לנה דל ריי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תרגמת, משפטים סתומים, הגהה דרושה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לנה דל ריי
Lana Del Rey
Lana Del Rey at KROQ Weenie Roast 2017 (cropped).jpg
דל ריי מופיעה בפסטיבל בקליפורניה, 2017
לידה 21 ביוני 1985 (בת 33)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה אליזבת' וולרידג' גרנט
מקום לימודים אוניברסיטת פורדהם, בית ספר קנט עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 2005 - הווה
סוגה

בארוק פופ, אינדי[1]

רוק,טריפ הופ, רוק פסיכדלי, רוק אלטרנטיבי
סוג קול Contorlato
עיסוק זמרת, כותבת, דוגמנית
כלי נגינה שירה, גיטרה, כלי מקלדת
חברת תקליטים 5 Points, אינטרסקופ רקורדס, פולידור רקורדס, Stranger
שיתופי פעולה בולטים אמיל הייני, דן אורבך, בובי וומאק, the weeknd, asap rocky,sean lenon
lanadelrey.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליזבת' וולרידג' גרנטאנגלית: Elizabeth Woolridge Grant; נולדה ב-21 ביוני 1985), הידועה בשם הבמה לנה דל ריי (Lana Del Rey), היא זמרת, יוצרת ודוגמנית אמריקאית. המוזיקה שלה ידועה בסגנונה הקולנועי, בנגיעתה ברומנטיקה טרגית ובמלנכוליה, בדמיונה לתרבות הפופ ובייחוד לאמריקנה של שנות ה-50 וה-60.

דל ריי נולדה בניו יורק וגדלה בה. החלה את קריירת המוזיקה שלה בשנת 2005. זכתה לתשומת לב עולמית בשנת 2011, כאשר סינגל הבכורה שלה, "Video Games", זכה להצלחה באינטרנט ברחבי העולם. הסינגל הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הגרמני ולעשירייה המובילה בשבע מדינות נוספות. השיר נכלל באלבומה השני, Born to Die, שיצא ב-27 בינואר 2012. האלבום זכה להצלחה רבה ונמכר בלמעלה משבעה מיליון עותקים ברחבי העולם. דל ריי זכתה בהכרה נוספת לאחר שהאלבום Born to Die הגיע למקום השני במצעדי סינגלים בארצות הברית והיה לאלבום החמישי הנמכר ביותר בשנת 2012.

רמיקס של הסינגל שלה Summertime Sadness, שהופק על ידי סדריק ג'רוואה, הגיע למקום השישי בארצות הברית. מיני האלבום Paradise שיצא בנובמבר זיכה את דל ריי במועמדות הגראמי הראשונה שלה, עבור אלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר. שלושה שירים מ-Paradise הושמעו בסרטה הקצר Tropico, שיצא לאקרנים בחודש דצמבר 2013.

בשנת 2014 הוציאה דל ריי את אלבום האולפן השלישי שלה, Ultraviolence, אשר זכה לביקורות חיוביות; והיה לאלבומה המצליח ביותר בארצות הברית עד אז. בשנת 2015 ערכה סיבוב הופעות בצפון אמריקה עם קורטני לאב וגריימס. לאחר מכן הוציאה את אלבום האולפן הרביעי שלה, Honeymoon, שזכה גם הוא לביקורות חיוביות, ומכירותיו בשבוע הראשון לצאתו היו הרביעיות הגבוהות ביותר בארצות הברית ב-2015.

לנה דל ריי מכנה את הסגנון שלה "ננסי סינטרה בגרסת הגנגסטרים"[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת וולרידג' גרנט נולדה בניו יורק שבארצות הברית למשפחה קתולית, בת לרוברט אינגלנד גרנט ג'וניור ולפטרישיה אן "פאט" (היל), תקציבאית לשעבר בקבוצת גריי שעשתה הסבה מקצועית להוראה בתיכון[3][4]. יש לה אחות צעירה, קרוליין גרנט, ואח אחד, צ'רלי (צ'אק). מוצאה סקוטי משני ההורים[5].

דל ריי גדלה בלייק פלסיד שבמדינת ניו יורק ולמדה בבית ספר יסודי קתולי. היא למדה שנה אחת בתיכון שבו לימדה אמה, והחלה לשיר במקהלת הכנסייה שלה כשהייתה ילדה[6][7]. בגיל חמש עשרה נשלחה לבית הספר קנט על ידי הוריה כדי לעזור לה להתמודד עם התמכרותה לאלכוהול[8][9]. בילדותה רצתה דל ריי להיות משוררת; אביה היה משורר חובב ואמה חובבת שירה.[דרוש מקור]

לאחר שסיימה את התיכון, התקבלה דל ריי לאוניברסיטת המדינה של ניו יורק, אבל החליטה לא ללמוד בה. במקום זאת עברה ללונג איילנד לשנה, יחד עם דודה ודודתה, ועבדה כמלצרית. בתקופת מגוריה בלונג איילנד למדה מדודה לנגן בגיטרה, והבינה שהיא יכולה "לכתוב מיליון שירים עם ששת האקורדים הללו"[10]. דל ריי החלה לכתוב שירים ולבצעם במועדונים ברחבי העיר, תחת שמות במה שונים. "תמיד שרתי, אבל לא תכננתי 'לרדוף אחרי זה' ברצינות", אמרה. "כשהגעתי לניו יורק הייתי בת שמונה עשרה, והתחלתי להופיע במועדונים בברוקלין; יש לי חברים טובים ואוהדים מסורים בסצנת האנדרגראונד."

בסתיו שלאחר מכן החלה ללמוד באוניברסיטת פורדהם לתואר ראשון בפילוסופיה. דל ריי נימקה את בחירתה זו בכך שהפילוסופיה "גישרה על הפער בין אלוהים למדע... התעניינתי באלוהים וכיצד הטכנולוגיה יכולה לקרב אותנו אל הגילוי מאין באנו ולמה"[11]. לדבריה, התקשתה להתיידד בקולג', "כאשר החוויה המוזיקלית שלי החלה"[12].

דל ריי גרה בתחילה בברונקס, ועברה לניו ג'רזי בזמן לימודיה. היא התנדבה למען נוער חסר קורת גג, בתוכניות לגמילה מסמים ומאלכוהול, ובתוכנית לצבוע ולשקם בתים של שמורה אינדיאנית במערב ארצות הברית[6]. לאחר תום לימודיה עברה לברוקלין, שם התגוררה במשך ארבע שנים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005–2010: תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 באפריל 2005 נרשם על שם אליזבת וולרידג' גרנט אלבום במשרד זכויות היוצרים של ארצות הברית. שם האלבום היה "Rock Me Stable", ו"Young Like Me" נרשם כשם נוסף[13]. שמות השירים באלבום לא ידועים (לציבור הרחב). בשנים 2005–2006 הקליטה אלבום אקוסטי בשם Sirens תחת השם מאי ג'יילר (May Jailer); האלבום הודלף לאינטרנט במאי 2012[14].

ב-2006 הופיעה דל ריי בפעם הראשונה בתחרות השירים בשידור חי בויליאמסבורג[15][16]. שם פגשה את ואן וילסון, צייד כשרונות מחברת ההקלטות 5 Points. ב-2007, בשנתה האחרונה בקולג', היא חתמה על חוזה של עשרת אלפים דולר עם Points 5 ועברה לפארק קרוואנים בניו ג'רזי. באוקטובר 2008 הוציאה מיני-אלבום בשם "Kill Kill", יחד עם דוד ניקטרן, בעל חברת ההקלטות שבה היא חתומה[17].

בינואר 2010 הוציאה את אלבום הבכורה שלה באורך מלא, "Lana Del Ray a.k.a. Lizzy Grant". במשך זמן קצר היה האלבום זמין ב-iTunes. אביה, רוברט גרנט, סייע בשיווקו. דל ריי אמרה ש"דוד ביקש לעבוד איתי יום לאחר שקיבל את הדמו שלי. הוא ידוע כמפיק עם יושר רב שהיה בעל אינטרס לעשות מוזיקה שאינה רק פופ", אך אלבומה נגנז. במקום זאת החלה לעבוד בשירות הקהילה, "הגשת עזרה להומלסים, שיקום מסמים ומאלכוהול - כך היו חיי בחמש השנים האחרונות", אמרה ב-2012.

דל ריי רכשה את הזכויות על אלבום הבכורה שלה מחברת ההקלטות, Points 5. לטענת דוד קאנה, מפיק האלבום, דל ריי עשתה זאת כי האלבום "עשוי להקשות על הזדמנויות עתידיות" ואף טען שזה "חלק מאסטרטגיה מחושבת". דל ריי עצמה טענה שעשתה זאת כי "שום דבר לא קורה [שם]". כמה חודשים לאחר צאת אלבום הבכורה שלה עברה ללונדון, שם גרה עם בן מוסון - אחד ממנהליה החדשים - "במשך כמה שנים"[18][19].

על בחירת שם הבמה שלה אמרה "רציתי שם שאוכל לעצב את המוזיקה לקראתו. הלכתי למיאמי לדי הרבה זמן, ודיברתי הרבה ספרדית עם חבריי מקובה. לנה דל ריי הזכיר לנו את הזוהר של חוף הים. וזה מתגלגל מדהים על הלשון"[20]. עורכי דינה ומנהליה המציאו את השם, ושכנעוה לאמצו.

ב-1 בספטמבר 2010, דל ריי הופיעה עם מאנדו דיא'או ב-MTV Unplugged שלהם בUnion Film-Studios בברלין[21].

2011–2013: Born to Die ו-Paradise[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שהעלתה מספר סרטונים ליוטיוב, חברת ההקלטות Stranger Records גילו את גראנט אשר חתמה על חוזה איתם, והוציאה את סינגל הבכורה שלה "Video Games". גראנט סיפרה: "העליתי את השיר לפני כמה חודשים, מכיוון שהיה האהוב עליי. למען האמת, הוא לא היה אמור להיות סינגל, אבל הוא באמת נגע באנשים." השיר זיכה אותה בפרס "הדבר הגדול הבא" בקיו אווארדס באוקטובר 2011 ו"השיר העכשווי הטוב ביותר" בפרס איבור נובלו ב-2012. באותו החודש דל ריי חתמה על עסקה משותפת עם אינטרסקופ רקורדס ופולידור רקורדס כדי לקדם את אלבום האולפן השני שלה Born to Die, וגם דגמנה לרשת האופנה H&M.

הסינגל השני "Born to Die" יצא ב-30 בדצמבר וזכה גם להצלחה גדולה כאשר נכנס לעשירייה הפותחת בכ-8 מדינות, ואף הקליפ של השיר זכה ליותר מ-270 מיליון צפיות, הסינגל השלישי יצא ב-6 בינואר ונקרא: "Off to the Races", הסינגל לא זכה להצלחה כמו קודמיו וגם הסינגל שאחריו ("Carmen") לא זכה להצלחה.

הסינגל החמישי יצא ב-6 באפריל ונקרא: "Blue Jeans" השיר זכה להצלחה גדולה ונכנס לעשירייה הפותחת בכ-4 מדינות (ביניהם גם ישראל) והקליפ שלו זכה ליותר מ-170 מיליון צפיות.

הסינגל השישי "Summertime Sadness" התפרסם בעיקר בזכות הרמיקס של השיר אותו עשה סדריק ג'רוואה, והגיע למקום השישי בבילבורד ולעשירייה הפותחת ביותר מ10 מדינות, הגרסה המקורית זכתה להצלחה גם היא כאשר זכתה ליותר מ-190 מיליון צפיות, ולעשירייה הפותחת ב8 מדינות, השיר נחשב לשיר שהביא לגראנט את הפריצה הגדולה.

בתחילת שנת 2012 הייתה ההופעה הטלוויזיות הראשונה של דל ריי ב"סאטרדי נייט לייב" בה הופיעה עם השירים  "Video Games" ו"Blue Jeans", ההופעה אכזבה רבות ממעריציה של דל ריי שטענו שהיא לא "...שולטת בקול שלה, אשר נע בין 'גבוהים' ל'נמוכים' ללא הבחנה". ואף הייתה עליה ביקורת שהיא "בובה" של חברות התקליטים ולא יוצרת אמיתית.

הסינגל השביעי מהאלבום, "National Anthem", התפרסם בעיקר בגלל הקליפ הפרובוקטיבי שלו שמציג את רצח ג'ון קנדי מנקודת המבט של אשתו, כאשר את ג'ון קנדי משחק אדם שחור ודל ריי משחקת את אשתו, השיר עצמו לא זכה להצלחה רבה אך הקליפ היה מועמד לשני פרסים של מצעד הקליפים הבריטי, הסינגל האחרון מהאלבום "Dark Paradise" לא זכה להצלחה, אך נכנס למקום החמישי במצעד הפולני.

בראיון עם RTVE ביוני 15, 2012, היא הודיעה כי האלבום החדש שלה יצא בחודש נובמבר. באמצע ספטמבר פורסמה הודעה רשמית בה נאמר שהאלבום הבא יהיה מיני אלבום בשם Paradise, ממנו יופץ רק סינגל אחד, "Ride".

ב-19 בספטמבר 2012, שוחרר סינגל קידומי בשם "Blue Velvet" במסגרת שיתוף פעולה עם H&M. למחרת, ב-20 בספטמבר, "Blue Velvet" הפך זמין לרכישה. הסינגל "Ride" הפך זמין לרכישה ב-25 בספטמבר 2012. הקליפ של "Ride" הוקרן לראשונה בתיאטרון בסנטה מוניקה, קליפורניה, ב-10 באוקטובר 2012, וזכה לשבחים מהמבקרים.

Paradise דורג במקום 10 ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר בארצות הברית לזמנו, Billboard 200, עם 67,000 עותקים שנמכרו בשבוע הראשון לצאתו.

ב-12 בנובמבר שוחרר האלבום המאוחד של Born to Die עם Paradise, שנקרא Born to Die - The Paradise Edition.

דל ריי מופיעה בפסטיבל קואצ'לה, 2014

2014–2015: Ultraviolence[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 2013 החלה דל ריי לעבוד על אלבום האולפן השלישי שלה, וב-4 בדצמבר 2013 חשפה את שמו, Ultraviolence[22].

ב-14 באפריל 2014 יצא לאור השיר "West Coast" כסינגל הראשון מתוך האלבום. הסינגל קיבל ביקורות מעורבות אך הפך ללהיט מיידי והגיע למקום ה-17 במצעד הסינגלים האמריקאי בילבורד הוט 100 ונכנס לעשירייה הפותחת של יותר מ-5 מצעדים בעולם, ביניהם גם ישראל. כשבועיים לאחר הוצאת הסינגל פורסם הקליפ לשיר, שצולם בחוף המערבי של ארצות הברית. ב-26 במרץ 2014 יצא לאור הסינגל השני מהאלבום, "Shades of Cool". הסינגל לא זכה להצלחה כמו קודמו והגיע למקום ה-74 במצעד הסינגלים בילבורד הוט 100. ב-4 ביוני באותה השנה יצא לאור שיר הנושא של האלבום, "Ultraviolence", כסינגל השלישי ממנו. ארבעה ימים לאחר מכן, ב-8 ביוני, יצא לאור הסינגל הרביעי מהאלבום, "Brooklyn Baby", אך בעקבות כישלון הסינגלים שקדמו לו לא יצא לו קליפ והוא לא זכה לקידום רב.

האלבום יצא לאור ב-13 ביוני 2014, והוא זכה לביקורות טובות יותר מאלבומה הקודם של דל ריי, Born to Die, ומכר למעלה ממיליון עותקים בחודש הראשון להוצאתו.

באותה שנה גם הקליטה דל ריי שני שירים לפסקול של הסרט "עיניים גדולות" של הבמאי טים ברטון. שיר הנושא של הסרט היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לשיר הטוב ביותר. דל ריי גם הקליטה גרסת כיסוי לשיר "Once Upon a Dream", שהופיעה בסרט מליפסנט, שיצא לאור בשנת 2014.

2015–2016: Honeymoon[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בינואר 2015 פורסם באתר המגזין "בילבורד" כי אלבומה הבא של דל ריי יקרא Honeymoon, וכי עד כה היא כתבה תשעה שירים שצפויים להיכלל בו[23].

ב-14 ביולי 2015 פרסמה דל ריי את הרצועה הפותחת של האלבום הנקראת "Honeymoon"[24]. הסינגל הראשון מהאלבום, "High By The Beach", יצא לאור ב-10 באוגוסט 2015[25].

ב-4 באוגוסט 2015, דה ויקנד חשף את רשימת השירים עבור אלבום האולפן השני הקרוב שלו Beauty Behind the Madness אשר חשף שיר בשיתוף פעולה עם דל ריי תחת הכותרת "Prisoner". ב-21 באוגוסט 2015, Del Rey יצא "Terrence Loves You" כסינגל קידום מכירות, אשר היה בעל זמינות מיידית עם הזמנה מראש של האלבום. שיר הנושא יצא כסינגל קידום מכירות ב -7 בספטמבר 2015. Honeymoon יצא ב -18 בספטמבר 2015 וקיבל שבחים מצד מבקרי מוזיקה, ששיבחו את המוזיקה ואת התחכום והביצועים ווקאלית של דל ריי.

ב-9 בפברואר 2016, דל ריי אירחה בכורה קולנועית לקליפ של השיר "Freak". הבכורה מוקמה בבית וילטרן, בלוס אנג'לס. הווידאו הועלה דרך VEVO דל ריי באותו המועד.

2017–הווה: Lust For Life[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-אוקטובר 2015, דל ריי הודיעה כי היא מתכננת לכתוב חומר עבור האלבום החדש שלה. היא הצהירה שהיא רוצה שהאלבום הקרוב יהיה "בסגנון ניו יורק" מבחינת סאונד, ותוך כדי שיהיה קצת קשה יותר, מהיר יותר, קצבי יותר, אופטימי יותר, ופחות חלומי. ב-ינואר 2016, דל ריי הייתה מועמדת עם הפרס "האמנית המועדפת" בטקס פרסי פרס בחירת הקהל והייתה גם מועמדת בטקס פרסי המוזיקה הבריטית בקטגוריית הפרס האמנית הבינלאומית, במועמדות השלישית שלה בקטגוריה, והמועמדות הרביעית שלה באופן כללי.

ב-דצמבר 2015, דל ריי הכריזה תאריכי הופעות באירופה, קנדה וארצות הברית כדי לקדם את אלבומה Honeymoon. היא הופיעה בפסטיבלים אלה מ-יוני 2016 עד נובמבר 2016. בחודשים פברואר ומארס 2016, דל ריי ומנהליה, בהתאמה, חשפו באופן רשמי כי דל ריי החלה לעבוד על אלבום האולפן החמישי שלה, חודשים ספורים לאחר יציאת הרביעי שלה. המאז, אושר כי עשיית האלבום הסתיימה. הסינגל המוביל מהאלבום ייצא בשנת 2017, ואחריו שאר התקליט. דל ריי תיארה שלאלבום החדש יש צליל "אפל וקולנועי". אושר שמפיקיי האלבום כוללים ריק נאוואלס, אמיל הייני ועוד.

בשנת 2016, דל ריי סיפקה שתי הופעות אורח בשני שירים באלבום של דה ויקנד Starboy. היא סיפקה קולות רקע חסרות-קרדיט והשתתפה בכתיבה של השיר Party Monster והופיעה בעצמה בקטע דיבור קצר בשם Stargirl.

לצד אלבום האולפן החמישי של דל ריי, 30 פוסטרים של קידום מכירות לסרט קצר בשם "Love" נחשפו ב -17 בפברואר 2017 בלוס אנג'לס. הסינגל הראשון של דל ריי מ- "Love" יצא ב -18 בפברואר 2017, הקליפ בוים על ידי ריץ 'לי.

ב-29 במארס 2017 לנה אישרה את הכותרת של האלבום "Lust For Life" עם קדימון מיוחד בחשבונות שלה ברשתות החברתיות.

ב-11 באפריל פרסמה את תמונת האלבום הרשמית.

האלבום קיבל ביקורות חיוביות מצד המבקרים, והפך לאלבום השלישי של דל ריי שהגיע למקום ראשון בבריטניה, ולאלבום השני שלה שהגיע למקום הראשון בארצות הברית.

ב-27 בספטמבר 2017, הכריזה דל ריי על LA to the Moon Tour, סיבוב הופעות עולמי רשמי עם ג'ין אייקו וקאלי אוצ'יס בתור מופע חימום, כדי לקדם את האלבום. התור מתוכנן להתחיל באמריקה הצפונית במהלך ינואר 2018. אחר כך הוכרזו תאריכים של הופעות באמריקה הדרומית, אוסטרליה ואירופה.

דל ריי הייתה אמורה להופיע בישראל ב-7 בספטמבר 2018 במסגרת פסטיבל "מטאור". ב-31 באוגוסט הודיעה דל ריי על ביטול ההופעה בישראל בנימוק: "עד שאוכל להופיע בפני שני הצדדים - המעריצים הישראלים והפלסטינים שלי".[26] ביטול ביקורה זה, הוא השני, לאחר שהיא ביטלה את הופעתה בישראל בתקופת מבצע צוק איתן.

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דל ריי מופיעה עם השיר "Body Electric" באירווינג פלאזה, יוני 2012

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה של דל ריי זכתה לכינוי "הוליווד סאדקור". המוזיקה שלה צוינה עבור הסאונד הקולנועי שלה והרפרנסים שלה להיבטים שונים של תרבות הפופ, במיוחד זה של אמריקנה 1950 ו-1960. דל ריי הרחיבה על כך בראיון עם Artistdirect, ואמרה: "אני לא נולדתי אפילו בשנות ה -50 אבל אני מרגישה כאילו הייתי שם". הרולינג סטון ציין כי דל ריי נהנית לשחק את התפקיד של זמרת טרקלין. בילבורד קרא לה "מכשפת ארט-פופ". טיים מגזין אמר הגרעין המוצק של הסאונד שלה הוא "מוזיקת סרטים", ערוך על-גבי מקצב היפ הופ ווקאלי. מיוחס סגנונות רבים, הסאונד של דל ריי תויג באופן נרחב כמעין דרים פופ או בארוק פופ צמוד לסגנונות שונים של רוק, מוזיקת אינדי, וטריפ הופ, ולעיתים קרובות נוגע בסגנונות כגון היפ הופ, מוזיקת טראפ, ורוק פסיכדלי במהדורות שונות.

ב-Born to Die, כתב העת למוזיקת האינדי Drowned in Sound, "היא אוהבת את כל סגנון ההיפ הופ אך לעומת זאת, יש לה את הסוואג הזה שאין להרבה בנות כמו שיש לה", והוסיפו כי האלבום נשמע כמו פסקול פופי יותר של בונד. ב "Off to the Races", "National Anthem," ו "Diet Mountain Dew", דל ריי מתעסקת בטכניקת הראפ האלטרנטיבי. תחת שם הבמה ליזי גרנט, היא קראה למוזיקה שלה "גלאם מטאל הוואי", ואילו העבודה בפרויקט מאי ג'יילר היה אקוסטי.

דל ריי תוארה בתור "סגנון-עצמי ננסי סינטרה בגרסת הגנגסטרים" ו "לוליטה לאיבוד בשכונה". דל ריי נקראה גם "זמרת הלפיד של עידן האינטרנט" וגם "האנטי-גאגא". בעקבות אמנים כמו פרינס ודייוויד בואי, דל ריי בחרה את הזהות המוזיקלית שלה כי זה "הזכיר (לה) את הזוהר של חוף הים. זה נשמע מדהים מחוץ לקצה הלשון". דל ריי פעלה תחת שמות במה רבים הכוללים את השמות ליזי גרנט, לנה דל ריי מר, מלכת חבל הקפיצה הנוצץ, ומאי ג'יילר.

קול וגוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדל ריי קול קונטראלט, אשר משתרע על טווח ווקאלי רחב של מעל לשלוש אוקטבות. קולה תואר כשובה לב ומרגש מאוד, ויכול להיות מסוגל להתעלות מצליל גבוה ולהשמע גבוה ונערתי, עד צליל נמוך ג'אזי בקלות רבה, אם כי שני תחומים אלה של הקול סותרים את הניגודיות של הצליל שלהם. בעקבות פרסום "Ultraviolence", אשר הוקלט בהופעה חיה בטייקים אחדים וללא אף כלי עריכה ווקאלית, מבקרים שיבחו לטובה את היכולת הווקאלית של דל ריי, ושיבחו את המגוון בקולי הרחב שלה, גדילת הביטחון הווקאלי שלה, ומסירה רגשית ייחודית. דל ריי ידועה בכך שמקליטה שכבות-קוליות רבות בזמן הקלטת השירים שלה באולפן, אותן קשה לה לשחזר בזמן הופעה חיה,כפי שציינה בעצמה, בייחוד במצב של חוסר בזמרי ליווי. פחד במה צויין גם הוא כגורם משמעותי למאבקים של דל ריי עם הופעות חיות. עם זאת, עיתונאים ציינו כי בשנת 2014 ההופעות החיות שלה גדלו באופן אקספוננציאלי לביטחון שלה. מגזין בילבורד החשיב את ביצוע הבכורה שלה לשיר "West Coast" בפסטיבל קואצ'לה כ"ביצוע מייצר כוכבים" ושיבח את היכולות הווקאליות של הזמרת. מבקרי מוזיקה עכשוויים כינו את קולה "מעושן", "מחוספס", וציינו שהוא מזכיר את קולה של מרילין מונרו.

בשירים מתוך האלבום Born to Die בחרה דל ריי לעשות שימוש בעיקר בקולות נמוכים, בחירה אותה הסבירה בטענה כי "אנשים לא לקחו אותי ברצינות רבה, אז הנמכתי את הקול שלי מתוך אמונה כי זה יעזור לי להתבלט. עכשיו אני שרה די נמוך... טוב, יחסית לאישה בכל מקרה".

"אני שרה נמוך עכשיו, אבל הקול שלי היה אמור להיות הרבה יותר גבוה. בגלל איך שאני נראית, הייתי צריכה משהו כדי לבסס את הפרויקט כולו. אחרת אני חושבת שאנשים היו מניחים שאני סתם זמרת טיפשה. כבר שרתי בדרך אחת, ושרתי בדרך אחרת, וראיתי למה אנשים נמשכים", אמרה בנושא.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דל ריי ציינה מספר אמנים שהשפיעו עליה, בין השאר אלביס פרסלי, קאט פאוור, אקסל רוז, אנטוניוס ג'ונסון, פרנק סינטרה, אמינם, איימי ויינהאוס, בילי הולידיי, בריטני ספירס, ברוס ספרינגסטין, ג'ניס ג'ופלין, נינה סימון, ננסי סינטרה, האיגלס, וולט ויטמן, אלן גינסברג, ג'ולי קרואיס, לו ריד, דה קריסטלס, האב ג'ון מיסטי, בובי וינטון, קורטני לאב וקורט קוביין. "(אני באמת) אוהבת את המאסטרים של כל ז'אנר", אמרה למגישת הרדיו של ערוץ ה-BBC ג'ו ווילי. האמנים האהובים עליה הם בוב דילן, פרנק סינטרה, ג'ף באקלי ולאונרד כהן, שלשירו "Chelsea Hotel #2" הוציאה גרסת כיסוי ב-2013.

גרסת ההופעה החיה של ג'ניס ג'ופלין לשיר "Summertime" מתוך האלבום Cheap Thrills הוא אחד השירים האהובים על דל ריי. בנוסף, היא ציינה גם את השירים "Time of the Season" של הזומביס ו"Hotel California" של האיגלס כמועדפים עליה וכמקורות השראה. הסרטים האהובים עליה, הסנדק, הסנדק 2,ואמריקן ביוטי מהווים גם הם השראה לסגנון המוזיקלי שלה.

באופן ספציפי, היא נהנית 'עלי עשב' ידי ויטמן ומהשיר "יללה" על ידי גינסברג. השיר שלה, "Body Electric" מהמיני אלבום השלישי שלה, "Paradise", רומז מבחינה לירית על ויטמן, "Whitman is my daddy". הפזמון של השיר של "I sing the body electric" היא התייחסות ישירה לשירו של ויטמן "I sing the body electric". היא דיקלמה שיר של ויטמן "שיר לעצמי" עבור מגזין האופנה הצרפתי, L'Officiel Paris. דל ריי יש גם ציינה את במאיי הקולנוע הסוריאליסטי דייוויד לינץ' ו-פרדריקו פליני ואת הציירים הסוריאליסטיים מארק ריידן ופבלו פיקאסו כהשפעות.

עיסוקים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010, דל ריי שיחקה בסרט קצר בשם Poolside, שהיא הכינה עם חברים בתקציב מדווח של 400$.

ב-4 בינואר 2012, נמסר שהיא חתמה על עסקה עם סוכנות הדוגמנות Next Management. חברת הביגוד H&M אישרו שדל ריי תדגמן ותקליט גרסת קאבר להמנון הנשף הפופולרי של שנות ה-50, Blue Velvet לקולקציית הסתיו של 2012 שלהם. H&M שיחררו את קמפיין החורף של 2012, בהשתתפות לנה דל ריי, יצא ב-12 באוקטובר. זהו קמפיין השני בהשתתפות לנה דל ריי עם הרשת.

ב -22 באוגוסט 2012, מנהלים הודיעו כי דל ריי תחתום על היגואר F-Type החדש שלהם אשר הוצג על ידי דל ריי בתערוכת הרכב בפריז בספטמבר 2012. אדריאן הולמרק, מנהל המותג הגלובלי של יגואר, הסביר את בחירתם, באמירה שדל ריי בעלת "שילוב ייחודי של אותנטיות ומודרניות".

השיר "Burning Desire", משמש שיר הנושא לסרט קצר זיכוי של 13 דקות עבור-יגואר סוג F, שנקרא Desire. הסרט, בבימויו של אדם סמית, הופק על ידי רידלי סקוט וכוכבים דמיאן לואיס.

השיר Born to Die שימש את Xavier Dolan בסרט העלילתי שלו מ-2014, Mommy.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דל ריי זכתה במספר פרסים ומועמדויות; היא זכתה בפרס Q עבור "הדבר החדש הטוב ביותר", פרס GQ עבור "אשת השנה", שני פרסים מטקס פרסי המוזיקה הבריטית עבור "פריצת השנה הבינלאומית" ובפרס "הזמרת הבינלאומית", ובפרסי המוזיקה של MTV אירופה עבור "אמן האלטרנטיב של השנה".

בשנת 2013, היא קיבלה את מועמדויות הגראמי הראשונות שלה בטקס פרסי הגראמי השנתי ה-56. המועמדויות היו אלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר עבור Paradise והשיר הטוב ביותר שנכתב עבור מדיה חזותית לשיר "Young and Beautiful".

בשנת 2015, דל ריי זכתה בפרסי המוזיקה של MTV אירופה עבור "אמן האלטרנטיב של השנה". היא גם קיבלה את פרס Trailblazer באירוע נשות בילבורד במוזיקה 2015.

בחודש פברואר 2016, דל ריי קיבלה את פרס האמנית הטובה ביותר של השנה" מטעם פרסי סגנון Elle ידי המגזין Elle.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים אחרים - אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011-2012: Born To Die Tour
  • 2013-2014: Paradise Tour
  • The Endless Summer Tour :2015
  • 2016: Festival Tour
  • LA to the Moon Tour :2018
  • 2019: Festival Tour

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט תפקיד הערות
2010 Poolside ליסה סרט קצר; קרדיט על שם ליזי גרנט
2012 Ride אמנית סרט קצר.
2013 Tropico חוה / מרים, אם ישו סרט קצר.
2016 Freak פמלה קורסון סרט קצר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לנה דל ריי: Born to Die, בAllmusic (באנגלית)
  2. ^ פול לסטר, ‏Lana Del Rey, באתר הגרדיאן, 13 במאי 2011
  3. ^ Sowray, Bibby. "Lana Del Rey". בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  4. ^ "Lana Del Rey: Vamp of Constant Sorrow". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  5. ^ "Lana Del Rey: I’ve ended up good friends with lots of fans ...we got out to dinner". The Sun (באנגלית). 26 בינואר 2012. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  6. ^ 6.0 6.1 NYLON MAGAZINE, ‏2013-12-03
  7. ^ "Lana Del Rey Interview". Clash Magazine (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  8. ^ "Lana Del Rey Goes Nude in GQ’s Men of the Year Issue". The Blemish (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  9. ^ Telekom (19 ביוני 2013). "Paradise Lost: An interview with Lana Del Rey – Telekom Electronic Beats". Telekom Electronic Beats (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  10. ^ Savage, Mark (2012). "Love, the law, and Lana Del Rey". BBC News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  11. ^ "'Live fast and freely': Lana Del Rey shares her views on life and spirituality in Manga-inspired cover shoot". Mail Online. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  12. ^ "Lana Del Rey used music to make friends". Digital Spy (באנגלית). 29 בינואר 2012. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  13. ^ WebVoyage Titles, cocatalog.loc.gov
  14. ^ "the greatest lana del rey songs that never made an (official) album". I-d (באנגלית). 19 באפריל 2017. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  15. ^ Williamsburg Live Songwriter Competition 2006 (WLSC 2006): Prizes, ‏2007-10-13
  16. ^ Why Lana Del Rey’s First Album Disappeared | MTV Hive, ‏2014-04-10
  17. ^ Felicia C. Sullivan, Interview: Singer/Songwriter Lizzy Grant on Cheap Thrills, Elvis, The Flamingos, Trailer Parks, and Coney Island, Huffington Post, ‏2009-02-20 (באנגלית)
  18. ^ Why Lana Del Rey’s First Album Disappeared | MTV Hive, ‏2012-11-09
  19. ^ Billboard - News - Lana Del Rey: The Billboard Cover Story, ‏2013-10-01
  20. ^ Vogue. "Meet Lana Del Rey". בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  21. ^ Steffen Hung, Interview mit Mando Diao - hitparade.ch, hitparade.ch
  22. ^ Lana Del Rey's 'Ultra-Violence' Album Announced At 'Tropico' Premiere
  23. ^ פיל גאלו, ‏Lana Del Rey Q&A: On 'Big Eyes' & Her Upcoming 'Honeymoon' Album, באתר מגזין המוזיקה בילבורד, 6 בינואר 2015
  24. ^ Honeymoon, פורסם באינסטגרם של דל ריי
  25. ^ Lana Del Rey Just Wants to Get ‘High By the Beach’ on Her New Song, פורסם ב-TIME ב-10 באוגוסט 2015
  26. ^ רן בוקר, לנה דל ריי ביטלה את ההופעה בישראל, באתר ynet, 31 באוגוסט 2018.