המגפה בימי דוד

המגפה בימי דוד או המפקד בימי דוד הוא אירוע מקראי שראשיתו במפקד צבאי של חיילי ישראל שערך יואב בן צרויה שר הצבא בשליחות דוד המלך ללא תשלום כופר עבור המפקד כמצווה בתורה, והמשכו בהצגת גד הנביא שלושה עונשים שמתוכם נדרש דוד לבחור את העונש המועדף. דוד בוחר בעונש המגפה, ואכן פורץ דבר המפיל 70,000 איש מישראל, והוא נפסק רק לאחר שגד מצווה את דוד לרכוש את גורן ארוונה היבוסי לשם בניית מזבח להקרבת קרבנות לה'. ואכן לאחר הרכישה וההקרבה, המגפה נעצרת.

לימים יבנה שלמה בן דוד את בית המקדש והמזבח שבחצרו במקום בו עמד המזבח שבנה דוד בעת המגפה.

האירוע מתואר בספר שמואל ב (פרק כד) ובספר דברי הימים א (פרק כא).

חרון האף על ישראל

הסיפור נפתח בתיאור חרון אף ה' על ישראל: ”וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל”. אמנם הכתוב לא מבאר את סיבת חרון האף. גם פרשני המקרא התחבטו בסיבת הדבר. ואכן יש מי שכתבו שסיבת הדבר לא נודעה. אך לדעת אחרים חרון האף היה על חטאים שנעשו בסתר, או על מרד אבשלום ומרד שבע בן בכרי.

חטא ספירת העם

תיאור המפקד

בעקבות חרון האף של ה' בישראל, הכתוב מספר שה' הסית את ליבו של דוד להחליט למנות את סך החיילים בעם ישראל: ”וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה” (ספר שמואל ב', פרק כ"ד, פסוק א').

דוד מורה ליואב בן צרויה שר צבאו, שיפקוד את צבא ישראל (אחד עשר שבטים), ואת צבא יהודה בנפרד, היות שלשבט יהודה היה ריבוי אוכלוסין יוצא דופן המצדיק החזקת צבא עצמי. יואב ניסה להניא את המלך מכך, אך דוד עמד על כך שהוא חפץ במניין העם. יואב ביצע את הפקודה, ובמשך תשעה חודשים ועשרים יום עבר בכל גבולות הממלכה ומנה את מספר החיילים. בתום המפקד, שב אל המלך עם מספר הלוחמים: 800,000 חיילים לצבא ישראל, ו-500,000 לצבא שבט יהודה. לאחר מכן, לבו של דוד נקפו על שחטא בספירת העם, והוא התוודה על כך לפני ה':

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם... וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל.... וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה ה' הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד.

— שמואל ב פרק כ"ד, פסוקים ב'-י'

החטא בספירת העם

במקרא מוצג חטאו של דוד במילים ”וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם”, אולם לא מבואר מהו בדיוק החטא. יש מפרשים^{[דרוש מקור]} שהחטא בכך שספר את העם ללא נטילת כופר נפש כפי המצווה בתורה בפרשת כי תשא, שיש לתת מחצית השקל כופר נפש עבור כל לוחם. חז"ל מפרשים^{[דרוש מקור]} שספירה ישירה של החיילים מביאה לנגף בעם, ויש לסופרם על ידי מניין פריטים המייצג את מניין החיילים^{[דרושה הבהרה]}, כפי שעשה שאול שפקד את העם בטלאים.

הצעת שלוש אפשרויות העונש

למחרת הגיע גד הנביא אל דוד בשליחות ה', והציב בפני דוד שיבחר אחד משלושת העונשים לכפר על ספירת העם: 1. שבע שנות רעב בארץ. 2. שלושה חודשים מנוסה מפני אויבים. 3. שלושה ימי מגפת דבר.

דוד בוחר בדבר, היות שעונש הדבר מבוצע כל כולו בידי ה' שרחמיו רבים. אך המנוסה מפני אויבים והרעב תלויים ברצונותיהם של בני אדם, שעלולים לא לרחם עליו ועל ממלכתו:

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד: צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה

— שמואל ב פרק כ"ד פסוקים י"א-י"ד

המגפה

לאור בחירתו של דוד, הביא ה' דבר על ישראל "מהבוקר ועד עת מועד". בפרק זמן זה מתו מן העם 70,000 איש מכל רחבי הממלכה, מדן ועד באר שבע.

על פי המסופר בפסוקים, כשהגיע המלאך המשחית לשחת את ירושלים, התפלל דוד לה' שיפגע בו ובמשפחתו אך לא בשאר העם שלא חטאו. ה' קיבל את תפילתו והורה למלאך המשחית לחדול זמנית מהתפשטות הדבר.

וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד... וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם: רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ... וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה', בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם, וַיֹּאמֶר: הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ? תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי

— שמואל ב פרק כ"ד פסוקים ט"ו-י"ז

עצירת המגפה

גד הנביא חוזר אל דוד ומורה לו להקים מזבח בגורן ארוונה היבוסי. תחילה רצה ארוונה להעניק את המקום לדוד ללא תמורה, אך לאחר משא קנה דוד את הגורן בחמישים שקלי כסף. את הבקר שדש בגורן הוא הקריב על המזבח, ובעצי המורג הוא השתמש כעצי הסקה על המזבח. לאחר הקרבת קרבנות עולה ושלמים נעתר ה' לעצור את המגפה מעל ישראל:

וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים. וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה', וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר ה' לָאָרֶץ, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל:

— שמואל ב פרק כ"ד פסוקים י"ח-כ"ד

יש ממפרשי המקרא^{[דרוש מקור][מפני ש...]} המצביעים על כך שעצירת המגפה קשורה לתיקון חטא הספירה, שכן העילה למגפה הייתה ספירת החיילים ללא מתן כופר נפש, ועמידתו של דוד על כך שישולם לארוונה תשלום מלא על רכישת המזבח, היוותה את תשלום כופר הנפש הנחסר.

הטור כותב על פי תשובת רב נטרונאי שדוד המלך חקר, ונודע לו ברוח הקודש, שעל ידי תקנת מאה ברכות תעצר המגפה, וכך היה.

בתיאור רכישת מקום המזבח ישנו שינוי בין המסופר בספר שמואל ב', שם נאמר שדוד רכש את מקום המזבח בחמישים שקלי כסף, לבין התיאור בספר דברי הימים, שם נאמר שדוד שילם שש מאות שקלי זהב. במדרש יישבו סתירה זו, שהכוונה היא חמישים שקלים עבור כל שבט משבטי ישראל ובסך הכל שש מאות שקלים, או שמקום המזבח עלה חמישים שקלי כסף, ומקום הגורן כולו שש מאות שקלי זהב.

ייחודיות המקום

לאחר עצירת המגפה דוד קבע כי באותו מקום שבנה את המזבח והקריב קרבנות, יהיה מקום בית המקדש: ”וַיֹּאמֶר דָּוִיד: זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹוהִים, וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל” (ספר דברי הימים א', פרק כ"ב, פסוק א'). ואכן, כעבור מספר שנים בנה שם שלמה בנו את בית המקדש הראשון, כפי שמסופר בספר דברי הימים: ”וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִַם, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי” (ספר דברי הימים ב', פרק ג', פסוק א').

לפי מסורת חז"ל במקום זה אירעה עקידת יצחק, קרוב לתשע מאות שנים קודם לכן.

קישורים חיצוניים

• מאמרים על המפקד והמגפה, באתר התנ"ך של מכללת הרצוג