תרמודינמיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תרמוכימיה)
מערכת תרמודינמית טיפוסית. חום עובר מדוד חימום למעבה והופך אנרגיית חום לעבודה

תרמודינמיקה היא ענף בפיזיקה הקלאסית העוסק בחקר האנרגיה, בתמורות שהיא עוברת בין מופעיה השונים וביכולתה לבצע עבודה. המחקר בתחום התרמודינמיקה מאפשר הבנה וניתוח התמורות והאנרגיות הטמונות בחומר, כמו חוֹם ואנטרופיה, תמורות שאי אפשר להבחין בהן או למדוד אותן בעזרת התצפיות המאקרוסקופיות; על ידי שימוש במעט נתונים ובכלים פשוטים, מעניק ענף זה של הפיזיקה יכולת ניתוח למערכות בהן הוא עוסק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאות ה־18 וה־19[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום התרמודינמיקה התפתח באופן אמפירי עקב חקר היעילות של מנועים ומכונות חום בהם נעשה שימוש מהמאה ה־18 ועד המאה ה־20. מדע זה התבסס בעיקר על עריכת תצפיות וניסוח משוואות לגדלים מאקרוסקופיים כמו לחץ, נפח וטמפרטורה – אף על פי שלא הייתה הבנה מלאה של מושגים אלה. חוקי התרמודינמיקה נוסחו כחוקים אמפיריים, כלומר: כמסקנה המכלילה תצפיות ניסיוניות, מבלי שניתן להן צידוק או הסבר יסודי יותר.

התורה האטומיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה־19 החלו מדענים דוגמת לודוויג בולצמן לפתח תורה קינטית של החום המסבירה את תופעות התרמודינמיקה באמצעות ההנחה שהחומר מורכב מחלקיקים קטנים, הנקראים אטומים, למשל, המודל של גז אידיאלי דליל הוא אוסף כדורים קופצניים וקטנים הנעים במהירות לכל עבר, מבלי שהם מבצעים אינטראקציה אחד עם השני. התורה האטומיסטית הוכיחה את עצמה מעל ומעבר בהסברת התופעות וחוקי התרמודינמיקה, אך עד למאמר המפורסם של איינשטיין בנוגע לתנועה בראונית עדיין היה ספק בקרב קהילת הפיזיקאים בנוגע לקיומם של אטומים.

לפי התורה האטומיסטית, התרמודינמיקה היא תורה סטטיסטית הדנה בצברים עצומים (בסדר גודל של מספר אבוגדרו חלקיקים) והיא מתארת תכונות מקרוסקופיות של הצבר וממוצעים. באמצעות תורה זו הוסקו מספר תובנות מעניינות לגבי מושגים בתרמודינמיקה שעד אז לא הייתה הבנה מלאה שלהם:

למרות הישגים גדולים אלו, תורה זו עדיין לא הייתה מושלמת.

המאה ה־20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19041905 פרסם אלברט איינשטיין סדרת של מאמרים אשר הניחה את הבסיס למכניקה הסטטיסטית. במאמריו ניתח איינשטיין דווקא את הסטיות מהממוצע והראה שבאמצעותן אפשר ללמוד רבות על הפיזיקה של המערכת; השלב הבא בהתפתחותה של התרמודינמיקה שילב את מכניקת הקוונטים במכניקה הסטטיסטית. שילוב זה היה מהותי מאחר שרק באמצעות מכניקת הקוונטים אפשר לספור נכון את המצבים המיקרוסקופיים כראוי ולחשב פונקציות ריבוי נכונות.

החל ממחצית השנייה של המאה ה-20 החלה התפתחות של תרמודינמיקה סופית בזמן.

ארבעת החוקים הבסיסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם התרמודינמיקה ישנם ארבעה חוקים מרכזיים:[1]

  1. חוק האפס של התרמודינמיקה – חוק השקילות (טרנזיטיביות) של שיווי המשקל התרמי - אם מערכות A ו־B בשיווי משקל תרמי זו עם זו וגם מערכות B ו־C בשיווי משקל תרמי זו עם זו, אזי גם מערכות A ו־C בשיווי משקל תרמי זו עם זו.
  2. החוק הראשון של התרמודינמיקה – הרחבה של חוק שימור האנרגיה, אנרגיה אינה נעלמת ואינה נוצרת יש מאין, כשהחוק מוסיף עוד צורה של מעבר אנרגיה אל המערכת (או ממנה), וזהו החום. הניסוח המתמטי של החוק הוא: כאשר U היא האנרגיה הפנימית, W העבודה שנעשתה על ידי המערכת ו־Q החום שזרם אליה.
  3. החוק השני של התרמודינמיקה – מערכת תשאף תמיד לרמת האנטרופיה (א־הסדר) הגבוהה ביותר, וכן לרמת האנרגיה הנמוכה ביותר. חוק זה בא לידי ביטוי בעיקר בתגובות כימיות. ניסוחו היותר מדויק הוא: במערכת מבודדת, בתהליך ספונטני, האנטרופיה יכולה רק לגדול.
  4. החוק השלישי של התרמודינמיקה – בטמפרטורה של האפס המוחלט (273.15 - מעלות צלזיוס), האנטרופיה שווה לאפס או ליתר דיוק ללוגריתם של ניוון רמת היסוד.

מונחי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מערכת – חלק מהמרחב התחום במעטפת מוגדרת היטב.
  • מערכת פתוחה – מערכת שבה חומר יכול לעבור בין הסביבה למערכת.
  • מערכת סגורה – מערכת שבה חומר אינו יכול לעבור בין הסביבה למערכת, אך אנרגיה יכולה לעבור ביניהן.
  • מערכת מבודדת – מערכת שבה לא מתאפשר מעבר הן של חומר והן של אנרגיה בין הסביבה למערכת.
  • תכונה ראשונית – תוצאה של ניסויי שניתן לבצע על מערכת בלי ידע מוקדם עליה ומבלי צורך לשנות את המערכת. למשל: נפח, אורך, מסה, צפיפות, טמפרטורה, לחץ.
  • תכונה נגזרת – תכונה שאי אפשר למדוד אותה, על ידי ניסוי ישיר, מבלי לגרום שינוי במערכת.
  • תכונה אקסטנסיבית – תכונה התלויה בכמות החומר במערכת. למשל: נפח, מסה.
  • תכונה אינטנסיבית – תכונה שאינה תלויה בכמות החומר במערכת. למשל: צפיפות, נפח סגולי, אנרגיה סגולית, אנתלפיה סגולית.
  • מצב (תרמודינמיקה) – אוסף כל התכונות הראשוניות של המערכת.
  • סביבה – כל מה שנמצא מחוץ למערכת ויכול להשפיע עליה.
  • אינטראקציה – סוג ההשפעה של המערכת על הסביבה ולהפך.
  • שיווי משקל – מצב שאינו ניתן לשינוי בלי אינטראקציה עם הסביבה. במצב שיווי משקל אין שינוי בתכונות המקרוסקופיות של המערכת.

ארבעה סוגים של שיווי משקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יציב – תמיד חוזר למצב שיווי משקל ההתחלתי שהיה למערכת, עבור כל הפרעה. לדוגמה - חרוט המונח על בסיסו
  • רופף – שינוי קל גורם לשינוי גדול במערכת. לדוגמה - חרוט מונח על קודקודו
  • אדיש – שינוי קל מוציא ממצב שיווי משקל את המערכת. לדוגמה חרוט מונח על צידו.
  • מֶטָסְטָבִּילי – יציבות חלקית. גודל ההפרעה לשיווי המשקל קובע את המעבר למצב שיווי המשקל החדש.

תתי נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P physics Bohr model.svg

פורטל הפיזיקה מהווה שער לחובבי הפיזיקה ולמתעניינים בתחום. בין היתר, בפורטל תוכלו למצוא מידע על פיזיקאים חשובים, על ענפי הפיזיקה ועל תאוריות פיזיקליות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]