אצבן
אֶצְבֹּן או אׇזְנִי[1][2] (בכתיב מלא: אצבון; אוזני) הוא דמות מקראית, בנו הרביעי של גד ונכדם של יעקב ושל זלפה שפחת לאה. לאצבן היו שישה אחים: צפיון, חגי, שוני, ערי, ארודי ואראלי.[3] למשפחתו של אצבן קראו משפחת האזני על שם שמו "אזני".[1][2]
שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במפקד שבספר במדבר אצבן נקרא אזני, וכך גם משפחתו, משפחת האזני.[1][2][4]
אצל השומרונים הוא נקרא אצבעון, . על פי זה אפשר לפרש את שמו מלשון אצבע, כסימן טוב למשפחה שנתברכה בעוד ילד. וכן יש שם אכדי הנקרא אֻבַנֻ (אובנו), שפירושו אצבע, סימן.[2]
ככל הנראה, השם אצבן הוא הנכון ולא השם אזני.[2]
השם אזני, הוא כנראה, קיצור חיבה של שם כמו אזניה או יאזניהו. יש הסוברים שהוא קשור לשם האכדי אֻזְנָנֻ, שפירושו בעל אזניים ארוכות.[2]
בתרגום השבעים הוא נקרא אזני.[2] ובפעם הראשונה שהשם מופיע הוא נקרא תצבן, משום שהאותיות א' ות' היו מתחלפות.[5]
במדרשים ובחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר הישר מסופר שאמו של אצבן נקראה עוצית, והיא הייתה אשתו של גד.[6]
בספר היובלים אצבן נקרא "אזון".[7]
רש"י אומר שאזני הוא אצבן ושהוא אינו יודע מדוע משפחתו לא נקראה על שמו הראשוני.[8]
לפי דעת מקרא, אצבן נקרא גם אזני משום צורת אזנו כשהוא נולד.[9]
יש הסוברים שאזני זה לא שם אלא שם ייחוס, מפאת היוד בסופו של שמו, כך גם ארודי, ערי ואראלי.[10]
יש מדרש האומר שאצבן נקרא אצבן ואזני משום ש”שמע אזני דבריו של אהרן והאזין לתוכחתו. ולכך קראו אזני. מיד חזר בתשובה ועשה צביונו של השם. לכך קראו אצבן” [11]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק ט"ז
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 ראו אנציקלופדיה מקראית כרך א
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק ט"ז
- ^ ראו עולם התנ"ך - דברי הימים א' עמ' 87
- ^ ראו ביקורת נוסח המקרא, עמ' 195
- ^ ספר הישר (מדרש), טקסט דיגיטלי באתר ספריא
- ^ ספר היובלים/מד, באתר he.wikisource.org
- ^ רש"י על במדבר, כ"ו, ט"ז
- ^ דעת מקרא על במדבר, כ"ו, ט"ז
- ^ ראו עולם התנ"ך - במדבר עמ' 159
- ^ ראו תורה שלמה פרשת ויגש
