עגה צה"לית

בעגה צהלית: החייל חובש קפלס"ט ועוטה שכפ"ץ. הציוד שנושא החייל משופצר, לכן החייל מדוגם ומכאן שהחייל ראוי לח"ח.

עגה צה"לית היא ניב של השפה העברית הנפוץ בקרב חיילי צה"ל.

לניב זה תפוצה רחבה, בעיקר בקרב אנשי כוחות הביטחון, כגון חיילי צה"ל בשירות סדיר ובמילואים, שוטרי משמר הגבול וכדומה, אך גם בקרב חיילים משוחררים, ואפילו בקרב דוברי עברית שאין להם קשר לשירות צבאי. השפעתו של הניב על העברית המודרנית רבה.

הבלשן רוביק רוזנטל טוען כי ניב זה הוא בעל מאפיינים של סוציולקט.

קיצורים

המאפיין הבולט ביותר של העגה הצה"לית הוא קיצור אורך המשפט. מטרה זאת מושגת במספר אופנים:

האופן המקובל הוא שימוש בראשי תיבות: ש"ג, נגמ"ש, מש"ק הן מהמילים המקובלות בניב הצה"לי, וכולן ראשי תיבות. למעשה, כמעט כל שמות התפקידים בשרשרת הפיקוד מוגדרים בראשי תיבות: מ"כ, מ"מ, מ"פ, מג"ד, מח"ט, מאו"ג ועוד. תופעה זו חלחלה גם לתקשורת הציבורית. כך, למשל, ניתן למצוא באתר "nrg" את הכותרת: "אישום: שוטר מג"ב הבריח מאות שב"חים", שבה נעשה שימוש כפול בראשי תיבות.

דוגמה נוספת היא המילה אמל"ח שהיא ראשי התיבות של "אמצעי לחימה".

לעיתים חדרו ראשי התיבות עמוק כל כך ששוב אין יודעים החיילים כי מדובר בראשי תיבות. כך למשל הדרגה סמל (במקורה ראשי תיבות של "סגן מחוץ למניין", המקבילה למונח הלועזי NCO – Non Commission Officer); או העזר להצגת מפות, המוכר כ"תלק", נגזר למעשה מהשימוש המרכזי הנעשה בו "תדריך לפני קרב" או "תוכנית לקרב".

נדבך נוסף לתופעה הוא הפיכת ראשי התיבות למילה העומדת בפני עצמה. למשל, ניתן למצוא "פח"ע" כראשי תיבות של פעילות חבלנית עוינת, ומכאן כשם תואר – "איום פחעי", או קד"ר כראשי תיבות של קליטה דרך הרגליים, וכפועל, "יקדר".

אופן נוסף בו נוהג הניב הצה"לי לקצר את אורך המשפט הוא שימוש בהלחם בסיסים:

• המילה "שיפצור" היא הלחם של המילים שיפור צורה.
• שמו של פריט ציוד הלחימה "שכפוד" הוא הלחם של השם "שכפ"ץ" (ראשי תיבות- שכבת פיצוץ, מעין מעטה המכסה את גופו של הלוחם ומגן עליו) והשם "אפוד".

עוד אמצעי מקובל הוא גזירת פעלים משמות על ידי שימוש בתבניות האופייניות לבניין פיעל:

• מהשם "נצנץ" (אמצעי איתות) נגזר הפועל "לנצנץ" (שפירושו להופיע באופן לא סדיר לביצוע מטלות).
• מהשם "תחמושת" נגזר הפועל "לתחמש".
• מהשם "שיפצור" נגזר הפועל "לשפצר".

צורה לא-תקנית הקיימת בניב הצה"לי היא הוספת הסיומת "- ִים" לשמות עצם קיבוציים לציון ריבוי:

• הצורה "נשקים" מופיעה בניב הצה"לי במקום הצורה התקנית "כלי נשק".
• הצורה "ציודים" מופיעה בניב הצה"לי במקום הצורה התקנית "פריטי ציוד".
• הצורה "רכבים" במקום "כלי רכב" שלידתה בעגה הצה"לית חדרה ללשון הדיבור האזרחית ונהוגה היום בשפה ובאמצעי התקשורת.
• הצורה "מידעים" מופיעה בניב הצה"לי, מוכרת בצירוף "מידעים מודיעיניים", בניגוד לצורה התקנית "ידיעות מודיעיניות".

גם צורה זאת נמצאת בשימוש מחוץ לניב הצה"לי, כך למשל כותב שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי: ”...עוד טוען המבקש כנגד טיב המידעים המודיעיניים שהונחו בפני בית-משפט קמא...”.

שאילת מילים מרשת הקשר

ייחודית לעברית בניב צה"לי היא שאילת מילים מאופן הדיבור ברשת הקשר (המכונֶה נדב"ר – "נוהל דיבור ברשת רדיו"). הנדב"ר הוא למעשה ניב נפרד של השפה העברית, בעל כללים ברורים, שחלקם זולגים לעברית הצה"לית שאינה ברשת הקשר:

• הכינוי למקרה של חטיפת חייל, "חֲנִיבַּעַל", חדר לניב הצבאי מהשימוש ברשת הקשר, ומשם אף לתקשורת הממוסדת. כך, למשל, פרסם העיתון "הארץ" את הכותרת "למה לא תאמר בגלוי שאתה מצדד ב'נוהל חניבעל'?".
• הכינוי "קודקוד" לקצין בעל תפקיד פיקודי נפוץ גם מחוץ לרשת הקשר, אך מקורו משם. גם כאן חדר הערך לעיתונות המרכזית, כך, למשל, כותב העיתון "ישראל היום": "כמובן, לשום פגישה בין 'קודקודים' מדיניים לא מובטחת הצלחה מראש, אבל...".

שימוש בסיומות

מקובל לאפיין מקומות וחיילים על ידי הוספת סיומות לשמות:

הסיומת "־ִיָּה" קשורה למשקל "קִטְלִיָּה" (כמו נגריה, סנדלריה, נפחיה) ומאפיינת מקומות עבודה:

• מקום לאחסון נשק מכונה "נִשְקִיָּה".
• מקום לאחסון רעל מכונה "רַעֲלִיָּה".
• מקום שעליו מפקד קמ"ן (ראשי תיבות של קצין מודיעין) מכונה קַמָּ"נִיָּה.
• מחסנו של הרס"פ (ראשי תיבות של רב סמל פלוגתי – גורם פיקודי ברמה הפלוגתית האחראי על הלוגיסטיקה) מכונה רס"פיה.
• מחלקה בכלא שש שבה חבושים קצינים ונגדים קיבלה את השם "קציניה".
• בבסיסי הדרכה, משרדו של המד"ר (מדריך ראשי) מכונה מד"ריה.

הסיומת הלועזית "־ִיסט" (ist) מאפיינת בדרך כלל בעלי תפקידים, אבל לא רק אותם:

• חייל המפעיל מקלע מסוג "נגב" נקרא "נגביסט".
• חייל המפעיל מקלע מסוג "מאג" נקרא "מאגיסט".
• חייל המפעיל רובה צלפים מסוג "בַּארט" נקרא "בַּארטיסט".
• חייל המרבה להשתמש באישורים רפואיים לצורך אי ביצוע מטלות (האישורים הללו מכונים "פטור" ביחיד ו"פטורים" ברבים) נקרא "פְּטוֹריסט".
• חייל שמתנהג כאָחוּז הֶלֶם נקרא "שוֹקיסט".
• חייל שמבצע פעילות חשאית או מסווגת שאינו יכול לפרט עליה נקרא "שׁוּשׁוּאיסט".
• חייל שמשרת בשקם נקרא "שֶקֶמיסט".

הסיומת היידית (מקורה בסלאבית, וחדרה גם לעברית המדוברת) "־ניק" משמשת לגזירת בעל תכונה:

• חייל בעל "פז"ם" (ראשי תיבות של פרק זמן מינימלי, הזמן שבילה החייל בצבא) יכונה "פז"מניק".
• חייל הממלא תפקיד שאינו קרבי ("ג'וב") יכונה "ג'ובניק".
• חייל שמשרת בחיל רגלים יכונה "חי"רניק".
• חייל שמשרת בחטיבת כפיר יכונה "כפירניק".
• חייל שמשרת כמפעיל ציוד מכני הנדסי (צמ"ה) יכונה "צמ"הניק" (מבוטא "צמייניק").
• חייל המשרת במשמר הגבול נקרא מג"בניק.
• חייל המשרת קרוב יחסית למקום מגוריו ("קל"ב" – "קרוב לבית"), מכונה "קל"בניק".

שימוש בסיומת הסלאבית "־צ'יק" לציון השתייכותו של חייל ליחידה מסוימת:

• חייל המשרת בחטיבת גולני מכונה "גולנצ'יק". גם כינוי זה חדר לתקשורת המרכזית. כך, למשל, מתאר העיתון "מעריב" את ראש עיריית לוד, אילן הררי: "הררי הגיע ללוד באפריל 2007 על תקן הגולנצ'יק שיציל את העיר".
• חייל המשרת ביחידת מורן מכונה "מורנצ'יק".

סיומת "־ץ" לפעולות מסוימות, באות להדגיש את הפן הצבאי שבפעולה:

• "להתעפץ" משמעותו להתעייף צבאית.
• "לניילץ" משמעותו לעטוף בניילון למטרות צבאיות.
• "להנפיץ" – להמציא משימה צבאית.

חדירת שפות זרות

קיימת נטייה לעברת מושגים משפות אירופיות:

• למשל, המילה המקובלת בעברית שאינה־צבאית "אינטנסיביות" הפכה בשפה הצבאית ל"עצימות".
• המילה המקובלת בשפה הלא־צבאית "טרמינולוגיה" הפכה בשפה הצבאית ל"המשגה".

למרות זאת, קיימת גם תופעת שאילת מילים משפות אירופאיות:

• מסטינג (באנגלית: mess tin), קערית פח בעלת ידית מתקפלת, לשימוש בתור כלי אוכל בתנאי שדה.
• גנרל, שפירושה מפקד בכיר.
• שמות של כלי נשק או כלי רכב, כגון מאג, האמר; כולל הטיות שלהם, למשל מאגיסט.

מילים רבות ממקור ערבי חדרו לניב הצבאי:

• "ווַסָאח", שפירושה "לכלוך" בערבית, משמשת בניב הצבאי כעשיית רושם בלתי מוצדקת.
• "סְחְלֶה", שמקורה בערבית מרוקנית ומשמעותה דומה, משמשת ככינוי גנאי בניב הצבאי.
• "מוּהַנְדֶס" הוא כינוי רווח לחייל המשרת בחיל ההנדסה הקרבית, כשמו הערבי של המקצוע.
• "לְדַרְבֶּק" הוא פועל מוכר בעגה הצבאית כחלק מהצירוף "לדרבק נס", שפירושו טחינת קרח בכתישה לצורך הכנת קפה במתכון ייחודי. צורה זו קרובה מאוד לשורש הערבי ד-ר-ב שפירושו "להכות", מקובל בסלנג העברי בצורת הציווי "אודרוב" (הכה!).

ירושה מימי ההגנה

ראשי תיבות רבים – מ"כ, מ"מ, מ"פ ומג"ד למשל – הגיעו לצה"ל בירושה מארגון ההגנה, שבו לא היו נהוגות דרגות (כגון רב"ט, סגן, רס"ר או אלוף) אלא רק כינויים המתארים את תפקידו של החייל או המפקד. ראשי תיבות אלו נשארו בשימוש שוטף עקב החשיבות של בעלי תפקידים אלו בצה"ל.

משקלים אופייניים

המשקל "קַטֶּלֶת", המאפיין מחלות, נפוץ בניב:

• "סַגֶּמֶת" מציין תופעה שבה קצינים שזה עתה הוכשרו, היינו קצינים בדרגת סגן משנה (סג"ם), מפגינים את היותם קצינים יתר על המידה.
• "קַשְקֶשֶת" לציון תופעה של דיבור יתר. ההיסוי "חדל קשקשת ברשת" הוא מהביטויים הצה"ליים המפורסמים ביותר. פירושו: קריאה להפסיק את השימוש ברשת הקשר שלא לצורך צבאי מיידי ("צורך מבצעי"). על דרך הביטוי הזה העלה אתר ynet את המדור "קשקשת ברשת" העוסק ברשת האינטרנט.

בהשפעת רשת הקשר נפוץ המשקל "מְקֻטֶּלֶת" לתיאור שמות:

• חופשה המסתיימת במוצאי שבת (בניגוד לאופן המקובל שבו חופשה מסתיימת בבוקרו של יום ראשון) נקראת "מְקֻצֶּרֶת".
• "מפה" תיקרא לעיתים "מְצֻיֶּרֶת".

שאילת מושגים

שאילת מושגים מתורת הלחימה להקשרים שאינם לחימה ממש היא תופעה נפוצה:

• "יישור קו", ביטוי מתורת הלחימה שפירושו ריצה בשורה ישרה בזמן ההסתערות, נפוץ בעגה הצבאית מחוץ לשדה הקרב, ואף בתקשורת, כך למשל כותב האתר ynet: אולמרט לא יפטר את לבני - אם תיישר איתו קו.
• "יצא מהתו"ל" – כלומר יצא מתורת הלחימה, היא המקבילה הצה"לית לביטוי "אבד עליו הכלח". במשמעותו המקורית מתייחס הביטוי לתרגולות שבמהלך עדכון תורת הלחימה מופסק השימוש בהן. בהשאלה מוסב הביטוי גם על בעלי תפקידים, ציוד וכדומה.

ככלל, דיבור מושאל נפוץ בעגה הצבאית, למשל:

• "נֶפֶל", מושג מתחום ההנדסה הקרבית המציין פצצה שלא התפוצצה, מושאל לציון חייל כושל.

ראשי תיבות מדומים

משום שהעגה הצה"לית מלאה ראשי תיבות, גם מילים ושמות שאינם למעשה ראשי תיבות נכתבים לעיתים כראשי תיבות בדיעבד. למשל הכינוי שניתן בצה"ל לטנק המערכה האמריקאי "פטון" (M60/M48), "מגח", אינו ראשי תיבות, אולם במקרים רבים ניתן לראותו מופיע כ'מג"ח', ויש רשימה ארוכה של ראשי תיבות מדומים ("מרכבת גיבורי חייל") המיוחסים לו. בדומה, למקלע הבלגי "מאג" (בצרפתית: Mitrailleuse d'Appui Général, מכונת ירייה לשימוש כללי), הנמצא בשירות צה"ל, "הודבקו" ראשי התיבות העבריים "מקלע אחיד גדודי", וגם שם זה מופיע לא אחת כ'מא"ג'. גם העזר תלק שעניינו מפורט מעלה זכה לראשי תיבות מדומים כגון תלוי ללא קיר, על דרך צורת ההצבה שלו בתדריכים.
תופעה זו זכתה להתייחסויות הומוריסטיות רבות אצל החיילים, כך למשל השם "מגח" זכה לראשי התיבות ההיתוליים "מוביל גופות חרוכות". או חיל השריון ששמו זכה לראשי התיבות המדומים "שבת ראשונה יוצאים והשאר נשארים".

ראשי תיבות שהפכו למילים

ישנם מקרים שבהם ראשי תיבות נהפכו למילים תקניות בשפה. המילה "סמל" הייתה במקור (בימי ההגנה) ראשי תיבות של "סגן מחוץ למניין" – תרגום של המונח האנגלי NCO ‏(Non-Commissioned Officer) שפירושו "מש"ק", "מפקד שאינו קצין".

תכנון שפה

עקב המבנה ההיררכי של הצבא, קורה לעיתים שהשפה הצבאית מוגדרת "מלמעלה", בפקודות מטעם הקצונה הבכירה:

• פקודה של סגן הרמטכ"ל הורתה להשיב את המושג "עליונות אווירית" על פני מחליפו "שלטנות אווירית".
• אותה פקודה הורתה להחליף את המושג "אפקט" ב"הישג נדרש".

ביטויים ומכתמים

הניב הצה"לי משופע ביטויים, מכתמים, מטפורות וכדומה, רבים מהם חדרו לעברית המודרנית, נציין כמה מהם:

• רב-סרן שמועתי – האנשה של תופעת השמועות שנפוצה במחנות הצבאיים בפרט, ובמדינת ישראל בכלל. מטפורה זו מופיעה גם בצורות אחרות, למשל: "סגן-אלוף שמועתי", למקרה של התפשטות קיצונית של השמועות, או "סגן-אלוף אמרו לי" למקרה של מופרכות מוחלטת של השמועות. כמתואר בערך, המטפורה הנ"ל נפוצה מאוד בעברית מודרנית.
• תסמונת השין גימל – כינוי גנאי לתופעה שבה הדרגים הבכירים מתנערים מאחריות ומטילים אותה על הדרגים הזוטרים. נפוץ בהשראת ליל הגלשונים.
• לשכב על הגדר – להקריב את האינטרסים של היחיד למען הכלל. הביטוי נוצר לאחר מלחמת ששת הימים בעקבות שני ציונים לשבח לחיילים בקרב אום-כתף (עזרא וישניא), ובקרב תל פאחר (דוד שירזי), שנשכבו על הגדר כדי שחבריהם יוכלו לפרוץ אל היעד תוך דריכה עליהם.
• אכלו לי, שתו לי – לעג לנטייה לתלונות בלתי פוסקות. קיצור של משפט המונה את כל סוגי ותחומי התלונות האפשריים. על דרך הביטוי הזה חיבר קובי אוז שיר בשם "אכלו לי, שתו לי" בביצועה של שרית חדד. גם בעיתונות הכלכלית נפוץ ביטוי זה, כך למשל, פרסם הפרשן הכלכלי של עיתון הארץ, נחמיה שטרסלר מאמר בשם "אכלו לי, שתו לי" המבקר את נטילת האחריות העצמית בקרב ישראלים. צירוף זה, מופיע גם בשירו של השרוט.
• עד מתי? - קריאת "עד מתי?" היא מנהג צבאי של חיילים בשירות סדיר שתאריך השחרור שלהם קרב, הנקראים "פז"מניקים". השאלה רטורית, שכן תאריך השחרור מצה"ל ידוע היטב לכל החיילים, ומטרתה להביע כיסופים ליום המיוחל. לעיתים נאמר הביטוי ברטן כאשר החייל סובל, ולרוב גם מוסיפים את מחזור הגיוס. לדוגמה, חייל שהתגייס במרץ 2009 יצעק "עד מתי מרץ 9?".
• הנפצה – משימה, לרוב קשה או סיזיפית, שאין מאחוריה היגיון או שהמטרה שלה לא נראית לעין בבירור. בהשאלה: המצאה חסרת שחר.
• מילים שנויות במחלוקת הן: "לגלח" או "לשטח" (ובשמות עצם: "גילוח" או "שיטוח"). משמעות מילים אלו היא החרבת אתר כלשהו עד היסוד.
  דוגמה: מפקד מסוים מצווה על פקודיו: "תגלחו לי את הכפר הזה".
• פק"ל קפה הוא מונח סלנג שמקורו בעגה הצה"לית, המתאר ערכה להכנת קפה בשטח.

בתרבות

בסרטים ותוכניות טלוויזיה המציגים את חיילי צה"ל נעשה שימוש בעגה הצה"לית (או בשיבושים שלה):

• בסרט "גבעת חלפון אינה עונה" מוצגת סצנה העוסקת בשיבושים של ראשי תיבות צבאיים. דוגמה: "קסל"ר אני הייתי כשאתה עוד היית בשא"ש עכשיו אני קמרשהלור"ל".
• סדרת הטלוויזיה "טירונות" מציגה את ההווי הצבאי ובין היתר עושה שימוש בניב הצה"לי. דוגמה: "המנטליות הסַמָּלִית הזאת, פרקש, השחיתה בך כל חלקה טובה".
• סדרת הטלוויזיה המונפשת הסאטירית הישראלית "מ.ק. 22": לדוגמה, סצנת הפתיחה של הסדרה מתייחסת לדרכי הפנייה המקובלות בניב. למשל: "אני לא אחי, ולא אח שלו, ולא אח שלי גיבור, ולא גבר!".

לקריאה נוספת

• מייק אלדר, שחק אותה סלנג צבאי, הוצאת פרולוג, 1994.
• דני כהן וזיו טל, נח יש רק בתיבה, הוצאת ליאור שרף - הפצות, 2004.
• רוביק רוזנטל, שירת הפזמניק: המילון הצבאי הלא רשמי, הוצאת כתר, 2015.

קישורים חיצוניים

• רוביק רוזנטל, ריח של בקו"ם, באתר nrg‏, 17 בדצמבר 2004
• מילון משפטי הצבא, באתר ynet, 9 בינואר 2005
• ישי פלג, ‏מלחמת השפה, בעיתון מקור ראשון, 23 בדצמבר 2018
• רוביק רוזנטל, צעיר פעור, דיסקית הפוכה וכאבים בעצם הפז"ם, באתר רב-מילים, אפריל 2022