שעמום
'שיעמום הוא רגש שלילי שקיים אצל מרבית היונקים ונובע מחוסר עניין בגירויים הפיזיים והרגשיים באותו רגע.
זהו רגש לא נעים, אשר מתעורר באדם כאשר אין לו עניין בעולמו הפנימי והחיצוני[1]. בהתאם לכך, השיעמום הוא מצב של אדישות או אפתיה החודר לתודעה כאשר האדם חש כי אין שום דבר מעניין או משמעותי לעשות[2]. הביטוי החיצוני לשיעמום הוא בדרך כלל ירידה בתנועתיות ולעיתים בהייה בעצם מסוים.
השיעמום מלווה לעיתים קרובות בתחושת דיכאון ובחוסר אנרגיה ויוזמה[1].
גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיעמום פחות מושפע מגורמים חיצוניים כמו מידת ההיכרות עם גירוי מסוים, הוא תלוי יותר באיכות האינטראקציה בין האדם לסביבה[2]. שיעמום מתרחש במצב שבו יכולת האדם עולה על דרישת הפעילות שבה הוא עוסק[3].
נפילות קשב קצרות יכולות להוביל לשיעמום[4] והוא יכול להיווצר גם מחדגוניות בפעילות ובגירויים.
נראה שקיימים גם הבדלים בין אישיים בנוגע לנטייה לשיעמום. עד גיל ההתבגרות ילדים מסוימים מפתחים מבנים של קשב ופעילות המאפשרים להם להיות נרגשים ומעורבים בפעילויותיהם, בעוד שאחרים מפתחים הרגלים של חוסר מעורבות המובילים לדפוסים של חשיבה והתנהגות המאופיינים על ידי שיעמום ואפתיה[2].
חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השערה מקובלת היא שתפקידה האבולוציוני של תחושת השיעמום היא יצירת דחף להכרת הסביבה, לשיפור התנאים המאפשרים הישרדות ולמניעת סטגנציה. פסיכולוגים וחוקרים טוענים כי שיעמום מאפשר לאדם לחפש ולגלות מה מעניין אותו ומהנה עבורו, ובכך מתאפשר גם פיתוח של דמיון ויצירתיות, תחושת אוטונומיה, ויכולת להסתמכות עצמית[5].
הנאה יכולה להפוך לשיעמום אם האדם לא יחפש אתגרים חדשים. מכאן שכדי לשמור על ההנאה ולהימנע משיעמום האדם מוכרח להתפתח[3].
סכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיעמום נחשב לאחד המצבים הפחות רצויים עבור חיי היום יום[2]. שיעמום קיצוני וממושך מהווה איום על שפיות הדעת. הפסיכיאטר ויקטור פראנקל טוען שהאדם המודרני שיש בידו את האמצעים, אך איבד את התכלית, סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות שהוא מכנה בשם "ריק קיומי", שהסימפטום הראשי שלה הוא השיעמום. אנשים משועממים נוטים לחוש חוסר סיפוק, פסיביות, בדידות, עצבות והערכה עצמית נמוכה[2].
הימנעות משיעמום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסבירות להיווצרות של שיעמום פוחתת ככל שלאדם יש יותר אפשרויות לעבד מחשבות, רגשות וזיכרונות באופן פעיל ותכליתי[2]. בהתאם לכך, חינוך לפנאי יכול לעזור לאדם לנצל את זמנו כך שיוכל להימנע מתחושת שיעמום במסגרת חייו האישיים.
שרבוט למשל, יכול לשמש להפגת שיעמום.
סוגים של שיעמום[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיעמום מסווג לרוב לאחד מארבעה סוגים, אם כי לאחרונה חוקרים טוענים כי הצליחו להגדיר סוג חמישי של סיווג[6]:
- עוררות נמוכה ורגש חיובי
- עוררות גבוהה במקצת ורגשות שליליים
- חיפוש אקטיבי לסיום השיעמום ורגשות שליליים
- אי שקט משמעותי ורגשות שליליים עד אגרסיביים
- תחושה כללית של אפאתיה, היכולה להופיע גם תוך כדי ביצוע פעולה הדורשת תשומת לב, ואינה כרוכה בנטייה לאלימות או בעוררות גופנית
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- און, ג., מהו שעמום קיומי ומתי הוא מופיע?, באתר פסיכולוגיה עברית, 2021
- יורם שורק, ההיסטוריה והפסיכולוגיה של השעמום, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10")
- יהונתן זילבר, סתם עוד כתבה משעממת, באתר ynet, 30 בספטמבר 2011
- הגרדיאן, חוקרים מזהירים: לשעמום השפעה הרסנית על בני האדם, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2012
- הסדנה להיסטוריה חברתית, משעמם - הסדנה להיסטוריה חברתית, באתר הארץ, 30 ביוני 2015
נטע אלכסנדר, מתי ואיך התחיל המין האנושי להשתעמם, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2017
שעמום, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
- ^ 1 2 3 4 5 6 By Csikszentmihalyi, Mihaly - BOREDOM. Kazdin, Alan E. (Ed), (2000). Encyclopedia of psychology, Vol. 1., (pp. 442-444). Washington, DC, US: American Psychological Association; New York, NY, US: Oxford University Press, xiv, 495 pp
- ^ 1 2 אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן (2004). לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת.
- ^ Cheyne, J. A., Carriere, J. S., & Smilek, D. (2006). Absent-mindedness: Lapses of conscious awareness and everyday cognitive failures. Consciousness and cognition, 15(3), 578-592.
- ^ Olivia Goldhill, Psychologists recommend children be bored in the summer, 2016, Quartz
- ^ גלי וינרב, מחקר בגרמניה: זן חדש ונפוץ להחריד של שיעמום אנושי, באתר nrg, 3 בפברואר 2014
| רגשות | |
|---|---|
| |
| מצב רוח • אפקט |
