יחסי ארצות הברית – סלובקיה
| יחסי ארצות הברית – סלובקיה | |
|---|---|
|
|
| |
| ארצות הברית | סלובקיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,833,517 | 49,035 |
| אוכלוסייה | |
| 346,048,636 | 5,495,997 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 27,360,935 | 132,794 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 79,067 | 24,162 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית | רפובליקה |
היחסים שבין ארצות הברית של אמריקה לבין הרפובליקה הסלובקית כוננו בשנת 1993 לאחר קריסת ברית המועצות וחלוקת צ'כוסלובקיה, וכיום שתי המדינות חברות בנאט"ו, ומתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים ביניהם. על פי דו"ח המנהיגות העולמית של ארצות הברית לשנת 2012, 27% מהסלובקים מרוצים מההנהגה האמריקנית, כאשר 32% אינם מסכימים ו-41% אינם בטוחים[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'כוסלובקיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשיא ארצות הברית וודרו וילסון תרם רבות להקמת צ'כוסלובקיה, ו-14 הנקודות של הנשיא וילסון, כולל הזכות של קבוצות אתניות להקים מדינות משלהם, היו בסיס האיחוד של הצ'כים והסלובקים. טומאש מסריק, נשיא צ'כוסלובקיה הראשון, ביקר בארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה, ועבד עם פקידים אמריקנים בפיתוח הבסיס של המדינה החדשה, ואף השתמש בחוקה האמריקנית כמודל לחוקה הצ'כוסלובקית הראשונה.
לאחר מלחמת העולם השנייה חזרה הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה לצ'כוסלובקיה, והיחסים התקינים בין המדינות נמשכו עד לשנת 1948, כאשר הקומוניסטים תפסו את השלטון והקשרים התקררו במהירות. הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה באוגוסט 1968 סיבכה עוד יותר את היחסים בין ארצות הברית לצ'כוסלובקיה. ארצות הברית הפנתה את העניין למועצת הביטחון של האו"ם כהפרה של אמנת האו"ם, אך לא נקטה כל פעולה נגד הסובייטים.
לאחר מהפכת הקטיפה של 1989, היחסים הדו-צדדיים השתפרו מאוד, ודיסידנטים שפעלו בעבר בעידוד ארצות הברית ופעלו לשיפור זכויות האדם הגיעו לדרגות בכירות בממשלה. הנשיא ואצלב האוול בביקורו הרשמי הראשון כנשיא צ'כוסלובקיה, נאם בפני הקונגרס האמריקני ונקטע 21 פעמים על ידי תשואות הנוכחים. בשנת 1990, ביום השנה הראשון למהפכה, הבטיח הנשיא ג'ורג' בוש, בנוכחות קהל נלהב בכיכר ואצלב בפראג, תמיכה אמריקנית בבניית צ'כוסלובקיה דמוקרטית, וממשלת ארצות הברית אף עודדה באופן פעיל את השינוי הפוליטי והכלכלי.
ממשלת ארצות הברית התנגדה במקור לחלוקת צ'כוסלובקיה לשתי מדינות נפרדות, בשל החשש כי פיצול עלול להחמיר את המתחים הפוליטיים האזוריים הקיימים. עם זאת, ארצות הברית הכירה הן בצ'כיה והן בסלובקיה ב-1 בינואר 1993, ומאז, היחסים בין ארצות הברית לסלובקיה נותרו חזקים מבחינה כלכלית, פוליטית ותרבותית.
סלובקיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחירתה של ממשלה פרו-מערבית רפורמיסטית בסוף 1998 עודדה את הקשר ההדוק בין המדינות. ארצות הברית סיפקה יותר מ-200 מיליון דולר אחרי 1990, כדי לתמוך בהקמת דמוקרטיה בריאה וכלכלת שוק בסלובקיה, בעיקר באמצעות תוכניות המנוהלות על ידי הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID). סלובקיה וארצות הברית שמרו על קשרים דיפלומטיים חזקים, ועל שיתוף פעולה צבאי, ותיאום של סוכנויות אכיפת החוק. משרד ההגנה האמריקני תרם באופן משמעותי לרפורמות הצבאיות בסלובקיה. בנוסף, למאות אלפי אמריקנים שורשים בסלובקיה, ורבים מהם שומרים על קשרים תרבותיים ומשפחתיים חזקים עם הרפובליקה הסלובקית.
ב-8 ביוני 2003 נשלחו לעיראק כ-85 מהנדסים צבאיים סלובקים, כחלק מהכוח הרב-לאומי בעיראק בראשות ארצות הברית. הם הוצבו במחנה אקו, ליד אל דיוואניה, ובעיקר השתתפו בפעולות נגד מיקוש. בשנת 2004 הצטרפה סלובקיה לנאט"ו.
בשנת 2015 חיילים אמריקנים חצו את סלובקיה בדרכם להונגריה, על מנת להשתתף בתרגיל צבאי בשם Brave Warrior. באוקטובר 2016 אירחה סלובקיה תרגיל אימונים צבאי בשם "מגן סלובקיה", שכלל גם כוחות צבא מארצות הברית, וכן חיילים מצ'כיה, פולין והונגריה[2].
יחסים דיפלומטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית מחזיקה בסלובקיה שגרירות בברטיסלבה. מאידך, סלובקיה מחזיקה בארצות הברית שגרירות בוושינגטון די. סי. ו-12 קונסוליות בשיקגו, קולומביה, דאלאס, דנוור, דטרויט, אינדיאנפוליס, קנזס סיטי, מיאמי, מיניאפוליס, ניו יורק, פיטסבורג וסן פרנסיסקו[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
