לנה דל ריי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לנה דל ריי
Lana Del Rey Cannes 2012.jpg
מידע כללי
שם לידה אליזבת' וולרידג' גראנט
תאריך לידה 21 ביוני 1985 (בת 31)
מקום לידה ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שנות פעילות 2005 - הווה
סוגה בארוק פופ, אינדי[1] פופ, רוק, פופ חלומי, טריפ הופ
סוג קול Contorlato
עיסוק זמרת, כותבת, דוגמנית
כלי נגינה שירה, גיטרה, כלי מקלדת
חברת תקליטים 5 Points, אינטרסקופ רקורדס, פולידור רקורדס, Stranger
שיתופי פעולה בולטים אמיל הייני, דן אורבך, בובי וומאק
Allmusic mn0002784799
lanadelrey.com

אליזבת' וולרידג' גרנט (באנגלית: Elizabeth Woolridge Grant; נולדה ב-21 ביוני 1985), הידועה בשם הבמה לנה דל ריי (Lana Del Rey), היא זמרת, יוצרת ודוגמנית אמריקאית. המוזיקה שלה ידועה בסגנונה הקולנועי, העיסוק שלו עם נושאים של רומנטיקה טרגית ומלנכוליה, וההפניות שלו לתרבות הפופ, במיוחד את האמריקנה של שנות ה-50 וה-60. היא נולדה וגדלה בניו יורק, דל ריי התחילה את קריירת מוזיקה בשנת 2005 וזכתה לתשומת לב עולמית הראשון בשנת 2011, כאשר יצא סינגל הבכורה שלה, "Video Games" אשר זכה להצלחה ויראלית ובכך עורר התעניינות בינלאומית; הוא הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הגרמני, ולעשירייה המובילה במצעדי הסינגלים של אוסטריה, בלגיה, הולנד, אירלנד, סקוטלנד, שווייץ ובריטניה. השיר נכלל באלבום השני של דל ריי, Born to Die אשר יצא לאור ב-27 בינואר 2012. האלבום זכה להצלחה רבה ומכר מעל 7 מיליון עותקים ברחבי העולם. דל ריי קיבלה הכרה נוספת לאחר שאלבום הבכורה שלה Born to Die הגיע לשיא של מספר שתיים במצעדים בארצות הברית והיה לאלבום החמישי הנמכר ביותר של 2012. רמיקס של הסינגל שלה Summertime Sadness שהופק על ידי סדריק גארוויס, הגיע למקום השישי בארצות הברית, והמיני אלבום Paradise שיצא בנובמבר וזיכה את דל ריי במועמדות הגראמי הראשונה שלה עבור אלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר. שלושה שירים מ-Paradise הוצגו בסרטה הקצר Tropico, שהוקרן לראשונה בחודש דצמבר 2013.

בשנת 2014, דל ריי הוציאה את אלבום האולפן השלישי שלה, Ultraviolence, אשר קיבל ביקורות חיוביות; זה הפך השיא מספר אחת הראשון שלה בארצות הברית. בשנת 2015, לאחר סיבוב ההופעות שלה בצפון אמריקה עם קורטני לאב ו-גריימס, דל ריי הוציאה את אלבום האולפן הרביעי שלה, Honeymoon. כמו כן קיבלה ביקורות חיוביות; האלבום היה לשבוע המכירות הראשון הרביעי הגבוה ביותר על ידי אמנית בשנת 2015.

לנה דל ריי מכנה את הסגנון שלה "ננסי סינטרה בגרסת הגנגסטרים".[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנה דל ריי נולדה אליזבת וולרידג' גרנט בניו יורק ב -21 ביוני 1985, בת לרוברט אינגלנד גרנט, ג'וניור ולפטרישיה אן "פאט" (היל), מנהלת חשבון לשעבר בקבות גריי אשר עשתה הסבה מקצועית ללימוד הוראה בתיכון. יש לה אחות צעירה, קרוליין (צ'אק) גרנט, ואח אחד, צ'רלי. סבה מצד אביה, רוברט באנגליה גרנט האב. היא ממוצא סקוטי.

דל ריי גדלה בלייק פלסיד, ניו יורק, ולמדה בבית ספר יסודי קתולי במשך שנה אחת, בית ספר תיכון שבו אמה לימדה. היא החלה לשיר במקהלת הכנסייה שלה כשהייתה ילדה. בגיל חמש עשרה, היא נשלחה לבית הספר קנט על ידי הוריה כדי לעזור לה להתמודד עם התמכרותה לאלכוהליזם;

הדוד שלה, קצין קבלה בבית הספר, איבטח החוב הכספי שלה ללימודים.

לפני להיות זמרת, דל ריי רצתה להיות משוררת. כילדה, אביה כתב שירי קאנטרי בשביל הנאתו האישית, כשאמה הייתה מתעניינת בשירה; היא הוצגה לThe Beach Boys, וגם לקרלי סיימון.

לאחר שסיימה את לימודיה, דל ריי התקבלה סטייט יוניברסיטי של ניו יורק שבג'נסיאו, אבל היא החליטה שלא להשתתף ובמקום עברה ללונג איילנד במשך שנה עם דודה ודודתה תוך כדי שעבדה כמלצרית. במהלך תקופה זו, דודה של דל ריי לימד אותה איך לנגן בגיטרה, והיא "הבנתי (שהיא) בטח יכול לכתוב מיליון שירים עם שישה אלה אקורדים". זמן קצר לאחר מכן היא החלה לכתוב שירים וביצוע במועדונים ברחבי העיר תחת שמות שונים כמו "ספארקל ג'אמפ רופ קווין" (בתרגום חופשי-מלכת חבל הקפיצה הנוצץ) ו-"ליזי גרנט והתופעות". "אני תמיד שרתי, אבל לא תכננתי לרדוף את זה ברצינות", אמרה דל ריי. "כשהגעתי לניו יורק כשהייתי בת שמונה-עשרה, התחלתי להופיע במועדונים בברוקלין- יש לי חברים טובים ואוהדים מסורים על בסצנת האנדרגראונד, אבל הופענו זה לזה באותה נקודה- וזה היה כך".

בסתיו הבא, התחילה ללמוד באוניברסיטת פורדהם שם היא התמחתה בפילוסופיה. דל ריי אמרה שבחרה ללמוד את הנושא כי זה "גישר על הפער בין אלוהים למדע ... התעניינתי באלוהים וכיצד הטכנולוגיה יכולה לקרב אותנו אל לגלות מאיפה באנו ולמה". לדברי דל ריי, התקשתה ולהתיידד בפנימייה ובקולג', ואמרה, "זה היה כאשר החוויה המוזיקלית שלי התחילה. אני די מצאתי אנשים לעצמי". היא גרה בברונקס ולאחר מכן עבר לניו ג'רזי תוך כדי שלמדה במכללה, ואף התנדבה עבור נוער חסר קורת גג ותוכניות לגמילה מסמים ומאלכוהול, כמו כן גם צבעה ועזרה לשקם בתים על שמורה אינדיאנית במערב ארצות הברית. אחרי הקולג', היא עברה לברוקלין, שם התגוררה במשך ארבע שנים נוספות.

2005-2010: תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב -25 באפריל 2005, אלבום של שבעה שירים נרשם על שם אליזבת וולרידג' גרנט במשרד זכויות היוצרים בארצות הברית. כותרת האלבום הייתה "Rock Me Stable" יחד עם כותרת אחרת בשם "Young Like Me" גם מופיע. כותרות השירים נותרו לא ידועות עד היום. בין שנים 2005 ו-2006, הקליטה אלבום בשם Sirens תחת השם מאי ג'יילר (May Jailer) והודלף לאינטרנט ב-מאי 2012.

בשעה ההופעה הראשונה שלה בשנת 2006 עבור תחרות כתיבת שירים בשידור חי בוויליאמסבורג, דל ריי פגשה את ואן וילסון, נציג A & R עבור 5 Points, חברת הקלטות עצמאית בבעלות דוד ניקטרן. בשנת 2007, דל ריי חתמה על חוזה שיא 10,000$ עם 5 Points Records רשומות עוד בהיותו בשנתה האחרונה באוניברסיטת פורדס ועברה להתגורר פארק קרוואנים במנהטן, בצפון ברגן, ניו ג'רזי, ובהמשך החלה לעבוד עם המפיק דוד ניקטרן, שאיתו היא שחררה EP של שלוש שירים תחת הכותרת כותרת Kill Kill באוקטובר 2008.[3] שנתיים לאחר מכן אלבום הבכורה שלה באורך מלא , שכותרתו הייתה Lana Del Ray a.k.a. Lizzy Grant, שוחרר בינואר 2010. אביה, רוברט גרנט, עזר עם השיווק של האלבום, אשר היה זמין לרכישה ב- iTunes לתקופה קצרה לפני שהוסר."דוד ביקש לעבוד איתי רק יום לאחר שקיבל הדמו שלי. הוא ידוע כמפיק עם הרבה יושר שהיה לו אינטרס לעשות מוזיקה שלא רק פופ" אך האלבום שלה נגנז[4]. במקום זאת, היא החלה לעבוד בשירות הקהילה. "הגשת עזרה להומלסים , סמים, ושיקום מאלכוהול -כך היו החיים שלי במשך חמש השנים האחרונות", אמרה למגזין ווג בריטניה[5].

דוד קאנה, שהפיק את גרנט ובעלי חברת ההקלטות דוד ניקטרן ציין כי גרנט קנתה את הזכויות בחזרה מחברת ההקלטות, 5 Points, כיוון שהיא רוצה למחוק אותו כיוון שהאלבום עלול "להקשות על הזדמנויות עתידיות ... הפעולה הייתה חלק מהאסטרטגיה מחושבת".דל ריי נפגשה עם המנהלים הנוכחיים שלה, בן מוסון ואד מלט, לאחר שלושה חודשים לאחר האלבום Lana Del Ray a.k.a. Lizzy Grant והם עזרו לה לצאת מהחוזה שלה עם 5 Points, שם, לדעתה, "שום דבר לא קורה". זמן קצר לאחר מכן היא עברה ללונדון שבאנגליה ועברה לגור עם מוסון "במשך כמה שנים".

על בחירת שם הבמה שלה, "רציתי שם שיכולתי לעצב את המוזיקה לִקרַאתו. הלכתי למיאמי די הרבה בזמן, ודיברתי הרבה ספרדית עם חברים שלי מקובה - לנה דל ריי הזכיר לנו את הזוהר של חוף הים. זה נשמע מדהים מגיע מחוץ לקצה הלשון ", היא אמרה. היא אמרה כי עורכי הדין ומנהלים שלה המציאו את שם לנה דל ריי, ושיכנעו אותה לאמץ את שם הבמה.

ב-1 בספטמבר 2010, דל ריי הופיעה עם מאנדו דיא'או ב-MTV Unplugged שלהם בUnion Film-Studios בברלין.

2011-2013: Born to Die ו-Paradise[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שהעלתה מספר סרטונים ליוטיוב, חברת ההקלטות Stranger Records גילו את גראנט אשר חתמה על חוזה איתם, והוציאה את סינגל הבכורה שלה "Video Games". גראנט סיפרה: "העליתי את השיר לפני כמה חודשים, מכיוון שהיה האהוב עליי. למען האמת, הוא לא היה אמור להיות סינגל, אבל הוא באמת נגע באנשים." השיר זיכה אותה בפרס "הדבר הגדול הבא" בקיו אווארדס באוקטובר 2011 ו"השיר העכשווי הטוב ביותר" ב-Ivor Novello ב-2012. באותו החודש דל ריי חתמה על עסקה משותפת עם אינטרסקופ רקורדס ופולידור רקורדס כדי לקדם את אלבום האולפן השני שלה Born to Die, וגם דגמנה לרשת האופנה H&M.

הסינגל השני "Born to Die" יצא ב-30 בדצמבר וזכה גם להצלחה גדולה כאשר נכנס לעשירייה הפותחת בכ-8 מדינות, ואף הקליפ של השיר זכה ליותר מ-270 מיליון צפיות, הסינגל השלישי יצא ב-6 בינואר ונקרא: "Off to the Races", הסינגל לא זכה להצלחה כמו קודמיו וגם הסינגל שאחריו ("Carmen") לא זכה להצלחה.

הסינגל החמישי יצא ב-6 באפריל ונקרא: "Blue Jeans" השיר זכה להצלחה גדולה ונכנס לעשירייה הפותחת בכ-4 מדינות (ביניהם גם ישראל) והקליפ שלו זכה ליותר מ-170 מיליון צפיות.

הסינגל השישי "Summertime Sadness" התפרסם בעיקר בזכות הרמיקס של השיר אותו עשה סדריק ג'רוואה, והגיע למקום השישי בבילבורד ולעשירייה הפותחת ביותר מ10 מדינות, הגרסה המקורית זכתה להצלחה גם היא כאשר זכתה ליותר מ-190 מיליון צפיות, ולעשירייה הפותחת ב8 מדינות, השיר נחשב לשיר שהביא לגראנט את הפריצה הגדולה.

בתחילת שנת 2012 הייתה ההופעה הטלוויזיות הראשונה של דל ריי ב"סאטרדי נייט לייב" בה הופיעה עם השירים  "Video Games" ו"Blue Jeans", ההופעה אכזבה רבות ממעריציה של דל ריי שטענו שהיא לא "...שולטת בקול שלה, אשר נע בין 'גבוהים' ל'נמוכים' ללא הבחנה". ואף הייתה עליה ביקורת שהיא "בובה" של חברות התקליטים ולא יוצרת אמיתית.

הסינגל השביעי מהאלבום, "National Anthem", התפרסם בעיקר בגלל הקליפ הפרובוקטיבי שלו שמציג את רצח ג'ון קנדי מנקודת המבט של אשתו, כאשר את ג'ון קנדי משחק אדם שחור ודל ריי משחקת את אשתו, השיר עצמו לא זכה להצלחה רבה אך הקליפ היה מועמד לשני פרסים של מצעד הקליפים הבריטי, הסינגל האחרון מהאלבום "Dark Paradise" לא זכה להצלחה, אך נכנס למקום החמישי במצעד הפולני.

דל ריי מופיעה בפסטיבל קואצ'לה, 2014

2014-2015: Ultraviolence[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 2013 החלה דל ריי לעבוד על אלבום האולפן השלישי שלה, וב-4 בדצמבר 2013 חשפה את שמו, Ultraviolence.[6]

ב-14 באפריל 2014 יצא לאור השיר "West Coast" כסינגל הראשון מתוך האלבום. הסינגל קיבל ביקורות מעורבות אך הפך ללהיט מיידי והגיע למקום ה-17 במצעד הסינגלים האמריקאי בילבורד הוט 100 ונכנס לעשירייה הפותחת של יותר מ-5 מצעדים בעולם, ביניהם גם ישראל. כשבועיים לאחר הוצאת הסינגל פורסם הקליפ לשיר, שצולם בחוף המערבי של ארצות הברית. ב-26 במרץ 2014 יצא לאור הסינגל השני מהאלבום, "Shades of Cool". הסינגל לא זכה להצלחה כמו קודמו והגיע למקום ה-74 במצעד הסינגלים בילבורד הוט 100. ב-4 ביוני באותה השנה יצא לאור שיר הנושא של האלבום, "Ultraviolence", כסינגל השלישי ממנו. ארבעה ימים לאחר מכן, ב-8 ביוני, יצא לאור הסינגל הרביעי מהאלבום, "Brooklyn Baby", אך בעקבות כישלון הסינגלים שקדמו לו לא יצא לו קליפ והוא לא זכה לקידום רב.

האלבום יצא לאור ב-13 ביוני 2014, והוא זכה לביקורות טובות יותר מאלבומה הקודם של דל ריי, Born to Die, ומכר למעלה ממיליון עותקים בחודש הראשון להוצאתו.

באותה שנה גם הקליטה דל ריי שני שירים לפסקול של הסרט "עיניים גדולות" של הבמאי טים ברטון. שיר הנושא של הסרט היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לשיר הטוב ביותר. דל ריי גם הקליטה גרסת כיסוי לשיר "Once Upon a Dream", שהופיעה בסרט מליפסנט, שיצא לאור בשנת 2014.

2015-2016: Honeymoon[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בינואר 2015 פורסם באתר המגזין "בילבורד" כי אלבומה הבא של דל ריי יקרא Honeymoon, וכי עד כה היא כתבה תשעה שירים שצפויים להיכלל בו.[7]

ב-14 ביולי 2015 פרסמה דל ריי את הרצועה הפותחת של האלבום הנקראת "Honeymoon".[8] הסינגל הראשון מהאלבום, "High By The Beach", יצא לאור ב-10 באוגוסט 2015.[9]

ב-4 באוגוסט 2015, דה ויקנד חשף את רשימת השירים עבור אלבום האולפן השני הקרוב שלו Beauty Behind the Madness אשר חשף שיר בשיתוף פעולה עם דל ריי תחת הכותרת "Prisoner". ב -21 באוגוסט 2015, Del Rey שוחרר "Terrence Loves You" כסינגל קידום מכירות, אשר היה בעל זמינות מיידית עם הזמנה מראש של האלבום. שיר הנושא שוחרר כסינגל קידום מכירות ב -7 בספטמבר 2015. Honeymoon שוחרר ב -18 בספטמבר 2015 וקיבל שבחים מצד מבקרי מוזיקה, ששיבחו את המוזיקה ואת התחכום והביצועים ווקאלית של דל ריי.

דל ריי מאחורי הקלעים של פסטיבל הג'אז במונטרה, יולי 2016

ב-9 בפברואר 2016, דל ריי אירחה בכורה קולנועית לקליפ של השיר "Freak". הבכורה מוקמה בבית וילטרן, בלוס אנג'לס. הווידאו הועלה דרך VEVO דל ריי באותו המועד.

2017-הווה: Lust For Life[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-אוקטובר 2015, דל ריי הודיעה כי היא מתכננת לכתוב חומר עבור האלבום החדש שלה. היא הצהירה שהיא רוצה שהאלבום הקרוב יהיה "בסגנון ניו יורק" מבחינת סאונד, ותוך כדי שיהיה קצת קשה יותר, מהיר יותר, קצבי יותר, אופטימי יותר, ופחות חלומי. ב-ינואר 2016, דל ריי הייתה מועמדת עם הפרס "האמנית המועדפת" בטקס פרסי פרס בחירת הקהל והייתה גם מועמדת בטקס פרסי המוזיקה הבריטית בקטגוריית הפרס האמנית הבינלאומית, במועמדות השלישית שלה בקטגוריה, והמועמדות הרביעית שלה באופן כללי.

ב-דצמבר 2015, דל ריי הכריזה תאריכי הופעות באירופה, קנדה וארצות הברית כדי לקדם את אלבומה Honeymoon. היא הופיעה בפסטיבלים אלה מ-יוני 2016 עד נובמבר 2016. בחודשים פברואר ומארס 2016, דל ריי ומנהליה, בהתאמה, חשפו באופן רשמי כי דל ריי החלה לעבוד על אלבום האולפן החמישי שלה, חודשים ספורים לאחר שחרור הרביעי שלה. המאז, אושר כי עשיית האלבום הסתיימה. הסינגל המוביל מהאלבום ייצא בשנת 2017, ואחריו שאר התקליט. דל ריי תיארה שלאלבום החדש יש צליל "אפל וקולנועי". אושר שמפיקיי האלבום כוללים ריק נאוואלס, אמיל הייני ועוד.

בשנת 2016, דל ריי סיפקה שתי הופעות אורח בשני שירים באלבום של דה ויקנד Starboy. היא סיפקה קולות רקע חסרות-קרדיט והשתתפה בכתיבה של השיר Party Monster והופיעה בעצמה בקטע דיבור קצר בשם Stargirl.

לצד אלבום האולפן החמישי של דל ריי, 30 פוסטרים של קידום מכירות לסרט קצר בשם "Love" נחשפו ב -17 בפברואר 2017 בלוס אנג'לס. הסינגל הראשון של דל ריי מ- "Love" שוחרר ב -18 בפברואר 2017, הקליפ בוים על ידי ריץ 'לי.

ב-29 במארס 2017 לנה אישרה את הכותרת של האלבום "Lust For Life" עם קדימון מיוחד בחשבונות שלה ברשתות החברתיות.

ב-11 באפריל שחררה את תמונת האלבום הרשמית.

אָמָנוּת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דל ריי מופיעה עם השיר "Body Electric" באירווינג פלאזה, יוני 2012

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה של דל ריי זכתה לכינוי "הוליווד סאדקור". המוזיקה שלה צוינה עבור הסאונד הקולנועי שלה והרפרנסים שלה להיבטים שונים של תרבות הפופ, במיוחד זה של אמריקנה 1950 ו-1960. דל ריי הרחיבה על כך בראיון עם Artistdirect, ואמרה: "אני לא נולדתי אפילו בשנות ה -50 אבל אני מרגישה כאילו הייתי שם". הרולינג סטון ציין כי דל ריי נהנית לשחק את התפקיד של זמרת טרקלין. בילבורד קרא לה "מכשפת ארט-פופ". טיים מגזין אמר הגרעין המוצק של הסאונד שלה הוא "מוסיקת סרטים", ערוך על-גבי מקצב היפ הופ ווקאלי. מיוחס סגנונות רבים, הסאונד של דל ריי תויג באופן נרחב כמעין דרים פופ או בארוק פופ צמוד לסגנונות שונים של רוק, מוזיקת אינדי, וטריפ הופ, ולעתים קרובות נוגע בסגנונות כגון היפ הופ, מוסיקת טראפ, ורוק פסיכדלי במהדורות שונות.

ב-Born to Die, כתב העת למוזיקת האינדי Drowned in Sound, "היא אוהבת את כל סגנון ההיפ הופ אך לעומת זאת, יש לה את הסוואג הזה שאין להרבה בנות כמו שיש לה", והוסיפו כי האלבום נשמע כמו פסקול פופי יותר של בונד. ב "Off to the Races", "National Anthem," ו "Diet Mountain Dew", דל ריי מתעסקת בטכניקת הראפ האלטרנטיבי. תחת שם הבמה ליזי גרנט, היא קראה למוזיקה שלה "גלאם מטאל הוואי", ואילו העבודה בפרויקט מאי ג'יילר היה אקוסטי.

דל ריי תוארה בתור "סגנון-עצמי ננסי סינטרה בגרסת הגנגסטרים" ו "לוליטה לאיבוד בשכונה". דל ריי נקראה גם "זמרת הלפיד של עידן האינטרנט" וגם "האנטי-גאגא". בעקבות אמנים כמו פרינס ודיוויד בואי, דל ריי בחרה את הזהות המוזיקלית שלה כי זה "הזכיר (לה) את הזוהר של חוף הים. זה נשמע מדהים מחוץ לקצה הלשון". דל ריי פעלה תחת שמות במה רבים הכוללים את השמות ליזי גרנט, לנה דל ריי מר, מלכת חבל הקפיצה הנוצץ, ומאי ג'יילר.

קול וגוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דל ריי בעלת טווח ווקאלי קונטראלט המרחיבה, אשר משתרע על פני מעל שלוש אוקטבות ותואר שובה לב וכרגשי מאוד, יכוך להיות מסוגל להתעלות מצליל גבוה ולהשמע גבוה ונערתי, עד צליל נמוך ג'אזי בקלות רבה, אם כי שני תחומים אלה של הקול סותרים את הניגודיות של הצליל שלהם. בעקבות פרסום "Ultraviolence", אשר הוקלט בהופעה חיה בטייקים אחדים וללא אף כלי עריכה ווקאלית, מבקרים שיבחו לטובה את היכולת הווקאלית של דל ריי, ושיבחו את המגוון בקולי הרחב שלה, גדילת הביטחון הווקאלי שלה, ומסירה רגשית ייחודית. בזמן ההקלטות בסטודיו דל ריי ידועה בכך שמקליטה שכבות-קוליות רבות, אשר, כפי שהיא כבר ציינה, קשה בשבילה לשכפל בזמן הופעה חיה, במיוחד עם חוסר זמרי גיבוי למלא את סגנון שירתה המקורי. פחד במה גם כן צויין כתרומה גדולה למאבקים של דל ריי עם הופעות חיות. עם זאת, עיתונאים ציינו בשנת 2014 כי ההופעות החיות שלה גדלו באופן אקספוננציאלי בביטחון שלה. מגזין בילבורד החשיב את הבכורה שלה של השיר "West Coast" בפסטיבל קואצ'לה כ"ביצוע מייצר כוכבים" ושיבח את היכולות הווקאליות של הזמרת. מבקרי מוסיקה עכשוויים קראו לקולה "מעושן", "מחוספס", וכמזכיר את קולה של מרילין מונרו.

דל ריי ציינה שימוש בקולות הנמוכים שלה על השירים מתוך Born to Die, בטענה כי "אנשים לא לוקחו אותי ברצינות רבה, כך הנמכתי את הקול שלי, מתוך אמונה כי זה יעזור לי להתבלט. עכשיו אני שר די נמוך ... טוב, יחסית לנקבה בכל מקרה ".

"אני שרה נמוכה עכשיו, אבל הקול שלי היה אמור להיות הרבה יותר גבוהה. בגלל איך שאני נראית, הייתי צריכה משהו כדי לבסס את הפרויקט כולו. אחרת אני חושבת שאנשים היו מניחים שהייתי סתם זמרת טיפשה. ובכן, אני לא חושבת ... אני יודעת. אני כבר שרתי בדרך אחת, ושרתי בדרך אחרת, ואני ראיתי למה אנשים נמשכים ", אמרה בנושא.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דל ריי ציינה כמה אמנים כהשפעות, כולל אלביס פרסלי, קאט פאוור, אקסל רוז, אנטוניוס ג'ונסון, פרנק סינטרה, אמינם, איימי ויינהאוס, בילי הולידיי, בריטני ספירס, ברוס ספרינגסטין, ג'ניס ג'ופלין, נינה סימון, ננסי סינטרה, האיגלס, ג'ולי קרואיס, לו ריד, דה קריסטלס, האב ג'ון מיסטי, בובי וינטון, קורטני לאב וקורט קוביין. "(אני באמת) אוהבת את המאסטרים של כל ז'אנר", אמרה למגישת הרדיו של ערוץ ה-BBC ג'ו ווילי. האמנים האהובים עליה כוללים את בוב דילן, פרנק סינטרה, ג'ף באקלי ולאונרד כהן. היא עשתה גרסאת כיסוי ל-"Chelsea Hotel #2" של כהן ב-2013.

גרסת החיה של ג'ניס ג'ופלין של "Summertime" מתוך האלבום Cheap Thrills הוא אחד השירים האהובים על דל ריי. גם דל ריי ציינה את "Time of the Season" של הזומביס ואת "Hotel California" של האיגלס כמועדפים וכמקורות השראה. הסרטים האהובים עליה, הסנדק, הסנדק 2, ואת אמריקן ביוטי גם כהשראה לסגנון המוזיקלי שלה. בהשראת שירה, דל ריי ציינה את וולט ויטמן ואלן גינזברג כהשראות לכתיבת השירים שלה. באופן ספציפי, היא נהנית 'עלי עשב' ידי ויטמן ומהשיר "יללה" על ידי גינסברג. השיר שלה, "Body Electric" מהמיני אלבום השלישי שלה, "Paradise", רומז מבחינה לירית על ויטמן , "Whitman is my daddy". הפזמון של השיר של "I sing the body electric" היא התייחסות ישירה לשירו של ויטמן "I sing the body electric". היא דיקלמה שיר של ויטמן "שיר לעצמי" עבור מגזין האופנה הצרפתי, L'Officiel Paris. דל ריי יש גם ציינה את במאיי הקולנוע הסוריאליסטי דיוויד לינץ' ו-פרדריקו פליני ואת הציירים הסוריאליסטיים מארק ריידן ופבלו פיקאסו כהשפעות.

מיזמים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010, דל ריי שיחקה בסרט קצר בשם Poolside, שהיא הכינה עם חברים בתקציב מדווח של 400$.

ב-4 בינואר 2012, נמסר שהיא חתמה על עסקה עם סוכנות הדוגמנות Next Management. חברת הביגוד H&M אישרו שדל ריי תדגמן ותקליט גרסת קאבר להמנון הנשף הפופולרי של שנות ה-50, Blue Velvet לקולקציית הסתיו של 2012 שלהם. H&M שיחררו את קמפיין החורף של 2012, בהשתתפות לנה דל ריי, שוחרר ב12 לאוקטובר. זהו קמפיין השני בהשתתפות לנה דל ריי עם הרשת.

ב -22 באוגוסט 2012, מנהלים הודיעו כי דל ריי תחתום על היגואר F-Type החדש שלהם אשר הוצג על ידי דל ריי בתערוכת הרכב בפריז בספטמבר 2012. אדריאן הולמרק, מנהל המותג הגלובלי של יגואר, הסביר את בחירתם, באמירה שדל ריי בעלת "שילוב ייחודי של אותנטיות ומודרניות".

השיר "Burning Desire", אשר היה זמין תחילה להורדה דיגיטלית מיידית בטרום הזמנת המיני אלבום השלישי של דל ריי, Paradise, והיה אחר מכן הפך זמין לרכישה באמזון וב-7digital כשיר עצמאי ב -19 במרץ 2013, חודש לאחר הקליפ לשיר הועלה ליוטיוב. השיר משמש שיר הנושא לסרט קצר זיכוי של 13 דקות עבור-יגואר סוג F, שנקרא Desire. הסרט, בבימויו של אדם סמית, הופק על ידי רידלי סקוט וכוכבים דמיאן לואיס.

השיר Born to Die שומש על ידי Xavier Dolan בסרט העלילתי שלו מ-2014, Mommy.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה של דל ריי זכתה בפרסים רבים ומועמדויות רבות; היא זכתה בפרס Q עבור "הדבר החדש הטוב ביותר", פרס GQ עבור "אשת השנה", שני פרסים מטקס פרסי המוזיקה הבריטית עבור "פריצת השנה הבינלאומית" ובפרס "הזמרת הבינלאומית", ובפרסי המוזיקה של MTV אירופה עבור "אמן האלטרנטיב של השנה".

בשנת 2013, היא קיבלה את מועמדויות הגראמי הראשונות שלה בטקס פרסי הגראמי השנתי ה-56. המועמדויות היו אלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר עבור Paradise והשיר הטוב ביותר שנכתב עבור מדיה חזותית לשיר "Young and Beautiful".

בשנת 2015, דל ריי זכתה בפרסי המוזיקה של MTV אירופה עבור "אמן האלטרנטיב של השנה". היא גם קיבלה את פרס Trailblazer באירוע נשות בילבורד במוזיקה 2015.

בחודש פברואר 2016, דל ריי קיבלה את פרס האמנית הטובה ביותר של השנה" מטעם פרסי סגנון Elle ידי המגזין Elle.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2008: Kill Kill
  • 2012: Lana Del Rey
  • 2012: Paradise
  • 2013: Tropico

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (2011-2012) Born To Die Tour
  • (2013) Paradise Tour
  • (The Endless Summer Tour (2015
  • (Festival Tour 2016 (2016

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (2010) Poolside
  • (2012) Ride
  • (Tropico (2013
  • (Freak (2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]