לדלג לתוכן

יוסו נ'דור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסו נ'דור
Youssou N'Dour
נ'דור בהופעה בוורשה, 2009
נ'דור בהופעה בוורשה, 2009
נ'דור בהופעה בוורשה, 2009
לידה 1 באוקטובר 1959 (בן 65)
דקר, סנגל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות סנגל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-שנות ה-70
סוגה מוזיקת עולם, מוזיקה אפריקאית, Mbalax
שפה מועדפת אנגלית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Chaos Recordings
Real World Records
Nonesuch Records
פרסים והוקרה
youssou.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוסו נ'דור (בצרפתית: Youssou N'Dour, נולד ב-1 באוקטובר 1959 בדקאר שבסנגל) הוא זמר סנגלי, נגן על כלי הקשה, פזמונאי, מלחין, שחקן, איש עסקים ופוליטיקאי. בשנת 2004 הרולינג סטון תיאר אותו "כזמר המפורסם ביותר עלי אדמות שחי בכל אפריקה". בשנת 2012 שימש כשר התיירות והתרבות של סנגל, ואחר כך כיהן כשר התיירות והפנאי. נ'דור פיתח סגנון ייחודי של מוזיקה פופולרית בסנגל בשם Mbalax, שמקורו הוא במוזיקה סנגלית מסורתית. נד'ור זכה בפרס על סרטו "Return to Goree" שבוים גם על ידי הבמאי השווייצרי פייר-איב בורגו. בשנת 2006 לוהק כאולאודה אקוויאנו, עבד אפריקני משוחרר, שתמך בתנועה לביטול העבדות הבריטית, בסרט "רוחות של חופש".

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נ'דור נולד בעיר דקאר (DAKAR) שבסנגל, לאם ממוצא WOLOF שזו קבוצה אתנית בסנגל, ולאב מקבוצת SERER. בגיל 12 החל להופיע על במות לראשונה, ובתוך מספר שנים החל להופיע בקביעות עם להקת STAR BAND, שהייתה הלהקה המפורסמת ביותר בדקאר בתחילת שנות ה-70. מספר חברים מלהקה זו הצטרפו בהמשך לתזמורת הבאובאב (BAOBAB) שהיא תזמורת סנגלית המשלבת אלמנטים אפריקנים וקובנים. אף על פי שלנ'דור יש קשר משפחתי מסורתי עם הגריוטים (מעבירי היסטוריה שבעל פה אפריקאים), הוא לא גדל במסורת הזו כלל. את המסורת הזו הוא למד מאחיו. כמו כן השקפת עולמם של הוריו עודדה אותו לאמץ השקפה מודרנית ולהיות פתוח למספר תרבויות, וזה מה שגרם לנ'דור להיות עם זהות שונה הנתונה להשפעות הן של מוצאה של האם והן למוצאו של אביו.

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 הקים נ'דור אנסמבל בשם Étoile de Dakar (הכוכב של דקאר). הפרויקט הראשון של נ'דור עם האנסמבל היה בסגנון הלטיני אשר היה נפוץ באותה תקופה ברחבי אפריקה. בשנת 1980 הוא פיתח סגנון ייחודי עם Super Étoile de Dakar. הנגנים היו Jimi Mbaye על הגיטרה, הבסיסט היה Habib Faye ועל התמה (תוף מדבר) ניגן Assane Thiam.

בשנת 1991 נ'דור פתח אולפן הקלטות משלו, ובשנת 1995 כבר הקים חברת תקליטים משלו. נ'דור הוא אחד המוזיקאים האפריקאים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. הוא משלב במוזיקה שלו ערבוב של מוזיקה סנגלית מסורתית (MBALAX) עם השפעות של רומבה קובנית, היפ הופ, ג'אז וסול. כל אלה הפכו אותו לנערץ ואהוב על ידי מיליונים.

במערב הוא ביצע שיתופי פעולה עם מגוון אמנים כמו סטינג, פול סיימון, וייקלף ז'אן, טרייסי צ'פמן, פיטר גבריאל, פול סיימון, לו ריד, ברוס ספרינגסטין, אקסל רד, דיידו, וג'יימס ניוטון הווארד. הלהיט הגדול ביותר שלו במערב היה Seven Seconds, אותו שר בשנת 1994 עם הזמרת ננה צ'רי, כאשר נ'דור שר בשפת הוולוף ובצרפתית, וצ'רי שרה באנגלית. שיר זה הגיע למקומות גבוהים במיוחד במצעדי הפזמונים של מרבית מדינות אירופה: מקום ראשון במצעדים של צרפת ושווייץ, ומקום שלישי במצעדים של גרמניה ובריטניה. במצעד הבילבורד הוט 100 היוקרתי של ארצות הברית, נכנס השיר למקום ה-98. עבודותיו של נ'דור ספגו את כל הספקטרום המוזיקלי של סנגל. לעיתים ניתן למצוא בהן נגיעות של רוק או מוזיקת פופ, הלקוחות מחוץ לתרבות הסנגלית.

בחודש יולי 1993, האופרה האפריקנית שהולחנה על ידי נ'דור הוצגה באופרה גרנייה עבור הפסטיבל הצרפתי בפריז.

בשנת 1998, נ'דור כתב וביצע את "la cour des grands", ההמנון הרשמי של מונדיאל 1998, אותו שר ביחד עם הזמרת הבלגית אקסל רד.

המגזין Folk Roots תיאר אותו כמוזיקאי האפריקאי של המאה. נ'דור טייל ברחבי העולם במסגרת סיבובי הופעות שונים שלו במשך כשלושים שנה. בשנת 2005 הוא זכה בפרס הגראמי האמריקאי על אלבומו "מצרים" בקטגוריית מוזיקת עולם. נ'דור הוא הבעלים של L'Observateur אחד העיתונים אשר נמצאים בתפוצה הגדולה ביותר בסנגל, הוא גם הבעלים של תחנת הרדיו RFM וערוץ טלוויזיה TFM. בשנת 2006 הוא גילם תפקיד של אפריקני בריטי בשם אולאודה אקוויאנו, Olaudah Equiano, בסרט "רוחות של חופש" (AMAZING GRACE). סרט המתעד את המאבק של התנועה לביטול העבדות באימפריה הבריטית. בשנת 2008 נ'דור הציע את אחת מיצירותיו המולחנות B'ebe' לזמרת הצרפתייה סינתיה בראון. בשנת 2011 נ'דור קיבל תואר דוקטור לשם כבוד במוזיקה מאוניברסיטת ייל.

בשנת 2013, זכה נ'דור בפרס המוזיקה פולאר מטעם שוודיה על סך 150,000 דולר, לקידום הבנה בין הדתות, כמו גם עבור המוזיקה שלו.

פעילות ואקטיביזם חברתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוקטובר 2000 נ'דור היה מועמד של "שגרירי רצון טוב" של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO).

בסנגל נ'דור הפך לאייקון תרבותי רב עוצמה המעורב בנושאים חברתיים. בשנת 1985 הוא ארגן קונצרט למען שחרורו של נלסון מנדלה מהכלא. בשנת 1988 הוא היה שחקן בולט בארגון אמנסטי אינטרנשיונל הפועל למען זכויות אדם. הוא עבד עם האו"ם ועם יוניצ"ף, והחל את פרויקט JOKO להקמת "קפה אינטרנט" באפריקה ולחבר קהילות של סנגלים ברחבי העולם. בשנת 2007 הוא ביצע גרסת קאבר לשירו של ג'ון לנון "Jealous Guy", למען הקמפיין הבין-לאומי להצלת חבל דרפור שבסודאן.

בשנת 2007 נ'דור הופיע במסע פרסום משותף של ספרד וסנגל כדי להביא לידיעת הציבור באפריקה על ההשלכות הדרמטיות של הגירה בלתי חוקית. בשנת 2008, נ'דור הצטרף לוועדת הכבוד של נשיא צרפת ז'אק שיראק. באותה השנה ארגון המימון לעסקים קטנים של נ'דור שנקרא בירימה, Birima, הושק בשיתוף עם בנטון ענקית האופנה. בשנת 2009 נ'דור שחרר את השיר "Wake Up (It's Africa Calling)", תחת הפקה יצירתית שנועדה לסייע לארגון הבריאות הבין-לאומי Intrahelp בקמפיין שלהם להשגת ציוד רפואי לאפריקה. השיר בוצע על ידי מספר אומנים כמו נאז, פיטר באק מלהקת R.E.M, ודאנקן שייק, כדי לעזור לגייס כסף למען הקמפיין.

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2012 נ'דור החליט להיכנס למירוץ לנשיאות של סנגל והתחרה כנגד עבדוליי ואד, שזו הייתה הפעם השלישית שבה הוא רץ לנשיאות, דבר אשר גרם להצתה של מחאה אלימה, שהתעוררה בין השאר בעקבות רוויה של הציבור מהפסקות חשמל חוזרות ונשנות, ויוקר מחיה גבוה. החוקה בסנגל מגבילה את הנשיא לכהונה של שתי קדנציות, והנשיא ואד ניצל פרצה בחוק כדי להודיע על התמודדות נוספת. נ'דור ראה בהתמודדות שלו חובה פטריוטית ממעלה ראשונה, וטען שהוא האלטרנטיבה למנהיגות הנוכחית. לפני כניסתו לפוליטיקה הוא צוטט אומר: "בשבילי יש שתי סנגל, סנגל של מי שיש לו וסנגל של מי שאין לו, החשש שלי הוא מסנגל של מי שאין לו". שאיפתו של נ'דור הייתה לאתגר את האליטות הפוליטיות, והיותו של נ'דור אהוב ומשפיע בארצו במגוון תחומים גרמה להצהרותיו תוקף ומשקל. נ'דור בריצתו לנשיאות שאף להגן על הדמוקרטיה, על החירות ועל אנשים צעירים. נ'דור נאלץ לפרוש מן המירוץ, היות שלא אסף מספיק חתימות אשר יקנו לו את הלגיטימציה להתחיל במסע הבחירות.

בשנת 2012 הוכרז כי נ'דור מונה להיות שר התיירות והתרבות בקבינט של ראש הממשלה החדש שנבחר, עבדול מאביי.

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Bitim Rew (1984)
  • Nelson Mandela (1986
  • Immigrés (1988)
  • The Lion (1989)
  • Set (1990)
  • Eyes Open (1992)
  • The Guide (Wommat) (1994)
  • Gainde – Voices from the Heart of Africa (1995)
  • Djamil (1996) – anthology
  • Lii (1996)
  • St. Louis (1997)
  • Inedits 84–85 (1997) – compilation
  • Special Fin D'annee Plus (1999)
  • Le Grand Bal a Evry" (1999)
  • Rewmi (1999)
  • Joko: From Village To Town (2000)
  • Joko: The Link (2000
  • Le Grand Bal (2000)
  • Batay (2001)
  • Le Grand Bal a Bercy (2001)
  • Nothing's In Vain (Coono Du Réér) (2002)
  • Youssou N'Dour and His Friends (2002) – compilation
  • Kirikou Et La Sorciere (2004)
  • Egypt (2004)
  • Jigeen Gni (2005) – single
  • Alsaama Day (2007)
  • Rokku Mi Rokka (2007) – No. 30 in Rolling Stone's Top 50 Albums of 2007.[23
  • Special Fin D'annee: Salagne-Salagne (2009)
  • Dakar – Kingston (2010)
  • I Bring What I Love" (2010) – video
  • Mbalakh Dafay Wakh (2011)
  • Fatteliku (2014)

אלבומי אוסף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • The Best Of Youssou N'Dour (1995)
  • Euleek Sibir with Omar Pene (You et Pene) (1996)
  • Immigrés/Bitim Rew (1997)
  • Best of the 80's (1998)
  • Hey You: The Essential Collection 1988–1990 (1998)
  • Birth Of A Star (2001)
  • The Rough Guide To Youssou N'Dour & Etoile de Dakar (2002)
  • 7 Seconds: The Best Of Youssou N'Dour (Remastered) (2004)
  • Instant Karma: The Amnesty International Campaign to Save Darfur— John Lennon's "Jealous Guy" (2007)

סרטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחות של חופש (2006) – נ'דור גילם את אולאודה אקוויאנו, עבד משוחרר שהיה דמות מפתח במאבק לביטול העבדות בבריטניה. נ'דור השתתף כמוזיקאי בפסקול של הסרט Retour à Gorée (החזרה אל גורה) משנת 2007, ושיחק את עצמו במסע מהאי גורה לארצות הברית וחזרה. חוקר את המקורות של הג'אז אשר הגיעו עד לעידן של הסחר בעבדים באפריקה באמצעות קונצרט בו השתתפה קבוצה בין-לאומית של אמנים.

סרט נוסף נקרא Youssou N'Dour: I Bring What I Love (2008). צולם דרך הקלטת האלבום "מצרים" (Egypt) והשלכותיו. פורסם בארצות הברית בגרסת DVD על ידי Oscilloscope Laboratories.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסו נ'דור בוויקישיתוף


זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90 פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010 ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020 אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023) • נייל רוג'רס / אסה-פקה סאלונן (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יוסו_נ%27דור&oldid=39379146"