יחסי ארצות הברית – פנמה
| יחסי ארצות הברית – פנמה | |
|---|---|
|
|
| |
| ארצות הברית | פנמה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,833,517 | 75,420 |
| אוכלוסייה | |
| 346,048,636 | 4,534,241 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 27,360,935 | 83,382 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 79,067 | 18,389 |
יחסי ארצות הברית–פנמה הם היחסים הבינלאומיים, הדו-צדדיים, המדיניים, הפוליטיים והשיתופיים המתנהלים בין ארצות הברית לבין פנמה.
על פי דוח המנהיגות העולמית האמריקאית לשנת 2012, 32% מהתושבים הפנמים תומכים בהנהגת ארצות הברית, 16% מסתייגים, ו-52% לא בטוחים.[1]
סקירה כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]היחסים במהלך המאה העשרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפתחות היחסים בין פנמה לארצות הברית עקבה אחר דפוסו של פרויקט פנמני להתאוששות שטחה של תעלת פנמה, פרויקט שהתפרסם לאחר אירועי 21 במאי 1958, 3 בנובמבר 1959, ו-9 בינואר 1964. היום האחרון ידוע בפנמה כ-"יום הקדושים", שבו התקיימו פרעות ומהומות על הזכות להניף את הדגל הפנמי בבית ספר אמריקאי בסביבת תעלת פנמה.
בשנים שלאחר מכן חל תהליך משא ומתן ממושך עם ארצות הברית, שהגיע לשיאו עם חתימת הסכמי טוריחוס–קרטר, לפיהם אמורה להסתיים העברת תעלת פנמה לפנמה בדצמבר 1999. ההסכמים נחתמו בשנת 1977 בארוחת ערב ממלכתית שהתקיימה בבניין האיחוד הפאן אמריקאי בהשתתפות כל מנהיגי המדינות החברות בארגון מדינות אמריקה. תהליך המעבר, עם זאת, חווה עיכובים בעקבות קיומו של שלטונו הצבאי דה-פקטו של מנואל נורייגה בפנמה בשנים 1982–1989.
הסכמי תעלת פנמה משנת 1977 נכנסו לתוקף ב-1 באוקטובר 1979. הם החליפו את הסכם היי-בונאו-וארלה מ-1903 בין ארצות הברית לפנמה (שתוקן בשנים 1936 ו-1955), ואת כל ההסכמים האחרים בין ארצות הברית לפנמה הנוגעים לתעלת פנמה, שהיו בתוקף באותו מועד. ההסכמים כוללים אמנה בסיסית המסדירה את התפעול וההגנה של התעלה מ-1 באוקטובר 1979 עד ל-31 בדצמבר 1999 (אמנת תעלת פנמה) ואמנה המבטיחה את נייטרליות הקבע של התעלה (אמנת נייטרליות).
פירוט ההסדרים להפעלת ארצות הברית והגנה על התעלה במסגרת אמנת תעלת פנמה מוצגים בהסכמי יישום נפרדים. אזור התעלה וממשלתו חדלו להתקיים עם כניסת האמנות לתוקף ופנמה קיבלה סמכות שיפוט מוחלטת בשטחים ותפקידי אזור התעלה, תהליך שהושלם ב-31 בדצמבר 1999.
פלישת ארצות הברית לפנמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-20 בדצמבר 1989, כדי לעצור את מנואל נורייגה, פלשה ארצות הברית לפנמה. ההתערבות הצבאית סייעה להשביע לשלטון את הזוכה בבחירות במאי 1989, הנשיא גילרמו אנדרה.
תולדות היחסים בין פנמה לארצות הברית הן קורס חובה בתוכנית הלימודים של בתי הספר התיכונים הציבוריים בפנמה.[2]
היסטוריה אחרונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית משתפת פעולה עם ממשלת פנמה בקידום פיתוח כלכלי, פוליטי, ביטחוני וחברתי באמצעות סוכנויות אמריקאיות ובינלאומיות. קשרי התרבות בין המדינות הם חזקים ופנמנים רבים פונים לארצות הברית להשכלה גבוהה והכשרה מתקדמת. בשנת 2007 חברו ארצות הברית ופנמה להשקת מרכז הכשרה אזורי לעובדי בריאות. המרכז מעניק הכשרה לעובדי שירותי בריאות בקהילה בפנמה ובכל מרכז אמריקה. כ-25,000 אזרחים אמריקאים מתגוררים בפנמה, רבים הם גמלאי נציבות תעלת פנמה ואנשים בעלי אזרחות כפולה. ישנה גם מובלעת שהולכת וגדלה במהירות של גמלאים אמריקאים המתגוררים במחוז צ'יריקי במערב פנמה.
פנמה ממשיכה להילחם נגד הסמים והסחר בנשק שלא כחוק. קרבת המדינה למדינות גדולות המייצרות קוקאין ותפקידה כצומת דרכים מסחרית וכלכלית הופכות אותה למדינה בעלת חשיבות מיוחדת בהקשר זה. ממשלת פנמה סיכמה הסכם עם ארצות הברית בנושאי אכיפת החוק הימי, טרור, נרקוטיקה, וכן כלי רכב גנובים. חקירה בת שלוש שנים של משרד התובעים בסמים, ה-PTJ, ומספר גורמי אכיפת החוק באזור, הגיעה לשיאה במאי 2006, במעצרו בברזיל של פאבלו ראיו מונטנו, פושע בעסקי הסמים ויליד קולומביה. נכסים שנמצאו בפנמה השייכים לקרטל הסמים שלו היו בין אלה שנתפסו על ידי ממשלת פנמה בעקבות כתב האישום שלו בבית משפט פדרלי בארצות הברית במיאמי. במרץ 2007 תפס משמר החופים של ארצות הברית בשיתוף ממשלת פנמה מעל 38,000 ק"ג של קוקאין מול חופי פנמה, תפיסת הסמים הגדולה ביותר במזרח האוקיינוס השקט. פנמה חתמה על הצהרת לימה, עליה נחתמו מספר מדינות אמריקה הלטינית. המסמך הוא דחייה קולקטיבית של האספה המכוננת של ונצואלה ומזהה את הנשיא מדורו מוונצואלה כדיקטטור. בתחילת אוגוסט 2017, ביקר סגן הנשיא פנס בפנמה סיטי, פנמה, כדי למסור הצהרה משותפת עם הנשיא ורלה ביחס לשתי המדינות והמאמצים המשותפים להחזרת הדמוקרטיה בוונצואלה, אך חשוב מכך לדון על מערכת היחסים בין המדינות.[3][4]
בזירת ההשקעה הכלכלית, ממשלת פנמה הצליחה באכיפת זכויות הקניין הרוחני וכן סיכמה תיקון חוזה דו-צדדי עם ארצות הברית והסכם עם חברת ההשקעות הפרטית בחו"ל. אף על פי שהלבנת ההון נותרה בעיה, פנמה עברה רפורמות משמעותיות בשנת 2000 שנועדו לחזק את שיתוף הפעולה שלה נגד פשעים פיננסיים בינלאומיים.
בינואר 2005 שלחה פנמה מפקחי בחירות לעיראק במסגרת המשלחת הבינלאומית לבחירות העיראקיות לפיקוח על הבחירות הלאומיות.
בשנת 2015 נמלט נשיא פנמה לשעבר ריקרדו מרטינלי לארצות הברית וביקש מקלט. למרות בקשה הפנמנית להסגרה באשמת הסרת האזנות סתר, מרטינלי נעצר רק ביוני 2017 והוסגר ביוני 2018.[5][6] העיכוב גרם למבקרים בפנמה לשאול על התערבות אמריקאית. ארצות הברית פעלה גם נגד שיפור היחסים בין פנמה לסין. כשספינת מכולות סינית הפכה לספינה הראשונה שעברה בתעלת פנמה החדשה ביוני 2016, שגריר ארצות הברית ג'ון ד. פיילי הציב ספינת חיל הים אמריקנית לנוכח הספינה הסינית. בעוד שפיילי הביע חששות מפני תוכניות פנמניות לכונן יחסים דיפלומטיים עם סין, נשיא פנמה חואן קרלוס ורלה הכחיש כי קורה משהו.[7]
ייצוג
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
- שגרירת ארצות הברית בפנמה כיום היא רוקסן סברל.
- שגרירות ארצות הברית בפנמה ממוקמת בפנמה סיטי, פנמה.
- פנמה מחזיקה בשגרירות הממוקמת בוושינגטון הבירה, ארצות הברית.
המשלחת הדיפלומטית הראשונה של ארצות הברית של אמריקה ברפובליקה של פנמה הוקמה בשנת 1904, שנה לאחר שפנמה השיגה עצמאות מקולומביה ב-3 בנובמבר 1903. המשלחת הועלתה למעמד שליחות דיפלומטית בשנת 1939 ועברה למקומה הנוכחי ב-2 באפריל 1942. ארצות הברית הקימה לראשונה משרד קונסולרי בפנמה בשנת 1823,[8] כאשר פנמה הייתה מחלקה של קולומביה. זו הפך לקונסוליה כללית ב-3 בספטמבר 1884 והפכה לשגרירות ב-6 באפריל 1942.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תולדות יחסי פנמה - ארצות הברית
- שגרירות ארצות הברית, פנמה
- שגרירות פנמה, ארצות הברית
- יחסי משרד החוץ האמריקני, ארצות הברית ופנמה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ U.S. Global Leadership Project Report - 2012 Gallup
- ^ "World Data on Education : 2010/11" (PDF). Ibe.unesco.org. נבדק ב-14 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Remarks by the Vice President and Panamanian President Varela in a Joint Statement to the Press". Whitehouse.gov. 17 באוגוסט 2017. נבדק ב-14 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Countries Meet in Lima, Twelve Reject Venezuela's Constituent Assembly - Venezuelan Politics and Human Rights". Venezuelablog.org. 9 באוגוסט 2017. נבדק ב-14 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ahmed, Azam (13 ביוני 2017). "U.S. Takes Ex-Leader of Panama Into Custody for Possible Extradition". The New York Times (באנגלית).
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wilkinson, Tracy (11 ביוני 2018). "Former Panama president extradited from U.S. to face corruption charges". Los Angeles Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Anderson, Jon Lee. "The Diplomat Who Quit the Trump Administration". The New Yorker.
- ^ "Panama - Countries - Office of the Historian". History.state.gov. נבדק ב-14 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה)
