לדלג לתוכן

סקוט ווקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סקוט ווקר
Scott Walker
ווקר, 2017
ווקר, 2017
לידה 2 בנובמבר 1967 (בן 57)
קולורדו ספרינגס, קולורדו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא סקוט קווין ווקר
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בת זוג טונט ווקר
www.scottwalker.com
מושל ויסקונסין ה־45
3 בינואר 2011 – 7 בינואר 2019
(8 שנים)
יושב ראש אגודת המושלים הלאומית
16 בנובמבר 2016 – 17 בנובמבר 2017
(שנה)
מנהל מחוז מילווקי ה־5
30 באפריל 2002 – 27 בדצמבר 2010
(8 שנים)
→ טום אמנט
לי הולווי (בפועל) ←
חבר אספת המדינה של ויסקונסין מטעם מחוז הבחירה ה-14
30 ביוני 1993 – 30 באפריל 2002
(8 שנים)
→ פגי רוזנצוויג
ליאה ווקמיר ←
פרסים והוקרה
Eagle Scout עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סקוט קווין ווקר (באנגלית: Scott Kevin Walker; נולד ב-2 בנובמבר 1967) הוא פוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל מדינת ויסקונסין בשנים 2011–2019.

ווקר נולד בקולורדו ספרינגס שבקולורדו, וגדל בפליינפילד שבאיווה ובדלוואן שבוויסקונסין. ב-1992 הוא נבחר לאספת המדינה של ויסקונסין כנציג החלק המערבי של מחוז מילווקי. ב-2002 נבחר ווקר לתפקיד מנהל מחוז מילווקי בבחירות מיוחדות שנערכו בעקבות התפטרותו של טום אמנט. הוא נבחר לתקופות כהונה מלאות בתפקיד ב-2004 וב-2008.

ב-2006 התמודד ווקר בבחירות למשרת מושל ויסקונסין, אך פרש מהמרוץ לפני הבחירות המקדימות. ב-2010 הוא התמודד שוב וניצח. זמן קצר לאחר השבעתו ב-2011, משך ווקר תשומת לב ברמה הלאומית כאשר הגיש את הצעת חוק תקציב התיקון של ויסקונסין. החוק הציע ביטול למעשה של משא ומתן קיבוצי לרוב העובדים הציבוריים במדינה. בתגובה קיימו מתנגדי החוק מחאה בקפיטול מדינת ויסקונסין, וחברי הסנאט המדינתי חברי המפלגה הדמוקרטית עזבו את תחומי המדינה מתוך מאמץ למנוע את העברת החוק. אף על פי כן, במרץ 2011 אושרה הצעת החוק. ההתנגדות לחוק הובילה ל-Recall election נגד ווקר, וכך הוא היה הראשון מבין שני מושלים בהיסטוריה של ארצות הברית שניצחו בבחירות מסוג זה, כשהשני היה מושל קליפורניה גאווין ניוסם, שהתמודד ב-2021.

ב-2014 נבחר ווקר לתקופת כהונה שנייה, לאחר שהביס את חברת מועצת החינוך ממדיסון, הדמוקרטית מרי ברק. לאחר השערות בנוגע לשאיפותיו להיבחר לנשיאות ארצות הברית, פתח ווקר במסע בחירות על מועמדות הרפובליקנים בבחירות לנשיאות של 2016, אך פרש מהמרוץ לאחר חודשיים לבד בשל ירידת התמיכה בו בסקרים. ב-2018 התמודד ווקר על תקופת כהונה שלישית, אך נוצח בהפרש קטן על ידי הדמוקרט טוני אוורס.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקוט ווקר נולד בקולורדו ספרינגס שבקולורדו, כבכור מבין שני בניהם של פטריסיה אן "פט" (לבית פיץ'), מנהלת חשבונות, ושל לואלין סקוט "לו" ווקר, כומר בפטיסטי.[1]

ב-1970 עברה המשפחה לפליינפילד, איווה, שם כיהן האב ככומר בכנסייה הבפטיסטית המקומית, ושירת כחבר במועצת העיר. כשהיה ווקר בן עשר, עברה המשפחה לדלוואן שבוויסקונסין, שם המשיך האב בעיסוקו ככומר בכנסייה הבפטיסטית הראשונה של דלוואן.[2] ב-1985 כאשר היה ווקר תלמיד בית הספר התיכון, הוא ייצג את ויסקונסין באימון בחסות הלגיון האמריקאי (American Legion) למנהיגות וממשל במסגרת ארגון נערי המדינה (Boys State and Girls State) בוויסקונסין ושל נערי האומה (Boys Nation) בוושינגטון הבירה.[3] בעת השתתפותו באירוע זה הוא פגש את הנשיא רונלד רייגן והצטלם אתו. ווקר ייחס את החוויה לגיבוש העניין שלו בשירות הציבורי.[4] הוא הגיע לדרגה הגבוהה ביותר בתנועת הצופים בארצות הברית, Eagle Scout, וב-1986 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון דלוואן-דריאן.[5]

בסתיו אותה שנה החל ווקר ללמוד באוניברסיטת מרקט. תוך שבועות ספורים הוא היה לחבר סנאט התלמידים והוביל ועדת חקירה על שימוש לרעה לכאורה בכספים על ידי מנהיגי הסטודנטים.[6] באותה שנה הוא התנדב במטה הבחירות למשרת המושל של טומי תומפסון.[7] ב-1988 נוצח ווקר בבחירות לתפקיד נשיא מועצת הסטודנטים.[6] הוא הוביל קבוצה של סטודנטים מתנגדי הזכות להפלה מלאכותית במרקט.[8]

באביב 1990 הפסיק ווקר את לימודיו במרקט ולא השלים את לימודיו לתואר.[9][10] הוא הסביר את הפסקת הלימודים בקבלת הצעת עבודה במשרה מלאה בצלב האדום האמריקאי.[6][11][12]

מחוקק בוויסקונסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990, בגיל 22, התמודד ווקר בבחירות על המושב של המחוז השביעי של מילווקי לאספה המדינתית של ויסקונסין. הוא זכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית, אך בבחירות הכלליות נוצח על ידי נציגת המחוז המכהנת, הדמוקרטית גוון מור, לאחר שקיבל פחות משליש מהקולות.[13] ב-1993 הוא עבר לווטוסה, פרבר של מילווקי, והתמודד בבחירות מיוחדות במחוז ה-14 השמרני יותר. הוא הביס את הדמוקרט כריס אמנט, בנו של מי שכיהן אז כמנהל מחוז מילווקי, טום אמנט.[14]

במהלך מסע הבחירות, תמך ווקר ברפורמה במערכת הרווחה והתנגד להרחבת התחבורה הציבורית. הוא תמך בהגבלת הוצאות המדינה ואמר שנחוצה רפורמה בחוק בדבר פתרון סכסוכי עבודה עם עובדי הממשל המקומי. ווקר זכה לתמיכת מתנגדי ההפלות בוויסקונסין והעיתון Milwaukee Journal, שהדגיש את דעותיו השמרניות בתחום הכלכלה, את התנגדותו להפלות, את היד הקשה שהוא ביקש לנקוט כלפי הפשיעה, ואת עמדותיו בעד רפורמה ברווחה. ווקר נבחר לכהונתו באספה המדינתית לארבע תקופת כהונה נוספות, וכיהן עד 2002 כאשר נבחר כמנהל המחוז.[14]

בעת כהונתו באספה המדינתית, גילה ווקר עניין בסוגיות המשפט הפלילי,[14] וישב בראש ועדת בתי הסוהר ובראש ועדת בתי המשפט. במשך השנים הללו הוא כיהן גם במספר ועדות נוספות, כולל ועדת הבריאות, ועדת מפקד האוכלוסין והחלוקה מחדש של מחוזות הבחירה, ועדת המוסדות הפיננסיים וועדת השיכון. כחבר צעיר של הבית, הוא הוביל את חקיקת חוק הזכות לעבוד (Right-to-work law).[15][16] ב-1999 הוא קידם הצעת חוק להחמרת הענישה לסוגים מסוימים של פשעים ולביטול האפשרות של חנינה לאחרים. ווקר היה חבר באותה תקופה במועצת החקיקה האמריקאית (American Legislative Exchange Council), וניתן לזקוף לזכותו חלק ניכר מהצלחת הארגון בחקיקה.[17]

ב-2001 קידם ווקר הצעת חוק למניעת ענישתם של רוקחים שסירבו לספק מרשמים לגלולת חירום למניעת היריון.[18] הוא גם תמך בהצעת חוק על פיה נדרשו מצביעים להציג בקלפיות תעודה מזהה עם תמונה.[14] על פי מחקר של שני פרשנים פוליטיים, נחשב אז ווקר לשמרן יותר בהשוואה לכ-90 אחוזים מעמיתיו המחוקקים, ובהשוואה ל-80 אחוזים מחבריו לסיעת הרפובליקנים באספה המדינתית.[19]

ווקר היה תומך עקבי באיסור על הפלות בעת כהונתו באספה. למעט כמה הצעות חוק שהוגשו כאשר הוא התמודד על משרת מנהל מחוז מילווקי, הוא תמך או היה שותף לתמיכה בכל הצעות החוק בסוגיה למעט שלוש.[8]

ב-2001 וב-2002 התנגדו ווקר ועמיתו לאספה מייקל הבש להעסקתה כעובדת המדינה של כוהנת הדת ג'אמי ויץ', על בסיס אמונתה הדתית כחברת דת הוויקה.[20][21] ווקר טען שהעסקתה של ויץ' כאשת דת בבתי כלא העלתה "דאגות, הן במישור האישי והן במישור הפוליטי", שכן היא "מאמינה בדת שלמעשה פוגעת באנשים בני דתות אחרות רבות".[20] ווקר והבש לא הצליחו בסופו של דבר להפסיק את העסקתה של ויץ'.[22]

מנהל מחוז מילווקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ווקר,2009

ווקר נבחר לתפקיד מנהל מחוז מילווקי (County executive) בבחירות מיוחדות שהתקיימו באפריל 2002 לאחר שמנהל המחוז הקודם, טום אמנט, התפטר על רקע שערורייה שנגעה לכספי פנסיות.[14] ב-2004 הוא נבחר לתקופת כהונה מלאה לתפקיד, כאשר זכה ב-57 אחוזים מהקולות והביס את מנהל תקציב המדינה לשעבר דייוויד רימר.[23] אף על פי שהמחוז נחשב לליברלי, והתפקיד הוא לא תפקיד פוליטי, התמודד עליו ווקר בגלוי כמועמד רפובליקני. ב-2008 הוא נבחר לתקופת כהונה נוספת של ארבע שנים, לאחר שהביס את חברת הסנאט המדינתי לנה טיילור עם 59 אחוזים מהקולות. עם כניסתו לתפקיד הוא היה לאדם הצעיר ביותר והרפובליקני הראשון שנבחר למשרה זו, ועד היום הוא הרפובליקני היחידי שנבחר אליה.[24]

ווקר נבחר לתפקיד על בסיס מצע של שמרנות כלכלית, והבטיח לוותר על חלק משכרו האישי. הוא אמר שצעדו זה נתן לו את הסמכות המוסרית לקצץ בתקציב. הוא השיב 60,000 דולר לשנה, כמעט מחצית משכרו, במהלך תקופת כהונתו הראשונה, ו-10,000 דולר לשנה במהלך תקופת כהונתו השנייה.[25]

במהלך שמונה שנותיו של ווקר בתפקיד, התעוררו עימותים עם מועצת המחוז בנוגע למיסים, הפרטת השירותים הציבוריים, איכות הפארקים והבניינים הציבוריים, ומתן השירותים החברתיים.[26] מועצת המחוז אישרה כמה תקציבים על אף הווטו של ווקר, והוא מעולם לא הגיש תקציב עם מס רכוש גבוה יותר בהשוואה לזה שאושר בשנה הקודמת.[14] במהלך תקופת כהונתו בתפקיד הופחת מספר עובדי המחוז ביותר מ-20 אחוזים, והגרעון התקציבי של המחוז בגובה של 3.5 מיליון דולר הפך לעודף תקציבי.[27] בנוסף, הוא קיצץ יותר מ-44 מיליון בהוצאות התקציביות המוצעות באמצעות שימוש בסמכות הווטו שלו וסייע לחסל את רשימת ההמתנה לטיפול ארוך טווח באזרחים ותיקים.[28]

חקירת שחיתות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווקר מינה את קווין קוואנו, גזבר הסניף המקומי של המסדר הצבאי של לב הארגמן, כחבר בנציבות המחוז לווטרנים. מדי שנה גייס ווקר כספים עבור הווטרנים, שחלקם הועברו למסדר לב הארגמן. ראש הסגל של ווקר, תומאס נרדלי, פנה לווקר בנוגע לכספים שחסרו ב-2009, וווקר הנחה אותו לדווח על כך לפרקליט המחוז. פרקליט המחוז לא פעל באופן מידי, אך מאוחר יותר פתח בחקירה סמויה. קוואנו וארבעה אחרים נעצרו בחשד לגניבת כספים. הוא הורשע ונשפט ל-21 חודשי מאסר.[29]

טים ראסל, שהועסק על ידי ווקר בכמה תפקידים, היה מעורב באותה חקירה. בינואר 2012 הוא הואשם, ובנובמבר אותה שנה הוא הודה באשמה על כך שהעביר יותר מ-21,000 דולר לחשבונו האישי. ב-2010, שנתו האחרונה של ווקר כמנהל המחוז, היה ראסל סגן ראש הסגל שלו ומנהל הדיור של המחוז.[30] בפרשה זו לא הואשם ווקר בדבר.[31]

מושל ויסקונסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות הבחירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות 2006

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2005, כשעוד כיהן כמנהל מחוז מילווקי, פתח ווקר את מסע הבחירות שלו לתפקיד מושל ויסקונסין בבחירות 2006. ב-24 במרץ 2006 הוא פרש מהמרוץ, לאחר מסע בחירות שנמשך כ-14 חודשים, בציינו קשיי מימון כסיבה לכך. הוא העביר את תמיכתו לעמיתו הרפובליקני, מארק גרין, שניצח ללא יריבים שהתמודדו מולו בבחירות המקדימות של הרפובליקנים, וווקר לקח חלק פעיל במסע הבחירות שלו כולל בבחירות הכלליות. בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר 2006 נוצח גרין על ידי המושל המכהן, הדמוקרט ג'ים דויל. על אף הפסדו של גרין, זכה ווקר, בזכות תמיכתו בו, בהגדלת הפופולריות שלו בקרב חברי המפלגה בוויסקונסין, שהציבה אותו כמועמד המוביל לקראת הבחירות של 2010.[32]

בחירות 2010

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ווקר בליל הניצחון בבחירות המקדימות, 2010.

בהמשך צבר ווקר תמיכה, כאשר קיבל תוצאות טובות בסקרי הבדיקה שנערכו בקרב משתתפי ועידות המפלגה המדינתיות שהתקיימיו ב-2007 וב-2008.[33][34] בסוף אפריל 2009 הוא הכריז על מועמדותו, לאחר כמה חודשים שבהם הוא הציג את נושאי מסע הבחירות שלו להפחתת מיסים וצמצום ההוצאות בפני קהלים של המפלגה הרפובליקנית ברחבי ויסקונסין. הוא מתח ביקורת על התקציב של 2009–2011 ותיאר אותו כגדול מדי עבור כלכלת המדינה האיטית.[35] ב-2009 וב-2010 סייע ארגון אמריקאים למען שגשוג להעלות את הפרופיל של ווקר במדינה, והזמין אותו לנאום באירועים ובעצרות שלהם בוויסקונסין.[36] בוועידת הרפובליקנים של ויסקונסין, שנערכה ב-22 במאי 2010, זכה ווקר לתמיכת המפלגה לאחר שקיבל 91 אחוזים מקולות הנציגים. ב-14 בספטמבר הוא ניצח בבחירות המקדימות לאחר שקיבל 59 אחוזים מכלל הקולות מול 39 האחוזים שקיבל חבר בית הנבחרים שלעבר מארק ניומן.[37]

כחלק ממצע הבחירות שלו, אמר ווקר שהוא ייצור 250,000 משרות בתקופת כהונתו הראשונה באמצעות תוכנית שתכלול הפחתת מיסים עבור עסקים קטנים, קיצוצים במס רווח הון, וקיצוצים במס ההכנסה.[14] הוא הציע לקצץ בשכר ובהטבות של עובדי המדינה כדי לסייע לממן את קיצוצי המיסים הללו. מבקריו טענו שהצעותיו יסייעו רק לעשירים ושהקיצוץ בשכר עובדי הציבור ישפיע לרעה על שירותי המדינה.[38][39] מנגד, טענו תומכיו של ווקר שהקיצוצים במיסים לעסקים ימריצו את הכלכלה וייצרו עוד משרות.[40]

ווקר ציין שהוא יסרב לקבל מענק של 810 מיליון דולר ממחלקת התחבורה של ארצות הברית לבניית קו רכבת מהיר בין מדיסון לבין מילווקי, שכן הוא האמין שעלות התפעול של הקו עבור המדינה תגיע ל-7.5 מיליון דולר לשנה ושהוא לא הוכח כרווחי.[41] צעדו זה היה על אף ההצעות של ראש עיריית ויסקונסין ומנהל מחוז דיין לסייע לספוג עלויות שהמדינה הייתה עשויה לקחת על עצמה.[42] בהמשך בוטל המענק וחולק בין מדינות אחרות.[43] מהלך זה עלה למדינה לפחות 60 מיליון דולר בשיפוצים במערכת הרכבות שהיו אמורות להיות מכוסות על ידי הממשל הפדרלי.[44]

סוגיות חברתיות היו גם הן חלק ממסע הבחירות. ווקיר הצהיר שהוא תומך תמיכה מלאה באיסור על הפלות מלאכותיות ושהוא מאמין שיש להגן על החיים משלב ההתעברות ועד המוות הטבעי.[45] הוא התנגד להפלות, כולל במקרים של אונס או גילוי עריות.[18][46] הוא תמך בחינוך מיני רק במסגרת הנישואין בבתי הספר הציבוריים והתנגד לשירותי מרפאות במימון המדינה שיספקו אמצעי מניעה ובדיקות למחלות מין עבור בני נוער מתחת לגיל 18 ללא הסכמת ההורים.[18] הוא תמך בזכות הרוקחים לסרב לספק מרשמים לאמצעי מניעה על רקע השקפה מוסרית או דתית.[18][47] הוא תמך גם במחקר בתאי גזע בוגרים, אך התנגד למחקר בתאי גזע עובריים.[14][46][48]

כמתנגד לנישואים של זוגות מאותו המין, התנגד ווקר לחוק שאפשר לזוגות חד-מיניים להירשם במחוזות המדינה כדי להנות מהטבות, כמו זכויות ביקור בבתי חולים. בהמשך הוא הצהיר שעמדתו לגבי נישואים חד-מיניים לא הייתה יותר רלוונטית, שכן האיסור של ויסקונסין על כך נפסל על ידי בית משפט פדרלי.[49] הוא אמר שאם הוא ייבחר, הוא יחתום על חוק הגירה כפי שנחקק באריזונה, שיאפשר למשטרה המקומית לעצור מהגרים בלתי חוקיים חשודים.[50]

ב-2 בנובמבר 2010, יום הולדתו ה-43, ניצח ווקר בבחירות הכלליות לאחר שזכה ב-52 אחוזים מהקולות, מול מועמד הדמוקרטים טום בארט שקיבל 46 אחוזים. שותפתו למרוץ הייתה רבקה קליפיש, כתבת טלוויזיה לשעבר ממילווקי.[51] ניצחונו של ווקר התרחש בעיצומה של סדרת ניצחונות של הרפובליקנים בוויסקונסין, כשהרפובליקני השמרן, רון ג'ונסון, ניצח בבחירות לסנאט של ארצות הברית, והמפלגה השיגה רוב בנציגות המדינה לבית הנבחרים של ארצות הברית, באספה המדינתית ובסנאט המדינתי.[52]

בחירות ההחזרה של 2012

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מחאות קשות וממושכות, עמד שיעור אי-שביעות הרצון מווקר ב-2011 על 50 עד 51 אחוזים, בעוד ששיעור שביעות הרצון ממנו עמד על 47 עד 49 אחוזים.[53][54] המאמצים לעריכת בחירות ההחזרה Recall election נגדו החלו ב-15 בנובמבר 2011.[55]

על פי המדווח, גייס ווקר יותר מ-30 מיליון דולר במהלך בחירות אלו, כשחלק משמעותי מהם הגיע מחוץ למדינה.[56][57] פרשנים טענו שהסכומים שגויסו "שיקפו את החשיבות הלאומית ששתי המפלגות הגדולות ראו במאבק על בחירות החזרה". במרץ 2012 הודיעה מועצת האתיקה הממשלתית של ויסקונסין שנאספו יותר מ-900,000 חתימות תקפות לטובת עריכת בחירות חזרה, הרבה מעל ה-540,208 החתימות הנדרשות.[58]

בפברואר ביקש מטה הבחירות של ווקר זמן נוסף לאימות החתימות, בטענה שכ-20 אחוזים מהחתימות לא היו תקפות. הדמוקרטים טענו שגם אם יתעלמו מ-20 אחוז מהחתימות, עדיין הושגו יותר מ-180,000 מעל המינימום הנדרש. מנהל התקשורת של הדמוקרטים בוויסקונסין, גרים זילינסקי, טען שוויקר "דוחה את הבלתי נמנע".[59] ב-17 בפברואר דחה שופט בית המשפט של מחוז דיין, ריצ'רד ניס, שחתם על העתירה לבחירות ההחזרה, את בקשתו של ווקר לזמן נוסף.[60] ב-30 במרץ פסקה מועצת האתיקה פה אחד שבחירות ההחזרה יתקיימו. הבחירות, שבהן עמדו לבחירה הן ווקר והן סגניתו קליפיש, נקבעו ל-5 ביוני 2012.[61]

במהלך הבחירות המקדימות של הרפובליקנים לקראת הבחירות, קיבל ווקר 626,962 קולות. בבחירות המקדימות של הדמוקרטים, כל המועמדים יחדיו קיבלו 670,278, כשהמנצח, טום בארט, קיבל 390,109 קולות.[62][63] ב-5 ביוני ניצח ווקר בבחירות ההחזרה כאשר גרף 1,335,585 קולות (53.08 אחוזים) מול 1,164,480 קולות (46.28 אחוזים) שקיבל בארט.[64] הייתה זו הפעם השלישית בלבד בה נערכו במדינה כלשהי בארצות הברית בחירות החזרה.[65] ווקר היה המושל הראשון בארצות הברית שניצח בבחירות מסוג זה.[66]

עד לסוף מערכת הבחירות, עלה בידו של ווקר לבנות רשת לאומית של תורמים וקבוצות תמיכה של שמרנים שתמכו בו. כמעט 300,000 איש תרמו למסע הבחירות שלו, וביחד הסתכמו התרומות בכ-37 מיליון דולר. שני שלישים מהתרומות הגיעו מחוץ לוויסקונסין. ווקר, או הדעות השמרניות שהוא תמך בהן, זכו לתמיכה מצד תורמים שמרנים וקבוצות כמו מייקל גרב, דיאן הנדריקס, מוסד ברידלי, מייסד מכון מחקר המדיניות של ויסקונסין ומכון מקלבר, ודייוויד ה. קוץ' וצ'ארלס קוץ', המייסדים של אמריקאים למען שגשוג.[67]

בחירות 2014

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ווקר בליל הניצחון בבחירות הכלליות של 2014.

במערכת הבחירות השלישית בה התמודד ווקר תוך ארבע שנים, הוא ניצב מול מול הדמוקרטית מרי ברק.[68] ארגוני העובדים של ויסקונסין, שסייעו בארגון בחירות ההחזרה של 2012, תרמו כספים למסע הבחירות של ברק. מנגד, קיבל ווקר סיוע ממספר תורמים שמרניים. הסקרים לאורך רוב המרוץ היו צמודים, ואף אחד מהמועמדים לא הסתמן כבעל סיכויים בטוחים לניצחון בטוח.[69] יום הבחירות התקיים ב-4 בנובמבר 2014, וווקר ניצח בהפרש של 6 אחוזים מהקולות.[70]

בחירות 2018

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות של 2018 התמודד ווקר לכהונה שלישית כמושל, ונוצח על ידי המפקח על החינוך הציבורי של ויסקונסין, הדמוקרט טוני אוורס.[71]

כהונתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בינואר 2011 הושבע ווקר כמושל ויסקונסין ה-45.[72] בשבועיים הבאים העביר בית המחוקקים סדרה של הצעות חוק בגיבויו, רובם חוקים לקיצוץ מיסים לעסקים בעלות של 67 מיליון דולר לשנתיים הבאות.[73]

ווקר היה לדמות בעלת הכרה לאומית ושנויה במחלוקת לאחר שהציע את "חוק תיקון התקציב של ויסקונסין" (Wisconsin Budget Repair Bill) ב-2011. הצעת החוק, שבסופו של דבר עברה בבית המחוקקים, שינתה באופן משמעותי את תהליכי המשא והמתן הקיבוצי עבור רוב עובדי הציבור בוויסקונסין. מתנגדיו של ווקר פתחו עקב כך בהליכים לבחירות ההחזרה וצברו מספיק תמיכה לעריכת הבחירות ב-5 ביוני 2012, הפעם הראשונה בה אחד ממושלי המדינה התמודד עם בחירות מסוג זה.

במהלך תקופת הכהונה הראשונה של ווקר כמושל, הפך הגירעון התקציבי של ויסקונסין, שעמד על 3.6 מיליארד דולר, לעודף תקציבי.[74] המיסים קוצצו ב-2 מיליארד דולר.[75] יותר מ-100,000 משרות חדשות נוצרו בוויסקונסין.[76]

חוק תיקון התקציב 2011

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בפברואר 2011 הגיש ווקר את חוק תיקון התקציב של ויסקונסין, שעל פי ההערכות היה אמור לחסוך למדינה 30 מיליון דולר בשנת הכספים הנוכחית ו-300 מיליון דולר בשנתיים הבאות. הצעת החוק קבעה תשלום נוסף של עובדי המדינה והממשל המקומי לטובת תוכניות הביטוח הרפואי שלהם וקרנות הפנסיה שלהם, ובכך ירדו כ-8 אחוזים משכר הנטו הממוצע שלהם.[77] הצעת החוק ביטלה, עבור רוב עובדי המדינה, למעט עובדי בטיחות ציבוריים מסוימים, רבות מהזכויות הקיבוציות שלהם לניהול משא ומתן, למעט משא ומתן על העלאת שכר, וגם אז לא מעל שיעור האינפלציה, למעט אם אושר במשאל עם.[78] על פי הצעת החוק, איגודים מקצועיים חייבים להיבחר מדי שנה כדי להמשך ולייצג את עובדי המדינה, ותשלומי העובדים לא נוכו יותר באופן אוטומטי משכרם לטובת האיגודים.[79] השינויים בחוקי המשא ומתן הקיבוצי לא חלו על חלק מכוחות אכיפת החוק והכבאות.[80][81]

ב-18 בינואר 2011, ימים ספורים לאחר השבעתו של ווקר, שאלה אותו התומכת שלו דיאן הנדריקס, "האם יש סיכוי שאי פעם נהפוך להיות מדינה אדומה ונהיה מדינה התומכת בזכות לעבוד?", והוא השיב:

ובכן, תוך כמה שבועות נתחיל עם חוק עדכון התקציב שלנו. הצעד הראשון הוא שאנו נטפל במשא ומתן הקיבוצי עם איגודי העובדים הציבוריים, ונפעל בשיטת הפרד ומשול. אז מבחינתנו הבסיס שיש לנו לזה הוא העובדה שמבחינה תקציבית אין אנו יכולים להרשות זאת לעצמנו. אם יהיו לנו במקום זאת הסכמים קיבוציים, אין שום דרך שלא רק המדינה אלא גם הממשל המקומי יוכלו לאזן את הדברים. זו הבעיה הגדולה ביותר שלנו עכשיו.[82]

לאחר שסרטון שתיעד את השיחה נחשף במאי 2012, אמרו מתנגדיו של ווקר שהוא חשף את כוונתו לפגוע באיגודים המקצועיים במגזר הפרטי ולדבוק בחקיקה למען הזכות לעבוד. ווקר אמר שהוא לא דבק בחקיקה זו ושדבריו להנדריקס התייחסו לאחריותו כמושל להגן על משלמי המיסים מפני האיגודים המקצועיים שהוא האמין שהם היו פתרון מתסכל של הגירעון התקציבי של המדינה.[83]

בהכריזו על החקיקה המוצעת, אמר ווקר שהמשמר הלאומי של ויסקונסין וסוכנויות ממשלתיות נוספות ערוכים למנוע הפרעות לשירותי המדינה.[84] מאוחר יותר הוא הסביר שהמשטר ושירותי הכיבוי לא נכללו בשינויים המוצעים שכן הוא לא יכול היה לסכן את ביטחון הציבור. ווקר ציין שהצעת החוק נחוצה למנוע פיטורים של אלפי עובדי מדינה ושאף אחד לא צריך להיות מופתע מסעיפיו. מנהיגי ארגוני העובדים ומחוקקים דמוקרטים מתחו מיד ביקורת על הצעת החוק, בטענה שווקר מעולם לא ניהל מסע בחירות על חיסול זכויות ניהול המשא והמתן הקיבוצי.[85] בראיון לתקשורת שבוע לאחר מכן אמר ווקר שהוא לא מנסה לשבור את האיגודים המקצועיים, בציינו שעובדי ממשלת ויסקונסין ישמרו על ההגנות שלהם בחוקי השירות הציבורי. הוא אמר שהבקשה מהעובדים לשלם מחצית מהממוצע הלאומי לביטוח רפואי היא בקשה צנועה.[86] ב-14 בפברואר החלו מפגינים למחות נגד הצעת החוק. ביום השישי למחאה, אמרו מנהיגים של שניים מהאיגודים הגדולים שהם מוכנים לקבל סעיפים פיננסיים בהצעת החוק, אך הם לא יסכימו להגבלות על זכויות ניהול המשא והמתן הקיבוצי.

ב-17 בפברואר נסעו כל חברי הסנאט המדינתי מהמפלגה הדמוקרטית לאילינוי השכנה במטרה למנוע את העברת החוק באמצעות מניעת הקוורום הדרוש בסנאט להעברתו.[87] המחוקקים הנעדרים אמרו שהם לא ישובו למדיסון אלא אם כן יסכים ווקר להסיר מהצעת החוק את ההגבלות על זכות המשא והמתן הקיבוצי.[88] ווקר הזהיר שאם חוק תיקון התקציב לא יעבור עד 1 במרץ, המשך המימון מחדש של חובת מדינה בהיקף של 165 מיליון דולר יהיה בסכנה, וקיצוצים נוספים יידרשו כדי לאזן את התקציב.[89]

עד 20 בפברואר כבר השיגו המוחים שליטה פיזית על קפיטול מדינת ויסקונסין.[90] המפגינים גם כיסו את קירות בניין הקפיטול באלפי שלטים תוצרת בית. באותו מועד, אמר אחד מהמארגנים מטעם האיגודים המקצועיים שהשתתף במחאות שהמפגינים ימשיכו "במשך כל הזמן שידרש". מנהיגי איגודים מקצועיים אחרים קראו למורים לשוב לעבודה.[91] ב-26 בפברואר מחו בין 70,000 ל-100,000 מפגינים נגד הצעת החוק במדיסון. אליהם הצטרפו אלפים בבירות מדינות ברחבי ארצות הברית.[92]

בהופיעו בתוכנית פגוש את העיתונות ב-27 בפברואר, אמר ווקר שהוא לא מאמין שהאיגודים המקצועיים מנהלים משא ומתן בתום לב כאשר הם מציעים פנסיות וסעיפים לטיפול רפואי בגלל שהאיגודים המקומיים נאלצו להתמודד לאחרונה עם הסכמים עם מועצות החינוך ומועצות הערים שלא כללו תשלום לפנסיות ולביטוח בריאות ושבמקרה אחד, אחד ההסכמים כלל העלאת משכורות.[93] ב-28 בפברואר, הגיש אחד הארגונים הגדולים ביותר תלונה על תנאי עבודה בלתי הוגנים למועצת יחסי העבודה המדינתית, בטענה שווקר חייב לנהל משא ומתן, אך הוא סירב לכך.[77] ב-8 במרץ נחשפו תכתובות מייל מ-28 בפברואר שהראו שווקר ניסה לנהל משא ומתן עם המחוקקים הדמוקרטים, ואף הציע לאפשר כמה זכויות למשא ומתן קיבוצי.[94]

לאחר שלא עלה בידם להגיע לפשרה עם המחוקקים הדמוקרטים, הסירה הנהגת סיעת הרפובליקנים בסנאט כמה סעיפים פיננסיים מהצעת החוק, וכך אפשרה להעביר אותם ללא דרישת הקוורום הרגילה. ב-9 במרץ הצביע הסנאט בעד העברת הצעת החוק ברוב של 18 תומכים ומתנגד אחד. הדמוקרטים נשארו מחוץ לגבולות המדינה ולא השתתפו בהצבעה.[95] למחרת העבירה אספת המדינה (הבית התחתון) את החוק ברוב של 53 תומכים מול 42 מתנגדים. לאחר מכן פרסם ווקר הצהרה בה הוא אמר שהוא "משבח את כל חברי האספה שהגיעו להצבעה, והשתתפו בדיון ובהליך הדמוקרטי".[96] ב-11 במרץ חתם ווקר על החוק.[97] למחרת שבו 14 הסנאטורים הדמוקרטים לוויסקונסין.[98]

בהמשך הוגשה עתירה נגד חוק תיקון התקציב בבית משפט. ב-18 במרץ הוציאה השופטת מריאן סומי צו האוסר על פרסום החוק על ידי מזכיר המדינה כל עוד מתנהל ההליך המשפטי בנוגע אליו. ב-26 במרץ פרסם משרד התיעוד החקיקתי ( Legislative Reference Bureau) את נוסח החוק. בתגובה לכך הבהירה השופטת סומי, שבהתאם לצו שהוציאה, החוק לא יוכל להיחשב כחוק שפורסם רשמית עד לסיום הדיון בו בבית המשפט.[99] באותו יום, פסלה השופטת את החוק לאחר שמצאה אותו נוגד את חוקי המדינה.[100] ב-14 ביוני הפך בית המשפט העליון של ויסקונסין את החלטת השופטת על פיה ופסק שהחוק תקף.[101]

ווקר טען שהחוק "ישמור על מקומות עבודה, יגן על משלמי המיסים, יחולל רפורמות בממשלה ויעזור לאזן את התקציב".[102] הוא הוסיף, "אתם רואים, על אף הרטוריקה הרבה ששמענו במשך 11 הימים האחרונים, הצעת החוק שהגשתי לא איימה על עובדי המדינה, וברור שהיא לא נועדה להילחם בארגוני העובדים. אם היא הייתה כזאת, היינו מחסלים את זכות המשא והמתן הקיבוצי לחלוטין או שהיינו הולכים לאחר איגודי המגזר הפרטי".[103] כחלק מהחיסכון הכספי שייווצר כתוצאה מהשינויים שהגדיר החוק, ציין ווקר את ההפחתה המשמעותית בפרמיות ששולמו לביטוחי בריאות על ידי מועצות חינוך רבות במדינה. השינויים בכללי המשא והמתן הקיבוצי הקלו על מועצות החינוך לשנות את ביטוחי הבריאות ולנהל משא ומתן על פרמיות זולות יותר. ווקר טען שמועצות החינוך של ויסקונסין חסכו סכום של כ-30 מיליון דולר כתוצאה מהשינוי שחולל החוק.[104]

החקירה הסמויה על מימון מסע הבחירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2012, החקירה הראשונה, שנפתחה על ידי התובע של מחוז מילווקי, הדמוקרט ג'ון צ'יסהולם, בנוגע לכספים חסרים, הוגשה לבית המשפט בהתבסס על החשד שמסע הבחירות של ווקר תואם באופן בלתי חוקי עם קבוצות שמרניות במהלך בחירות ההחזרה.[105]

השופטת הראשונה שניהלה את החקירה, לשעבר שופטת מחוז קנושה, ברברה א. קלוקה, פיקחה על החקירה שבמסגרתה זומנו 30 עדים והוצאו 5 צווים. היא גם הוציאה צו חיסיון שמשמעותו הייתה שהנחקרים בפרשה היו מנועים על פי חוק מלדבר בפומבי על כל היבט של החקירה.[106] ב-29 באוקטובר 2013 היא פסלה את עצמה מלעסוק בחקירה ללא כל הסבר. מחליפה של קלוקה, השופט גרגורי פיטרסון, ביטל בינואר 2014 כמה צווי זימון, באומרו, "אין שום סיבה סבירה שמראה שהם הפרו את חוקי מימון הבחירות".[107]

ב-16 ביולי 2015 פסק בית המשפט העליון של ויסקונסין ברוב של 4 מול 2 שווקר לא שיתף פעולה באופן בלתי חוקי עם קבוצות שמרניות במהלך מערכת בחירות ההחזרה. בכותבו את פסק דין הרוב, ציין השופט מייקל גייבלמן: "כדי שיהיה ברור, מסקנה זו מסיימת את החקירה הסמויה, שכן התאוריה המשפטית של התובע המיוחד לא נתמכת בהיגיון או בחוק", הוא אמר, "כתוצאה מכך, החקירה סגורה".[108] במרץ 2017 דחה שופט פדרלי תביעה שהוגשה נגד החוקרים בפרשה.[109]

הצעות התקציב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסקונסין הייתה צפויה להתמודד עם גירעון תקציבי של כ-3.6 מיליארד דולר בשנת הכספים 2013-2012.[110] מצב זה חייב את איזון התקציב על פי חוקי המדינה. ווקר הציע קיצוץ בתקציב בהיקף של 834 מיליון דולר בסיוע המדינה לחינוך, סכום שהיה 7.9 אחוזים מתוך התקציב הקודם. הוא גם הציע הורדה במימון המקסימלי של 5.5 אחוזים מתוך הסכום שיכלו בתי הספר המחוזיים לקבל מהמדינה מתוך מיסי הרכוש, צעד שהגביל את הסכום שניתן היה להגדיל בו את מס הרכוש כדי לפצות על ההפחתה בסיוע המדינה.[111] התקציב הוריד את מס רווחי ההון של המדינה על השקעות בעסקים. הוא הגדיל את ההוצאה על הבריאות ב-1.3 מיליארד דולר כדי לכסות את העלויות שהלכו וגדלו של תוכנית ה-Medicaid, והגדיל את המימון בתחבורה ב-410.5 מיליון דולר.

הצעת התקציב של ווקר לשנת הכספים 2013–2015 הקפיאה את ההוצאה על בתי הספר הציבוריים והידקה את הדרישות למקבלי הטבות תוכנית Medicaid. הוא הציע הגדלה של המימון למאבק באלימות במשפחה, לשירותי בריאות הנפש, להשכלה הגבוהה, ולהכשרה מקצועית. נכלל בהצעה גם קיצוץ של 343 מיליון דולר במס ההכנסה והרחבה של תוכנית בתי הספר בזיכיון.[112]

הצעת התקציב של שנת הכספים 2015–2017 כללה קיצוץ של 300 מיליון דולר בתקציב מערכת האוניברסיטאות של ויסקונסין, במקביל להשארת תקציב בתי הספר הציבוריים והמשך תוכנית בתי הספר בזיכיון. התקציב כלל תוכנית ללקיחת הלוואות בהיקף של 1.3 מיליארד דולר לעבודות ציבוריות בכבישים ובתשתיות, והוצע בו לקיים בדיקות סמים למקבלי הטבות ציבוריות כמו Medicaid ושוברי מזון.[113]

חוק מסמכי זיהוי למצביעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 במאי 2011 חתם ווקר על חוק שדרש ממצביעים להציג תעודה מזהה עם תמונה.[114]

ב-13 בדצמבר הגיש האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות עתירה לבית משפט פדרלי לפסול את החוק בטענה שהוא הפר את הזכות החוקתית להגנה שווה תחת החוק.[115] ב-29 באפריל 2014 פסל השופט לין אדלמן את החוק באומרו שהוא מפר את חוק זכות ההצבעה ואת חוקת ארצות הברית.[116]

ביולי 2014 קבע בית המשפט העליון של ויסקונסין שהחוק תקף על פי חוקת ויסקונסין בשתי עתירות נוספות.[117] ב-12 בספטמבר קבע בית המשפט הפדרלי השביעי לערעורים של ארצות הברית שהחוק ייכנס לתוקף 54 ימים לפני בחירות 2014, ובכך הפך על פיה פסיקה קודמת של בית משפט פדרלי.[118]

ב-9 באוקטובר 2014 נאסר שוב על המדינה ליישם את החוק במהלך הבחירות של אותה שנה על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית.[119] ב-23 במרץ 2015 דחה בית המשפט העליון בקשה לצו עיון מחדש, ובכך פסק לטובת החוק החדש של ויסקונסין להצגת תעודה מזהה על ידי מצביעים.[120]

דחיית כספי אובמה קר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2012 החזיר ווקר סכום של 37.6 מיליון דולר כספי מענק פדרלי שנועדו להפעלת חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה בוויסקונסין.[121] לדבריו, "עצירת הסגת הגבול של אובמה קר במדינתנו, שהייתה בעלת פוטנציאל להשפעה הרסנית על כלכלת ויסוקונסין, היא בעדיפות עליונה".[122] ווקר דחה מענק בסכום של 11 מיליון דולר למענק פדרלי לשיפור מערכות הבריאות.[121]

חינוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 באפריל 2012 חתם ווקר על חוק למימון הערכת מיומנויות הקריאה בגני ילדים כחלק מיוזמה להבטיח שתלמידים נמצאים ברמת קריאה ברמה מעל כיתה ג'. החוק גם יצר מערכת להערכת המורים והמנהלים בהתבסס בין השאר על הישגי תלמידיהם. הוא גם הגדיר שהישגי התלמידים חייבים להתבסס על אמצעי הערכה אובייקטיביים, כולל ביצועיהם במבחנים סטנדרטיים.[123]

ווקר אישר הקפאה של שנתיים בשכר הלימוד במערכת האוניברסיטאות של ויסקונסין בתקציב 2013. ב-2014 הוא הציע הארכה של שנתיים נוספות להקפאה בהתבסס על מאזן התשלומים של המערכת בעודף של מיליארד דולר.[124]

ב-3 בפברואר 2015 הגיש ווקר הצעת תקציב לבית המחוקקים של ויסקונסין, ובה הוא המליץ על הכפפת מערכת האוניברסיטאות של ויסקונסין תחת לניהול "רשות עצמאית", שתנוהל על ידי מועצת נגידים, שכולם ימונו על ידי המושל. הצעת התקציב קראה להפחתה של 13 אחוזים במימון המדינה למערכת האוניברסיטאות.[125]

הצעת התקציב גם קראה לשכתוב של "הרעיון של ויסקונסין" (Wisconsin Idea), החלפת מחויבויות האוניברסיטאות ל"חיפוש אחר האמת" במטרה של מוכנות לשוק העבודה.[126] על הצעה זו נמתחה כלפי ווקר ביקורת רחבה, ובתחילה הוא תלה את השכתוב של הרעיון של ויסוקונסין ב"טעות ניסוח".[127] בהמשך דווח שממשל ווקר התעקש כלפי בכירי אוניברסיטת ויסקונסין שיבטלו את הרעיון של ויסקונסין, עקרון מוביל של אוניברסיטאות המדינה במשך יותר ממאה שנה. לאחר מכן הודה ווקר שבכירי מערכת האוניברסיטאות התנגדו להצעה ואמרו ששינויים אלו לא יהיו נושא לדיון.[128]

הפלות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 חתם ווקר על תקציב ששלל מימון להורות מתוכננת.[129] ב-2013 הוא חתם על חוק שחייב נשים שמבקשות לבצע הפלה מלאכותית לעבור בדיקת אולטרה סאונד כדי שהרופאים יראו להן את דמות העובר.[130] באותה שנה הוא גם חתם על חוק שדרש ממבצעי הפלות בוויסקונסין לקבל הרשאות לכניסה לבתי חולים במרחק של לא פחות מ-30 מילים. ב-2015 הוכרז החוק כנוגד את החוקה על ידי בית המשפט הפדרלי השביעי לערעורים של ארצות הברית. בית המשפט מצא שאין הצדקה רפואית לדרישות כאלו ואמר "שלא ניתן להתייחס ברצינות לצעדים כאלו לשיפור בריאות הנשים".[131] ביוני 2016 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין "בריאות האישה הכוללת נגד הלרשטדט" (Whole Woman's Health v. Hellerstedt), ופסל את סעיף רשות הכניסה לבתי החולים ומגבלות דומות, במוצאו שהם נגדו את החוקה כמטילות "עומס מיותר" על הנשים. יום לאחר מתן פסק הדין סירב בית המשפט לשמוע את עתירת ממשל ווקר על החלטת בית המשפט הפדרלי השביעי, בהתירו את הגדרת האי-חוקתית על כנה. ווקר האשים את "בית המשפט האקטיביסטי" על כך שקבע שהחוק נוגד את החוקה.[132]

ב-20 ביולי 2015 חתם ווקר על חוק שאסר על הפלות לאחר השבוע ה-20 להריון, "למעט כאשר חיי האם נמצאים בסכנה מידית".[133]

חקיקת הזכות לעבוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2012, בהקשר ל"חוק הזכות לעבוד" (Right-to-work law), אמר ווקר לכתבים בכינוס מדינתי של הרפובליקנים ש"הוא לא יגיע לשולחני. ...בכוונתי לעשות כל שבכוחי כדי להבטיח שהוא לא יתקיים, שכן נקודת המיקוד שלי היא שהאיגודים המקצועיים במגזר הפרטי הגיעו באופן גורף לשולחן כדי להיות השותפים שלי לפיתוח הכלכלי".[134] בעת שניהל את מסע הבחירות שלו לכהונה שנייה ב-2014 שב ווקר ואמר שאין לו תוכניות לקדם את חוק הזכות לעבוד בהתמקדות על איגודי העובדים במגזר הפרטי.[135]

מרגע שהופעלה יוזמת החוק בבית המחוקקים המדינתי, הצהיר ווקר: "לא שיניתי את דעתי על כך. זה רק לא נמצא בסדר עדיפות מבחינתי. אך אם הם יעבירו את החוק בשבועיים הקרובים, וזוהי מטרתם, אני אחתום עליו".[135] ב-9 במרץ 2015 חתם ווקר על החוק והפך אותו לחוק הזכות לעבוד של ויסקונסין. החוק התייחס לאיגודים המקצועיים של עובדי המגזר הפרטי ושל עובדי המגזר הציבורי.[136]

שלושה איגודים מקצועיים, כולל ה-AFL-CIO, הגישו כתוצאה מכך עתירה כדי שהחוק יוגדר כנוגד את החוקה. במרץ 2015 דחה בית המשפט את בקשת האיגודים המקוצועיים להשעות את החוק עד לבירור העתירה. לאחר מאבק משפטי ממושך, פסק בית המשפט הפדרלי בשיקגו ב-2017 שחוק הזכות לעבוד של ויסקונסין תקף ובך שם קץ להליכים המשפטיים בנוגע לחוק.

תאגיד הפיתוח הכלכלי של ויסקונסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 יצר ווקר את תאגיד הפיתוח הכלכלי של ויסקונסין (Wisconsin Economic Development Corporation) - WEDC, כישות ציבורית למחצה שתחליף את מחלקת הסחר של המדינה, ושמטרתו לתמרץ יצירת משרות בוויסקונסין. דוח מ-2013 של ועדת הביקורת של בית המחוקקים ציין שהארגון נתן כמה "מענקים, הלוואות וזכויות במס לכאלו שקיבלו אותם ללא זכות, למיזמים לא כשירים, ובסכומים שעלו מעבר לכל מגבלה". דווח גם שהארגון "לא קיים בעקביות את חובות הפיקוח על התוכנית הנדרשות בחוק כמו פיקוח על הביצועים המפורטים בחוזים של מקבלי ההטבות".[137] על פי דיווח של הרדיו הציבורי של ויסקונסין "הסוכנות נגועה בניהול כושל ועלו שאלות לגבי מתן הלוואות מבלי לבדוק כראוי את המקבלים".[138]

ביוני 2015 דווח שהתאגיד העניק 124 מיליון דולר בשנים 2011–2013 ללא בדיקה רשמית. בהתבסס על 27 מענקים שניתנו בתקופה זו, נוצרו 2,100 משרות מתוך תחזית של 6,100. 62.5 מיליון דולר הוענקו לחברת קול'ס (Kohl's) כדי שתיצור 3,000 משרות כחלק מהרחבת המטה שלה, אך רק 473 משרות נוצרו. 18 מיליון דולר הוענקו לחברת המטוסים קסטרל שהייתה אמורה ליצור 665 משרות אך יצרה 24 משרות בלבד. 15 מיליון דולר ניתנו לתאגיד פלקסוס כדי שייצור 350 משרות, אך הוא לא יצר אף לא משרה אחת. ביולי 2013 אימץ התאגיד מדיניות חדשה שדרשה סקירות כתובות לכל התוכניות שקיבלו מענקים. לדבריהם, עד יוני 2015, נוצרו בעקבות מדיניות זו 760 משרות.[139]

בפברואר 2015 הגיש ווקר את תקציב המדינה שבו הוצאו כל פקידי הממשל הנבחרים מהמועצה. צעד זה כלל את ווקר עצמו שלא כיהן יותר כיושב ראש התאגיד.[138]

הסכם פוקסקון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווקר אישר חתימת הסכם עם היצרן הטאיוואני פוקסקון להקמת מפעל במאונט פלזנט שבוויסקונסין. כחלק מההסכם קיבלה פוקסקון סובסידיות שנעו בין 3 ל-4.8 מיליארד דולר, ששולמו במרווחים כאשר החברה עמדה במטרות מסוימות, ושהיו הסובסידיות הגדולות ביותר שניתנו אי פעם בתולדות ארצות הברית לחברה זרה. בתמורה נאמר שפוקסקון תקים מפעל בשווי של 10 מיליארד דולר שבראשיתו אמור להעסיק 3,000 עובדים ושבהמשך מספרם יגיע ל-13,000.[140] כלכלנים רבים הטילו ספק באפשרות שהתועלות של העסקה יעלו על עלויותיה.[141] משרד החקיקה הפיסקלית הבלתי מפלגתית של ויסקונסין העריך שמפעל פוקסקון לא יחזיר את ההשקעה בו עד 2043, ושהערכה זו היא האופטימית ביותר.[142] אחרים ציינו שפוקסקון טענה קודם לכן טענות דומות שלא יושמו בנוגע ליכולותיה ליצור משרות במקומות אחרים.[143]

פוקסוקון שאפה למקם מפעל באזור הימות הגדולות, שכן נדרשת לה גישה לכמות גדולה של מים. שאר המדינות השוכנות לחופי הימות הגדולות לא היו מעוניינות להציע לה הצעה כה נדיבה כמו ויסקונסין[143]

בתחילה, נקבעו הסובסידיות על 3 מיליארד דולר, כך שכל משרה שתיווצר תעלה למדינה 231,000 דולר (על סמך הערכה של 13,000 משרות). עלות המימון המדינתי של הסובסידיות הייתה גבוהה מהמימון השנתי של מערכת האוניברסיטאות של ויסקונסין ושל מערכת הכליאה המדינתית.[141] הערכות אחרות בנוגע לגובה הסובסידיות הגיעו ל-4.8 מיליארד דולר, ומשמעות הדבר שהעלות למשרה אחת (על פי 13,000 משרות) יהיה יותר מ-346,000 דולר.[140] בתלות במספר המשרות שייווצרו, עלות יצירת משרה לא תעלה על יותר ממיליון דולר.[144]

ווקר פטר את החברה מתקנות הסביבה של ויסקונסין בנוגע לגופי המים.[145] ווקר וממשל דונלד טראמפ שינו את מגבלות זיהום האוויר באזור המפעל, ודחו התנגדויות של סגל הסוכנות להגנת הסביבה.[140][144] הוערך שהמפעל יוסיף באופן משמעותי לזיהום האוויר באזור.[146] שוחרי איכות הסביבה מתחו ביקורת על ההחלטה לאפשר לפוקסקון לשאוב 7 מיליון גלונים של מים מדי יום מימת מישיגן.[143] הקצאת השטח של כ-4 מילים מרובעים (10 קמ"ר) הנדרשים להקמת המפעל התאפשרה בין השאר על ידי אילוץ בעלי הקרקעות למכור אותן במחיר קבוע תחת איום של הפקעה.[144]

ב-2018 העביר ממשל ווקר סכום של עד 90 מיליון דולר במימון כבישים מקומיים בהקשר למפעל פוקסקון.[147] בית המחוקקים של ויסקונסין העניק לפוקסקון זכויות משפטיות מיוחדות במסגרת מערכת המשפט המדינתית.[144]

העברת הסמכויות לממשל הדמוקרטי הנכנס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר הפסדו בבחירות של 2018, הביע ווקר תמיכה בהצעה של הרפובליקנים בוויסקונסין לרסן את סמכויות הממשל הדמוקרטי הנכנס במהלך תקופת הברווז הצולע.[148] בדצמבר אותה שנה הוא חתם על חקיקה ששללה סמכויות מהממשל הדמוקרטי הנכנס. הממשל הנכנס הודיע שהוא יקרא תיגר על החקיקה בבית המשפט.[149] ב-2010 הביע ווקר התנגדות לניסיונות להעביר צעדי חקיקה במהלך תקופת הברווז הצולע לפני השבעתו כמושל.[148] עתירה רשמית נגד החקיקה הוגשה ב-10 בינואר 2019 על ידי הארגונים הדמוקרטים בבית המשפט של מחוז דיין.[150]

הבחירות לנשיאות של 2016

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ווקר בוועידת המפלגה הרפובליקנית הארצית, 2016.

בסוף ינואר 2015 הקים ווקר ארגון פטור ממס על פי סעיף 527 לחוק מס ההכנסה בשם "התחייה האמריקאית שלנו" (Our American Revival) לצורך "סיוע להפצת מסריו והבטחת מימון פעילויותיו", שאותם תיאר הוושינגטון פוסט כמועילים לבניית הרשתות הפוליטיות ומערכות התרומה לקראת התמודדותו לנשיאות.[151] בפברואר אותה שנה תיאר אותו טריפ גבריאל (אנ') מהניו יורק טיימס כמי ש"נכנס במהירות לדרג העליון של מועמדים סבירים במרוץ הרפובליקני לנשיאות".[152] ב-20 באפריל, באירוע גיוס תרומות עבור המפלגה הרפובליקנית במדינת ניו יורק, אמר איש העסקים והנדבן דייוויד קוץ' (אנ') לתורמים שהוא ואחיו, שמפקח על אחד מהארגונים הפוליטיים הפרטיים הגדולים ביותר בארצות הברית, מאמינים שווקר יוכל להיות מועמד הרפובליקנים.[153]

לאחר הצהרה שנויה במחלוקת של רודי ג'וליאני, סירב ווקר להשיב לשאלה אם הוא מאמין שהנשיא ברק אובמה אוהב את אמריקה או שהוא נוצרי אמיתי, בציינו שהוא לא יודע שהפטריוטיזם של הנשיא אובמה מוטל בספק.[154]

ביוני עשה ווקר צעד נוסף לקראת מערכת הבחירות לנשיאות כאשר הוא הקים את ועדת מסע הבחירות הפדרלית testing-the-waters.[155] מהלך זה אפשר לו לגייס תרומות פדרליות תוך כדי שהוא בדק אפשרות להתמודד על הנשיאות.[156]

ביולי, לאחר שעוזרו של ווקר אמר שהוא יכריז בקרוב על מועמדותו,[157] הכריז ווקר על מועמדותו באמצעות הרשתות החברתיות,[158] בבוקר 13 ביולי, ובאחר הצהריים באותו יום הוא נאם באירוע רשמי בווקשה.[159]

ווקר, שהחל את מסע הבחירות שלו כמועמד מהשורה הראשונה לאחר מה שנחשב לאירוע "פורץ דרך" באספות הבחירה באיווה בינואר, ראה את מעמדו יורד בהדרגה בהתקרב קיץ 2015. בפרק זמן זה חלה ירידה במעמדו הן בסקרים והן בהיקף גיוס התרומות.[160] ב-6 באוגוסט הוא ההשתתף בעימות הבחירות הראשון בבחירות המקדימות בקליבלנד, אוהיו. הופעתו בעימות נראתה כנאותה, ללא תשומת לב רבה שניתנה אליו בשל התשובות הקצרות לשאלות שהופנו אליו ושהגבילו את זמן השידור שלו. זמן קצר לאחר העימות, הודה ווקר שהוא היה זקוק ליותר זמן שידור, אך גם הזכיר שיהיו עוד עימותים ושהוא הצליח בשינוי הוויכוח על השאלה מי הוא המועמד שיוכל להביס את הילרי קלינטון בבחירות הכלליות.[161] בסקר שפורסם ב-20 בספטמבר על ידי CNN, בעקבות העימות הרפובליקני השני שהתקיים בספרייה הנשיאותית והמוזיאון על שם רונלד רייגן, נחשף שהפופולריות של ווקר בקרב מצביעים רפובליקנים ירדה לפחות מאחוז.[162]

ב-21 בספטמבר 2015 השעה ווקר את מסע הבחירות שלו וביקש משאר המועמדים לעשות כמוהו, כדי שהמפלגה תוכל להתלכד סביב מועמד חלופי לדונלד טראמפ.[163] כמי שנחשב בתחילה כמועמד מוביל, סבל מסע הבחירות של ווקר משתי הופעות חסרות ברק בעימותים ומחוסר יכולת להעלות את הפרופיל שלו בהשוואה לשאר מועמדי המפלגה.[164]

ב-29 במרץ 2016 הודיע ווקר על תמיכתו במועמדותו של טד קרוז.[165] לאחר שטראמפ היה למועמד בעל סיכויים גבוהים במאי אותה שנה, הצהיר ווקר שהוא יתמוך בטראמפ כמועמד הרפובליקנים, באומרו שטראמפ יהיה נשיא טוב יותר מאשר הילרי קלינטון.[166][167] ב-8 ביוני הסיר ווקר את תמיכתו בטראמפ, לאחר שזה האחרון כינה את השופט גונזלו פ. קוריאל משוחד נגדו בשל מוצאו המקסיקני. בעוד שהוא עדיין טען שטראמפ יהיה בחירה טובה יותר בהשוואה לקלינטון, ציין ווקר שטרמאפ עדיין לא נבחר כמועמד המפלגה ושהוא מעדיף שטראמפ יחזור בו מאמירותיו נגד השופט לפני הוועידה הארצית של המפלגה.[168]

ווקר גם סייע בהכנתו של מי שכיהן אז כמושל אינדיאנה והמועמד לתפקיד סגן הנשיא מייק פנס לקראת העימות שלו נגד הסנאטור מווירג'יניה ומועמד הדמוקרטים לתפקיד סגן הנשיא, טים קיין, שנערך ב-4 באוקטובר 2016.[169]

לאחר סיום כהונתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2019 אמר ווקר לעיתון Milwaukee Journal Sentinel שב-2021 הוא יהיה נשיא YAF, ארגון סטודנטים שמרני.[170] הוא גם אמר לעיתון שתפקיד זה יוציא מכלל אפשרות את התמודדותו למשרה ציבורית בשנים הבאות, כלומר התמודדות לסנאט או למשרת המושל בבחירות 2022.

ב-17 ביולי אותה שנה מינה הנשיא טראמפ את ווקר למועצת הנאמנים של מרכז המחקר הבינלאומי על שם וודרו וילסון במכון סמית'סוניאן.[171]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1993 נשוי ווקר לטונט ווקר (אנ'), ולשניים שני בנים, אלכס ומאט. המשפחה חברה בכנסיית מדוברוק, כנסייה אוונגליסטית בווטוסה שהיא כנסיית בת של כנסיית אלמברוק שבברוקפילד הסמוכה. טונט עובדת במחלקת הפיתוח של איגוד רפואת הריאות האמריקאית.[172][173]

במהלך עונות הקיץ בשנים 2004–2009, בעת שכיהן כמנהל מחוז מילווקי, הוביל ווקר מסע אופנועים ברחבי ויסקונסין והמדינות השכנות. המסע אורגן במטרה למשוך אנשים למחוז מילווקי.[174] הוא מחזיק בבעלותו אופנוע הרלי-דייווידסון.[175]

ב-2013 פרסם ווקר את הספר "לא מאוים: הסיפור של המושל והאתגר של האומה", שנכתב בשותפות עם מארק ת'יסן, על התנסויותיו במהלך בחירות ההחזרה של 2012 והבחירות של 2014, שבשתיהן הוא ניצח.[176]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סקוט ווקר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Richard, Erin (October 7, 2018). "Llewellyn Scott Walker, father of Gov. Scott Walker, dies". Milwaukee Journal Sentinel.
  2. ^ Gonyea, Dan (July 17, 2015). "Now On The National Stage, Scott Walker Is Still A Guy From Delavan". All Things Considered. National Public Radio.
  3. ^ Boerma, Lindsey (February 22, 2011). "Who Is Scott Walker?". National Journal. Archived from the original on February 26, 2011.
  4. ^ "Boys Nation alum now governor-elect". Boys State/Nation. The American Legion. December 19, 2010.
  5. ^ Ames, Ann Marie (September 7, 2010). "Rock County close to home for Walker". Walworth County Today. Archived from the original on July 24, 2011.
  6. ^ 1 2 3 Umhoefer, Dave (December 18, 2013). "Solving the "mystery" of Scott Walker's college years and entry into politics". Politifact. Archived from the original on May 19, 2015.
  7. ^ "Scott Walker's path to power". Milwaukee Journal Sentinel. November 27, 2016.
  8. ^ 1 2 Ben-Meir, Ilan (August 25, 2015). "Scott Walker's Remarkably Consistent, Two Decade Fight Against Abortion". BuzzFeed.
  9. ^ "Solving the "mystery" of Scott Walker's college years and entry into politics".
  10. ^ Viser, Matt (February 11, 2015). "Scott Walker's political ambitions fostered at Marquette". Boston Globe Media Partners LLC.
  11. ^ Miller, Zeke J. (November 19, 2013). "Wisconsin Gov. Scott Walker: A 2016 Contender But Not A College Graduate". Time.
  12. ^ "Scott Walker says he unsealed his records from college: False". politicfact. Retrieved March 16, 2015.
  13. ^ General election: Barish, Lawrence S.; Theobald, H. Rupert (eds.). "Vote for Representative to the Assembly By District". State of Wisconsin 1991–1992 blue book. Wisconsin Legislative Reference Bureau. p. 915
  14. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "AP Election Guide 2010". NPR. The Associated Press. Archived from the original on February 25, 2011.
  15. ^ Johnson, Shawn (December 5, 2014). "Walker: Lawmakers Should Wait Until Budget's Passage Before Acting On Right-To-Work". Wisconsin Public Radio.
  16. ^ Larson, Leslie (March 11, 2015). "Scott Walker keeps changing his mind". Business Insider.
  17. ^ Keyes, Scott. "How Scott Walker Built a Career Sending Wisconsin Inmates to Private Prisons", thenation.com, February 26, 2015.
  18. ^ 1 2 3 4 Marley, Patrick & Bergquist, Lee (October 2, 2010). "Abortion, birth control are wedge issues in governor's race – Barrett, Walker also differ on sex education law". Milwaukee Journal Sentinel.
  19. ^ Gilbert, Craig (February 28, 2015). "Scott Walker's legislative years: A staunch conservative, then as now". Milwaukee Journal Sentinel.
  20. ^ 1 2 "Wiccan prison chaplain sparks controversy in Wisconsin". Americans United Bulletin. February 2002. Archived from the original on May 12, 2009.
  21. ^ Toosi, Nahal (December 9, 2001). "Wiccan Rev. Witch raises some brows at Wisconsin prison". Milwaukee Journal Sentinel – via Seattle Times.
  22. ^ "Wisconsin Witch Accused of Sex Assault in Alleged Prison Hostage Plot". ABC News.
  23. ^ "Walker Wins Race For Milwaukee County Executive". WISN 2 News. Milwaukee, WI. April 6, 2004. Archived from the original on July 18, 2011.
  24. ^ "Wisconsin Governor Scott Walker (R) at the Iowa Freedom Summit". c-span.org. Recorded speech. Comment begins at 8:40.
  25. ^ Group says GOP gubernatorial candidate Scott Walker gave himself a $50,000 raise as Milwaukee County executive, www.politifact.com.
  26. ^ Glauber, Bill (October 17, 2010). "Walker, preacher's son, finds politics calling". Milwaukee Journal Sentinel.
  27. ^ "Gov. Scott Walker says he cut staffing 20 percent during his tenure as Milwaukee County executive". Politifact. November 14, 2013.
  28. ^ Republican governor candidate Scott Walker says he eliminated the waiting list for long-term care for seniors.
  29. ^ Kevin Kavanaugh sentenced to two years in prison, FOX 6 Now Milwaukee, December 7, 2012.
  30. ^ Steve Schultze, Ex-Walker aide Timothy Russell sentenced to 2 years in prison for veterans theft, Journal-Sentinel, Jan. 22, 2013.
  31. ^ SCOTT BAUER, AP Explains: John Doe investigations involving Scott Walker, AP, December 17, 2017.
  32. ^ Isenstadt, Alex (March 29, 2015). "The Crushing Defeat that Shaped Scott Walker". Politico.
  33. ^ "Fred Thompson, Walker top WisPolitics Straw Poll". WisPolitics GOP Convention Blog. May 12, 2007. Archived from the original on September 23, 2010.
  34. ^ "Ryan, Walker early GOP favorites for leading 2010 statewide races". WisPolitics GOP Convention Blog. Wispolitics.com. May 17, 2008. Archived from the original on September 5, 2008.
  35. ^ Schultze, Steve (April 20, 2009). "Walker announcement on running for governor expected April 28". Milwaukee Journal Sentinel.
  36. ^ Leigh Ann Caldwell, The Kochs and Scott Walker: An Unknown Future But A Storied Past, NBC News, April 22, 2015.
  37. ^ Our Campaigns - WI Governor - R Primary.
  38. ^ Marley, Patrick (November 3, 2009). "Beil accuses Walker of wrecking state services". Milwaukee Journal Sentinel.
  39. ^ Pommer, Matt (November 13, 2009). "Walker targets wages and benefits". The Daily Reporter. Milwaukee, WI.
  40. ^ Stein, Jason (October 25, 2010). "Walker tells MMAC he supports repealing corporate income tax". Milwaukee Journal Sentinel.
  41. ^ Roger Bybee, Wisconsin Gov. Rejects $810 Million, Thousands of Jobs, for High-Speed Rail Project, In These Times, November 16, 2010.
  42. ^ "Mayor of Madison lashes out at Walker", host.madison.com
  43. ^ Jon Brooks, California to Get Ohio, Wisconsin High-Speed Rail Funds, KQED, Dec 9, 2010.
  44. ^ Spencer Black, Walker’s High Speed Folly, Urban Milwaukee, May 26th, 2016.
  45. ^ "Issues – Protecting Life". Scott Walker for Wisconsin Governor. Archived from the original on September 14, 2010.
  46. ^ 1 2 Kertscher, Tom (October 26, 2010). "Tom Barrett says Scott Walker wants to ban abortion, even in cases of rape or incest (True)". PolitiFact Wisconsin. Milwaukee Journal Sentinel.
  47. ^ Foley, Ryan J. (July 12, 2010). "Wisconsin governor candidates Scott Walker and Mark Neumann join abortion debate". The Post-Crescent. Appleton, WI. The Associated Press. Archived from the original on July 15, 2011.
  48. ^ Kertscher, Tom (October 12, 2010). "Scott Walker says scientists agree that adult stem cell research holds greater promise than embryonic stem cell research". Milwaukee Journal Sentinel.
  49. ^ Bice, Daniel (June 12, 2014). "Walker declines to define stand on gay marriage today". Milwaukee Journal Sentinel.
  50. ^ "Scott Walker on Immigration". Ontheissues.org.
  51. ^ "Government Accountability Canvas Reporting System, 2010 Election Results" (PDF). State of Wisconsin. Archived from the original (PDF) on May 21, 2012.
  52. ^ Stein, Jason; Johnson, Annysa (November 3, 2010). "Republicans Take Over State Senate, Assembly". Milwaukee Journal Sentinel.
  53. ^ Marley, Patrick (September 20, 2011). "New poll reflects divide on bargaining limits". Milwaukee Journal Sentinel.
  54. ^ Abe Sauer, It's Working: Wisconsin's Recall to End all Recalls, The Awl, November 8, 2011.
  55. ^ "Walker recall effort kicks off", Milwaukee Journal Sentinel, November 15, 2011.
  56. ^ Cillizza, Chris (June 5, 2012). "Why Scott Walker won the Wisconsin recall". The Washington Post.
  57. ^ O'Connor, Clare (June 5, 2012). "Gov. Scott Walker's Big Money Backers Include 13 Out-Of-State Billionaires". Forbes.
  58. ^ Paul Steinhauser, Democrats: 1 million signatures collected for Wisconsin governor recall, CNN, January 17, 2012.
  59. ^ Bauer, Scott. "Governor Scott Walker seeks more time for review of recall signatures". Green Bay Press-Gazette. Archived from the original on January 25, 2013.
  60. ^ Kleefeld, Eric (February 17, 2012). "Judge Tells Walker: No More Extensions On The Recall". Talking Points Memo. Archived from the original on February 29, 2012.
  61. ^ Lucy Madison, Scott Walker recall election set for June 5, CBS News, March 30, 2012.
  62. ^ Our Campaigns - WI Governor - Recall - R Primary 2012.
  63. ^ Our Campaigns - WI Governor - Recall - D Primary.
  64. ^ Our Campaigns - WI Governor - Recall - 2012.
  65. ^ "Wisconsin's Walker Survives Recall by Wide Margin". Fox News Channel. June 6, 2012.
  66. ^ C-SPAN. "Gov. Walker Survives Recall Election; Defeats Milwaukee Mayor Tom Barrett". Archived from the original on June 18, 2013.
  67. ^ Patrick Healy and Monica Davey (June 8, 2015). "Behind Scott Walker, a Longstanding Conservative Alliance Against Unions". The New York Times.
  68. ^ Gold, Matea (November 4, 2014). "Republican Scott Walker wins hard-fought Wisconsin gubernatorial race". The Washington Post.
  69. ^ Rocha, Polo (November 6, 2014). "How Scott Walker Won His Third Governor's Race in Four Years". The Badger Herald.
  70. ^ McCormack, John (November 17, 2014). "Walker Wins Again". The Weekly Standard. Archived from the original on November 8, 2014.
  71. ^ Canvass Results for 2018 General Election - 11/6/2018 (Report). Wisconsin Elections Commission. February 22, 2019. pp. 1–2. Archived from the original on February 7, 2020.
  72. ^ Walker takes office as Wisconsin's 45th governor, Deseret News, Jan 3, 2011.
  73. ^ Bauer, Scott (January 26, 2011). "Wisconsin Legislature passes tax cut". Associated Press. Archived from the original on January 28, 2011.
  74. ^ "Gov. Scott Walker says he turned $3.6 billion deficit into a $500 million surplus". Politifact. November 15, 2013.
  75. ^ "Gov. Scott Walker says he has generated $2 billion in tax cuts". Politifact. March 12, 2014.
  76. ^ Horsley, Scott. "Wisconsin Voters Divided On Whether Job Growth Is Enough". NPR.
  77. ^ 1 2 Bauer, Scott (February 27, 2011). "Wis. gov. to outline ultimate intentions in budget". ABC News. The Associated Press. Archived from the original on March 3, 2011.
  78. ^ Bailey, John (February 18, 2011). "Wisconsin: How we got here". First Read from NBC News. NBC News. Archived from the original on February 21, 2011.
  79. ^ "Read summary of Gov. Scott Walker's budget repair bill". Green Bay Press-Gazette. February 16, 2011.
  80. ^ Johnson, Mike (February 13, 2011). "Wisconsin AFL-CIO ads attack Walker plan on collective bargaining". Milwaukee Journal Sentinel.
  81. ^ Trottman, Melanie (February 14, 2011). "Public-Worker Unions Steel for Budget Fights". The Wall Street Journal.
  82. ^ Marley, Patrick (May 10, 2012). "A transcript of the Walker-Hendricks union discussion". Journal Sentinel.
  83. ^ White, Jeremy (May 11, 2012). "Scott Walker Recall: Governor Outlines 'Divide And Conquer' Union Strategy In Video". International Business Times.
  84. ^ "Walker says National Guard is prepared to respond after unveiling of anti-union plan". Chicago Tribune. Associated Press. February 11, 2011. Archived from the original on March 3, 2011.
  85. ^ SCOTT BAUER, TODD RICHMOND, Thousands protest Wisconsin anti-union bill, nbcnews, Feb. 16, 2011.
  86. ^ "Wis. gov: I took 'bold political move' on budget". CBS News. February 18, 2011.
  87. ^ Wis. Democrats Flee To Prevent Vote On Union Bill, NPR, February 17, 2011.
  88. ^ "'Fake' Sick Notes Given to Wisconsin Protesters Amid Anti-Union Bill Faceoff". Fox News. Associated Press. February 19, 2011.
  89. ^ Obama: Respect Wisconsin workers, Arkansas Democrat-Gazette, March 1, 2011
  90. ^ Greenhouse, Steven (February 26, 2011). "Delivering Moral Support in a Steady Stream of Pizzas", Gainesville Sun.
  91. ^ Davey, Monica (February 20, 2011). "Protesters in Wisconsin Say They Are Staying Put". The New York Times. Archived from the original on May 2, 2018.
  92. ^ Andy Kroll, What’s Happening in Wisconsin Explained, Mother Jones,March 17, 2011.
  93. ^ Curry, Tom (February 27, 2011). "Walker shows no sign of conceding in Wisconsin battle". NBC News.
  94. ^ Walker Releases E-Mails Showing Talks Over Bill, CBS news, March 8, 2011.
  95. ^ Ed Lavandera, Wisconsin Senate passes union limits despite Democratic walkout, CNN, March 10, 2011.
  96. ^ Ed Lavandera, Wisconsin Assembly passes bill to curb collective bargaining, CNN, March 10, 2011.
  97. ^ "Wisconsin Gov. Scott Walker signs anti-union bill -- but Democrats say they're the political victors". CBS News. March 11, 2011.
  98. ^ Kelleher, James B. (March 12, 2011). "Up to 100,000 protest Wisconsin law curbing unions". Reuters.
  99. ^ Jonsson, Patrik (March 26, 2011). "Wisconsin union-gutting law took effect Saturday – or did it?". The Christian Science Monitor.
  100. ^ Bauer, Scott (May 27, 2011). "Judge voids law limiting union rights". The Boston Globe. Associated Press.
  101. ^ Kroll, Andy (June 15, 2011). "WI Supreme Court Upholds Scott Walker's Anti-Union Bill".
  102. ^ Wis. governor officially cuts collective bargaining, NBCnews, March 10, 2011.
  103. ^ Transcript: Gov. Walker's address, OnMilwaukee, Feb 22, 2011.
  104. ^ Kertscher, Tom (May 21, 2012). "Behind the rhetoric: The WEA Trust and school health care costs". PolitiFact.
  105. ^ Kittle, MD (June 9, 2014). "'Never-ending' John Doe never ended, WSJ reports". Wisconsin Reporter.
  106. ^ "Wisconsin Political Speech Raid", Wall Street Journal, November 18, 2013
  107. ^ John Doe prosecutors allege Scott Walker at center of 'criminal scheme', Milwaukee Journal Sentinel, June 19, 2014.
  108. ^ Hensch, Mark (July 16, 2015). "Court ends Walker campaign finance probe". The Hill.
  109. ^ "Federal Judge Dismisses Governor Scott Walker-Related John Doe Lawsuit". WITI. March 16, 2017.
  110. ^ Pierog, Karen (May 11, 2011). "Wisconsin boosts 3-year rev projection by $636 mln". Reuters
  111. ^ Christian Schneider, The Straight Line Between Collective-Bargaining Reform and Walker’s Budget, National Review, March 2, 2011.
  112. ^ Governor Walker Unveils His 2013-2015 Biennial Budget Proposal, Leading Age Wisconsin, March 13, 2013.
  113. ^ "Scott Walker unveils Wisconsin budget". CBS News. February 4, 2015.
  114. ^ Wing, Nicholas (May 25, 2011). "Wisconsin Voter ID Law Signed By Scott Walker". The Huffington Post. Reuters.
  115. ^ "Wisconsin Voter ID Law Unconstitutional, ACLU Says in Suit" Archived June 6, 2013, at the Wayback Machine, BusinessWeek.com, December 13, 2011
  116. ^ Patrick Marley, Jason Stein and Bruce Vielmetti, Federal judge strikes down Wisconsin's voter ID law, Milwaukee Journal Sentinel, April 29, 2014.
  117. ^ "Wisconsin Supreme Court Upholds Voter ID Law". ABC News. Associated Press. 2014. Archived from the original on August 10, 2014.
  118. ^ Ryan Pumroy, Appeals Court Reinstates Wisconsin Voter ID Law, Northern Public Radio, September 12, 2014.
  119. ^ Barnes, Robert. "Supreme Court Blocks Wisconsin Voter ID Law", WashingtonPost.com; October 9, 2014.
  120. ^ "U.S. top court rejects challenge to Wisconsin voter ID law". Reuters. March 23, 2015.
  121. ^ 1 2 Stein, Jason (January 20, 2012). "State to return $11 million federal grant in dispute over health care law". Milwaukee Journal Sentinel.
  122. ^ Jason Stein, Walker to return $38 million earmarked for health exchanges, Milwaukee Journal Sentinel, Jan. 18, 2012.
  123. ^ Matt Lehman, Walker signs reading, teacher evaluation bill, Wisconsin Radio Network, Apr 2, 2012.
  124. ^ Jason Stein (April 11, 2014). "Scott Walker proposes another two year UW System tuition freeze". Milwaukee-Wisconsin Journal Sentinel.
  125. ^ Bauer, Scott (January 27, 2015). "Walker proposes 13% cut, more freedom for UW System". Milwaukee Journal Sentinel.
  126. ^ Philip Bump, Scott Walker moved to drop ‘search for truth’ from the University of Wisconsin mission. His office claims it was an error. The Washington Post, February 4, 2015.
  127. ^ Despite deliberate actions, Walker calls proposed change to UW System administration a "drafting error", politifact.com; accessed February 6, 2015.
  128. ^ Stein, Jason; Marley, Patrick; Herzog, Karen (February 5, 2015). "Walker forced to admit UW objected to Wisconsin Idea changes". Milwaukee Journal Sentinel.
  129. ^ Fox, Maggie (June 26, 2011). "Wisconsin Cuts Funds to Planned Parenthood". National Journal. Archived from the original on May 6, 2015.
  130. ^ "Scott Walker outlines abortion, gay marriage positions in letter". Milwaukee Journal Sentinel. Associated Press. October 22, 2014.
  131. ^ Marley, Patrick (November 23, 2015). "Judges: Wisconsin abortion admitting privileges law unconstitutional". Milwaukee Journal Sentinel.
  132. ^ Stein, Jason (June 28, 2016). "U.S. Supreme Court denies Wisconsin's appeal on abortion clinic restrictions". Milwaukee Journal Sentinel.
  133. ^ Stein, Jason (July 20, 2015). "Scott Walker Signs 20-Week Abortion Ban, Trooper Pay Raise". Milwaukee Journal Sentinel. Archived from the original on November 22, 2016.
  134. ^ Kertscher, Tom. "On supporting 2015 right to work legislation, a Scott Walker reversal". Politifact.com, February 23, 2015.
  135. ^ 1 2 Governor Walker signs right to work bill amid protests, NPR, February 25, 2015.
  136. ^ Governor Scott Walker signs Wisconsin right-to-work bill into law, The Guardian, 9 Mar, 2015.
  137. ^ Stein, Jason; Marley, Patrick (May 1, 2013). "Wisconsin jobs agency failed in tracking taxpayer money, audit finds". jsonline.com. Milwaukee Journal Sentinel, Inc.
  138. ^ 1 2 Murray, Pat (July 21, 2015). "WEDC Selects Chairman To Replace Walker". wpr.org. Wisconsin Public Radio.
  139. ^ Tribune Wire Reports (June 19, 2015). "Scott Walker's Wisconsin jobs agency gave out $124 million without review". Chicago Tribune.
  140. ^ 1 2 3 Rushe, Dominic (July 2, 2018). "'It's a huge subsidy': the $4.8bn gamble to lure Foxconn to America". The Guardian.
  141. ^ 1 2 "Foxconn announces $10 billion investment in Wisconsin and up to 13,000 jobs". Milwaukee Journal Sentinel.
  142. ^ Jacob Kastrenakes, "Wisconsin won't break even on Foxconn plant deal for over two decades". The Verge, Aug 10, 2017.
  143. ^ 1 2 3 Bruce Murphy, "Wisconsin's $4.1 billion Foxconn factory boondoggle". The Verge, Oct 29, 2018.
  144. ^ 1 2 3 4 "Did Scott Walker and Donald Trump Deal Away the Wisconsin Governor's Race to Foxconn?". The New Yorker.
  145. ^ Lee Bergquist, Wisconsin, under Scott Walker, no longer leads in conservation, Wisconsin State Farmer, Nov 26, 2017.
  146. ^ Lee Bergquist, "Foxconn industrial operations would represent a major new source of air pollution in region". Milwaukee Journal Sentinel, March 28, 2018.
  147. ^ Jason Stein, "Wisconsin is shifting up to $90 million in local road funding to Foxconn-related projects". Milwaukee Journal Sentinel, Feb 28, 2018.
  148. ^ 1 2 Daniel Bice, "Bice: Gov. Scott Walker decried lame-duck session and permanent political appointments in 2010". Milwaukee Journal Sentinel, Dec 4, 2018.
  149. ^ Tara Golshan, How Republicans are trying to strip power from Democratic governors-elect, VOX, Dec 14, 2018.
  150. ^ "Lawsuit aims to invalidate Wisconsin laws signed by Walker in lame-duck session". The Hill. January 10, 2019.
  151. ^ Balz, Dan (January 27, 2015). "Scott Walker forms committee in preparation for 2016 presidential bid". The Washington Post. Washington Post.
  152. ^ Hail, Hail, The Gang’s All Here, Herald-Standard, Apr 19, 2019.
  153. ^ Nicholas Confessore (April 20, 2015). "Kochs Signal Support for Scott Walker". www.nytimes.com.
  154. ^ Dan Balz and Robert Costa, Gov. Scott Walker: ‘I don’t know’ whether Obama is a Christian, The Washington Post, February 21, 2015.
  155. ^ Jenna Johnson (June 18, 2015). "Scott Walker forms a 'testing the waters' committee". Washington Post.
  156. ^ Rafferty, Andrew (June 18, 2015). "Scott Walker Makes Another Move Towards 2016 Run". NBC News.
  157. ^ Mary Spicuzza. "Scott Walker files papers to run for president". jsonline.com, July 02, 2015.
  158. ^ "Scott Walker on Twitter". Twitter.
  159. ^ Chicago Tribune (July 2, 2015). "With social media tease, Wisconsin Gov. Scott Walker enters 2016 race". Chicago Tribune.
  160. ^ Burns, Alexander; Healy, Patrick (September 21, 2015). "Scott Walker Quits the 2016 Presidential Race". The New York Times.
  161. ^ Gilbert, Craig (August 7, 2015). "Scott Walker sticks to script, delivers safe, quiet performance". jonline.com.
  162. ^ Rappeport, Alan (September 21, 2015). "Timeline of Scott Walker's Presidential Campaign". The New York Times.
  163. ^ Campbell, Colin (September 21, 2015). "Scott Walker unloads on Donald Trump while exiting the race". Business Insider.
  164. ^ Holland, Steve; Stephenson, Emily (September 21, 2015). "Republican Walker exits 2016 presidential race". reuters.com. Reuters.
  165. ^ Scott, Eugene (March 29, 2016). "Wisconsin Gov. Scott Walker endorses Ted Cruz". CNN.
  166. ^ Collins, Eliza (May 4, 2016). "4 Republicans who say they'll now (reluctantly) back Trump". USA Today.
  167. ^ Wise, David. "WisPolitics Election Blog: Walker cites Supreme Court, taxes, regulations in saying Trump would 'clearly' be better president than Clinton". WisPolitics.com. Archived from the original on June 20, 2016.
  168. ^ Nelson, Louis (June 8, 2016). "Walker backs away from endorsing Trump". Politico.
  169. ^ Keneally, Meghan (September 30, 2016). "VP Candidates Prep for Their Debate". ABC News.
  170. ^ Gilbert, Craig (July 15, 2019). "Former Gov. Scott Walker to take the helm of conservative group, says he won't run for office in 2022". Milwaukee Journal Sentinel.
  171. ^ "Trump Appoints Scott Walker To Board Of Think Tank". wpr.org. July 15, 2019.
  172. ^ "Tonette Walker Talks About Transition To State's First Lady". YouTube.
  173. ^ Emer Hughes (November 5, 2014). "Tonette Walker, Scott's Wife: 5 Fast Facts You Need to Know - Heavy.com". Heavy.com.
  174. ^ Schultze, Steve (April 21, 2009). "Walker announces annual Harley ride plans". Milwaukee Journal Sentinel.
  175. ^ Steve, Schultze (April 21, 2009). "Walker hits the road on his own Harley". Milwaukee Journal Sentinel.
  176. ^ Walker, Scott and Marc Thiessen (2013). Unintimidated: A Governor's Story and a Nation's Challenge. Sentinel HC.


מושלי ויסקונסין ויסקונסיןויסקונסין
נלסון דיואי • לאונרד פרוול • ויליאם ברסטו • ארתור מקארתור האב • קולס בשפורד • אלכסנדר רנדל • לואיס הארווי • אדוארד סלומון • ג'יימס לואיס • לוציוס פיירצ'יילד • קאדוואלדר וושברן • ויליאם רוברט טיילור • הריסון לדינגטון • ויליאם סמית' • ג'רמייה מקליין ראסק • ויליאם הורד • ג'ורג' וילבור פק • ויליאם אפהם • אדוארד סקופילד • רוברט לה פולט • ג'יימס דייווידסון • פרנסיס מקגוורן • עמנואל פיליפ • ג'ון בליין • פרד זימרמן • וולטר ג'. קולר האב • פיליפ לה פולט • אלברט שמדמן • פיליפ לה פולט • ג'וליוס הייל • אורלנד סטין לומיס • וולטר סמואל גודלנד • אוסקר רנבום • וולטר ג'. קולר הבן • ורנון וולאס תומסון • גיילורד נלסון • ג'ון ריינולדס הבן • וורן נולס • פטריק לוסי • מרטין שרייבר • לי דרייפוס • טוני ארל • טומי תומפסון • סקוט מקאלום • ג'ים דויל • סקוט ווקר • טוני אוורס
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סקוט_ווקר&oldid=39908900"