מרדכי שוורץ

אין תמונה חופשית

מרדכי שוורץ (שורץ) (ינואר 1914, י"ז בכסלו ה'תרע"ד – 16 באוגוסט 1938, י"ט באב ה'תרצ"ח) היה שוטר יהודי במשטרת המנדט אשר בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הואשם ברצח שוטר ערבי, נידון למוות והוצא להורג בגיל 24.

קורות חייו

מרדכי שוורץ (Schwarcz) נולד בשנת 1914 בעיירה קומרנו (Komárno, בהונגרית: קומרום, Komárnom) שבחלק ההונגרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית ולאחר מלחמת העולם השנייה בתחומי צ'כוסלובקיה; כיום בדרום-מערב סלובקיה) בן למשפחה אורתודוקסית מרובת ילדים. אביו יעקב (יֶנו) היה חוואי (כמו יהודים רבים באזור זה), ובמשפחתו דיברו רק הונגרית וגרמנית. שוורץ למד בעיר ברטיסלבה, ובעת לימודיו הצטרף לקיבוץ הכשרה. לאחר מכן למד בשירני, ועם תום לימודיו עבד זמן-מה בעסק המשפחתי. בשנת 1933, כשהיה בן 19, עלה שוורץ לארץ ישראל, למגינת לבם של הוריו. בארץ עבד בחקלאות ובבנייה, והצטרף לארגון "ההגנה".

בעקבות פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 נענה שוורץ לקריאת מנהיגי היישוב והתגייס בינואר 1937 למשטרת המנדט. הוא שירת בתחילה בחיפה, וב-31 באוגוסט 1937 הוצב לשרת במחנה הנופש של הנציב העליון בעתלית יחד עם שוטר ערבי בשם מוסטפא חורי, שישן עמו באוהל. הימים ימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, והשוטר הערבי הקניט אותו והביע באוזניו שמחה על מקרי הרצח של יהודים בידי ערבים. ב-30 ביולי 1937 רצחה כנופיה ערבית את דניאל (דשקה) סטניצקי ואיסר טנקוס מכרכור, חבריו של שוורץ, שיצאו לבדוק מכון-מים ליד היישוב. שוורץ למד על כך יומיים לאחר מכן, ב-2 בספטמבר 1937, כשיצא לעתלית להחליף שם ספרים. שוורץ היה המום מן הידיעות, וכששב לאוהל שבתחומי מחנה הנופש שעליו שמרו, ירה בשוטר הערבי בשנתו והרגו.

ב-16 בנובמבר 1937 החליט שופט חוקר להעמיד את שוורץ לדין באשמת רצח בכוונה תחילה. משפטו החל בחיפה ב-19 בינואר 1938, ובדין ישב זקן השופטים המנדטוריים, השופט הארי הרברט טראסטד, כדן יחיד. לשוורץ סייע עורך הדין אהרן חטר-ישי.

שוורץ הכחיש את המעשה, אך הוּכח כי הכדורים נורו מרובהו. ב-29 בינואר 1938 הרשיע השופט טראסטד את שוורץ ברצח ודן אותו למוות. שוורץ הועבר לכלא עכו כשהוא לבוש במדי אסיר אדומים, כנהוג לגבי נידונים למוות בתקופת המנדט. ערעור שהגיש שוורץ למועצת המלך דרך בית המשפט העליון המנדטורי בירושלים החל להישמע ב-28 בפברואר 1938. בראשית אוגוסט 1938 נדחה הערעור מטעמים פורמליים, והנציב העליון אישר את גזר דין המוות.

בארצות הברית יצאו 11 איגודים יהודים ונוצרים, בהם אגודת הרבנים החרדים באמריקה, אגודת ישראל, תנועת המזרחי, ההסתדרות הציונית החדשה מיסודה של התנועה הרוויזיוניסטית וההתאחדות האמריקאית-נוצרית למען ארץ ישראל, בקריאה לשר המושבות הבריטי לחון את שוורץ, אך קריאתם לא נענתה.

שבוע לפני המועד שנקבע להוצאתו להורג, ביקרו את שוורץ בכלא עכו ארוסתו וחבריו. שוורץ שוחח עמם בשלווה ומתוך השלמה עם העונש שנגזר עליו. בפגישה נכח כתב העיתון "דבר", ושוורץ אמר לו כי הוא הולך למות בגלל שגיאתו הפרטית ופונה בבקשה לכל המפלגות לא לנצל את מותו לצרכים פוליטיים ולא לעשותו "קדוש" כפי שנעשה לשלמה בן יוסף.

מרדכי שוורץ הוצא להורג בתלייה ב-16 באוגוסט 1938, ונקבר בבית העלמין חוף הכרמל (בית העלמין הישן) בחיפה. במותו הותיר ארוסה.

הערכה

לאחר הוצאתו להורג התפרסם בעיתון "דבר" מכתב שכתב מרדכי שוורץ למערכת העיתון, יום לפני תלייתו, ב-15 באוגוסט 1938. את מכתבו מסר למפקד הכלא, שהעבירו לשלטונות המנדט בירושלים, אשר אישרו את שיגורו לעיתון. במכתב כתב:

הנני מבקש מכם לפרסם את השורות הבאות אחרי מותי. בקשתי האחרונה היא מהציבור העברי בארץ ובגולה לא לעשות שום מעשים היכולים להביא למעשי אלימות ופורענות בקשר עם התלייה שלי.
כדי להימנע שלא ינצלו את ההזדמנות הזאת אנשים ידועים [=כלשהם] למעשי פרובוקציות היכולים לגרום לשפיכת דמי אנשים חפים מפשע, הנני מודיע שאין לי שום קשר עם התנועה הזאת ולפי השקפתי הנני מתנגד לטרור ולשפיכת דם.
את המקרה שלי חושב אני לשגיאה פרטית ברגע שטירוף הדעת תקף אותי. אני מתחרט למעשה [=על המעשה] בכל לבי ומקבל עלי את גזר הדין ברצון.
דרישת שלום לכל החברים ברמת-גן ושכונת בורכוב. תסלחו בעד זה שבגדתי בחינוך ובתנועה שלנו.
אל תלכו בעקבותי!

שלום לכולכם.

מרדכי שוארץ

בית-הסוהר, עכו, 15.8.38

— מרדכי שוארץ, מכתב ל"דבר" מאת מ. שוארץ לפני מותו, דבר, 24 באוגוסט 1938

עם זאת, לפני מותו כתב שוורץ:

"האמינו לי, אינני מצטער על מה שהיה. אלוהי ישראל, בוחן לבבות, יודע עד כמה צריך היה הערבי הזה להיהרג. הוא קפץ משמחה כשסיפר על ההרוגים בכרכור, התפאר שיהרוג את כל הילדים והנשים בתל אביב. לא יכולתי לשמוע את דבריו ונקמתי בשביל אחי שנהרגו אותו יום. כך היה עושה כל יהודי שהיה שומע התעללות זאת מפי ערבי."

— תבנית:חלל מערכות ישראל

.

מרדכי שוורץ לא נמנה בדרך-כלל עם עולי הגרדום: הוא רצח כעניין אישי, ולא כנציג של מחתרת הפועֵל בשליחותה ("ההגנה" התנערה ממנו לחלוטין, גם בזמן המשפט וגם אחרי התלייה, ועד היום, מעולם לא ראתה במעשהו מעשה שלה). גם במשפטו לא ניסה שוורץ להציג את הרצח כפעולה לאומית או כפעולה של ארגון "ההגנה", אלא טען שמדובר בתאונה (בית-המשפט קבע שהרצח היה תוצאה של נקמה), זאת בניגוד לעולי הגרדום, אשר פעלו בשליחות ארגוניהם, מעולם לא התכחשו למעשיהם, ואף הפכו את אולם המשפט עצמו לזירת מאבק מדיני. שוורץ נשפט (מרצונו) בבית המשפט לפשעים חמורים (ולא בבית דין צבאי) כרוצח פלילי רגיל (הוא קיווה שכך יוכל לזכות להקלה בעונש).

קישורים חיצוניים

• תבנית:חלל מערכות ישראל
• פסקי-דין מוות: מרדכי שוורץ מתוך יהודה לפידות, "לידתה של מחתרת: האצ"ל בשנות השלושים", תל אביב: ברית חיילי האצ"ל, תשס"ב 2001, באתר דעת
• Group portrait of members of the British mandate police force in Haifa, ובה משה שוורץ, באתר מוזיאון השואה האמריקני (באנגלית)
• רמי נוידרפר, מרדכי שוורץ – העולה לגרדום שנשכח, באתר אימגו
• פסקי דין מוות נגד יהודים בשנות השלושים, מתוך "לידתה של מחתרת" מאת יהודה לפידות באתר "דעת"
• יוסי מלמן, למי אתה שייך מרדכי שוורץ? המאבק על הנצחתו של עולה הגרדום הנשכח, באתר הארץ, 8 במרץ 2010
• מרים רוזנטל, אחותו של מרדכי שוורץ, בראיון לפרויקט תולדות ישראל, באתר youtube
• מצבות מדברות בבלוג ספורי ארץ-ישראל
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:מעריב
  שימוש בפרמטרים מיושנים [ 6 ] שלמה שבא, הנקמה, המשפט, התליה, מעריב, 1 בפברואר 1980 (לקריאת המאמר כולו יש לדפדף קדימה ואחורה באמצעות החצים שבקצה השמאלי התחתון של הדף)
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר
  פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית שלמה שבא, הפרשה המוזרה של מרדכי שוארץ, דבר, 20 באוקטובר 1972 (לקריאת המאמר כולו יש לדפדף קדימה ואחורה באמצעות החצים שבקצה השמאלי התחתון של הדף)