר (שמכילה את המבנה המפזר), בהתאם לחוק השני של התרמודינמיקה. המערכות המפזרות תלוית בזרימת אנרגיה אל ומתוך המעטפת של המערכת כדי לשמור על הארגון הפנימי שלהן - כלומר כדי ולשמור על המצב האנטרופי הנמוך שלהן.

התאוריה של מבנים מפזרים הובילה למחקרים פורצי דרך על מערכות בעלות ארגון עצמי כמו גם במחקר פילוסופי אודות היצירה של סיבוכיות בישויות ביולוגיות ובמחקר אחר תפקידו של הזמן בייצור תהליכים בלתי הפיכים וביצירת סדר במסגרת מדעי הטבע.

רבים רואים בעבודתו של פריגוז'ין כגשר בין המדעים לבין מדעי החברה. יחד עם רוברט הרמן, פרופסור מאוניברסיטת טקסס באוסטין, הוא פיתח את הבסיס למודלים של זרימת שני נוזלים, מודל תחבורה עבור רשתות עירוניות, תוך שימוש בעיבוי בוז-איינשטיין לתחום הנדסת תחבורה. זאת במקביל למודל שני נוזלים במכניקה סטטיסטית קלאסית. הפורמלית שלו של התארגנות עצמית שימשה "כגשר זמני" בין תורת המערכות הכלליות לבין תרמודינמיקה.

לדעת פריגוז'ין הפיזיקה סובלת מ-3 פרדוקסים, האחד הוא פרדוקס הזמן שבו למרות שאנו מכירים תהליכים אי-הופכיים בזמן, משוואות יסוד של הפיזיקה הן הופכיות. פרדוקס הקוונטים שבו פונקציית הגל המתארת חלקיק "קורסת" בעקבות מדידה והופכת למצב מוגדר יותר שאינו הפיך, ואשר משוואות תורת הקוונטים אינן מתארות את התרחשותו, ופרדוקס הייקום שבו המשוואות של איינשטיין נותנות לייקום מצב התחלתי. אלא שרגע הבריאה הוא רגע סינגולרי שאינו מובן במשוואות. [1]

בספר "סדר מתוך הכאוס" טענו פריגוז'ין וההיסטוריונית איזבלה סטנגר כי הפיזיקה משועבדת לנוסחאות המכניסטיות שבהן אין אי-הופכיות בזמן. הספר נקרא במקור הצרפתי "הברית החדשה" ואמור להיות מנוגד להשקפה של הביולוג ז'אק מונו, שגרס כי הברית הישנה בין האדם לטבע נשברה. ההיסטוריה מלאה תופעות אי-הפיכות שמשנות אותה, ואילו משוואות הפיזיקה הן הופכיות. לדעת פריגוז'ין קיום של מושג זמן בפיזיקה יוביל למושג זמן בביולוגיה וזה יוביל למושג זמן במדעי החברה. דבר זה ידגים לדעתו כי האדם הוא חלק מהיקום.[2]

עבודותיו בשנותיו האחרונות התמקדו בתפקיד המתמטי של דטרמיניזם במערכות לא לינאריות ברמה הקלאסית וברמה הקוואנטית.

בתחילה נשא לאישה את המשוררת הבלגית הלנה יופה, וב-1945 נולד להם בן. לאחר גירושיהם, נשא ב- 1961, את הכימאית הפולנית מריה פרוקופוביץ' ובשנת 1970 נולד להם בן.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תרמודינמיקה של תהליכים לא-הפיכים, 1955
  • סדר מתוך הכאוס (Order out of Chaos: Man's new dialogue with nature (1984, יחד עם ההיסטוריונית Isabelle Stengers ספר שבו דן פריגוז'ין באפשרות לגשר בין שתי התרבויות של עולם המדע ומדעי החברה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]