יחסי ארצות הברית – האיטי
| יחסי ארצות הברית – האיטי | |
|---|---|
|
|
| |
| ארצות הברית | האיטי |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,833,517 | 27,750 |
| אוכלוסייה | |
| 346,048,636 | 11,817,390 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 27,360,935 | 19,851 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 79,067 | 1,680 |
יחסי ארצות הברית–האיטי הם היחסים הבינלאומיים, הדו-צדדיים, המדיניים, הפוליטיים והשיתופיים המתנהלים בין ארצות הברית של אמריקה לבין רפובליקת האיטי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארצות הברית, סוגיית ההכרה בהאיטי עוררה דיון סוער בין חברי התנועה לביטול העבדות שתמכו בהכרה לבין בעלי העבדים שהתנגדו נחרצות למהלך כזה. עם זאת, לאחר פרוץ מלחמת האזרחים, הורה נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן להכיר בעצמאותה של האיטי. בראשית המאה העשרים הפכה האיטי מושא עניין למעצמות הגדולות בגלל מעמדה האסטרטגי. נוצרה תחרות בין ארצות הברית, גרמניה, צרפת ובריטניה, שהובילה בסופו של דבר לכיבוש האיטי על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית. מדיניות הבידוד העצמי של האיטי שהתפתחה לאחר מכן נבעה מהייחודיות התרבותית והלשונית של המדינה, התפתחותה הכלכלית והגינוי הבינלאומי למשטרו של הנשיא פרנסואה דובליה.[1]
ארצות הברית והאיטי מקיימות מערכת יחסים בילטרליים במשך תקופה ארוכה. ארצות הברית הייתה שותפת המסחר העיקרית של האיטי לייצוא ויבוא סחורות, וכן המקור החשוב ביותר לסיוע חוץ והיעד העיקרי להגירת ילידי האיטי. ענף התעשייה של פורט-או-פרנס היה בעל קשר הדוק לכלכלת ארצות הברית. ההשפעה הכלכלית והפוליטית של ארצות הברית על האיטי הייתה חזקה מהשפעה של כל מדינה אחרת. עם זאת, ההשפעה של ארצות הברית על הפן המדיני במדינה זו היה מינימלי. מאז ומתמיד הביעה וושינגטון עניין אסטרטגי בהאיטי, בעיקר הודות לקרבתה לתעלת פנמה ולמרכז אמריקה. האיטי שולטת גם במעבר וינדוורד שיכול לחסום בקלות, ולשבש את מעברן החלק של הספינות באזור. במאה ה-19 שקלה ארצות הברית להקים בסיס ימי בהאיטי. במהלך מלחמת העולם הראשונה, ארצות הברית כבשה את האיטי יחד עם מספר מדינות נוספות באיי הודו המערבית ובמרכז אמריקה. פרנסואה דובליה, שניצל את העוינות של ארצות הברית כלפי המנהיג הקובני פידל קסטרו, וכן את החששות של ארצות הברית מפני התרחבות הקומוניזם באיי הודו המערבית, לא אפשר לממשלת ארצות הברית להפעיל לחץ מופרז על המשטר במדינה.[1]
בשנות השמונים הביעה ארצות הברית עניין בבלימת ההגירה הבלתי חוקית מהאיטי, ואף ניסתה לצמצם את ייבוא התרופות הנרקוטיות מאותה מדינה. משנות השבעים עד 1987 גדלה בהתמדה כמות הסיוע שניתנה להאיטי מארצות הברית. עם זאת, לקראת סוף 1987, נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, השעה את הסיוע להאיטי. באוגוסט 1989 החזיר נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, 10 מיליון דולר לסיוע בהאיטי, כיוון שממשלתו של פרוספר אווריל התקדמה בקיום בחירות חופשיות והסכימה לשתף פעולה במאבק הבינלאומי בסחר בסמים.[1]
מדיניות ארצות הברית כלפי האיטי מבקשת לחזק את המוסדות והתשתיות הנחוצים לבניית יסודות הדמוקרטיה ולהפחתה משמעותית של העוני באמצעות פיתוח בר-קיימא. ארצות הברית מספקת סיוע הומניטרי ובריאותי משמעותי. התקדמות משמעותית במערכת היחסים נעשתה לאורך שמונה שנים לאחר רעידת האדמה בינואר 2010, שהרסה חלק גדול מהאיטי. בתמיכת ארצות הברית, האיטי התפתחה משמעותית בנושאי בריאות הציבור וצמצום מחלת הכולרה. למרות השיפור המשמעותי בכלכלת האיטי, אנשים רבים במדינה מנסים מדי יום להגר באופן לא חוקי לארצות הברית. מהגרים אלה מסכנים את חייהם בנסיעות דרך הים לארצות הברית, לרוב מבריחים ומאבדים כסף, רכוש או חיים בדרך מסוכנת זו. המחלקה לביטחון הפנים בארצות הברית מדכאת באופן פעיל ניסיונות בלתי חוקיים של מהגרים מהאיטי להיכנס למדינה.[2]
סחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית סיפקה יותר מ-5.1 מיליארד דולר אמריקני כדי לעזור להאיטי להתגבר על השלכות של אסונות טבע, התאוששות, שיקום ופיתוח לטווח הארוך. לאחר רעידת האדמה בשנת 2010, ארצות הברית הייתה מעורבת באופן פעיל בפיתוח המשטרה בהאיטי, מה שסייע בהגדלת כוח המשטרה במדינה ל-15,000 קצינים. בסיוע ארצות הברית נפתחו כמעט 13,000 משרות, בעיקר בענף ההלבשה בצפון האיטי. ממשלת ארצות הברית מימנה אף הקמת תחנת כוח של 10 מגה וואט בצפון האיטי. ארצות הברית היא שותפת הסחר החשובה ביותר של האיטי.[2]
