מלחמת שאול בעמלק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ; וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת-אֲגָג לִפְנֵי ה', בַּגִּלְגָּל.
הריגתו של אגג בידי שמואל הנביא. תחריט מעשה ידי גוסטב דורה.

מלחמת שאול בעמלק היא מלחמה המתוארת בתנ"ך, בספר שמואל א', פרק ט"ו. על פי הסיפור המקראי, שאול המלך הצטווה על ידי ה' להילחם בעמלק מלחמת חורמה, ולא להשאיר מזרע עמלק כל זכר. שאול לא קיים את דבר ה' כפי שהצטווה, ולכן הודח ממלכותו, והיא נמסרה לדוד בן ישי.

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור המלחמה וחטאו של שאול[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנ"ך פותח בציווי ה' שניתן לשאול על ידי שמואל, להילחם בעמלק ולהשמידו:

עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר

מיד לאחר מכן, שאול גייס מעם ישראל מאתיים אלף חיילים, ועוד עשרת אלפים איש מיהודה, ובא עמם עד "עיר עמלק". לפני פתיתח הקרב, שלח שאול שליחים לקיני, מתוך דאגה לשלומם כהכרת הטוב על עזרת חובב אביהם לעם ישראל בעת נדודיו במדבר, להזהירם ולבקשם לעזוב את מקומם שבתוככי שטחו של עמלק על מנת למנוע את היפגעותם בשגגה תוך כדי הלחימה.

למרות הציווי המפורש שלא להשאיר זכר מעמלק ומהשלל, הרג שאול את כל עמלק, מלבד את אגג שהיה באותה העת מלך עמלק, אותו הוא השאיר חי: ”וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב“ (שמואל א', ט"ו, ח'). בנוסף לאגג השאירו בחיים את הצאן והבקר המשובחים, כל זאת בניגוד לציווי המפורש של שמואל "ולא תחמול עליו".

הדחת שאול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר סיום המלחמה, שלח אלוהים את שמואל לומר לשאול כי הוא יודח מהמלוכה מאחר שלא קיים את דבר ה'. הדבר חרה לשמואל, והוא התפלל כל הלילה לאלוהים שימחל לשאול על מעשה זה, אך לא נענה. בבוקר כשפגש שאול את שמואל, בישר לשמואל כי קיים את דבר ה'. שמואל תמה באוזני שאול "מהם אותם קולות הצאן והבקר שאני שומע?", ושאול ענה כי העם חמל על מיטב מהצאן והבקר על מנת לזבוח מהם לאלוהים, אך את יתר הצאן והבקר הם אכן הרגו.

שמואל ענה לשאול, כי אלוהים מעדיף שיעשו את רצונו יותר משיקריבו לפניו קרבנות: ”וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים“.

שמואל בישר לשאול, כי בעקבות מעשים אלו, ה' אינו חפץ במלכותו. שאול ביקש משמואל שיבוא עמו להשתחוות לפני ה'. שמואל סירב לכך, ופנה ללכת מעם שאול. שאול תפס את כנף מעילו של שמואל, שנקרע בעקבות כך. בתגובה אמר שמואל לשאול: ”קרע ה' את ממלכות ישראל מעמך, ונתנה לרעך הטוב ממך“. שאול ענה לשמואל כי אכן חטא, ושוב הוא מבקש משמואל שיבוא עמו להשתחוות לה', על מנת שלא יתבזה בפני עם ישראל וזקניו. שמואל נענה לבקשתו והצטרף לשאול.

הריגת אגג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ששמואל ליווה את שאול והשתחווה עמו לאלוהים, הוא ביקש שיביאו לפניו את אגג, שמואל שיסף את גרונו של אגג, בגלגל. לאחר מעשה זה שמואל פנה לביתו שברמה, ושאול פנה אף הוא לביתו שבגבעה (מכונה בנביא 'גבעת שאול'). שמואל התאבל על שאול, ומיאן לראותו עד יום מותו.

המלכת דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – משיחת דוד למלך

לאחר הדחתו של שאול מהמלוכה, אלוהים שלח את שמואל להמליך למלך תחת שאול, את אחד מבניו של ישי בית הלחמי. לאחר שכל בני ישי עברו לפני שמואל, שמואל, בנבואה מאלוהים, מיאן למשוח את אחד מהם, עד שהביאו לפניו את בנו הקטן של ישי, דוד, שבאותה עת רעה את הצאן. כשבא דוד, בישר שמואל שאכן אליו הייתה כוונת אלוהים, ומשח אותו למלך.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת החמלה על אגג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסוק לא נכתב במפורש מדוע חמל שאול על אגג והבהמות: ”וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם“ (שמואל א', ט"ו, ט'), ולכן נוצרה מחלוקת בין הפרשנים והחוקרים מדוע לא קיים שאול את צו ה' והותיר בחיים את אגג והבהמות.

בספרות חז"ל מובלט הניגוד בין חמלתו של שאול על אגג, לטבח האכזרי שעשה בנוב עיר הכהנים. התלמוד[1] מבקר את שאול על כך שהוא התלבט האם מותר להרוג את הבהמות והילדים של עמלק, ולעומת זאת, בעניין נוב, לא היסס וציווה את דואג האדומי "סוב אתה ופגע בכהנים". במקום אחר שאול מוצג כמי שמחליף רחמים באכזריות ולהפך: ”כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן“[2]. ממדרשים אלה נראה ששאול חמל על אגג מתוך רחמים, על אף שהיה עליו לנקוט באכזריות[3].

יש הטוענים שלא ייתכן ששאול חמל על אגג מתוך רחמים והומניות, כיון שאין היגיון ברצח כל העם והשארת המלך בלבד חי, רק מסיבות הומניות. לשיטתם, השארת המלך בחיים היה נוהג מקובל בתקופת המקרא, שמטרתו הטלת אימה על שאר האויבים והחזקתו כבן ערובה[4], או מיצוי קבוע ותמידי של הסיפוק שבניצחון, שנובע מהתנאים המשפילים בהם נתון המלך המנוצח[5][6]. דוגמה בולטת לנוהג זה היא התנהגותו של אדני בזק למלכים שהביס[7]. הרב ישראל רוזן טען שמטרתו של הנוהג המקובל בין מלכי התקופה, הייתה "רחמנות אינטרסנטית", כלומר הצגת המלך המנצח כמוסרי והומני, וכנגד זה כיוונו חז"ל את ביקורתם על מעשי שאול[3].

האברבנאל הציע ששאול חמל על אגג מכיוון ש"אולי היה יפה תואר ויפה מראה"[8].

על פי קדמוניות המקרא, שאול חס על חיי אגג מתוך בצע כסף, כי זה הבטיח לגלות לו מקום בו הוסתר אוצר. ובטרם הרג שמואל את אגג התעברה ממנו אשתו, הריון ממנו נולד בנו אֵדַלְיוֹס אשר הרג בסופו של דבר את שאול על הגלבוע.

חטאו של שאול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור לעיל, שמואל הוכיח את שאול על כך שלא קיים את דבר ה' במלואו, הוכיח אותו: ”וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה“ (ט"ו, י"ט), ואמר לו שה' מאס במלכותו מחמת חטאו. הפרשנים דנו מדוע שאול חשב שהוא יכול לסטות מציוויו המפורש של ה', ולקיים אותו שלא במלואו, ומדוע חטא זה נחשב לחמור עד כדי כך שבגללו הודח שאול ממלכותו?

יש המפרשים[6] ששאול השאיר את אגג בחיים רק כדי לבזותו ולהגדיל את הניצחון על עמלק, ותכנן להרוג אותו אחר כך כפי צו ה', ובנוגע לצאן והבקר חשב שאין הבדל בין הריגת הבהמות לבין הקרבתם לה', ואדרבה, יש בכך מעלה. לפי זה חטאו של שאול היה שלא דייק בקיום הציווי, "ולא תחמול עליו", שנשמע ממנו שלא לחמול על עמלק כלל, אפילו לא לזמן מועט.

הרב אמנון בזק תולה את הסטייה מדבר ה' בחוסר ביטחון עצמי שהיה לשאול, וגרם לו להתפתות להנציח את ניצחונו כדי להגדיל את ביטחונו העצמי[9]. לשיטתו, חטאו של שאול נחשב לחמור מכיוון שהוא ערב אינטרסים אישיים בקיום המצווה, במקום לעשותה לשם שמים, ובכך שמט את הבסיס המוסרי של מעשיו. בדומה לכך, יש המפרשים[10] ששאול נגרר אחר רצון העם שחמדו את הצאן והבקר, כפי שנראה מדבריו לשמואל, בהם הוא מתחמק מהאחריות ומטיל אותה על העם: ”אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר“ (ט"ו, ט"ו), וכן ”כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם“ (ט"ו, כ"ד). לפי זה שאול הודח ממלכותו משום שלא גילה מנהיגות והציג את עצמו, לאחר דיווח שקרי, כמובל ולא כמוביל.

רבי משה אלשיך פירש ששאול חשב שה' אמר לשמואל רק ”וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו“, ללא ההמשך ”וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר“. לשיטתו, שאול חשב שהציווי להמית את כולם הוא פירוש של שמואל לדברי ה', והוא עצמו פירש ש"והחרמתם" הוא ציווי להחרים את הבהמות לצורך הקרבת קרבנות לה'. לכן הוא אמר לשמואל "ברוך אתה לה'", כלומר ששמואל מהדר בקיום דבר ה', אבל שאול מקיים אותו כפי שהוא[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]