משיחת דוד למלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד נמשח בידי שמואל למלך לצד אחיו, תמשיח קיר בבית הכנסת, בדורה אירופוס על גדות נהר הפרת. המאה ה-3 לפנה"ס

משיחת דוד למלך הוא סיפור מקראי המתואר בספר שמואל. על פי המסופר, לאחר שמאס ה' במלכותו של שאול, כיון שלא קיים את ציוויו במלחמת עמלק, שלח ה' את שמואל למשוח את אחד מבניו של ישי בית הלחמי למלך, בלי לפרט באיזה מהם מדובר. לאחר שעברו כולם לפני שמואל, ושמואל סירב למשוח אחד מהם למלך, הובא דוד (שכלל לא הובא תחילה לטקס) לפני שמואל, שבחר בו ומשח אותו למלך.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מלחמת שאול בעמלק

לאחר מינויו של שאול למלך, ציווהו אלוהים לצאת למלחמה בעמלק, ולא להשאיר מעמלק שום זכר:

”לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר” (שמואל א', ט"ו, ג'). שאול יצא למלחמה והשמיד את עמלק, אך הותיר בחיים את אגג מלך עמלק, ואת בהמותיהם, ובכך למעשה עבר על ציווי ה': ”וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם” (ט"ו, ט').

אלוהים ניחם על המלכת שאול, ושלח את שמואל להודיע לו על הדבר. שמואל הפציר בו לבטל את הגזירה, אך לא הצליח בכך. לאחר שהודיע לשאול על הדחתו ממלכותו, והחל להתאבל על הסתלקות המלוכה מעם שאול, ציווה אותו ה': ”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ” (ט"ז, א'). שמואל חשש ששאול יהרוג אותו כשישמע על מעשיו, ולכן ה' אמר לו לבוא לבית לחם עם עגלת בקר, ולהעמדי פנים שכל כוונתו היא רק להקריב קרבנות לה'.

המלכת דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל בא לבית לחם ואמר לאנשי העיר שהוא בא בשביל להקריב קרבנות לה', והזמין את ישי ובניו להקריב עמו קרבנות.

כשראה שמואל את אליאב בנו של ישי, שהיה יפה מראה וגבה קומה, סבור כי הוא זה שיש למשוח למלך. אך אלוהים אמר לו: ”אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ, כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב” (ט"ז, ז'). לאחר אליאב עברו לפני שמואל שאר בניו של ישי - שמונה במספר - אך שמואל אמר שה' לא בחר באף אחד מהם, ותמה ”התמו הנערים?”

ישי ענה לשמואל, כי ישנו בן נוסף - הקטן - שרועה את הצאן. לפי חז"ל, ישי לא קרא בתחילה לדוד מפני שחשד שהוא לא באמת בנו, אלא שנולד מאשתו מזרעו של אחר. שמואל ביקש שיביאו את דוד, ואמר כי לא ישבו לאכול עד שדוד לא יבוא. כשבא דוד, אמר ה' לשמואל כי אכן הוא זה שיש למשוח למלך.

משיחת דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל מושח את דוד למלך, ציור משנת 1842

שמואל לקח את השמן מהקרן בה היה מונח ומשח את דוד למלך. מיד לאחר משיחתו שרתה על דוד רוח מאת ה': ”וַתִּצְלַח רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה”. 

בהמשך אותו פרק בספר שמואל, מסופר כי בעת משיחתו של דוד סרה רוח ה' מעל שאול המלך, ועבדיו הציעו כי ייקח לו מנגן בנבל שיקל על מצב–רוחו העגום. הם המליצו לו לקחת את דוד, "בֵּן לְיְִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבֹּור חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבֹון דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמֹּו". דוד הגיע לחצר שאול, ניגן בפניו והקל על רוחו הרעה, ונשא חן בפניו עד כדי כך שהוא הפכו לנושא כליו.