יוסף פיינברג
יוסף פיינברג (י' בתשרי תרט"ז ספטמבר 1855 – כ"ו באדר תרס"ג 25 במרץ 1903) היה ממייסדי ראשון לציון.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיר סבסטופול שבאוקראינה למשפחה יהודית עשירה. הוא למד כימיה בגרמניה ובשווייץ ורכש שליטה בשפות אירופיות. עם שובו לרוסיה עבד בבית חרושת לסוכר בקייב. נשא את ברטה, בת אליהו ורוזה ציפרמן. אחותה של ברטה, פאני, הייתה אשת התעשיין הבילוי"י יעקב הרצנשטיין.
פרעות "הסופות בנגב" שפרצו ברוסיה ב־1881 עוררו בו את הרגש הציוני, והוא הצטרף לחובבי ציון והחליט לעלות לארץ ישראל. לפני שעלה נפגש עם משה לייב לילינבלום, מראשי חובבי ציון, וזה נתן לו מכתב המלצה לזלמן דוד ליבונטין, שנשלח על ידי חובבי ציון לקנות אדמה להקמת מושבה בארץ ישראל. יחד עם לבונטין תרו אחרי אדמות בדרום הארץ, אך לא מצאו. פיינברג חזר לרוסיה להעלות את אשתו ושני בניו, ואת אחיו בוריס וישראל פיינברג (אביו של אבשלום פיינברג). לבסוף, לאחר חיפושים, קנו 3340 דונם באדמת עיון קרא שם הקימו את הבתים הראשונים[1] של ראשון לציון.
עד מהרה הגיע המשבר, הכסף אזל ובבאר שחפרו לא נמצאו מים. היה צורך לחפור באר עמוקה יותר ולהשיג כספים על מנת למנוע את התמוטטות המושבה. פיינברג המשכיל ויודע השפות נבחר לשליחות זו ויצא באמצע יולי 1882 באוניה לאירופה, שם נפגש עם יהודים רבים ועם אנשי כל ישראל חברים. באוגוסט פגש את צדוק כהן, הרב של פריז וזה הציג אותו בפני מיכאל ארלנגר, האמרכל של הברון רוטשילד. ארלנגר ארגן לו פגישה עם הברון. רוטשילד בן ה־37 התרשם מאוד מהמתיישב בן ה־27 המבקש לבנות את ביתו בארץ ישראל, וניאות להלוות למושבה 30,000 פרנק צרפתי[2] שישמשו לחפירת הבאר ולקניית ציוד לאיכרים. תמורת סיוע זה על המתיישבים היה לקבל את מרותו של שמואל הירש מנהל מקוה ישראל, שנתמנה לשמש משגיח וגזבר של המושבה. בעזרת הכספים נרכש ציוד קידוח והבאר נחפרה עד עומק 48 מטר, שם נמצאו מים. פיינברג הקים משק חלב ומצבו הכלכלי השתפר. הוא קנה לאשתו ברתה פסנתר, ובלילות היו באים אליהם איכרים ופועלים ושרים בליווי נגינתה של ברתה. פיינברג נבחר ליו"ר הוועד של מתיישבי ראשון.
בעת המרד בראשון נגד פקיד הברון יהושע אוסוביצקי, היה יוסף פיינברג בראש המורדים. בעת ביקורו הראשון של הברון רוטשילד בארץ, היו חילופי דברים בינו ובין פיינברג. על חילופי דברים אלה נוצרה אגדה אורבנית המתארת את שיחתם כך: אמר הברון לפיינברג: "אתה הכנסת אותי לעניין זה, וכאיש משכיל היה עליך לשמור כי לא תגיע המריבה עד כדי כך. מכור נחלתך וצא מפה". על כך ענה לו פיינברג: "כל המיליונים שלך לא יהיה בכוחם להוציאני מכאן אדוני הברון". "אם כך-אתה נחשב בעיני כמת" ענה לו הברון. פיינברג הלך לביתו וכתב מכתב לברון: "חשבתי את עצמי למת ואבוא אל עולם האמת. לא נתנוני להיכנס כי אמרו, חי אנוכי. כאשר אמרתי לבית דין של מעלה שהברון אמר לי כי מת אנוכי, ענוני כי אין בכוחו של הברון לגזור על החיים והמתים".
פיינברג סירב לעזוב, ולחץ גדול הופעל עליו. יהודה לייב פינסקר ולילינבלום שלחו אליו מכתבים והפצירו בו לעזוב ולא לסכן את תמיכת הברון. פיינברג אמר לבסוף: "אם פינסקר ולילינבלום אומרים שכך דורשת טובת היישוב – הריני נכנע". לאחר חמש וחצי שנים מכר פיינברג את נחלתו ועזב את ראשון לציון. אחיו בוריס חזר לרוסיה, ואחיו ישראל (לוליק) פיינברג עבר לגדרה. יוסף פיינברג פתח בית בד בלוד, אך העסק לא הצליח ועוקל לבסוף. הוא הגיע לפת לחם ותקופה מסוימת עבד כעגלון. לבסוף התיישב ביפו ופתח שם בית מרקחת.
בשנת 1902 לקה בריאותיו ובעצת רופאו נסע להבראה ביריחו. בוקר אחד נכנס בעל הבית הערבי לחדר ממנו לא יצא פיינברג מספר ימים ומצא אותו מת. הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים. ברטה אלמנתו האריכה ימים 33 שנים ונקברה לידו.
מוזיאון הבאר הראשונה בראשון לציון (מצאנו מים) נקרא על שם יוסף פיינברג. בתו דורה בלוך הייתה בין חטופי אנטבה, נרצחה בבית חולים בקמפלה לאחר מבצע יונתן, בהוראתו של אידי אמין.
פיינברג הוא גיבור מחזהו של אברהם עוז "הר תפארת", שהועלה בתיאטרון אלפא לאמנויות המופע בתל אביב בשנת 2021..
עץ משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מאיר בֶּלְקִינְד (חלוץ הוראת העברית) | משה פיינברג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יהושע חנקין (גואל אדמות העמק) | אולגה חנקין (בלקינד) (מנשות העלייה הראשונה, מיילדת) | שמשון בֶּלְקִינְד | ישראל בֶּלְקִינְד (מייסד תנועת הביל"ויים וממייסדי גדרה) | סוניה (אלכסנדרה) בלקינד (רופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל) | מנחם מנדל חנקין | פאני פיינברג (בלקינד) | ישראל ("לוליק") פיינברג (ממייסדי ראשון לציון, חדרה ותל אביב) | יוסף פיינברג (ממייסדי ראשון לציון) | ברטה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מאיר בלקינד נרצח במאורעות תרצ"ו | ישי בלקינד | איתן בלקינד (איש ניל"י) | נעמן בלקינד (איש ניל"י) | רעיה בלקינד | נחום וילבוש (ממייסדי בית החרושת "שמן") | שושנה | צילה פיינברג שוהם | זאב שוהם | אבשלום פיינברג (מייסד ניל"י) | דורה בלוך (נרצחה כחטופה באנטבה) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יוּסֵף שוּפַאנִי | עוזי בלקינד | זהרה וילבוש | תמר אשל (חברת כנסת) | דוד שוהם (מנכ"ל בנק) | דניאל בלוך (עיתונאי ועורך) | אילן הרטוב (ראש מועצת קריית שמונה) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נעמן בלקינד אדריכל ישראלי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה סמילנסקי:, משפחת האדמה כרך א'
- שלמה שבא, הימים היפים
- יעקב יערי-פולסקין, המורד הגא, בתוך: חולמים ומגשימים, תל אביב: הוצאת מ. מזרחי, 1967, עמודים 109-114
- אברהם עוז, הר תפארת (מחזה; תיאטרון אלפא לאמנויות המופע, 2021).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד תדהר (עורך), "יוסף פיינברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 347
- דורה בלוך
- דליה גרפי, יוסילי החלבן, עת־מול 180, 2005, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפה: "ראשון לציון בשנת תרמ"ב". עם סימון החלקות בבעלות יוסף פינברג. המפה מתוך ספר היובל לקורות המושבה ראשון לציון, ירושלים, [תרס"ז 1907], באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ תלווי סופרים | דבר | 20 יוני 1930 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר הספרייה הלאומית
