האקים אולאג'ואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האקים אולאג'ואן
Hakeem Olajuwon
לידה 21 בינואר 1963 (בן 61)
ניגריהניגריה לאגוס שבניגריה
עמדה סנטר
גובה 2.13 מטרים
מספר 34
מכללה אוניברסיטת יוסטון
דראפט בחירה מספר 1, 1984
יוסטון רוקטס
היכל התהילה נבחר כשחקן בשנת 2008
קבוצות כשחקן
1984–2001
2001–2002		 יוסטון רוקטס
טורונטו ראפטורס
הישגים כשחקן
2 זכיות באליפות ה-NBA ‏(1994,1995)
2 זכיות בתואר שחקן ההגנה של העונה ‏(1993, 1994)
MVP של העונה הסדירה ב-NBA ‏(1994)
2 בחירות ל-MVP של סדרת הגמר ב-NBA ‏(1994, 1995)
12 בחירות למשחק האולסטאר של ה-NBA ‏(1990-1985, 1997-1992)
6 בחירות לחמישיית העונה הראשונה ‏(1989-1987, 1993, 1994, 1997)
3 בחירות לחמישייה השנייה של העונה ב-NBA
3 בחירות לחמישייה השלישית של העונה ב-NBA
5 בחירות לחמישיית ההגנה של העונה ב-NBA
4 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה של העונה ב-NBA
חמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA ‏(1985)
אחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA
מספר 34 הופרש על ידי יוסטון רוקטס ואוניברסיטת יוסטון
מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
זהבאטלנטה 1996כדורסל גברים

האקים עבדול אולאג'ואן (בשפת יורובה: Hakeem Abdul Olajuwon, באלפבית פונטי בינלאומי: [olaɟuwɔ̃]; נולד ב-21 בינואר 1963 בלאגוס, ניגריה), הידוע גם בכינויו The Dream ("החלום"), הוא כדורסלן עבר אמריקאי יליד ניגריה, אשר שיחק בעמדת הסנטר בליגת ה-NBA.

אולאג'ואן, הנחשב לאחד מגדולי הסנטרים אי פעם[1]‏, שיחק במשך כמעט כל הקריירה שלו בקבוצת יוסטון רוקטס, אותה הוביל לאליפות בשנים 1994 ו-1995. בשנתו האחרונה בליגה שיחק בקבוצת טורונטו ראפטורס.

אולאג'ואן נבחר כאחד מבין 50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA ובשנת 2008 נבחר להיכל התהילה של הכדורסל. בעונת 1993/1994 רשם הישג ייחודי כשהיה לשחקן היחיד בתולדות הליגה שזכה בתארים שחקן ההגנה של העונה, השחקן המצטיין של העונה והשחקן המצטיין של סדרת הגמר בעונה אחת[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקים אולאג'ואן נולד כשלישי מבין שישה ילדים בלאגוס שבניגריה, למשפחה מרקע מוסלמי. כילד הוא נהג לשחק בעיקר כשוער כדורגל, דבר שלטענתו תרם ליכולת החסימה שלו[3]‏. בגיל 17 החל לשחק כדוריד בנבחרת התיכון בו למד. באחד מאימוני הכדוריד ראה אותו מאמן כדורסל אמריקאי ששהה באותה עת בניגריה ועל סמך נתוני גופו המרשימים ויכולותיו האתלטיות שכנע אותו לבוא לאימון כדורסל. כבר באימוניו הראשונים האקים התברר כחוסם מצוין ובלט בעיקר בפן ההגנתי של המשחק. ביום הספורט של לאגוס, שבו נערכו משחקי גמר בין כל התיכונים בעיר, בכל ענפי הספורט, האקים שותף במשחק הכדוריד, בו קבוצתו ניצחה, ולאחר מכן נסע למחצית השנייה של משחק הכדורסל, בו ניצחה קבוצתו גם כן.

קריירת המכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 היגר אולאג'ואן מניגריה לארצות הברית על מנת לשחק במדי קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת יוסטון. בעונתו הראשונה באוניברסיטה, עונת 1980/1981 לא שותף אולאג'ואן כלל במשחקי הקבוצה מכיוון שטרם קיבל היתר מה-NCAA לשחק בליגת המכללות[4]. הוא החל לשחק בעונה העוקבת, בה נחשב כפרשמן ורשם ממוצעים של 8.3 נקודות ו-6.2 ריבאונדים למשחק. הוא עזר לקבוצתו להעפיל עד לשלב חצי הגמר של טורניר אליפות המכללות בכדורסל, בה הודחה יוסטון מול אוניברסיטת קרוליינה הצפונית.

את הקיץ שלאחר עונתו הראשונה באוניברסיטה, ניצל אולאג'ואן למשחקי אימון עם מוזס מלון, ששיחק אז במדי היוסטון רוקטס ואף נבחר ל-MVP של העונה הסדירה ב-NBA. לאחר שהתאמן עם השחקנים ברמות הגבוהות ביותר, חזר אולאג'ואן לפתיחת עונתו השנייה והוכיח את השיפור הגדול שחל במשחקו. בעונה זו, עונת 1982/1983, רשם אולאג'ואן 13.9 נקודות ו-11.4 ריבאונדים למשחק וזכה בתואר השחקן המצטיין של הטורניר. בעונה שלאחר מכן כבר רשם אולאג'ואן 16.8 נקודות ו-13.5 ריבאונדים, והוביל את הקבוצה עד לגמר אליפות המכללות בו הפסידו לאוניברסיטת ג'ורג'טאון של פטריק יואינג.

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטון רוקטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולאג'ואן התמודד בדראפט של שנת 1984 ונבחר בבחירה הראשונה על ידי היוסטון רוקטס. ביוסטון הוא חבר אל רוקי העונה הקודמת רלף סמפסון, אשר היתמר לגובה של 2.24 מטרים. שני השחקנים גדולי הממדים אשר שיתפו פעולה כונו "מגדלי התאומים" ("Twin Towers")[5]. כבר בעונת הרוקי שלו נבחר אולאג'ואן לשחק במשחק האולסטאר, בו שיתף פעולה עם סמפסון, שאף נבחר למצטיין במשחק. בסיום העונה רשם אולאג'ואן ממוצע מרשים של 20.6 נקודות, 11.9 ריבאונדים ו-2.68 חסימות, אך הפסיד את תואר רוקי העונה למייקל ג'ורדן. עם הגעתו לקבוצה, עזר אולאג'ואן לשפר את מאזנה של הקבוצה מ-29 ניצחונות מול 53 הפסדים בעונה ל-48 ניצחונות מול 34 הפסדים.

בעונתו השנייה בקבוצה, עונת 1985/1986, רשם אולאג'ואן ממוצעים של 23.5 נקודות, 11.5 ריבאונדים ו-3.4 חסימות למשחק. קבוצתו סיימה את העונה במאזן של 31–51, העפילה למשחקי הפלייאוף מהמקום השני במערב, והגיעה עד למשחק הגמר, כשהיא מנצחת בסיבוב הראשון את סקרמנטו קינגס בסוויפ של שלושה משחקים[6], וחולפת גם על פני דנוור נאגטס בסיבוב השני. בגמר המערב פגשה יוסטון את האלופה היוצאת, לוס אנג'לס לייקרס, וניצחה בחמישה משחקים בדרך לגמר ה-NBA. אולאג'ואן, שהצטיין בסדרה, נבחר עקב יכולתו להופיע על שער המגזין ספורטס אילוסטרייטד. בסדרת הגמר, הפסידה יוסטון לבוסטון סלטיקס, עם הרכב הנחשב לאחד מהטובים בהיסטוריה[7], בשישה משחקים. אולאג'ואן היה השחקן המצטיין של קבוצתו, כשרשם בסדרה 24.7 נקודות, 11.8 ריבאונדים, 2.3 חטיפות ו-3.2 חסימות למשחק[8].

בעונה העוקבת, המשיך אולאג'ואן לשמור על יכולת אישית גבוהה, הוא רשם בעונה הסדירה 23.4 נקודות ו-11.4 ריבאונדים למשחק, הוליך את קבוצתו למאזן 40–42, ולמשחקי הפלייאוף, בה הודחה הקבוצה בסיבוב השני מול סיאטל סופרסוניקס. בסיום העונה נבחר אולאג'ואן לראשונה בקריירה לחמישיית העונה הראשונה. במהלך עונת 1987/1988, הועבר סמפסון, אשר סבל מפציעות מרובות בברכיו לגולדן סטייט ווריורס, והרוקטס הודחו כבר בסיבוב הפלייאוף הראשון, על אף 37.5 נקודות ו-16.8 ריבאונדים למשחק של אולאג'ואן.

עונת 1988/1989 הייתה עונתו הראשונה של אולאג'ואן כמנהיגה הבלעדי של יוסטון. הוא סיים את העונה כמלך הריבאונדים של ה-NBA עם ממוצע של 13.5 כדורים למשחק. ליכולתו מתחת לסל הוא הוסיף 24.8 נקודות ו-3.4 חסימות למשחק, והוליך את קבוצתו למאזן של 37–45, אך הקבוצה שוב כשלה ברגעי האמת, והודחה פעם נוספת בסיבוב משחקי הפלייאוף הראשון כשהפסידה 1–3 לסיאטל סופרסוניקס.

העונה הבאה, עונת 1989/1990 הייתה עונה מאכזבת עבור הרוקטס, אשר סיימו במאזן 41-41 והודחו בפלייאוף כבר בסיבוב הראשון. לעומת זאת, אולאג'ואן חווה עונה אישית מוצלחת ביותר. הוא זכה שנית בתואר מלך הריבאונדים כשקטף 14.0 למשחק, והוביל את הליגה גם עם 4.6 חסימות למשחק, ובכך חבר לכרים עבדול-ג'באר וביל וולטון כאחד משלושת השחקנים היחידים בהיסטוריה שהובילו את הליגה בשתי הקטגוריות באותה העונה[9]. במהלך העונה קבע אולאג'ואן את משחק השיא בקריירה שלו כשקלע 52 נקודות מול דנוור נאגטס ואף רשם הישג ייחודי כאשר היה לשחקן השלישי בהיסטוריה שרושם קוואדרופל-דאבל במשחק ליגה, כשבמשחק נגד מילווקי באקס קלע 18 נקודות, קטף 16 ריבאונדים, מסר 10 אסיסטים וחסם 11 פעמים[10]. ההישג בא רק 19 ימים לאחר שכמעט השיג קוואדרופל-דאבל לראשונה. במשחק נגד גולדן סטייט ווריורס רשם אולאג'ואן 29 נקודות, 18 ריבאונדים, 11 חסימות ו-9 אסיסטים. ראשי הקבוצה פנו בעתירה לשינוי טופס המשחק הרשמי, לאחר שלטענתם אולאג'ואן למעשה מסר עשרה אסיסטים באותו המשחק. לאחר בחינת קלטת המשחק, דחתה הנהלת הליגה את הטענה, והטופס נשאר על כנו[11]‏[12].

יכולתם הקבוצתית של הרוקטס הלכה והשתפרה. בהנהגתו של המאמן דון צ'ייני, שאף זכה בתואר מאמן השנה, יוסטון סיימה את העונה במאזן של 52 ניצחונות מול 30 הפסדים בלבד. אולאג'ואן, אשר שיחק 56 משחקים בלבד במהלך העונה בשל פציעה, סיים עם ממוצעים של 21.6 נקודות, 13.8 ריבאונדים ו-3.95 חסימות למשחק, אך במשחקי הפלייאוף לא הצליח למנוע מקבוצתו הדחה בסוויפ כבר בסיבוב הראשון. העונה העוקבת, עונת 1991/1992 הייתה עונת השפל של יוסטון בתקופת אולאג'ואן. לאחר שהחמיץ שבועיים של משחקים בשל דופק מואץ[13], חזר אולאג'ואן לפעילות, אך לא הצליח להאפיל על יכולתם הבינונית של שאר חבריו לקבוצה. לראשונה בקריירה לא העפיל אולאג'ואן אל משחקי הפלייאוף לאחר שקבוצתו סיימה במאזן של 42 ניצחונות מול 40 הפסדים.

לקראת עונת 1992/1993 הוחלף מאמנה של יוסטון, ותחת הנהגתו של רודי טומג'נוביץ' החל אולאג'ואן לשפר את יכולת המסירה שלו. הוא העמיד ממוצעי שיא בקריירה כשבארבע העונות הבאות רשם פעמיים 3.5 ופעמיים 3.6 אסיסטים למשחק. עם שיפור יכולת המסירה של אולאג'ואן, התעצמה גם יכולת הקליעה שלו. מכיוון שהוא החל לחלק לחבריו מסירות רבות יותר, קשה היה לקבוצות היריבות להעמיד מולו שמירות כפולות ומשולשות והוא נותר פנוי יותר לזרוק אל הסל. עם 26.1 נקודות בממוצע למשחק, הוביל אולאג'ואן את הקבוצה לשיא מועדון חדש עם 55 ניצחונות בעונה הסדירה[14]. הרוקטס הודחו בסיבוב הפלייאוף השני בשבעה משחקים מול סיאטל, ואולאג'ואן הפסיד את תואר השחקן המצטיין של העונה כשנבחר בהצבעה במקום השני אחרי צ'ארלס בארקלי[15]. לקראת סיומה של העונה הסדירה האריך אולאג'ואן את חוזהו בקבוצה בארבע שנים נוספות תמורת סכום של 25.4 מיליון דולר[16].

ב-1993 התאזרח כאמריקאי.

שנות האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונות הבאות החל אולאג'ואן לבסס את מעמדו כשחקן קלאץ' מצטיין וכאחד הסנטרים הגדולים בתולדות המשחק[1]. הוא הגיע לשיא הקריירה בעונת 1993/1994. עם 27.3 נקודות, 11.9 ריבאונדים 3.6 אסיסטים ו-3.7 חסימות למשחק הוא הוביל את יוסטון לשבירת שיא המועדון אשר נקבע בעונה הקודמת עם 58 ניצחונות בעונה הסדירה. בסיום העונה הוא זכה בתואר השחקן המצטיין של העונה ובתואר שחקן ההגנה של העונה. במשחקי הפלייאוף המשיך אולאג'ואן את יכולתו הגבוהה והוביל את קבוצתו עד לגמר ה-NBA בו פגשה יוסטון את ניו יורק ניקס. אל המשחק השישי בסדרה הגיעו הניקס ביתרון של 2–3 כשניצחון במשחק יעניק להם את תואר האליפות. ההתקפה האחרונה במשחק הייתה של הניקס, כשיוסטון מובילים 84–86. הכדור היה בידיו של ג'ון סטארקס שהוביל את קבוצתו עם 27 נקודות[17], ונחסם על ידי אולאג'ואן כשניסה לזרוק את השלשה שיכולה הייתה לנצח במשחק. במשחק השביעי והמכריע קלע אולאג'ואן 25 נקודות, קטף עשרה ריבאונדים והוביל את קבוצתו לניצחון 84-90[18], ולאליפות ראשונה בתולדות המועדון. אולאג'ואן רשם בסדרה ממוצעים של 26.9 נקודות, 9.1 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים ו-3.9 חסימות[19], זכה בתואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר והיה לשחקן היחיד בתולדות הליגה שזוכה בכל שלושת התארים המרכזיים בעונה בודדת[2].

במהלך עונת 1994/1995 הצטרף לקבוצה חברו של אולאג'ואן במכללת יוסטון קלייד דרקסלר, אשר עבר בטרייד תמורת אוטיס ת'ורפ. אף על פי שהחמיץ שמונה משחקים לקראת סיום העונה בשל אנמיה[20], סיים אולא'ואן את העונה עם שיא קריירה של 27.8 נקודות למשחק, והוביל את קבוצתו למשחקי הפלייאוף. במשחקי הפלייאוף המשיך אולאג'ואן לזרוח, הוא הוביל את קבוצתו שנית לגמר ה-NBA, תוך שהוא משתק בהגנה את דייוויד רובינסון, שזכה באותה העונה בפרס ה-MVP, בגמר המערב. בגמר ה-NBA פגשה יוסטון את אורלנדו מג'יק של שאקיל אוניל ופני הארדוויי. אולאג'ואן, שרשם 32.8 נקודות ו-11.5 ריבאונדים[21], זכה בתואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר פעם נוספת והוביל את קבוצתו לסוויפ של 0–4 בגמר, ולאליפות שנייה ברציפות.

לאחר האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שתי האליפויות הרצופות שלקחה הקבוצה, הודחו הרוקטס בפלייאוף של עונת 1995/1996 בגמר המערב מול סיאטל סופרסוניקס. לקראת העונה שלאחר מכן, עונת 1996/1997, חבר אל אולאג'ואן ודרקסלר שחקן נוסף ברשימת 50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA, צ'ארלס בארקלי, איתו העפילה הקבוצה פעם נוספת עד לגמר המערב, והודחה בפעם השנייה ברציפות בשלב זה, הפעם מול יוטה ג'אז.

בעונת 1997/1998 החלו ממוצעיו של אולאג'ואן לצנוח, והוא סיים את העונה הסדירה לראשונה בקריירה עם פחות מ-20 נקודות למשחק כשהעמיד ממוצע של 16.8 נקודות למשחק בלבד. גם בארקלי נעדר באותה העונה ממשחקים רבים בשל פציעות חוזרות ונשנות, ובסיום העונה, לאחר שהקבוצה הודחה כבר בסיבוב הראשון מול יוטה, פרש דרקסלר ממשחק פעיל.

טרם עונת 1998/1999, אשר בשל שביתת השחקנים הייתה עונה של 50 משחקים בלבד, הצטרף לקבוצה אלוף הליגה בשלוש העונות הקודמות, סקוטי פיפן. אולאג'ואן אמנם העמיד ממוצעים של 18.9 נקודות למשחק, אך יוסטון הודחה בסיבוב הראשון פעם נוספת, ופיפן עזב.

טורונטו ראפטורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2001/2002, עזב אולאג'ואן את יוסטון אחרי 17 עונות במדי הקבוצה ועבר בטרייד לטורונטו ראפטורס בתמורה לבחירת דראפט. בטורונטו הוא רשם את ממוצעי הקליעה והריבאונדים הנמוכים ביותר בקריירה עם 7.1 נקודות ו-6.0 כדורים חוזרים למשחק. בסיום העונה הודיע אולאג'ואן על פרישתו ממשחק פעיל.

סטטיסטיקת קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1984/1985 יוסטון 82 82 35.5 .538 .000 .613 11.9 1.4 1.2 2.7 20.6
1985/1986 יוסטון 68 68 36.3 .526 .000 .645 11.5 2.0 2.0 3.4 23.5
1986/1987 יוסטון 75 75 36.8 .508 .200 .702 11.4 2.9 1.9 3.4 23.4
1987/1988 יוסטון 79 79 35.8 .514 .000 .695 12.1 2.1 2.0 2.7 22.8
1988/1989 יוסטון 82 82 36.9 .508 .000 .696 13.5 1.8 2.6 3.4 24.8
1989/1990 יוסטון 82 82 38.1 .501 .167 .713 14.0 2.9 2.1 4.6 24.3
1990/1991 יוסטון 56 50 36.8 .508 .000 .769 13.8 2.3 2.2 4.0 21.2
1991/1992 יוסטון 70 69 37.7 .502 .000 .766 12.1 2.2 1.8 4.3 21.6
1992/1993 יוסטון 82 82 39.5 .529 .000 .779 13.0 3.5 1.8 4.2 26.1
1993/1994 יוסטון 80 80 41.0 .528 .421 .716 11.9 3.6 1.6 3.7 27.3
1994/1995 יוסטון 72 72 39.6 .517 .188 .756 10.8 3.5 1.8 3.4 27.8
1995/1996 יוסטון 72 72 38.8 .514 .214 .724 10.9 3.6 1.6 2.9 26.9
1996/1997 יוסטון 78 78 36.6 .510 .313 .787 9.2 3.0 1.5 2.2 23.2
1997/1998 יוסטון 47 45 34.7 .483 .000 .755 9.8 3.0 1.8 2.0 16.4
1998/1999[א] יוסטון 50 50 35.7 .514 .308 .717 9.6 1.8 1.6 2.5 18.9
1999/2000 יוסטון 44 28 23.8 .458 .000 .616 6.2 1.4 0.9 1.6 10.3
2000/2001 יוסטון 58 55 26.6 .498 .000 .621 7.4 1.2 1.2 1.5 11.9
2001/2002 טורונטו 61 37 22.6 .464 .000 .560 6.0 1.1 1.2 1.5 7.1
קריירה
 1238 1186 35.7 .512 .202 .712 11.1 2.5 1.8 3.0 21.8

בפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1984/1985 יוסטון 5 5 37.4 .477 .000 .478 13.0 1.4 1.4 2.6 21.2
1985/1986 יוסטון 20 20 38.3 .530 .000 .638 11.8 2.0 2.0 3.4 26.9
1986/1987 יוסטון 10 10 38.9 .615 .000 .742 11.3 2.5 1.3 4.3 29.2
1987/1988 יוסטון 4 4 40.5 .571 .000 .884 16.8 1.8 2.2 2.8 37.5
1988/1989 יוסטון 4 4 40.5 .519 .000 .680 13.0 3.0 2.5 2.8 25.3
1989/1990 יוסטון 4 4 40.3 .443 .000 .706 11.5 2.0 2.5 5.8 18.5
1990/1991 יוסטון 3 3 43.0 .578 .000 .824 14.7 2.0 1.3 2.7 22.0
1992/1993 יוסטון 12 12 43.2 .517 .000 .827 14.0 4.8 1.8 4.9 25.7
1993/1994 יוסטון 23 23 43.0 .519 .500 .795 11.0 4.3 1.7 4.0 28.9
1994/1995 יוסטון 22 22 42.2 .531 .500 .681 10.3 4.5 1.2 2.8 33.0
1995/1996 יוסטון 8 8 41.1 .510 .000 .725 9.1 3.9 1.9 2.1 22.4
1996/1997 יוסטון 16 16 39.3 .590 .000 .731 10.9 3.4 2.1 2.6 23.1
1997/1998 יוסטון 5 5 38.0 .394 .000 .727 10.8 2.4 1.0 3.2 20.4
1998/1999 יוסטון 4 4 30.8 .426 .000 .875 7.3 0.5 1.2 0.8 13.3
2001/2002 טורונטו 5 0 17.2 .545 .000 .667 3.8 0.4 1.4 0.8 5.6
קריירה
 145 140 39.6 .528 .222 .719 11.2 3.2 1.7 3.3 25.9
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד

פרופיל כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולאג'ואן היה שחקן מוכשר הן בחלק ההתקפי, והן בחלקו ההגנתי של המשחק. השילוב הנדיר של זריזות וכוח תרם ליכולתו לשמור מול מגוון רחב של שחקנים בסגנונות שונים באופן יעיל. הוא הציג לאורך הקריירה יכולת חסימה מהטובות בהיסטוריה של הליגה, עליה תרם יכולת חטיפת כדור נדירה יחסית לשחקנים בממדים הפיזיים שלו והיה לשחקן היחידי בהיסטוריה של ה-NBA שרשם מעל 200 חטיפות ומעל 200 חסימות בעונה אחת. אולאג'ואן הוא הסנטר היחיד אשר מדורג בין עשרת החוטפים הטובים ביותר בהיסטוריה של הליגה[22], והוא השחקן בעל מספר החסימות הרב ביותר עם 3,830 חסימות לאורך הקריירה[23]. אולאג'ואן זכה פעמיים בתואר מלך הריבאונדים של ה-NBA, נבחר פעמיים לתואר שחקן ההגנה של העונה ב-NBA, וחמש פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה.

אם הייתי צריך לבחור סנטר (לנבחרת כל הזמנים), זה מוכרח היה להיות אולאג'ואן. זה משאיר בחוץ את שאק, פטריק יואינג. זה משאיר בחוץ את וילט צ'מברלין. זה משאיר בחוץ אנשים רבים. והסיבה שהייתי בוחר באולאג'ואן פשוטה מאוד: הוא כל כך מגוון לשחקן בעמדתו. זה לא רק יכולת הקליעה, לקיחת הריבאונד וחסימת הכדור. אנשים לא תופסים שהוא היה בין שבעת החוטפים הטובים ביותר. תמיד היו לו בחירות מצוינות על המגרש, ובכל היבט של המשחק.

גם בהיבט ההתקפי של המשחק היה אולאג'ואן שחקן מצטיין. הוא היה קלעי פורה אשר העמיד ממוצע של 21.8 נקודות למשחק לאורך הקריירה. ובזכות זריזות הרגליים ומהלך של הטעיה כפולה לפני הזריקה לסל אשר היה מזוהה איתו (וכונה Dream Shake) קלע ב-51.2% מהשדה לאורך השנים.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אישיים

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולאג'ואן נישא לאשתו הנוכחית, דליה אסאפי, ב-8 באוגוסט 1996 ולזוג שתי בנות[25]. בתו מנישואיו הקודמים, אובי אולאג'ואן, היא כדורסלנית המשחקת בקבוצת טלסה שוק מליגת ה-WNBA. בשנת 1996 כתב אולאג'ואן אוטוביוגרפיה בשם Living the Dream (בתרגום חופשי: לחיות את החלום).

כחלק מניסיון עזרה לשכבות החלשות עבד אולאג'ואן עם חברת ספולדינג על ייצור נעליים אשר ינשאו את שמו וימכרו בסכום של 35 דולר, באומרו: "איך אם עובדת לשלושה בנים יכולה לרכוש נעליים שעולות 120 דולר? היא לא יכולה. אז הילדים גונבים את הנעליים מחנויות ומילדים אחרים. לפעמים הם אף הורגים בשבילם"[26].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האקים אולאג'ואן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 DAILY DIME: SPECIAL EDITION The game's greatest giants ever באתר ESPN
  2. ^ 1 2 olajuwon_summary באתר ה-NBA
  3. ^ It Was All A Dream באתר NBA.com
  4. ^ כתבה באתר היוסטון כרוניקל
  5. ^ הכינוי הוצמד גם לשילוב של טים דאנקן ודייוויד רובינסון מספר שנים לאחר מכן
  6. ^ עד עונת 2002/03 הסיבוב הראשון התקיים בסדרת הטוב מחמישה משחקים, ומאותה עונה גם הסיבוב הראשון מתקיים בשיטת הטוב משבעה משחקים.
  7. ^ Top 10 Teams in NBA History באתר NBA.com‏
  8. ^ סטטיסטיקת סדרת הגמר 1986
  9. ^ ביוגרפיה באתר NBA.com
  10. ^ דו"ח המשחק באתר basketball-reference.com
  11. ^ Time To Forget It OrlandoSentinel
  12. ^ כתבה מתוך The Spokesman-Review באתר GoogleNews
  13. ^ Rockets return Kite to Orlando/Heart problem causes center to fail physical, יוסטון כרוניקל
  14. ^ היסטוריית מאזן יוסטון רוקטס באתר basketball-reference.com
  15. ^ סיכום ההצבעה לעונת 1992/1993
  16. ^ Money explosion annoys Alexander, יוסטון כרוניקל
  17. ^ דוח המשחק באתר basketball-reference.com
  18. ^ דוח המשחק באתר basketball-reference.com
  19. ^ סטטיסטיקת סדרת הגמר 1994
  20. ^ Olajuwon Plays Above the Rim, in the Stratosphere, הניו יורק טיימס
  21. ^ סטטיסטיקת סדרת הגמר 1995
  22. ^ Career Leaders and Records for Steals באתר basketball-reference.com
  23. ^ Career Leaders and Records for Blocks באתר basketball-reference.com
  24. ^ מרווין שנקן, One-on-One with Michael Jordan, יולי/אוגוסט 2015
  25. ^ Hakeem Encyclopedia N-O באתר NBA.com‏
  26. ^ בסטי טיילור, Can We Have Social Justice In A Commercial Culture?, ‏newdream.org
האקים אולאג'ואן
נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - אטלנטה (1996)

1  • 2  • 3  • 4 גארי פייטון • 5 גרנט היל • 6 פני הארדוויי • 7 דייוויד רובינסון • 8 סקוטי פיפן • 9 מיץ' ריצ'מונד • 10 רג'י מילר • 11 קארל מלון • 12 ג'ון סטוקטון • 13 שאקיל אוניל • 14 צ'ארלס בארקלי • 15 האקים אולאג'ואן • מאמן: לני וילקנס

ארצות הבריתארצות הברית
MVP של העונה הסדירה ב-NBA
1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: ראסל • 1959: פטיט • 1960: צ'מברלין • 1961: ראסל • 1962: ראסל • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: ראסל • 1966: צ'מברלין • 1967: צ'מברלין • 1968: צ'מברלין • 1969: אנסלד • 1970: ריד • 1971: עבדול-ג'באר • 1972: עבדול-ג'באר • 1973: קאונס • 1974: עבדול-ג'באר • 1975: מקאדו • 1976: עבדול-ג'באר • 1977: עבדול-ג'באר • 1978: וולטון • 1979: מלון • 1980: עבדול-ג'באר • 1981: ארווינג • 1982: מלון • 1983: מלון • 1984: בירד • 1985: בירד • 1986: בירד • 1987: ג'ונסון • 1988: ג'ורדן • 1989: ג'ונסון • 1990: ג'ונסון • 1991: ג'ורדן • 1992: ג'ורדן • 1993: בארקלי • 1994: אולאג'ואן • 1995: רובינסון • 1996: ג'ורדן • 1997: מלון • 1998: ג'ורדן • 1999: מלון • 2000: אוניל • 2001: אייברסון • 2002: דאנקן • 2003: דאנקן • 2004: גארנט • 2005: נאש • 2006: נאש • 2007: נוביצקי • 2008: בראיינט • 2009: ג'יימס • 2010: ג'יימס • 2011: רוז • 2012: ג'יימס • 2013: ג'יימס • 2014: דוראנט • 2015: קרי • 2016: קרי • 2017: וסטברוק • 2018: הארדן • 2019: אדטוקומבו • 2020: אדטוקומבו • 2021: יוקיץ' • 2022: יוקיץ' • 2023: אמביד
MVP של סדרת הגמר ב-NBA
1969: וסט • 1970: ריד • 1971: עבדול-ג'באר • 1972: צ'מברלין • 1973: ריד • 1974: האבליצ'ק • 1975: בארי • 1976: וייט • 1977: וולטון • 1978: אנסלד • 1979: ד. ג'ונסון • 1980: מ. ג'ונסון • 1981: מקסוול • 1982: מ. ג'ונסון • 1983: מלון • 1984: בירד • 1985: עבדול-ג'באר • 1986: בירד • 1987: מ. ג'ונסון • 1988: וורת'י • 1989: דיומרס • 1990: תומאס • 1991: ג'ורדן • 1992: ג'ורדן • 1993: ג'ורדן • 1994: אולאג'ואן • 1995: אולאג'ואן • 1996: ג'ורדן • 1997: ג'ורדן • 1998: ג'ורדן • 1999: דאנקן • 2000: אוניל • 2001: אוניל • 2002: אוניל • 2003: דאנקן • 2004: בילאפס • 2005: דאנקן • 2006: וייד • 2007: פארקר • 2008: פירס • 2009: בראיינט • 2010: בראיינט • 2011: נוביצקי • 2012: ג'יימס • 2013: ג'יימס • 2014: לנארד • 2015: איגודלה • 2016: ג'יימס • 2017: דוראנט • 2018: דוראנט • 2019: לנארד • 2020: ג'יימס • 2021: אדטוקומבו • 2022: קרי • 2023: יוקיץ'
שחקן ההגנה של העונה ב-NBA
1983: מונקריף • 1984: מונקריף • 1985: איטון • 1986: רוברטסון • 1987: קופר • 1988: ג'ורדן • 1989: איטון • 1990: רודמן • 1991: רודמן • 1992: רובינסון • 1993: אולאג'ואן • 1994: אולאג'ואן • 1995: מוטומבו • 1996: פייטון • 1997: מוטומבו • 1998: מוטומבו • 1999: מורנינג • 2000: מורנינג • 2001: מוטומבו • 2002: וולאס • 2003: וולאס • 2004: ארטסט • 2005: וולאס • 2006: וולאס • 2007: קמבי • 2008: גארנט • 2009: הווארד • 2010: הווארד • 2011: הווארד • 2012: צ'נדלר • 2013: גאסול • 2014: נואה • 2015: לנארד • 2016: לנארד • 2017: גרין • 2018: גובר • 2019: גובר • 2020: אדטוקומבו • 2021: גובר • 2022: סמארט • 2023: ג'קסון
בחירות ראשונות בדראפט ה-NBA
1947: מקנילי • 1948: טונקוביץ' • 1949: שאנון • 1950: שייר • 1951: מלכיור • 1952: וורקמן • 1953: פליקס • 1954: סלבי • 1955: ריקטס • 1956: גרין • 1957: האנדלי • 1958: ביילור • 1959: בוזר • 1960: רוברטסון • 1961: בלאמי • 1962: מקגיל • 1963: היימן • 1964: בארנס • 1965: הטזל • 1966: ראסל • 1967: ווקר • 1968: הייז • 1969: עבדול-ג'באר • 1970: לניר • 1971: קאר • 1972: ל. מרטין • 1973: קולינס • 1974: וולטון • 1975: ד. תומפסון • 1976: לוקאס • 1977: בנסון • 1978: מ. תומפסון • 1979: מ. ג'ונסון • 1980: קארול • 1981: אגוויר • 1982: וורת'י • 1983: סמפסון • 1984: אולאג'ואן • 1985: יואינג • 1986: דוהרטי • 1987: רובינסון • 1988: מאנינג • 1989: אליסון • 1990: קולמן • 1991: ל. ג'ונסון • 1992: אוניל • 1993: ובר • 1994: רובינסון • 1995: סמית' • 1996: אייברסון • 1997: דאנקן • 1998: אולווקנדי • 1999: ברנד • 2000: ק. מרטין • 2001: בראון • 2002: יאו • 2003: ג'יימס • 2004: הווארד • 2005: בוגוט • 2006: ברניאני • 2007: אודן • 2008: רוז • 2009: גריפין • 2010: וול • 2011: אירווינג • 2012: דייוויס • 2013: בנט • 2014: ויגינס • 2015: טאונס‏ • 2016: סימונס • 2017: פולץ • 2018: אייטון • 2019: ויליאמסון • 2020: אדוארדס • 2021: קנינגהם • 2022: באנקרו • 2023: וומבניאמה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=האקים_אולאג%27ואן&oldid=37425502"